חזק, בועט, אפקטיבי 
  
כמו כל הרכבי "שיכון הוותיקים" שמגיעים לארץ, גם "הסטרנגלרס" הבריטים, שהחלו דרכם ב-1974, סיפקו את הסחורה עד תום לקהל נרגש ומתלהב בהיכל התרבות תל-אביב. אבל הפעם, בניגוד למופעי פירוטכניקה מושקעים של כמה מבני דורם, עם תאורות, תפאורות ומסכי וידאו-ארט מרצדים, התברר שמספיק שיהיו ארבעה חברים על הבמה, כאלה שבאו לעבוד, עם גיטרה, בס, קלידים ותופים, כדי להנפיק מופע רוק לפנים. חזק, בועט, אפקטיבי.
 
סאונד הפאנק הטיפוסי של הסבנטיז-אייטיז שולט בהופעה. החבורה פותחת עם Tank, מהאלבום Black and White מ-1978, עוברת ל-Straigten Out מאלבום הופעה חיה שיצא שנה לאחר מכן, והחברים נשארים בסבנטיז גם בביצוע הקטע Get a Grip on Yourself. ואז קפיצה לראשית שנות ה-2000, לקטע I've been wild מהאלבום ה-15 של הלהקה, Norfolk Coast.
 
בפרונט נוטלים את ההובלה הבסיסט ז'אן-ז'אק ברנל, חבר להקה בעל מניות יסוד, בן 64, ולצידו הגיטריסט והסולן באז וורן, שחקן רכש מ-2006, בן 52. שניהם כריזמטיים ואנרגטיים ודוחפים ומניעים בדינמיות את הגיג. מאחור חובט בתופים ג'ט בלאק, אף הוא מדור המייסדים, כבר בן 78, ולצידו הקלידן דייב גרינפילד, שהצטרף להרכב שנה לאחר הקמתו, בן 67. הסאונד שלו מזכיר לעיתים את זה של ריי מנזרק מה"דורז", וזה לא חדש, אם כי תמיד נטען מטעם הלהקה שכאשר גרינפילד החל לנגן באורגן ויצר את הצליל הטיפוסי שלו, הוא לא הכיר את ההרכב האמריקני של ג'ים מוריסון. גרינפילד מספק קטע נגינה וירטואוזי במיוחד בביצוע השיר Norfolk Coast.
 
ההפתעה הגדולה בהופעה היא שהחברים "מבזבזים" את שני להיטי הענק שלהם כבר בחלק הראשון ולא שומרים אותם להדרנים. השיר השביעי בערב, אחרי Minutes 5, מפאזת הלהקה של סוף שנות ה-70, Relentless, מ-2006, ו-Nice 'n' Sleezy (שוב משנות ה-70) הוא הסטנדרט היפה והמלודי Golden Brown (מראשית שנות ה-80). כצפוי, השיר מעורר התרגשות עצומה בקהל, האייפונים נשלפים וההתגודדות שכבר התהוותה בקרבת הבמה אחרי הזמנתו של וורן את האנשים לרדת, להתנועע ולרקוד, הולכת ומתעצמת. ואחרי הקטע Midnight Summer Dream (מראשית שנות ה-80) מבוצע כבר Always the Sun (מ-1986), להיט הענק הגדול הנוסף ששם את הלהקה על המפה הבינלאומית. 
 


הסטרנגלרס



ללא טיפת אנכרוניזם
 
בהמשך מתברר שגם לאחר שהתחמושת היקרה שוחררה, יש לחברים מה להציע, והם ממשיכים בהרעשה רוקיסטית-פאנקיסטית מאסיבית, להנאת הקהל. להיטים נוספים בארסנל האיכותי שלהם שהמעריצים מכירים ואוהבים, כמו Skin Deep, Peaches ו-No More Heroes, משנות ה-70 וה-80, עושים את העבודה אף הם ושומרים על מתח הופעה אלקטרו-מגנטי.
 
הלהקה הוציאה 17 אלבומים, האחרון ב-2012, אבל ברשימת השירים שנבחרו לסבב הנוכחי, ניכרת התרפקות מיוחדת על יצירות משני העשורים הראשונים לפעילותם. חברי ההרכב, נגנים מעולים, לא מתעכבים על דברי קישור ושיחות עם הקהל ועוברים במהירות וברצף מקטע לקטע. לפעמים ללא כל פאוזה.
 
במרוצת מופע שוטף וקולח של כמעט שעתיים, מושמעים 22 קטעים, ובהיות חברי הלהקה גם מבצעי קאוורים, הם בוחרים שניים מהסוג הזה כהדרנים החותמים את המופע. הראשון הוא ביצוע סוחף ומרשים, עם קטעי נגינה ארוכים, ל-Walk on By (שכתבו והלחינו דייוויד ובכרך כידוע) של דיון וורוויק, והשני, All day and All of the Night של להקת הקינקס. שני להיטים משנות ה-60. 
 


הסטרנגלרס

המופע המשובח של "הסטרנגלרס", פעם שלישית בארץ, נשמע אמנם כמסע נוסטלגי בזמן, לימים בהם הפאנק-רוק היה בשורה חדשנית מרעישה, אבל לא הייתה בערב הזה ולו גם נימה אחת של אנכרוניזם.             

"הסטרנגלרס", 17 בנובמבר, היכל התרבות תל אביב.