ערבים ונשים בפרסי אופיר
 
בבואנו לסכם את שנת הקולנוע תשע"ו, נשוב תחילה לאקורד שחתם אותה – טקס חלוקת פרסי אופיר. כמה תקדימים נרשמו בו. זו פעם ראשונה זוכה בפרס הסרט הטוב עבודת קולנוע שכולה דוברת ערבית ("עג'מי" דיבר ערבית אמנם, אבל רק בחלקו, וגם "בית לחם", אם כי עוד פחות). בכלל, הרבה ערבית נשמעה על במת האירוע, תופעה ברוכה מאוד בעיניי.
 
תאמר נפאר הודה בערבית תחילה, על זכייתו בפרס המוזיקה בעבור "ג'נקשן 48", ואחר ביצע בערבית את "אנא מיש פוליטי" מהסרט. רובא בלאל-עספור הודתה בערבית תחילה על זכייתה בפרס שחקנית המשנה בעבור "סופת חול". ולכך תוסיפו את העובדה הפיקנטית שלראשונה הוכרז שם זוכה הסרט הטוב ביותר בערבית תחילה. חברת מועצת הפיס לתרבות ואמנות אבתיסאם מראענה, פתחה את המעטפה והכריזה: "עאסיפה רמלייה"... "סופת חול".     
 
זו פעם שנייה מאז הוחל בחלוקת פרסי האקדמיה, ב-1983, שזכה סרט של במאית (עילית זקצר) בפרס. "עפולה אקספרס", של ג'ולי שלז, זכה ב-1997, וגם רונית אלקבץ ז"ל זכתה ב-2014, בעבור "גט", אבל על בימויו חתום איתה אחיה שלומי. סרטה של זקצר היה מועמד ב-12 קטגוריות וזכה לבסוף בשישה פסלונים. בטקס השנה היה מועמדות וזוכות רבות (גם בקטגוריות שאינן של נשים נטו), מה שמתחיל סוף סוף לאזן את התמונה בתעשייה המקומית. 


עילית זקצר (צילום איציק בירן)

 
מגמה זו באה לידי ביטוי גם בכך שמתוך 27 הסרטים העלילתיים באורך מלא שהתמודדו השנה על פרסי אופיר, שבעה היו של במאיות: "סופת חול" (זקצר), "עניינים אישיים" (מהא חאג'), "אנשים שהם לא אני" (הדס בן ארויה), "סופעולם" (ורוניקה קידר), "לעבור את הקיר" (רמה בורשטיין), "הפורצת" (הגר בן אשר) ו"ברש" (מיכל ויניק).    


סופת חול (צילום ורד אדיר)


נתונים לא משמחים

ומה קרה על מסכינו השנה? לא פחות מ-39 סרטים ישראליים הוקרנו במרוצת תשע"ו בבתי הקולנוע. כמות ברוכה, אין ספק. השנה נפתחה עם "פלאפל אטומי" ומסתיימת עם "ישמח חתני". אבל כשבוחנים את מספרי הצופים שהגיעו אליהם, הנתונים לא ממש משמחים. בוודאי לא הז'אנרים אליהם משתייכים רוב גורפי הקופות.
 
העשירייה הראשונה היא: 1. "גאליס קונקט" (151,404 אלף צופים) 2. "אבוללה" (130,369) 3. "4X4" (110,452) 4. "באבא ג'ון" (105,187) 5. "פלאפל אטומי" (74,752) 6. "האוצר מעבר לנהר" (64,743) 7. "ילד טוב ירושלים" (59,963) 8. "חתונה מנייר" (40,047) 9. "ג'נקשן 48" (20,858) 10. "דץ הבלץ" (20,528).


אבוללה (צילום: יח"צ)
 
את מחסום מאה אלף הצופים (מספר שלא בהכרח מעיד על רווחים או על כיסוי הוצאות ההפקה) חצו רק ארבעה סרטים. שניים מהם מיועדים לילדים-נוער-כל המשפחה, השלישי הוא קומדיית מיינסטרים מסחרית שנעשתה על מנת להביא קהל ותו לא, ורק אחד נמנה עם מה שמשתייך בגדול לקטגוריית סרטי האיכות. 
  
בתחתית הרשימה משתרכים סרטים שחלקם זכו בקבלות פנים אוהדות ואף מתלהבות בפסטיבלים בינלאומיים ובביקורות משבחות גם בארץ. ברשימה: "היורד למעלה" (16,000 צופים), "ירח בבית 12" (13,398), "למה עזבתני" (12,000), "עמק" (11,419), "סוף עידן התמימות" (9,881), "עיר מקלט" (2,611), "הגבעה (2,521).
 
למרבה הצער, לסרטים מסוג זה אין סיכוי מסחרי בארץ. במקרה הטוב הם יכולים לזכות בפרסום בפסטיבלים בינלאומיים, ואלה שזוכים בהפצה בינלאומית (בארה"ב, באירופה ובמזרח הרחוק בעיקר) עשויים לצאת נשכרים. אלה מבין היוצרים שיצליחו במהלך סיבובי הפסטיבלים שלהם ליצור קשרים עם מפיקים-יזמים זרים שאהבו את עבודותיהם, אולי יצליחו להרים קו-פרודוקציות ויוכלו לזכות במימון חלקי לפרויקטים הבאים שלהם. 
  


היורד למעלה (צילום: יח"צ)


הצלחה דוקומנטרית וסרטים חדשים
 
תופעה מיוחדת שבלטה השנה היא הצלחתם המסחרית של סרטים דוקומנטריים. בדרך כלל זוכים סרטים אלה לחשיפה נאה בפסטיבל "דוקאביב" והקרנותיו, אבל בשנה החולפת זכו שבעה סרטים בהפצה מסחרית, ואף הצליחו בקופות. הבולטים הם: "פרינסס שואו", זוכה פרס אופיר, של עידו הר, "מיסטר גאגא" של תומר הימן, "המתנחלים" של שמעון דותן, "פוטו פרג'" של קובי פרג', "שלושה אחים ומערה" של תמר טל ענתי, "תרצה אתר, ציפור בחדר" של ארי דוידוביץ' ו"החולמים מבבילון" של דורון צברי. נקווה שתופעה זו תימשך, כי אין ספק שנעשה כאן קולנוע דוקומנטרי מרתק. 


פרינסס שואו (צילום: יח"צ)


בין הסרטים שיעלו למסכים בתשע"ז הבאה עלינו לטובה נציין את "לעבור את הקיר", סרטה השני של בורשטיין, שכבר זיכה את היוצרת בפרס התסריט, ואת נועה קולר בפרס השחקנית הראשית, בטקס אופיר. סרט נוסף הוא "הלהקה האחרונה בלבנון", קומדיה צבאית של בן בכר ואיציק קריחלי, "תיקון", סרט הארט-האוס המעולה של אבישי סיוון, "נורמן", סרטו החדש של יוסי סידר, עטור אבק הכוכבים הבינלאומי בזכות כיכובו של ריצ'רד גיר ולצידו ליאור אשכנזי, "אבינו", סרטו השני של מני יעיש, דרמת פשע חזקה, "החטאים", סרטו החדש של אבי נשר, שחזר לאחרונה עטור תשבחות מפסטיבל טורונטו, ועוד דוגמה לסרט דוקומנטרי שיוצא מסחרית, "אח שלי גיבור", של יונתן ניר. 



מיסטר גאגא (באדיבות ערוץ 8, הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה וסרטי האחים הימן)

בחול המועד סוכות ישתתפו בפסטיבל חיפה סרטים ישראליים נוספים באורך מלא, עלילתיים ודוקומנטריים. חלק מסרטי הפיקשן התמודדו על פרס אופיר השנה: "אנטנה" של אריק רוטשטיין, "הפורצת" של הגר בן אשר, "לב שקט מאוד" של איתן ענר, "נמל בית" של ארז תדמור וכן "לעבור את הקיר",  "אנשים שהם לא אני" ו"עניינים אישיים", שכבר צוינו כאן.
 
בנוסף יוקרן "מלחמת 90 הדקות" של איל חלפון, שהתמודד על פרס אופיר כבר ב-2015 אבל לא הוקרן בזירה הפסטיבלים מאז. כן יוקרנו סרטים מקולקציה חדשה לגמרי, בהם "בין העולמות" של מיה חטאב, "לא פה, לא שם" של מייסלון חמוד, "מדינת הגמדים" של יניב ברמן והקרנת בכורה מסקרנת לסרטה החדש של מיכל בת אדם, "הדרך לאן". מצליח בארץ או לא, הקולנוע הישראלי חי ובועט. 



נמל בית (צילום: אוהד רומנו)