"שבעת המופלאים" (ארה"ב 2016)

מערבון. סרטו של אנטון פוקואה, רימייק לקלאסיקה של ג'ון סטרג'ס מ-1960. ברתולומיאו בוג (פיטר סרסגארד), ראש כנופיית שודדים אכזר, מטיל אימה על העיירה רוז קריק. אנשיו שורפים את הכנסייה המקומית, הורגים כמה אנשים שמנסים למחות על המעשה, ובוג מבטיח לחזור תוך זמן קצר כדי לרכוש במחיר נמוך מאוד את אדמות התושבים, בהן יש להערכתו מרבצי זהב. אמה קולן (היילי בנט), שבעלה נרצח על ידי מנהיג הכנופיה, פונה לקבוצת שכירי חרב, על מנת שיגנו על בני המקום. תחילה מגויס סם צ'יסולם (דנזל וושינגטון), צייד ראשים, ואחר כך מצטרפים בזה אחר זה ג'וש פאראדיי (כריס פראט), מהמר עם חיבה מיוחדת לחומרי נפץ, גודנייט רוביצ'ו (אית'ן הוק), צלף מיומן, ג'ק הורן (וינסנט דונופריו), גשש, בילי רוקס (ביונג-הון לי), מתנקש, ואסקז (מנואל גרסיה-רולפו), פורע חוק מקסיקני ורד הארווסט (מרטין סנסמלר), לוחם אינדיאני. החבורה הזו מגיעה לרוז קריק ומנסה לעזור לתושבים להכין מגננה אפקטיבית בפני גייסותיו של בוג. 132 דקות.

כשצופים בסרט הזה קשה להתייחס אליו בהשוואה לזה של סטרג'ס מ-1960. מכל הסיבות המובנות. סטיב מקווין, ג'יימס קובורן, יול ברינר, הורסט בוכהולץ, צ'רלס ברונסון, אלי וולך, רוברט ווהן. וכמובן שגם לא ניתן להזכירו באותה נשימה עם המקור לשניהם, "שבעת הסמוראים" המופתי של אקירה קורוסאווה. אנטון פוקואה אמנם במאי אקשן מיומן, ונכון שברמה הפרמטרים הטכניים, בעיקר צילום, עריכה ואפילו המוזיקה, הוא עדכן את הסטנדרטים של המערבון הקלאסי, ובמקביל טרח גם לשמור על נאמנות למקור. אבל עדיין, מצאתי את עצמי צופה בסרט שהוא בעיקר טכני, ללא נשמה, ללא עוגנים שמאפשרים אפילו התרפקות נוסטלגית על הז'אנר כפי שהיה בימי תפארתו. גם השחקנים, חלקם בעלי המון קבלות, לא הותירו רושם מיוחד. בגדול, "שבעת המופלאים" מאכזב למדי.  

שבעת המופלאים - מועדי הקרנה      
    





שבעת המופלאים (יח"צ)


"אור בין האוקיינוסים" (ארה"ב-ניו זילנד- אנגליה 2016)    

דרמה. סרטו של דרק סיאנפרנס, בהתבסס על הרומן רב המכר של מ.ל סטדמן. טום שרבורן (מייקל פסבנדר) הוא יוצא צבא השב לאוסטרליה לאחר שנטל חלק במלחמת העולם הראשונה, ומתקשה להשתלב מחדש בחיים האזרחיים. הוא מבקש לעבוד כשומר מגדלור באי מרוחק, שם יוכל להתבודד ולמצוא מרגוע לנפשו. מפגש עם אישה צעירה, איזבל (אליסיה ויקנדר) בבית המשפחה שאירחה אותו בהגיעו לאזור, בעיירה הסמוכה לאי, משנה את חיי שניהם. הם מתאהבים זה בזה, נישאים ומנהלים חיים אידיליים באי הקטן עם המגדלור. אלא ששני ניסיונות שלהם להביא ילדים לעולם מסתיימים בהפלות של עוברים מתים, מה שמעיב על חייהם. זאת עד שסירה קטנה נסחפת לחוף האי ובה גבר ללא רוח חיים ותינוקת קטנה חיה. איזבל רואה בה "מתנה מאלוהים", משכנעת את בעלה לקבור את הגבר ולא לדווח על המקרה ולהציג את התינוקת כבתם שלהם. השניים מגדלים את בתם הקטנה, אלא שכאשר מתגלה אמה הביולוגית של הילדה, מתערערים חיי בני הזוג. 132 דקות.

הבמאי האמריקני דרק סיאנפרנס עומד מאחורי שני סרטים שעוררו סקרנות בנוגע לקריירה שלו, ואני מתכוון ל"בלו ולנטיין" ו"המקום בתוך היער", שבשניהם כיכב ריאן גוסלינג. יש יסודות סגנוניים מסוימים שאפיינו אותו בשני סרטים אלה, המופיעים גם ב"אור בין האוקיינוסים". עם זאת, בסרט הזה הוא התמסר ליצירת מלודרמה רומנטית רכה, מלאת פאתוס ורגש. כמעט טלנובלה. יותר מכל החזיר אותי הסרט הזה לספרי הרולד רובינס ולאלה של הוצאת "מזרחי", שהתמחתה בזמנה בפרסום ספרי רומנטיקה זולים ופשטניים. "בין האוקיינוסים" הוא סוג של קיטש מיופייף, שגם כשהוא נעשה במיומנות ומעוטר בשחקן מצוין, פסבנדר, ובעוד שתי שחקניות ראויות, כעזר כנגדו, ויקנדר וווייז, עדיין חסר כאן עומק וערך מוסף, והסיפור נותר פלקט שטוח, יפה למראה. 

אור בין אוקיינוסים - מועדי הקרנה                   
        

דרמה-מתח. סרטו של רואר הוטהג. כריסטיאן אייקיורד (כריסטופר ג'ונר) הוא ביולוג העובד בתחנה המפקחת על תנודות הסלעים בפיורד גיירנגר בנורבגיה. הוא עומד לסיים את עבודתו במקום ומשפחתו והוא כבר ארוזים לקראת מעבר למקום שקט, הרחק מהפיורדים. אלא שברגע האחרון הוא מקבל קריאה על תקלה שאירעה בעת עבודות תחזוקה של כבלים המייצבים את סלעי הפיורד. כריסטיאן שב למקום, מזהה שמשהו אינו תקין ומנסה להזהיר את חבריו לתחנה מפני התמוטטות סלעים מאסיבית שעלולה להציף את הים ולגרום לצונאמי בעל סחף מטורף. אנשי התחנה לא קולטים את חומרת המצב, וכאשר המפולת אכן מתרחשת וגלי הים מאיימים להציף את העיירה הקטנה, כריסטיאן מוצא עצמו מתריע בפני כל מי שהוא רק יכול שיעלה אל ההר, לשם יקשה על גלי הים להגיע, והוא עצמו מנסה להגיע למלון שבגובה פני הים  בו עובדת אשתו ושם נמצאים גם ילדיהם. אלא שהמקום כבר הוצף במים. 105 דקות.

סיפור הסרט אינו פיקציה, אלא מבוסס על עובדות גיאולוגיות ואירוע מאז'ורי של מפולת סלעים שאירעה ב-1934. התמוטטות הסלעים לתוך הפיורד יצרה גל צונאמי עצום, שגבה את חייהם של אנשים רבים. מאז יש חשש שהאירוע יחזור על עצמו, בגלל המבנה הגיאולוגי של הסלעים באזור הפיורד. אף שהנוסחה כאן היא של סרט אסונות הוליוודי טיפוסי, הביצוע נהדר ואינו נופל מהסטנדרטים של האולפנים האמריקניים הגדולים. המתח נבנה בהדרגה, וכך גם אווירת האיום שבפתח, ולבסוף האסון הגדול שתופס את מרבית אנשי העיירה הציורית לא מוכנים. אפקטים אמינים ובימוי מיומן הופכים את "הגל" לסרט ז'אנר מוצלח.    

הגל - מועדי הקרנה                   
 

דרמה-מתח. סרטו של רון סקלפלו. ליד חופי סומליה, הצוללנים אנגל (דני יוסטון), מיטשל (מתיו גוד), הרסט (אלן מקנה) והבחור החדש בצוות, ג'ונס (ג'ו קול), עוסקים בתיקון צינור נפט במעמקי הים. אמנם התקבלה התרעה על סופה חזקה, אבל ידיעה זו לא מונעת את יציאתו לשטח של צוות סיוע. כלי הצלילה הקטן "לורימר" יורד למעמקי הים, ועם הגיעו לצוות המטפל בצינור, תופסת אותו סופה נוראית, מטביעה אותו ואנשי צוותו מוצאים את מותם. הצוללנים העוסקים בתיקון התקלה בצינור סובלים מחוסר חמצן. הם מנסים לתקשר עם מפקדתם ומנהיגם מיטשל נאחז בתקווה שהם יינצלו. אבל האם חברת הנפט תשלח עוד כלי צלילה עם צוות לחלצם? 91 דקות.    

תחת לחץ - מועדי הקרנה