"פעם הייתה ילדה" (ישראל 2016)

דרמה. סרטה של נטלי קפלן. נועה (ליאת גליק), אישה צעירה, מתנהלת בחיים בדרכה שלה. היא חיה לבדה, מדי פעם הולכת לשחות בבריכה, מנהלת קשר לא קונבנציונאלי עם חייל צעיר (ניקולאס יעקוב). במקביל, בינה ובין השכן החתיך והחטוב (עודד לאופולד) מתפתח דיאלוג, שאף בו יש יסודות ביזאריים ומהותו לא ממש ברורה לה. ובנוסף לכל אלה, היא מפתחת אובססיה רומנטית כלפי הרופא (אלי דנקר) המבוגר שלה. נועה היא מצד אחד צעירה בוגרת שאמורה לקבל החלטות אחראיות בחייה, ומצד שני תופסת את עצמה כילדה, משתמשת בכרטיס נוער בנסיעה באוטובוס ולובשת תחתוני ילדה. החיים מבחינתה הם סוג של חיפוש נואש אחר אינטימיות עם מישהו, אבל במקביל היא מתמסרת להשתבללות ולחיי הבדידות שלה עם עצמה. 90 דקות.  
 
סרט שיש בו הרבה כוונות טובות ושחקנית נהדרת, אבל הביצוע בעייתי.  עם כל הרצון הטוב, קשה להבין את הגיבורה נועה, התנהלותה ומניעיה. הבמאית נטלי קפלן לא מספקת טריגרים שיאפשרו להבין אותה, את יחסה לשלושת הגברים איתם היא מקיימת יחסים כאלה ואחרים ואת ראיית העולם שלה כלפי החיים והמציאות שסביבה. התנהלותה החריגה הלא מנומקת, והלכי הרוח המשתנים ונדודי השינה שלה לא ממש עולים בקנה אחד עם התובנה הכללית שהיא אישה בגופה אך עדיין ילדה בנפשה. זו בעיקר בעיה תסריטאית, כי הבמאית קפלן יודעת להעמיד סצנות וליאק גליק ("לנגד עיניים מערביות", "כיפור") ממחישה לנו עד כמה היא חסרה בנוף הקולנוע הישראלי. ולבסוף, בלי לעשות ספוילר, קצת לפני סיום הסרט מוצג אקט בעל עמדה מוסרית, יותר נכון לא מוסרית, מקוממת.  

פעם הייתה ילדה - למועדי הקרנה       
 


פעם הייתה ילדה (תמונת יחסי ציבור)





"בלוז לחופש הגדול" (ישראל 1987)

דרמה. סרטו של רנן שור שעבר רסטורציה מקיפה ועולה מחדש למסכים. השנה היא 1970, ומלחמת ההתשה בעיצומה. קבוצת שמיניסטים תל-אביבים מסיימים את התיכון ועומדים בפני גיוסם לצה"ל. יוסי צוויליך (עמרי דולב) הוא המתגייס הראשון והחבר'ה מלווים אותו ללשכת הגיוס. ארל'ה שכטר (דור צויגנבוים) הוא פציפיסט שמתכוון לא להתגייס ומרסס על קירות סיסמאות מחאה. מוסי שובל (יואב צפיר) הוא מוזיקאי מחונן שמלווה חברה לבחינות ללהקה צבאית ומשתוקק אף הוא להצטרף ללהקה, למרות שיש לו פרופיל קרבי. מרגו (שחר סגל) חולה הסוכרת לא יכול להתגייס, ומתעד את החבר'ה במסרטת הסופר 8 שלו. האידיליה של החבורה מופרת כשמגיעות חדשות קשות. עם עדנה פלידל, מיקי קם. 102 דקות.       

ב-1987, כאשר נעשה, הסרט – שהפך מייד לקאלט - כבר נחשב תקופתי, שכן עלילתו התרחשה ב-1970. אבל גם כשצופים בו היום, הוא עדיין נראה נפלא: רענן, עדכני וסופר-רלוונטי עבור דורות חדשים של צעירים, שעשויים לגדול עליו. רנן שור הצליח ליצור סרט שמתברר בכל פעם מחדש כעל-זמני. מפתיע להיווכח עד כמה הוא עומד בכל הסטנדרטים. הבימוי והמשחק משדרים אמינות וכנות, ואין בהם ולו טיפה של אנכרוניזם. גם ברמה הטכנית, בעיקר בפרמטרים של הצילום, העריכה ואפילו הסאונד, הוא מקצועי ומדויק גם היום. גם על מסריו ההומאניים והאנטי-מלחמתיים (התייחסו אליו בזמנו כאל התשובה הישראלית ל"שיער") לא חל חוק התיישנות, למרבה הצער. "בלוז לחופש הגדול" הוא מופע קולנוע מקומי חווייתי מלהיב, שכדאי לחזור אליו שוב ושוב.  

בלוז לחופש הגדול - למועדי הקרנה              
 



בלוז לחופש הגדול (תמונת יחסי ציבור)



"תוצרת צרפת" (צרפת 2015)

דרמה-מתח. סרטו של ניקולא בוכרייף. סאם (מליק זידי), עיתונאי חוקר מפריז שמוצא משפחתו מוסלמי, חודר לתוך המעגלים הפנימיים של התארגנות מוסלמית קיצוניים בפרברי העיר, בידיעת שירותי הביטחון הצרפתיים. עד מהרה הוא הופך חבר בתא ג'יהאדיסטי המקבל הוראות מארגון טרור בחו"ל, כשהמטרה היא לזרוע הרס, לפגוע באנשים ולגרום לפאניקה בבירה הצרפתית. ככל שהחברים המוסלמים מקצינים את תוכניתם השטנית, עולה מפלס הפחד והסיכון אצל סאם והוא מבקש לנטוש את החקירה. הוא פונה לשירות הביטחון הצרפתי ואנשיו במקום לעזור לו סוחטים אותו רגשית ופלילית, כדי לגרום לכך שיישאר חלק מהתא ויביא מידע לשירות. ככל שעובר הזמן נראה כי רגע האמת הולך ומגיע והפיגוע הגדול יוצא לדרך. עם דימיטרי סטורוג, פרנסואה סיביל, נסים סי אחמד, אחמד דרמה, נאיליה הארזון. 89 דקות.

הסרט נעשה ב-2014 ותוכנן לצאת לבתי הקולנוע בצרפת בנובמבר 2015. אלא שאירוע פיגועי הטרור ב-15 בחודש זה ברחבי פריז הקדימו אותו ולאחר מכן הוא כבר לא הופץ מסחרית שם. מעבר להיותו סרט "נבואי" שחזה ברמה הרעיונית את הנולד, הוא פשטני למדי. האופן בו מנהיג ההתארגנות הזועם והחשדן שוטף את מוחותיהם של חבריו ומלהיב-סוחף אותם לפעולת טרור גדולה, נראה פלקאטי למדי. גם הכרוניקה המפורטת של הקמת תא טרור בלב הבירה הצרפתית והתנהלותו נראית חלטוריסטית ולא אמינה. כסרט מתח סוג ב', עם תזכורת מצמררת למה שעלול לקרות בכל רגע בערים שונות באירופה, הוא עובד לא רע.      

תוצרת צרפת - למועדי הקרנה        
  



תוצרת צרפת (תמונת יחסי ציבור)




"איש הצללים" (ארה"ב 2016)

דרמה-מתח. סרטו של ג'ון מור. מייק ריגן (פירס ברוסנן) הוא בעל חברת תעופה, איש עסקים אמיד ומצליח, שיש לו אישה יפה, רוז (אנה פריל) ובת מתבגרת מקסימה, קייטלין (סטפני סקוט). החברה שלו עומדת בפני השקת מוצר בתחום שעשוי לשנות את עולם התעופה, ולשם גיוס אמצעים הוא מציג את הרעיון כדי להשיג מימון באמצעות רכישות מניות החברה בבורסה. אלא שמשהו משתבש בפרזנטציה, עד שעובד טכני מוכשר בשם אד (ג'יימס פרשוויל) מצליח להתגבר על התקלה. מייק מקרב אותו אליו ואף מזמינו פעם אחת לביתו. אלא שאד מפרש את ההזמנה "קצת" מעבר למה שהבוס שלו התכוון ומנסה להתקרב לבתו ולהיות אחד מבאי ביתו הקרובים. מייק מבין שהגבולות נחצו ומחליט להרחיקו מחייו. אלא שאד בעל היכולות הטכניות לא יוותר כל כך מהר ויהפוך את חיי מייק ומשפחתו לסיוט. 95 דקות.

שילוב של מותחן לא משכנע וסרט אימה גרוע. כל מרכיבי המוצר הפילמאי הזה פגומים עד היסוד. התסריט מתחיל אולי כסיפור סביר, אבל מהר מאוד מאבד אמינות, ככל שדמותו של אד הופכת מהר מאוד קיצונית ופסיכוטית, עד כדי קריקטורה. הדבר גורם לג'יימס פרישוויל המסכן להתקבל רע מאוד על המסך. ברוסנן השרמנטי עושה כמיטב יכולתו, אבל בגלל התסריט המאוד בעייתי והבימוי המרושל שנגרר לקלישאות אימה שחוקות, נראה כי גם הוא לא יזכור כל כך לטובה את הסרט הזה. 

איש הצללים - למועדי הקרנה              

איש הצללים (תמונת יחסי ציבור)



"המפגש" (ארה"ב 2016)

המפגש - למועדי הקרנה  

המפגש (תמונת יחסי ציבור)