"בעלי ברית" (ארה"ב 2016)
 
דרמה-מתח. סרטו של רוברט זמקיס. השנה היא 1942. המקום: מרוקו. מקס (בראד פיט), קצין מודיעין בריטי, צונח במדבריות מרוקו ועושה דרכו לקזבלנקה. שם הוא מתחבר למארין (מריון קוטיאר), לוחמת מחתרת צרפתייה. שניהם שוהים שם בזהויות בדויות, כאנשי החברה הגבוהה הצרפתית.  היא מציגה אותו כבעלה, איש עסקים בתחום הפוספטים, והם מתערים במסיבות החברה בעיר, על מנת להיות מוזמנים למסיבה של שגריר גרמניה הנאצית הובאר (אוגוסט דיהל) בעיר, אותו עליהם לחסל. רגע לפני ביצוע המשימה הם הופכים גם זוג רומנטי אמיתי, ולאחר שהם ממלאים את מה שנדרש מהם הם נמלטים לאנגליה, אהבתם פורחת, הם מתחתנים ואף נולדת להם בת, תחת מתקפת חיל האוויר הגרמני בזמן הבליץ. ואז נחשפת עובדה שעלולה למוטט את כל מה שבנו. עם ג'ארד האריס, סיימון מקברניי, ליזי קפלן. 121 דקות. 

 
החלק הראשון של הסרט הוא מחווה נהדרת לקלאסיקה "קזבלנקה", כשבלא מעט סצנות אפשר לדמיין במקום קוטיאר ופיט את אינגריד ברגמן והמפרי בוגרט. בחלק זה גם נמהלת לתוך העיר הצפון אפריקנית האקזוטית אווירה בינלאומיות דקדנטית של מסיבות חברה נוצצות, כשהחוגגים אותן, בהם גיבורינו, רוקדים לצלילי תזמורת המנגנת את סטנדרט הג'אז הנודע של בני גודמן ולהקתו "סינג, סינג, סינג". זמקיס רקם פנטזיה אסקפיסטית רומנטית שקל מאוד להישאב אליה ולהתמכר לה. מה גם שאת הריגושים מעוררת לא רק האופציה הרומנטית של קצין המודיעין הבריטי וחברת המחתרת הצרפתייה, אלא גם המתח והחשאיות של פעילויות הריגול מסעירות הדמיון. בחלקו הראשון הסרט הדוק וקוהרנטי, אך כשבני הזוג ועלילותיהם עוברים ללונדון, הקסם משנה מעט פאזה. פיט וקוטיאר המצוינים הם בדיוק השחקנים המתאימים להצתת דמיון הקהל בסיפור הזה, ואפשר רק לחייך באירוניה כשנזכרים שלפני 11 שנה, בקומדיית הריגול "מר וגברת סמית", פיט ואנג'לינה ג'ולי עשו לג'ניפר אניסטון את מה שלכאורה עשו פיט וקוטיאר לג'ולי כאן. הנראטיב הרומנטי-זוגי-מלחמתי עורר אצלי אסוציאציה גם ל"הפצוע האנגלי" (96') ולגיבוריו, קריסטין סקוט תומאס ורייף פיינס. מי שמחפש כאן ערך מוסף אמנותי לא ימצא אותו, אבל כמוצר מסחרי נטו הסרט עובד היטב. זורם, קולח, מהנה.

בעלי ברית – מועדי הקרנה    
 

בעלי ברית (תמונת יחסי ציבור)

"לחזור לגור עם אימא" (צרפת 2016)
 
קומדיה-דרמה. סרטו של אריק לאבן. עולמה של סטפני (אלכסנדרה לאמי) קורס. משרד האדריכלות הפרטי המצליח שהיה לה פשט רגל, הבנקים חסמו לה את החשבונות והיא נותרת כמעט חסרת כל. כגרושה עם ילד, שחי אצל הגרוש שלה, היא מתקשה להסתגל לעובדה שתיאלץ לחזור לחיות בבית אמה ז'קלין (ז'וזיאן בלסקו). זאת עד שתמצא עבודה חלופית, מה שלא כל כך פשוט בנסיבות שלה, ותשקם את עצמה כלכלית. בבית האם היא נאלצת לחיות על פי חוקיה. להשתתף במשחקי קלפים ושבץ נא, להאזין נון-סטופ לזמר פרנסיס קברל, האהוב על האם, להשאיר את החלונות סגורים כדי שהחתול לא יברח ולא להפחית את מידת החימום בבית. ואם זה לא מספיק, כשז'קלין מזמינה  לארוחה בביתה את אחיה ואחותה של סטפני, אליה נלווה גם בעלה, וזאת בעיקר על מנת לחשוף בפניהם סוד אישי משמח, מקלקלים לה כולם את המסיבה, בסדרה של ריבים וירידות עוקצניות זה על זה. עם מתילד סנייה, פיליפ לפבר, ז'רום קומנדר, סיסיל רבואה, דידייה פלמן. 90 דקות.
 
מהסרטים היותר מהנים ומרגשים של סוף השנה. ברבים מחלקיה, עבודת הקולנוע הצנועה והלא מתיימרת הזו פשוט מצחיקה בטירוף. הדיאלוגים של הסרט שנונים ומושחזים, והסיטואציות הקאמריות שבו, המתרחשות ברובן בתוך בית האם, קולעות ומתוזמנות היטב. במהותו ובתכניו זהו סרט אנושי, הומאני, כובש ושובה לב, הממחיש כיצד יכולים בני משפחה לנהוג באנטגוניזם ציני זה כלפי זה, עד שהם מתעשתים. כי בסוף – הכל נשאר במשפחה. ז'וזיאן בלסקו עושה תפקיד מבריק במיוחד, אלכסנדרה לאמי מציגה את הצד הפריך והפגיע שלה בסיטואציה הנתונה בלי מלודרמות קורעות לב, וטוב שכך, והבימוי של אריק לאבן נהדר.    
 
לחזור לגור עם אמא – מועדי הקרנה    
 


לחזור לגור עם אמא (תמונת יחסי ציבור)

"נמלטת" (ארה"ב 2016)
 
מתח-אקשן. סרטו של ז'אן פרנסואה רישה. בפעולה של קרטל סמים, מפקדה, ג'ונה (דייגו לונה) חונך את חברתו בת ה-17 ודורש שתרצח אישה בעת שהחבורה מתפרצת לביתה. לידיה לא מסוגלת לעשות זאת ולבסוף נורה מהאקדח שבידה כדור שפוגע בחבר שלה. לידיה נמלטת מהחבורה ומצליחה ליצור קשר עם אביה, ג'ון (מל גיבסון). הוא אסיר משוחרר, בעבר חבר בכנופיית אופנוענים פורעים, ששנים ארוכות לא ראה את בתו ולמעשה גם לא גידל אותה. כעת עליהם להתחבר מחדש זה לזה בנסיבות קשות. היא נרדפת על ידי הכנופיה של החבר, ובעצם מתברר שהסיקריו, קרטל הסמים המכסיקני, בעקבותיה. ג'ון נאלץ לחזור לימי הפשע שלו כדי להגן על בתו. שניהם נמלטים מחבורת מתנקשים שמתחקה אחריהם, ג'ון יוצר קשר עם ארתורו (מיגל סנדובל) חברו הטוב לתא בכלא שעדיין נותר שם, כדי להיעזר בו ואף חוזר אל פריצ'ר (מייקל פארקס) המנטור שלו לשעבר, שעמד בראש כנופיית האופנוענים בה היה חבר, שלא מחבב אותו, בלשון המעטה. ובינתיים הזמן של ג'ון ושל לידיה הולך ואוזל. עם וויליאם ה. מייסי. 88 דקות.
 
מסוג הסרטים שניכר בעליל שלא הושקע בהם מי יודע מה, אולי מתוך מחשבה שמל גיבסון כשחקן מוביל, ובעלילה מסחררת שאולי תחזיר אותו להיות כוכב האקשן של פעם – זה מספיק. מסתבר שלא. הנוסחה מוכרת ושחוקה, התסריט דליל וירוד, ולמעשה לא הותיר כמעט בידי גיבסון וארין מוריארטי חומר לעבוד איתו. הוא עושה את המוטל עליו ברמת האקשן באופן סביר למדי וגם מוריארטי הצעירה מתאמצת לא לפגר אחריו בהרבה. אלא שבגלל דלות החומר התסריטאי, והבימוי הקלישאי, השטחי וחסר ההשראה, הם מצליחים באופן מוגבל למדי. באופן בו הוא כתוב, לסרט הזה מראש לא היה כל סיכוי להתרומם.
 
נמלטת – מועדי הקרנה    
 


נמלטת (תמונת יחסי ציבור)

"המורה" (סלובקיה-צ'כיה 2016)
 
דרמה. סרטו של יאן הרבז'ק, המבוסס על מקרה אמיתי. מאז הגעתה של המורה החדשה מריה דרזדצ'ובה (סוזנה מאוררי) לבית ספר בברטיסלאבה ב-1983, הדברים במקום מתחילים להשתנות. התלמידים והוריהם חשים שמדובר במורה בעלת התנהגות מושחתת, שלא מהססת לדרוש מהם טובות הנאה קטנות. ניסיון התאבדות של אחד התלמידים בגללה גורם לכך שמנהל המוסד יזמן ישיבת חירום של ההורים ויאיץ בהם להגיש עצומת מחאה שתביא להעברת המורה מבית הספר. אלא שהקשרים החזקים שלה עם מנהיגות המפלגה הקומוניסטית גורמים להורים להירתע, אף כי הם מרגישים שהגיעה העת לקבל החלטה גורלית: האם ייאבקו לסילוק המורה הבעייתית מבית הספר, למרות שהיא מקושרת לצמרת, או שיניחו לדברים להישאר כמות שהם? 102 דקות.
 
המורה – מועדי הקרנה    



המורה (תמונת יחסי ציבור)