גלולה נגד הסינדרום

אלמלא היה יוסי יזרעאלי במאי בעל יובל שנות יצירה, משורר שעל העשירי למניין ספריו הוא ודאי עמל ברגעים אלה שאני כותב את הביקורת על המחזה השישי שלו ״פרוספרו בירושלים״ העולה כקודמיו בתיאטרון תמונע, הוא היה מתמקם בעולם הכישוף. 

סממני הקשר שלו למגיה ניכרים כבר בהצגותיו החל מהראשונה - ״עוץ לי גוץ לי״ - ובבחירות הדרמות שלו עצמו. לדעת רבים אי-שם מצוי שרביט קסמים בארגז הכלים שלו שממנו הוא שולף פעם אחר פעם את מקבת ה״אני מאשים״, שעמה הוא מנתץ אשליות שמפזרים לדעתו התיאטרונים הרפרטואריים. גם כשהוא זוכה בפרס יוקרתי. 

הפעם הוא מפעיל את כוח הדמיון שלו במחזה הכורך אלה באלה סיפור אהבה וסיוטי ילדות, מוות ואימוץ, רמאות והעמדת פנים (שמכסה על המסיכה), בן השומר כמלאך על אביו בכלא שיצר לעצמו, ו״בית״ שהמשיחיים עומדים להפקיע. וכל זאת ברקע לרעיון לייצר בתוך גלולה מסתורית למאבק בסינדרום המשיחיות הנבנית על פחדים. 




פרוספרו בירושלים (צילום: גדי דגון)


גיבור המחזה הוא ד"ר פרוספרו, שהצליח מאוד כמהפנט במופעי בידור, ואשר חלומו הגדול הוא להפנט את הפחד, עד שכל העם לא יפחד עוד וישתחרר מהכלא הלאומי-משיחי-דתי שבו נכלא אי-אז כשהתנדב לעשות לפני ששמע את התנאים. הוא מנסה לפתח גלולה מהפנטת-משחררת, אבל בעקבות תקלה של היפנוט בקרב משפחתו, שבה שלוש נשים בשלושה דורות נקראת מירה-דנה, הוא מחליט לאשפז עצמו בקליניקה שלו לשבע שנים, וגם להכריז על מותו.

הוא עושה זאת בעזרתו של גיסו הדתי, אלנתן, שממשיך לפתח בסתר את 'גלולת ירושלים’ ומתכנן להעביר לרשותו את הבית הגדול. כל השנים ניצב לצדו אריאל, ה׳מלאך׳ - כינוי שרומז על תסמונת אוטיסטית - השומר עליו, ורק הוא יכול לפתוח את הדלת ולהכניס, והוא המעיר את פרוספרו מההיפנוזה, אחת לשנה ב-10 בדצמבר וביום ההצגה (תרתי משמע) שבמהלכה מסתיים האישפוז, מסתיים תפקידו של אריאל, ונחשפת ההונאה של הגיס. 

המואר מתחרה בצללים

"אני תלמיד של אריסטו ואיבסן״, אומר יזרעאלי בראיון ל-NRG, ״ובכל חמש עבודותיי הקודמות בתמונע, כמו גם בזו החדשה, אני מנסה לשכלל מודלים של מחזות. כרגע אני מתמודד עם המודל הלינארי, כאשר הדיאלוגים קופצים לפנים ולאחור, וכך נוצר מתח מסוג חדש לגמרי". 

הקפיצות האלה משרתות מצוין את החידה הבלשית שנחשפת בהדרגה יחד עם פתרונה, שעבורו כמין ספוילר דרמטורגי מרתק, יזרעאלי בחר שמצעו הקלאסי יהיה ״הסערה״ של שייקספיר. לא רק בפרטים גלויים כמו השמות פרוספרו, אריאל, ומירה-דנה ואלנתן (מירנדה ואנטוניו במקור)  אלא גם במיצוב הקליניקה כאי, ואת פרוספרו כמודח ומוגלה מהחיים.



פרוספרו בירושלים (צילום: גדי דגון)

כדרכו, גם כבמאי-מעצב, יזרעאלי יוצר הצגה שהמואר בה מתחרה בצללים,  ואת מה שנרמז בטקסט הוא מחזק בעזרת התאורה הנהדרת של רותם אלרואי, המוזיקה המרגישה-מרגשת של יותם יזרעאלי, ועבודת הווידאו של לירון שליו שבה מופיעה מאיה הר ציון. וכמו בהצגות הקודמות גם כאן, יוסי יזרעאלי מביא את המשחק הנלהב שלו והוא חי את דמותו ועולמו של ד״ר פרוספרו - אמן המגיה כמוהו - השב וחווה את מהלכי הסיפור הלוך ושוב, נרגש ולסירוגין מפוכח. 

מרכיב חשוב במיוחד בהצגה הוא משחקו הנוגע ללב של אברהם הורוביץ כאריאל, המתייסר בין אי ודאות לכוח שמעניק לו מפתח הבית כצלב על חזהו. הורוביץ ממצה להפליא את המלאכי של הדמות, את המסירות הכואבת, ואת הציפייה הדרוכה לאמת שתשחרר אותו ממעמד השומר ותכיר בו כבן, אהובו של אביו. אייל נחמיאס מגלם בדייקנות את החתן בן בסט, וכך גם רוני בליץ הוא הגיס הנוכל אלנתן. לינוי בסון היא מירה-דנה עם שפן קטן שהצטנן.

בסיכומה ״פרוספרו בירושלים״ היא הצגה שמותירה בסיומה חידה שאין לה כנראה פתרון, ובכך כוחה. הצופה מתבקש לחשוב על מה שראה ואולי גם להבין שאנחנו באמת רק חומר - ולא כל כך משובח - של חלומות באספמיא.



פרוספרו בירושלים (צילום: גדי דגון)