מחול - עולים השבוע: "יס" ועוד

בעקבות פסטיבל הקולנוע הבריטי בסינמטקים מגיעים השבוע לאקרנים לא פחות מארבעה סרטים בריטיים וגם קומדיה רומנטית אמריקאית אחת.

"יס" (בריטניה-ארה"ב 2004)

סרטה של הבמאית הבריטית סאלי פוטר ("אורלנדו", "טנגו"). אשת החברה הגבוהה אמריקאית ממוצא אירי (ג`ואן אלן) נבגדת על ידי בעלה הפוליטיקאי (סאם ניל). בהמשך היא מוצאת עצמה מחוזרת על ידי עובד מסעדה לבנוני, וסיפור האהבה הטעון שלהם יידע עליות ומורדות ויתגלגל לבלפסט, ביירות והוואנה.

תסריטו של הסרט המסוגנן כתוב ברובו במשקל פנטמטר יאמבי (המשקל בו כתובות רוב הסונטות של שקספיר), והצילום והעריכה תזזיתיים וגדושי אפקטים.

פוטר, שחיברה את הסריט לאחר אירועי ה-11.9, מסבירה: "הרגשתי צורך עז להגיב לדמוניזציה של העולם הערבי במערב, כמשוב לגלי השנאה שבאו מהמזרח וכוונו כלפי אמריקה. שאלתי את עצמי, מה כבר יכול לעשות הקולנוע באווירה כזו של שנאה ופחד? איזה סיפורים הוא צריך לספר? התחלתי לכתוב ויכוח בין שני אוהבים, הוא מהמזרח התיכון היא מהמערב, בנקודה בה הרומן שלהם הופך לאזור מלחמה והרקע השונה ממנו כל אחד בא, מטיל צל כבד על האינטימיות. הוא מחליט לסיים את הרומן לאחר שאינו יכול לסבול את חוסר האיזון של הכוחות העולמיים על מערכת היחסים שלהם, ואת האתגר שהרומן שלהם מציב מול הזהות שלו. אמונתו והעולם שהשאיר מאחוריו מתחילים לצוף על פני השטח, וכוחם עתה גדול מזה של האהבה והסקס. האלמנטים שמשכו אותו בהתחלה לאמריקאית הבלונדינית, מזכיר לו עתה את האובדן וההשפלה שלו. הוא דוחה אותה מעליו בדיוק כשחיי הנישואין שלה מתפוררים לחלוטין, ותחושת הבדידות שלה מתגברת. בפעם הראשונה במערכת היחסים נראה שכל הכוח נמצא בידיו. אבל הדחייה שלו אותה נובעים דווקא מפחדיו ומחרדותיו, שמתפרצים אט אט החוצה – הכאב וההשפלה היומיומיים שפוקדים אותו כאדם מהמזרח התיכון שחי במערב". עד כאן נאום היוצרת.

הסרט מעורר תגובות קיצוניות: אפשר או לאהוב אותו מאוד ולהעריך שמדובר ביצירה פיוטית נשגבת, ואפשר לשנוא אותו לחלוטין , בגלל היומרנות הפלצנית וההתנשאות הסגנונית המתיימרת.

אותי הסרט פשוט הרגיז, בעודף החריזה של הדיאלוגים, שלא נשמעים טבעיים ולא אמינים, ואינם מאפשרים לעקוב אחר הסיפור. האירועים עטופים בכל כך הרבה שכבות מגן, המסתירות את התפתחות הרומן, על הרגשות הבסיסיים שהוא צופן. הרגיז אותי עומס המסרים הפוליטיים והקונפליקט בין המערב למזרח שמוטח בפרצופך שוב ושוב. הרגיזו אותי הצילום והעריכה המסוגננים כביכול, שבאמת נראים כמו הפגנת כוח טכנית מרשימה, אבל מאחוריהם מסתתרת יומרה חלולה. לא יותר. למרות הכוונות הטובות, "יס" הוא סרט לא שלם, ומלא בפגמים ובבעיות.

ועוד סרטים חדשים שעולים השבוע (2 בפברואר 2006):

"גברת הנדרסון גאה להציג" (בריטניה 2005)

דרמה-קומדיה. הסרט הוצג בארץ בבכורה בפסטיבל הקולנוע הבריטי בסינמטקים. סרטו של סטיבן פרירס ("נאמנות גבוהה", "דברים יפים מלוכלכים") עוסק בתור הזהב של תיאטרון "ווינדמיל" בסוהו הלונדוני, בשנות ה-30.

גב` הנדרסון (ג`ודי דנץ`, מועמדת טרייה לאוסקר), אשת אצולה בריטית בגיל העמידה שבילתה שנים בקולוניה הבריטית בהודו עם בעלה, שנשא שם בתפקיד רם, חוזרת ללונדון אחרי שהבעל הלך לעולמו. כעת היא משועממת ולא יודעת מה לעשות עם הזמן שהתפנה לה וגם עם ממונה. התייעצויות עם חברתה הקרובה ליידי קונוויי (תלמה בארלו) לא מביאות אותה לכלל תובנות חדשות, ובהחלטה של רגע היא רוכשת את תיאטרון "ווינדמיל" הסגור, הנטוש והזנוח. לאחר שיפוצו היא פונה לויויאן ון דאם (בוב הוסקינס, שפקד אותנו בשבוע שעבר לרגל הקרנת הסרט במסגרת פסטיבל הסרטים הבריטיים), מנהל תיאטרון בעל מוניטין, כדי שיבוא לשקם את המוסד שרכשה.

השניים מצליחים בגדול לאחר שהם יוזמים מיוזיקל מרהיב, שמוצג בניגוד למקובל אז נון סטופ, במשך כל שעות היום והערב. אלא שכאשר התיאטראות האחרים מתחילים לחקות אותם, ההצלחה הולכת ופוחתת ואז הם מחויבים לחשוב על גימיק חדש. גב` הנדרסון מחליטה למשוך קהל לתיאטרון שלה, על ידי שימוש בשחקניות חשופות חזה, דבר בלתי מקובל לחלוטין אז. היא משתמשת בקשריה בחלונות הגבוהים ומאתרת פירצה בחוק שתאפשר זאת, וההצלחה שבה לפקוד את המוסד. אחת הבחורות המגויסות, שהופכת לאחת מכוכבות התיאטרון במתכונתו החדשה, היא מורין (קלי ריילי). הכל מתנהל כשורה עד שפורצת מלחמת העולם השנייה ונפתח הבליץ הגרמני הגדול על לונדון.

שחזור תקופתי נהדר, שרטוט מקסים של התיאטרון, על אווירתו, תפאורותיו ודמויותיו, עם קורטוב של הומור ואירוניה דקה. יצירה מהנה ומענגת. 103 דקות.

"בלי חוקים" (אנגליה 2005))

הסרט הוצג בארץ בבכורה בפסטיבל הקולנוע הבריטי בסינמטקים. בדיוק כמו "בית חרושת לכדורגל", גם הסרט הזה, שביים לקסי אלכסנדר, עוסק בתופעת החוליגנים השכיחה למדי בכדורגל הבריטי. מאט (אלייז`ה ווד), צעיר אמריקאי שהושעה מלימודי העיתונות באוניברסיטת הארוורד לאחר שחברו גרם להפללתו, שלא בצדק, בשימוש בסמים בכיכול, מגיע ללונדון כדי לבקר את אחותו שאנון (קלייר פורלאני), הנשואה לגבר בריטי סטיב (מארק וורן). עד מהרה יתוודע מאט לפיט (צ`ארלי הנאם), אחיו של סטיב, מנהיג "גרין סטריט אליט", חוג האוהדים הקולניים והאלימים של קבוצת ווסטהאם.

מאט ימצא עצמו מתחבר לקבוצת האוהדים הקנאית של הקבוצה וייגרר למאבקי ויריבויות כנופיות האוהדים של קבוצות הכדורגל, למעשה חוליגנים נטולי עכבות. הוא ייסחף להרפתקה אלימה, מטורפת ומסוכנת, שמרכיבה את אחד ממאפייני תת התרבות המכוערת שצמחה באנגליה סביב קבוצות הכדורגל המקצועניות: חבורות אוהדים חוליגנים פנאטים שמחפשים כל הזדמנות כדי לחבוט זה בזה, לצבור נקודות יוקרה במאבקים האלה, ולהנציח את היריבות ביניהם.

אפיון מרשים של האוהדים, כטיפוסים המוניים, רעשנים, אלימים, גודשי פאבים ולוגמי כמויות פיינטים של בירות (חבל שבסרט מצולם רק משחק אחד של ווסטהאם, שממחיש את האווירה הממגנטת של קהל האיצטדיון על רקע היציעים המלאים), אם כי הסרט ומסריו נותרים שטחיים ופלקטיים מדי. 109 דקות.

"ליברטין" (בריטניה 2004)

דרמה. סרטו של לורנס דאנמור על פי תסריט של סטיבן ג`פריז, שגם כתב את המחזה ממנו הסרט עובד. סיפורו האמיתי של ג`ון וילמוט (ג`וני דפ), הרוזן השני של רוצ`סטר, שהיה ידידו ואיש סודו של המלך צ`רלס השני (ג`ון מלקוביץ`). הוא היה אדם כריזמטי, ציני, טיפוס מרדן, שנון ותככן, שנהנה להשתעשע על חשבון אצולת לונדון. כאוהב החיים הטובים הוא הרבה במערכות יחסים עם נשים, ואף התרברב בכיבושיו המיניים, שהפכו אותו למכובד ונערץ על נשים וגברים כאחד.

וילמוט נתקל בשחקנית מתחילה, אליזבט (סמנתה מורטון), שהקהל מסלק אותה מהבמה בבושת פנים מהבמה, ומתערב עם ידידיו שיצליח להפוך אותה לשחקנית פופולרית ומקובלת. תוך כדי המהלך הזה הוא מנסה גם לכבוש אותה אך היא מסרבת לו ופונה לאחר. הוא מצליח במשימת הפיכתה לכוכבת במה, אך נכשל בניסיונותיו לכבוש אותה. הסרט מתאר את מעלליו של הצעיר הידוע לשמצה, רודף תענוגות שבגיל 18 נכלא בעוון חטיפת יורשת עשירה, אותה נשא לאחר מכן לאישה. חייו הסוערים היו מלאי הרס עצמי והוא שרף את עצמו וכבר בגיל 33 מת מעגבת. עם רוזמונד פייק ופרנצ`סקה אניס. 130 דקות.

"רק ידידים" (ארה"ב 2005)

קומדיה רומנטית. סרטו של רוג`ר קאמבל, על פי תסריטו של אדם "טקס" דייוויס. במרכז הסיפור כריס (ריאן ריינולדס), שבשנות התשעים היה צעיר ביישן שלמד בתיכון בניו ג`רזי וסבל מעודף משקל. החבר`ה צחקו עליו ונקודת האור היחידה בחייו הייתה ג`יימי (איימי סמארט), מעודדת פופולרית בתיכון ופצצת סקס מהלכת. היא הייתה ידידתו הטובה ביותר של כריס, שהתבייש להודות בפניה או לרמוז לה שהוא מאוהב בה. רק בליל סיום הלימודים הוא מתוודה בפניה על אהבתו, אך היא מסבירה לו שהיא אוהבת אותו כמו אח, ושאין מצב לקשר לא אפלטוני ביניהם. כריס כמובן מושפל עד היסוד.

עשר שנים עוברות וכריס משתנה לחלוטין: הוא מרזה והופך לגבר מרשים וחלק לשון, שנשים נופלות ברשתו בקלות. הוא עובד כמנהל מוזיקלי ומקבל משימה לא קלה: להפוך את הדיווה המפונקת סמנתה (אנה פאריס) לכוכבת פופ לוהטת. בעבר הם יצאו זה עם זו והיא עדיין מאוהבת בו, מה שמקשה על משימתו. באופן בלתי מתוכנן כריס מגיע שוב לניו ג`רזי ועתיד להיתקל מחדש בג`יימי, העובדת בבר המקומי. האם יש סיכוי שהפעם יתפתחו ביניהם יחסים רומנטיים? עם כריס קליין, ג`ולי האגרטי וכריסטופר מרקט. 96 דקות.