קבוצה של שחקנים שמחפשת רעיון להצגה עומדת במרכז "שיר ישן רחוק...", ההצגה החדשה של תיאטרון החאן, בבימויו של מיכאל גורביץ', מנהלו האמנותי של התיאטרון, שגם כתב את המחזה.

"מחזה מצחיק על מצבנו העגום", כך מגדיר החאן את "שיר ישן רחוק...", שסיפורו נושק באופן מובהק לדרך בה יוצר גורביץ' עם שחקניו את מחזותיו.

"אם יש אנשים, יש מחזה"

"כמו הצגות רבות אחרות שעשינו בחאן עם מיקי, גם כאן הרעיון הוא שנכנסים לחדר בלי מחזה, ועם איזשהו נושא", מספר ניר רון, שמגלם בהצגה את מרטין. "מתחילים לעשות אימפרוביזציות סביב הנושא, במקרה של ההצגה הזאת התחלנו משירים. כל אחד הביא שיר שמדבר אליו, משהו אישי, וסביב זה התחלנו לעשות כל מיני דברים. כל אחד עשה עם השיר הזה מה שהוא רצה."

איזה שיר אתה הבאת?

"הבאנו לאורך העבודה הרבה שירים, אבל נדמה לי שהתחלתי עם 'בהיאחזות הנח"ל בסיני', שיר שאני מאד אוהב, שמתחבר לילדות שלי, שמתחבר לאבא שלי, ז"ל. יש בשיר הזה משפט שמאד מדבר אליי, שאומר משהו כמו, 'הוא מושיט את ידו כדי לתת ולא כדי לקחת', ואיכשהו זה מאד מדבר אליי, וזה גם מחבר אותי לילדות ולמקום שגדלתי בו."

וכדי להבין יותר מה זה אומר שכל אחד עשה סביב השיר שלו משהו, מה עשית אתה סביב השיר שהבאת?

"אני עשיתי סביב השיר הזה ריקוד. יש כאלה ששמו את השיר כרקע לסצנה שהם עשו, יש כאלה שעשו סצנה בלי מילים, או לקחו עוד שחקנים מההפקה ועשו איתם את הסצנה. ככה עשינו כל מיני תרגילים סביב השירים, ובעבודה כזו לאט לאט מתחברים כל מיני דברים. אנחנו גם תמיד מדברים אחרי כל תרגיל, מנסים להבין מה היה מעניין יותר ומה פחות, וביום שלמחרת מנסים להיות יותר ממוקדים ומפוקסים.

"לאט לאט מיקי לוקח מזה כל מיני דברים שאנחנו עושים, לא בהכרח אחד לאחד, אבל הם מגרים אותו להתחיל לכתוב דברים, ואז הוא מביא איזו סצנה כתובה שהוא כתב, ואנחנו לומדים אותה בעל פה ועובדים על זה למחרת. לפעמים הסצנה הזו מולידה עוד סצנה להמשך, ואז הוא כותב אותה, ולפעמים אנחנו, השחקנים, מביאים עוד דברים שאנחנו חושבים שיכולים לבוא לפני או אחרי הסצנה."

זה שם לכם על הכתפיים יותר עבודה, אבל גם יותר סיפוק, מן הסתם

"גם עלינו וגם על מיקי. מיקי נכנס לחדר בלי כלום, והטענה שלו היא שאם יש קבוצה של אנשים – יש מחזה, רק צריך לגלות אותו. אם תיקחי סתם אנשים אני מאמין שיהיה קשה לגלות אותו, אבל עם שחקנים אפשר לגלות אותו כי זה המקצוע שלהם, לחפש, ליצור. אז ברור שזה שם עלינו קצת יותר מבחינה יצירתית. זו עבודה שעושים אותה במשך כחמישה חודשים, ולפעמים לוקח חודש חודשיים עד שיש כיוון ומיקי מתחיל לכתוב, וגם אחרי זה הוא נשאר מאד פתוח לקבל מאתנו הצעות איך לפתח את זה.

"הרבה פעמים קורה שאנחנו מגיעים לסוף וצריכים לחזור להתחלה ולשנות דברים לפי מה שגילינו שקרה, כי פתאום הלכת לכיוון מסוים ששינה את הדרך שבה הדברים צריכים לקרות בהתחלה. אני זוכר שהרבה פעמים מיקי אמר לי, 'ניר, תעזוב לרגע, בוא נגיע לסוף ואז נדע. צריך להגיע לסוף ואז יהיו לנו תשובות'."


שיר ישן רחוק (יח"צ)
 
מחזה שמתעסק ביצירה
 
איך כל הדבר הזה הופך למחזה מצחיק על מצבנו העגום?

"יש בהצגה הספציפית הזאת גם רובד שמלווה אותה כמעט לכל האורך, על המצב שלנו, כמדינה, כחברה, שהוא לא כל כך – אני אגיד בעדינות – איי איי איי. אז גם זה קיים. זה לא מחזה פוליטי, כי זה לא באמת הנושא שלו. הנושא שלו, לפי דעתי, מתעסק ביצירה. גם בחיים וגם בתיאטרון, אבל יש בו גם את הרובד הזה של המצב שלנו כחברה וכמדינה."

לאיזו עלילה הוביל אתכם תהליך העבודה המיוחד הזה?

"בגדול זו קבוצה של שחקנים שנפגשת לילה אחד, אחרי ההצגה שלהם, בבית קפה שנמצא ליד התיאטרון. הם מחליטים למצוא נושא להצגה שהם הולכים לעשות, לעצור את התכניות הקודמות שהיו לתיאטרון, כדי לעשות משהו שיהיה יותר נוגע ויותר נכון ויותר מתאים מבחינת המצב שלהם כלהקה. וגם, במקרה הזה, המצב של המדינה, כמו שאמרתי קודם."

מה התפקיד של מרטין, שאותו אתה מגלם, בתוך העלילה הזו?

"מרטין הוא שחקן בלהקה, מהיותר ותיקים. בהצגה הזאת יש גם את השחקנים הוותיקים וגם את הצעירים, כמו שגם קיים בתיאטרון, ובגלל שהוא ותיק, הוא אחד מאלה שמובילים את הרעיון הזה של לחפש ולמצוא לבד איך לעשות הצגה חדשה. הקונפליקט של כולם בסיפור הזה הוא הצורך למצוא רעיון להצגה ולפרוץ את הסכר הזה, ליצור.

"במקביל, לכל אחת מהדמויות יש גם איזשהו קיר אישי שהוא מנסה לשבור, ובמקרה שלי יש גם איזשהו סיפור עם המלצרית בבית הקפה. וכך, בעצם, כל הדמויות בהצגה עומדות גם מול הצורך ליצור יצירה תיאטרלית, וגם מול הצורך ליצור גם בחיים האישיים, אם זה באהבה, אם זה בקשר, אם זה לפרוץ את הבדידות, אם זה שיאהבו אותך. כמו שבעצם קיים בתוך כל להקה כזאת, ובתוך כל קבוצה של שחקנים."

אם אנחנו מגלים כל כך הרבה קווים משיקים בין ההצגה לבין הדרך בה היא באמת נוצרה, איפה הקווים המשיקים בין מרטין לבינך?

"אין לי איזה סיפור אהבה עם מישהי, אני אדם נשוי באושר, מה שנקרא, אבל אני בהחלט יכול מאד להזדהות עם זה, כאדם שמחפש לעשות הצגה וליצור, בדיוק כמו שנכנסנו לחדר החזרות עם מיקי. זה נכון לגבי כל הצגה, החיפוש אחרי משהו, החיפוש אחרי החיבור שלך לדבר. אני גם יכול מאד להתחבר לעצב, לבדידות, לפחד מחוסר היכולת ליצור.

"זה לא חייב להיות אחד לאחד, כי באמת אין לי, כמו שאמרתי, סיפור אהבה עם מישהי,  אבל אני בהחלט יכול להתחבר לזה גם ממסלול החיים שעברתי, ולכל מיני נקודות אחרות שקשורות לחיים האישיים שלי, שמשרתות אותי בצמתים שבהן אני נפגש איתן על הבמה. כמו שאם אני אגלם רוצח אני לא מאמין שאני אלך לרצוח מישהו בחיים, אבל אני אוכל להתחבר לאדם שרוצח, ולחוות מאיזה מקום זה מגיע. אני לא אלך לרצוח אף אחד."


ניר ירון (צילום: גדי דגון)
 
"לכל אחד יש שירים שמלווים אותו"
 
שם ההצגה, "שיר ישן רחוק...", הוא שם זמני שנשאר קבוע

"מיקי הביא את השם הזה די מהר והשם נשאר. הרבה פעמים ההחלטה על השם היא ממש בסוף, קרוב מאד ליציאת ההצגה. הפעם זה משהו שהיה אתנו די מהתחלה וליווה אותנו לכל האורך. כמובן שזה מתקשר להצגה גם דרך העבודה עם השירים, אבל זה גם מתקשר לשירים שמגיעים הרבה פעמים מהילדות שלנו, ממקום רחוק, שמעורר אצל כל אחד כל מיני דברים. אני רואה את זה על עצמי, עם שירים שאימא שלי שרה לי כשהייתי ילד, או שירים ששמעתי כשהייתי נער, שירים שליוו את האהבה הראשונה. לכל אחד יש יצירות מוזיקליות שמלוות אותו מגיל צעיר.

"אני זוכר שהבן הבכור שלי, שהיום הוא בן 24, ניגש אליי כשהוא היה בערך  בן 16 והתעסק המון במוזיקה, ופתאום הוא אמר לי, 'אתה יודע, אבא, רק עכשיו אני מבין, בלי שדיברנו על זה אף פעם, שהאוצר המוזיקלי שאני נושא איתי הוא נורא רחב ונורא גדול, וזה קשור לזה שבבית כל הזמן שמעתם מוזיקה כשהייתי ילד קטן, ורק עכשיו אני מבין את זה. כי יש המון דברים שאני לא מבין למה אני כל כך אוהב אותם – מעבר לזה שהם יפים ומקסימים – אני לא מבין למה אני כל כך מחובר אליהם'. וזה בעצם שירים שהוא שמע בבית מרגע שהיה תינוק, וגדל איתם.

"וזה העניין של שיר ישן רחוק, שהוא עולם ומלואו שמלווה אותנו, שאנחנו נושאים אתנו ככה לאורך כל החיים, וכל פעם שאנחנו שומעים אותו הוא מחזיר אותנו לנקודה נורא ראשונית וגרעינית, למשהו מאד נוגע, משהו חם. לכל אחד יש את זה, אני בטוח בזה במאה אחוז, וזה הקסם של המוזיקה, לפי דעתי."


שיר ישן רחוק (יח"צ)

מה שמוביל אותנו הכי טוב ליוצר המוזיקה של ההצגה החדשה, דניאל סלומון

"דניאל סלומון עשה עבודה מקסימה בהצגה. זו כבר הפקה שלישית או רביעית שהוא עשה ב'חאן', ואנחנו מתחילים עוד מעט לעבוד אתו על עוד הצגה. פה, בגלל העבודה המיוחדת הזאת שמיקי מאד דורש בה שגם היוצרים – ובמקרה הזה גם רננה רז שעשתה את הכוריאוגרפיה – יהיו אתנו ממש יום יום. הם באים המון לשבת אתנו, ואם אתה צריך עזרה דניאל נמצא בחדר החזרות ואתה יכול לבקש ממנו שינגן משהו, והוא תמיד מאד נעים ומאד כיף אתו. הוא מאד נגיש ופתוח וקשוב, וגם עשה דברים נורא יפים ונורא מתאימים להצגה.

"ואם בכל הצגה זה לא קל, פה, בגלל התהליך שיום יום משתנה, צריך להיות מאד נגיש ומידי ומיד לייצר דבר חדש, והוא, כמו רננה רז, וכמו כל היוצרים האחרים של ההפקה, עשה עבודה יוצאת מן הכלל."

ההצגה תעלה ב-25 ו-26 באוקטובר 2016 ב-20:30, ב-27 באוקטובר ב-17:30 וב-20:30 וב-29 באוקטובר ב-20:30 בתיאטרון החאן בירושלים. לפרטים נוספים והזמנות: 02-6303600