מחול - פינג פונג עם יוצרות בלתי מתפשרות

ביקשנו משלוש יוצרות מחול מוכשרות המשתתפות ב"הרמת מסך 2016" לענות על שאלון קצר. התוצאה לפניכם

"הרמת מסך", פרויקט הדגל של משרד התרבות להצמחת אמנים בתחום המחול, מאפשר ליוצרים עצמאיים שאינם עובדים בלהקה ממוסדת להציג עבודות בכורה, כשהם משוחררים מההיבטים הלוגיסטיים והכלכליים הכרוכים בהפקת מופע.

בפרויקט, שחוגג את שנתו ה-27, יעלו תשע עבודות בבכורה בארבעה מסכים כשכל אחד משני המנהלים האמנותיים בחר את היוצרים שיופיעו בהרמת מסך- איציק ג'ולי בחר את היוצרים סחר דאמוני, שירה אביתר, תמי ליבוביץ, אסף אהרונסון ומיכל סממה. הלל קוגן בחר את היוצרים סתיו מרין ומרב דגן, אנדראה מרטיני, עדי בוטרוס ונדר רוסנו. ניהול הבמה והפקת הרמת מסך מופקדים בידי פסטיבל ישראל בראשותו של אייל שר.

לקראת עלייתו של הפרויקט בדימונה, ירושלים ובמרכז סוזן דלל בתל אביב, ביקשנו משלוש יוצרות מוכשרות, מאתגרות ובלתי מתפשרות, ששתיים מהן אף בחרו ליצור במשותף השנה, לענות על שאלון קצר.

על THE CALLING - תמי לבוביץ

מאת תמי לבוביץ - מופיעים: אור אבישי, אור אשכנזי, מאיה וינברג, משה שכטר אבשלום, תמי לבוביץ

ספרי על העבודה החדשה

"THE CALLING הוא מופע מוזיקלי היוצא להרפתקה בתוך נוף ערפל, שגבולותיו אינם ידועים. המניעים אותו הם חבורה של חמישה מופיעים, בני דורות שונים, הרוקדים את אשר עתיד להתרחש. ביחד הם מעלים מופע שהתשוקה שלו היא להישרף וכל הזמן להמשיך ללכת. כמו בעבודות קודמות אני עוסקת בדמויות ודימויים איקונים, בשימוש ופירוק מחדש שלהם לכדי מיתולוגיה שמתרחשת בזמן של ה'עכשיו' - הזמן של המופע."

מה היתה נקודת ההתחלה של העבודה הנוכחית?

"העבודה החדשה התחילה ממחשבות על הנבואי, על מה שעתיד להתרחש. הדהדה לי שאלה שהיא מאוד גדולה וקיומית - לאן אנחנו הולכים? התעניינתי באופן הפרטיקולרי שבו אני יכולה לשאול את השאלה הזו, וזו אכן התפרקה לי לצעד- של הליכה, של מחול, של מופע. המתח בין מה שנמצא כעת למה שעתיד לבוא נמצא בכתיבה של העבודה, בקומפוזיציה שלה ובביצוע.

"אנחנו משתמשים בגוף שלנו בכמה ערוצים בו זמנית- פיזי מחולי וקולי. לעיתים הקול מקדם את הגוף ולעיתים פיזיות מפיקה שירה. אנחנו מייצרים גוף שיש לו פיצול, מעין סכיזופרניה- גוף שמתקיים בו זמנית בתנועה, במחול, ובקול גם כיחיד וגם כאנסמבל, סולו ומקהלה. הפיצול הזה מעכב, מכפיל, מערבל את הזמן של המופע, משהה את העתידי לבוא. ובמובן הזה הנבואי הוא אותו חומר 'חי' עבורנו כמופיעים."

תמי לבוביץ - THE CALLING (צילום: תמר לם)

איך התגלגלת או הגעת דווקא למחול?

"לא מאמינה בלהתגלגל. זו תמיד החלטה ובחירה שעושים שוב ושוב. תמיד רקדתי אבל עשיתי גם עוד דברים- שיחקתי תאטרון, תפרתי- הכנתי בגדים ותלבושות. אמרו לי שאני צריכה לבחור ולהתמקצע, להחליט מי אני. כשהגעתי ללמוד בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים הבנתי שיש חיבור בין הרצונות והתשוקות השונות שלי- לעשות מופע.

מה ההבדל בין תמי לבוביץ הרקדנית לתמי לבוביץ הכוריאוגרפית?

"אני לא עושה דבר אחד. אני לומדת ומתפתחת מתוך עשייה בו זמנית. הבנתי גם את הכוח והעצמאות שנובעים מכך. תמיד רציתי להיות מסוגלת לעשות בעצמי ולכן במובן הזה, אני לא מרגישה מבצעת או רקדנית. אני מאוד אוהבת להיות שותפה ולהופיע בעבודות של אמנים אחרים. אבל אני לא מגדירה את עצמי כרקדנית במובן של רקדנית וירטואוזית או ורסטילית."

מתי היתה הפעם הראשונה שעמדת על במה או התחלת לרקוד?

"הייתי ילדה בסביבה של מבוגרים. אני זוכרת שבתור ילדה בת ארבע-חמש עשיתי מופעים בבית האבות של סבתא שלי. תמיד נהניתי להופיע אבל הייתה לי גם בושה ורתיעה מכך. לא הייתי ילדה שמופיעה בפסטיגלים וכאלה מסגרות. לקח לי זמן לגבש לעצמי זהות של מופיעה. אחרי הלימודים בחזותי הצטרפתי לאנסמבל במת מיצג לעבודות של גיא גוטמן ותמר רבן. זו הייתה תקופה מאוד מלמדת. אחר כך בעבודה איריס ארז ומאוחר יותר עם ענת דניאלי הרגשתי שאני גדלה מאוד כרקדנית."

אילו איכויות את מחפשת ברקדנים שעובדים איתך?

"חשובה לי נדיבות. אני אוהבת לעבוד עם אנשים שהם עצמאיים ואינדיבידואליים. אנשים שיש להם סכסוך פנימי עם מחול והדבר הזה שנקרא 'להופיע'. דווקא בעבודה הנוכחית מאוד רציתי לעבוד עם 'רקדנים'. בחרתי לעבוד עם משה שכטר אבשלום,אור אבישי,אור אשכנזי ומאיה וינברג. אלו אנשים שאני מעריכה מאוד, מצד אחד הם מנוסים ועשו דברים רבים ושונים, ויחד עם זאת יש בהם איזו צניעות ועדינות, מה שמייצר כריזמה מסוימת שאני מאוד אוהבת."

איזו יצירת מחול את מצטערת שלא את יצרת?

"אני לא מצטערת על כלום."

על מה את חושבת שאת רוקדת?

"אני אחת עם מה שאני עושה. זה מצב שאני מאוד אוהבת להיות בו, של תודעה ערה ומרוכזת מאוד. זה רגע שהפיצול התמידי שיש בי מתרכז לדבר אחד."

על "תתקרבי" - סתיו מרין ומירב דגן

מאת ובביצוע: סתיו מרין ומירב דגן

ספרו על העבודה החדשה, ״תתקרבי״

"היצירה ״תתקרבי״ היא מפגש בין שתי נשים יוצרות, עם הרבה שאלות על העבר ותהיות אל העתיד כנשים במרחב גברי, שסוחבות נרטיב קורבני במציאות כובשת. בטקס היברידי אנחנו מזמנות אלינו ודרכנו דימויים קורבניים ומקרבנים, ואנחנו משקשקות אותם עם הבשר והקול, שמתערבב עם המאמץ והדחיפות להישמע."

איך התגלגלתן או הגעתן דווקא למחול?

מירב: "התחלתי לרקוד בילדות המוקדמת ומאז המחול משמש לי כבן לוויה מסור וחוט מקשר בין תקופות שונות, שלבי התבגרות ותחומי עניין. הבחירה לעבוד עם הגוף ודרך הגוף נותנת מענה לתשוקות הפיזיות והאינטלקטואליות שלי ומאפשרת לי לצאת מהבנאליות של הגוף המתפקד, היומיומי ולבחון מצבי קצה במרחב מוגן."

סתיו: "אני נולדתי לאמא רקדנית ושחקנית ולאבא צייר. למעשה נולדתי לתוך הסטודיו ולמרות הנסיונות שלהם לכוון אותי לתחומי עניין אחרים כמו מחשבים, מצאתי את עצמי כל פעם מחדש עם רצון ותשוקה ובחירה מובהקת לתחום המחול והבמה. תמיד הרגשתי ששם מתקיימת האפשרות לבטא את כל תחושותיי ודעותיי, לשאול שאלות, לערער, לפרק ולבנות מחדש."

סתיו מרין, מירב דגן - "תתקרבי" (צילום: תמר לם)

מתי היתה הפעם הראשונה שעמדתן על במה?

מירב: "זה היה בסביבות גיל שש במופע סוף שבוע על במה בבריכה של היישוב."

סתיו: "גיל חמש בהיכל התרבות בנתניה."

מה נקודת ההתחלה של היצירות שלכן בדרך כלל ושל העבודה הנוכחית?

"קשה להגדיר נקודת התחלה של יצירה כי רעיונות מתגלגלים ועוברים דרך כל מיני פילטרים סמויים וגלויים עד שהם מוצאים את המקום והזמן להבשיל. היצירה הנוכחית נולדה מהמפגש בינינו ומהסקרנות המשותפת לפרק ולהרכיב את מושג הקורבן."

מה ההבדל בין סתיו ומירב הרקדניות לסתיו ומירב הכוריאוגרפיות?

מירב: "אני מנסה לא לסגור את עצמי תחת הגדרות. כשאני יוצרת אני מתמסרת ומחוייבת למעשה האמנותי, בין אם זה כמבצעת ובין אם ככוריאוגרפית. מה ששונה זו האחריות. להיות יוצרת בישראל 2016 דורש להיות גם מפיקה ולהתעסק בהרבה מרכיבים מחוץ ליצירה."

סתיו: "בתור רקדנית מבצעת מעניין אותי לעבוד עם יוצרים/ות שפתוחים/ות לשיתוף פעולה, שנותנים ונותנות מקום למרחב של דיאלוג ומקום לקול של המבצע/ת. ככה התהליך ובסופו של דבר גם הביצוע מגיע למקום כנה, מחובר ומסור. הדרך הזו הובילה אותי להבנה שיש לי כיוצרת הרבה לומר ודייק לי את דעותיי הפוליטיות והאמנותיות ואת הרצון לבטא אותן ללא פשרות. שני התפקידים מחייבים התמסרות טוטלית ומחויבות ואהבה וכנות, גם כמבצעת וגם כיוצרת."

אילו איכויות אתן מחפשות ברקדנים שעובדים אתכן?

מירב: "אני מחפשת אנשים שיודעים לעניין את עצמם ושהמרחב של הסטודיו והבמה הוא בשבילם מרחב להתנסות ולבדיקת ומתיחת גבולות."

סתיו: "אני מאמינה שיצירה צריכה להגיע מתוך תשוקה משותפת להתנסות ולשחק ולחקור. מתוך תעוזה למתוח את הגבולות ונכונות לשאילת שאלות גם בסטודיו - מרחב החזרות וגם על הבמה."

למה החלטתן לשתף פעולה וליצור ביחד?

"אנחנו מכירות מגיל 12. רקדנו יחד בבוסתן, סטודיו למחול ותאטרון בנתניה, ששייך למיקי וזאביק מרין, ההורים של סתיו. במהלך השנים רקדנו והופענו, הרבה בנפרד וקצת ביחד וכל אחת בזמנה התחילה את דרכה כיוצרת עצמאית. יש לנו הערכה גדולה זו לזו והרבה עניין משותף, וסיקרן אותנו להיכנס למסע הזה ולדיאלוג הזה שיש בו גם מן המוכר וגם מן הלא נודע."

איזו יצירת מחול אתן מצטערות שלא אתן יצרתן?

סתיו: "אני לא יכולה לומר שאני מצטערת שלא יצרתי אותה אבל העבודה 'על שנהב ובשר גם פסלים סובלים' של מרלן מונטרו פריטאס שהציגה בפסטיבל ישראל האחרון הייתה בשבילי חוויה מעוררת השראה."

על מה אתן חושבת כשאתן רוקדות?

מירב: "אני מנסה לא לחשוב כשאני רוקדת, אני מנסה לחוש ולהיות נוכחת."

סתיו: "אני מניחה שאם הייתי יכולה לענות על זה אז לא היתה לי סיבה לרקוד."

אירועי הרמת מסך יתקיימו בין התאריכים 19-3 בנובמבר 2016, ברחבי הארץ.מחיר כרטיס 50 ₪. מרכז סוזן דלל, תל אביב: 03-5105656, תיאטרון דימונה: 08-6551782, בית מזי"א ירושלים: 02-6230002 (מענה בימים ראשון-חמישי בין השעות 22:00-17:00), אולם זכרי, כפר המחול הבינלאומי, קיבוץ געתון: 04-9859737.