פסטיבל א-ז'אנר 2016 בתיאטרון תמונע שואל מאיפה ולאן. התחושה ש"פעם היה פה טוב יותר", היא תחושה שמלווה אותנו באופן תמידי. הנוסטלגיה וההסתכלות אחורה גורמות לנו לחיות בתחושת הווה מוחמץ ומייצרות את הכמיהה לעתיד טוב יותר. השנה, יוצגו ״הרכבות מחדש״ (רקונסטרוקציות) של יצירות אשר נוצרו עבור הפסטיבל במהלך 12 שנותיו האחרונות.

היצירות שיורכבו מחדש, ינועו במתח שבין המציאות בה נרקמה היצירה לפני שנים לאופן שבו ניגשים אל העבודה מחדש כיום: מה הן השאלות העולות מאתגר שכזה, וכיצד התמורות החברתיות והפוליטיות מחלחלות ומתגלמות בעבודתו של האמן או האמנית ובעבודת האמנות עצמה.
 
האם בעיני כולם היה פה יותר טוב פעם? האם תחושת הנוסטלגיה היא תחושה אנושית מתמדת או שהיא צפה ברגעים היסטוריים ופוליטיים מסוימים? האם חוסר היכולת לדמיין את העתיד והנהייה אל העבר הם סימנים של מצוקה או שמא זהו באג אנושי built in? לצד ההרכבות מחדש, הפסטיבל יציג עבודות משך בבכורה, שיחקרו את המושגים עבר-הווה-עתיד בהתבוננות אמנותית חברתית ופוליטית על מרחב המחייה הישראלי.
 
באשמורת האחרונה של שנת 2016 הוחלט ״להשתמש״ בפסטיבל א-ז׳אנר כנקודת בוחן לשינויים תרבותיים ואמנותיים שמלווים את ישראל. אולי דרך אמנות הפרפורמנס, זו שמאז ומתמיד חותרת לחדשנות רדיקלית ולכינון העתיד, אפשר יהיה להפשיט, לפרק ולהבין את הרחשים המתקיימים בתרבותינו. 
   
אוצר: יאיר ורדי, יעוץ אמנותי: נאוה צוקרמן.  
 
מאיפה ולאן - תכנית א': 

הרכבות מחדש: טליה הופמן, מרב סבירסקי, רותם תש״ח. עבודות חדשות: יוליה ויינשטיין-לבנדיגר, אינס מולדבסקי, דניאלה מרוז, עומר קריגר והלל רומן, שגיא שוורץ, פיי שפירו, אסף שתיל.

תאריכים: חמישי, 15 בדצמבר ב-20:00, שישי 16 בדצמבר ב-12:00, שבת, 17 בדצמבר ב-20:00. בכל תאריך יתקיימו המופעים בזה אחר זה במשך שעתיים וחצי.  
  
מרב סבירסקי - מפלסות (הרכבה מחדש)

סיפרו לי שפעם כשהכל היה חול, היו מסתכלים על קווי ההליכה של אנשים ובעקבותיהם מייצרים מדרכות. שתי פעולות המתרחשות במקביל, האחת על הקיר והשנייה על הרצפה. שתי פועלות שמייצרות מסלולים ודרכים בקנה מידה שונה המיועדות להולכים שונים. תהליך יצירה של דרך ההופכת לעבודת אמנות בפני עצמה. בהשתתפות: מרב סבירסקי ומיכל סממה. וידאו: מירב סבירסקי. מקור: Floor Work, 2007
 
טליה הופמן - חלקי פנים (הרכבה מחדש)

״לאזרח טוב אסור לעורר פחד וחשד; לחשוב הרבה זה לא עניינו. מי שחושב הרבה הופך את עצמו ללא נעים, וזה מיותר לגמרי להפוך את עצמך ללא נעים. עדיף לנחור ולישון מאשר לחשוב ולהתפלסף.״ (מתוך "וזהו זה" מאת רוברט ואלזר, תרגום מגרמנית: רן הכהן, ספרית הפועלים - סיפורת, 2010). מאה שנה לאחר שנכתב הסיפור הקצר מאת רוברט ואלזר, מורד חסן וטליה הופמן חוזרים לעבד ולעכל את מרכיביו הפנימיים של אזרח. מאת: טליה הופמן, בהשתתפות: מורד חסן וטליה הופמן. מקור: נא לא לגעת בכלב, 2012 
  
רותם תש״ח - הצהרת כוונות (הרכבות מחדש)
                                                         
ב- 2011 העליתי את "חודוד" בפסטיבל א-ז׳אנר. עבודה שבה ניסיתי לשחזר ולהבין איך אני בתור ילד למדתי ואיך ילדים באופן כללי לומדים לפענח את הפסיפס המורכב כל כך של הזהות שלנו ביחס לזהויות אחרות. בשביל ילדים, מילים כמו ישראלי, נשי, אנגלי, יהודי, טורקי, חילוני, חרדי, גברי, ערבי, דתי, מוסלמי, מצרי, דרוזי, בדואי וכיו״ב הנן מבלבלות, טעונות וקשות לפיצוח, ותהליך הבנת הזהות העצמית מורכב על אחת כמה וכמה. התנועה בעבודה הייתה אמצעי בימתי להעביר את הטקסט. ב- 2015 העליתי את Some Nerve בפסטיבל א-ז׳אנר: ניסיתי לבחון את הכוריאוגרפיה החברתית שלנו בישראל - את התנועה היומיומית שלנו במרחב הציבורי - לא מנקודת מבטו של היחיד אלא ככוריאוגרפיה של כלל, של שדה, וככזאת שיש לה טמפרטורה ואופי ״מדבקים״ מנמוכה ורגועה ביום כיפור ועד רותחת בשעות עמוסות של ימי עבודה רגילים.

התנועה בעבודה הייתה גם נושא המחקר, וגם שחזור בנוי וממחיש של אותו נושא. היום אני מנסה מחדש להבין מה בתנועה או מחול או ריקוד או כוראוגרפיה מסקרן אותי, והאם אני עדיין מאמין בבניית תוצר בימתי, כמשהו שבונה או תורם באיזשהו אופן לקהל המיידי או לחברה בכלל. יש יתרונות גדולים וחסרונות גדולים במופע-הרצאה, ואותו דבר ניתן לומר ביחס למאמר שהוא רק מילים - טקסט ללא גוף. אני אנסה לחשוב איתכם מה האפשרויות שלנו היום, ומה אנחנו צריכים שהאמנות תשרת. מאת ובביצוע: רותם תש״ח, יעוץ אמנותי: יאיר ורדי. מקור: חודוד,2011. Some Nerve, 2015 
   
יוליה ויינשטיין-לבנדיגר  נטול סיפור
 
כששואלים את השאלה ״מאיפה באתי ולאן אני הולך״, נדיר שעוצרים ומהרהרים במילה הכי משמעותית במשפט הזה והיא: אני. אנחנו מדברים על ״מאיפה״ במונחים משפחתיים, לאומיים, גאוגרפיים, היסטוריים, רגשיים. אנחנו מדברים גם על ״לאן״ באותם מונחים, וכן במונחים של רצונות, יעדים וחלומות. אבל מה אנחנו יודעים על ה"אני"? האם העבר מגדיר את ה״אני״ - כלומר, ה״מאיפה״? האם העתיד מגדיר את ה״אני״? - כלומר ה״לאן״? ואכן, רוב הזמן אנחנו חיים בעתיד או בעבר. האם אנחנו מכירים את ה״אני״ שלנו בלי הסיפורים מהעבר? בלי הרצונות לעתיד?
 
מה נגלה על הפעולות בהווה שלנו בלי להצדיק את היותנו על ידי הצלחות או כשלונות עבר, או על ידי שאיפות ותכניות לעתיד? מה נגלה על ההווה אם נאפשר לעצמנו רגע להיות נטולי סיפור?
על במת התיאטרון, בשיחה אחד על אחד מול קהל, נצלול לתוך דיאלוג ללא תכנית, ללא כיוון ובלי סיפור כתוב מראש. בתוך חצי שעה של שיחה  שמתמקדת אך ורק בכאן ועכשיו - ללא זהות, ללא היסטוריה, ללא רצון, ללא אג׳נדה, ללא תכנית, לנגד עיני קהל מתבונן - בתוך שיחה שכזאת הכל מתגלה ומשתנה: העבר, ההווה, העתיד. מאת ובביצוע: יוליה ויינשטיין-לבנדיגר.

אינס מולדבסקי - COLD FACTS

  שונאים: סיפור אהבה - סרט אקספרימנטלי-דוקומנטרי 16:34 - דרך סיפורם של אינס, יוצרת הסרט, ובלאל, חברה הפלסטיני, מצטייר דיוקן של חברה במשבר, חברה בה לאומים ולשונות מתערבבים זה בזה מדי יום, אך יישארו לנצח במאבק. כמו שבלאל אומר "אנחנו עדיין כל אחד בגבול שלו, במקום שלו". הסרט מבקש לחצות את גבולות הז'אנר הדוקומנטרי ולשאול שאלות בנוגע לתיעוד המציאות. כיצד מספרים את המציאות? האם ניתן לתעד את ה"מציאות" ללא התערבות, או שמא מוטב לפרק את המציאות הקיימת ולהרכיבה מחדש על המסך? בימוי, צילום ועריכה: אינס מולדבסקי.

 
צילום: יח"צ

דניאלה מרוז - זכרוני לברכה

וידאו - באולם ספורט מתרחש מופע "הזכרון", הכלאה של כל טקסי ימי-הזכרון הרישמיים הישראלים שכבר יצאו מהקשרם, מזווית עיניה של ילדת בית-ספר. בימוי, עריכה, הפקה: דניאלה מרוז. שחקנים: עלמה ליבנה, עדן ויסמן, מעיין שריפי, אסף דרורי ודניאלה מרוז. הסרט כולל עירום מלא.

צילום: יח"צ
 
עומר קריגר והלל רומן - קול המדינה הבאה

שידור חי מהכיכר - כיכר פתוחה לפעולת דיבור על המדינה הבאה, היום שאחרי הכיבוש ומציאות של חיים משותפים ליהודים וערבים. עשר דוברות ודוברים, מול הציבור הרחב, במיקרופון פתוח. גוף שידור ציבורי, במה של חופש ביטוי, שיחה אזרחית מהדהדת, עבודת אמנות שימושית, זירת הרהורים על המחר, כיכר המדינה של העתיד הקרוב. קול המדינה הבאה היא תחנת שידור שתארח למשך שלושה ימים רצף של שיחות בהשתתפות כעשרה דוברות ודוברים, אשר יציגו את החזון שלהם למדינה הבאה, בדגש על היום שאחרי הכיבוש ומציאות של חיים משותפים ליהודים וערבים.

הדוברים יעניקו הצהרה פומבית, שתנכיח את האפשרות של שלום, פיוס, הכרה והיכרות הדדית בין שני העמים. בתוך כך יוזמן הציבור להגיב במיקרופון פתוח שיוצב ברחבה. האירוע ישודר בשידור חי לפייסבוק ויוקרן גם באולם תיאטרון תמונע, במסגרת פסטיבל א-ז׳אנר. הציבור יוכל להגיב ולהעיר גם באמצעות קומנטים לשידור הפייסבוק, ומוזמן לשתף ולהשתתף, בדעות, פחדים ותקוות. בין הדוברים והדוברות: זוהיר בהלול, אבי בוסקילה, ברק כהן, איימן עודה, מוטסים עלי, מירון רפפורט, לאה שקדיאל. האירוע יתקיים בכיכר הבימה, 15 בדצמבר 19:00-22:00, 16 בדצמבר 14:00-11:00, 17 בדצמבר 22:00-19:00
  

צילום: יח"צ

שגיא שוורץ- This-Place
 
בעבודתי כאדריכל אני חוזר על הפעולה הבירוקרטית של שרטוט להגשת היתרים, כחלק משגרת היומיום. תהליך הגשת בקשה לבניית מבנה חדש או שינוי מבנה קיים בישראל כרוך בעריכת מסמכים פורמליים בתצורה מוסכמת ומסירתם לבדיקה אל מחלקת התכנון של הרשות המקומית או העירייה. השעות הרבות שאני מבלה במרחב הוירטואלי של תכנת השרטוט, הפכו אותו למרחב האישי שלי, כשפעולת השרטוט היא כלי בירוקרטי. במרחב הזה אני מתרגל שגרה וירטואלית של הריסה, בניה ושמירת הקיים והרצוי. אותו קלף נכתב ונמחק שוב ושוב לאורך הזמן, אך בכל זאת זוכר ומגלם בתוכו את כל השלבים. בעזרת העקרון הזה העבודה מתבוננת על מערכת היחסים של גופי והחללים השונים אשר היו לי לבית במהלך השנים.

העבודה עורכת היתר שינויים למהלך חיי, ומנסה להראות את נוכחות מימד הזמן בין פעולות ההריסה והבניה במרחב הוירטואלי, הפיזי והנפשי. מי הרס את מי, ומי נבנה על גבי מי. כל מבנה נשאר לעמוד עוד בזמן שהגוף שלי כבר השתכן לו במבנה אחר. המבנים ההרוסים ממשיכים ללוות אותי ואני חוזר לבקר בהם. כמוקד הסופר-פוזיציה למיקום המבנים בחרתי בנקודה בה גופי שהה את הזמן הרב ביותר בכל בית בנפרד וביחד. זוהי הנקודה בה נמצא ראשי על גבי הכרית, על המיטה, בחדר השינה. 
  
פיי שפירו - בקטע לאומי / תת כת
 
עבודת הוידאו הקולית ״בקטע לאומי" נוצרה לפני שנה ומבוססת על סרטון יוטיוב מ-2013 המתעד עימות בין חברת הכנסת  מירי רגב לחבר הכנסת הד״ר אחמד טיבי עם המנחה עודד בן עמי ועוסק בהצעתה של מירי רגב לאסור הנפת דגל פלסטין באצטדיונים. בקול אחד מגלמת שפירו את שלושת הדמויות ויוצאת לשיטוט קולי שנע בין חיקוי של והזדהות עם, המאורע המשודר והדעות המבוטאות בו לבין התנכרות אליהם. העבודה מציעה רגעים של פורקן מוזיקלי והוצאה מהקשר לטקסט הטעון, וחשיפה של המנגנונים המאפשרים לפוליטיקאי/ת לדבוק במילותיה/ו.
 
העבודה ״תת כת״ (2016) מבקשת להפגש מחדש עם דמותה של מירי רגב, תת אלוף במיל׳ והיום שרת התרבות. נקודת המוצא לעבודה היא עימות טלוויזיוני נוסף מול חבר הכנסת טיבי שהתקיים בקיץ 2014, ערב הירצחו של הנער הירושלמי מוחמד אבו ח׳דיר. דמותה הצבעונית והשנויה במחלוקת של רגב מוצבת כבחלום דמדומים מול שלוש דמויות גבריות: קוואנג דוק, נזיר שהצית עצמו בסייגון ככלי להעלאת מודעות לרדיפת הבודהיזם בארצו, משה סילמן שהצית עצמו בחיפה במחאה כנגד המדינה, ולבסוף אבו ח׳דיר עצמו שנשרף בעודו בחיים על ידי מחבלים יהודים. קורבן אש זה, של אלו אשר קולם לא נשמע, מוצע כמנחה להבנה ומפגש עם הבלתי נסבל מעבר לשיפוטו המובן מאליו.מאת ובביצוע: פיי שפירו.

אסף שתיל בשיתוף מוזיקה נובה - פסנתר עומד
 
בכל שנה היינו שרים ביחד מסביב לרהיט את אותו השיר, ובכל שנה הוא התפרק מעוד ועוד משמעות, ואנחנו נעטפנו עם הזמן בהשלמה שהמנגינה החוזרת היא בעצם נורמליזציה של תקווה שמסתיימת באכזבה. האם אנחנו יכולים להשפיע על איך האירועים מתפתחים בשטח או האם יש לנו הסכמה שקטה שמתירה לכוחות גדולים יותר להניע את ההתרחשויות מסביבנו. יצירה מוסיקלית נרקמת מתוך התנועה בחלל ומסביב לנסתר נחשפות שכבות של צליל המנסות להרכיב ולפרק את האפשרויות לשינוי. מאת: אסף שתיל בשיתוף מוזיקה נובה, מוזיקה: אסף שתיל בהשראת לחן של נורית הירש. 
  
מופעי מאיפה ולאן א' יתקיימו בחמישי, 15 בדצמבר ב-20:00, שישי 16 בדצמבר ב-12:00, שבת, 17 בדצמבר ב-20:00. תכנית א'
 
מאיפה ולאן - תכנית ב' :

הרכבות מחדש: סמדר יערון, ניצן כהן, עלית קרייז. עבודות חדשות: חנה וזאנה גרינולד, לי לוריאן, אינס מולדבסקי, דניאלה מרוז, שגיא שוורץ, פיי שפירו, אסף שתיל.
    
  
תאריכים: שישי, 16 בדצמבר ב-14:39, שישי 16 בדצמבר ב-20:00, שבת, 1 בדצמבר ב-17:30. בכל תאריך יתקיימו המופעים בזה אחר זה במשך שעתיים וחצי.  

סמדר יערון - שירה בציבור למיטיבי לכת (הרכבה מחדש)
 
שירה משותפת של טקסטים שהולחנו מתוך ובהשראת הצעות חוק בישראל מ 2011-2016 - הזדמנות מיוחדת לחוות ולשיר את עצמינו ביחד. רטרוספקטיבה של פרוייקט הלחנת הצעות חוק שהחל בפסטיבל א-ז'אנר 2011 עם הרגע המכונן ש"הצהרות הנאמנות" של אביגדור ליברמן ונמשך ומתעדכן עד עצם היום הזה בזכות חומרים משובחים שראויים להלחנה ושירה משותפת.
 
חברי לנשק אחיי גיבורי התהילה, לפני חמש שנים שרנו יחד בגרון ניחר את "בלי נאמנות אין אזרחות".  אין לי ספק שלא מעט בזכות שירתנו האדירה הבוקעת ומבקעת שערי שמים התקבלו הצעות החוק ועיני כולנו רואות בואו נשיר שוב יחד במלוא גרון ונעזור למחוקק לקבל ולהכשיר גם את הרעיונות החדשים הנופלים עלינו חדשות לבקרים כגשם ישראלי בפיתה עם סלט טחינה ומשוושה. זה לא אנחנו definitely זה התפוזים. יצירה וביצוע: סמדר יערון. מקור: שירה בציבור למיטיבי לכת, 2011
 


סמדר יערון (צילום: אושרי כהן)
 
עלית קרייז - My Name is Luca (הרכבה מחדש)
 
תשע שנים עברו מאז שיצרתי את המופע My name is Luca שכלל את השתתפותו של בני לוקא, תינוק בן ארבעה חודשים. יצרתי את המופע אז, כדי להטביע בזיכרוני את עצמי כיוצרת, רגע לפני שנאבדת בתוך מסע האימהות.היום אני עוצרת ומתבוננת לאחור כדי לבחון מה באמת השתנה בפרק הזמן שעבר? מה התחדש? מה נעלם? מהו הדבר שעדיין קיים מאז ועד היום?
מופע שיחזור של רגעים חד פעמיים שלא ניתן לשחזר. מאת ובביצוע: עלית קרייז. מקור:My Name is Luca,  2007
 
ניצן כהן - מועד להריסה (הרכבה מחדש)
 
היה לי חלום מוזר לא מזמן שאני יושב ורואה את הניצוץ של סטנלי קיובריק אבל זה בכלל לא הסרט. אתם מבינים? זו המציאות. אם בעבודה הקודמת ב-2013 דיברתי על מגדלי התאומים שקורסים כהתחלה של עידן אז אנחנו במקום אחר הרבה יותר אלים עכשיו. עכשיו ביום יום, אין יותר בושה בכלום והמצפון מת לגמרי. אני מרגיש את זה גם על עצמי, אני מסוגל לרצוח, מודה.
אסופה של בתים שנהרסו, מובילה לניסיון להחזיק ברגעים של יופי, בתוך שחזור תרבות שקורסת אל תוך עצמה. סצנות, ציטוטי רחוב, חלומות וסיוטים הופכים למערכת כוחות בין יוצרים, אוצרים אמן וקהל. מאת: ניצן כהן, בהשתתפות: נאוה צוקרמן ויאיר ורדי. מקור: פרייבט קולקשן, 2011
 

צילום: יח"צ

חנה וזאנה גרינולד - דה קונסטרוקציה
 
"את הפחד מהסוכנים המזרחים של הדקונסטרוקציה ניתן להסביר בעזרת המושג ״הכנסת אורחים״.  בואו היכנסו, הרגישו בבית אומר המארח למתארח הרגש בבית, אבל בבית שלי.
והנה, אחרי שישים, שבעים שנה של אירוח, לבבי יותר, או פחות, פתאום קורה דבר נורא מבחינת המארח - והמתארח באמת מרגיש בבית. כאילו הבית באמת שלו והוא לא מתארח יותר.  
סיור ב-360 העמודים שמציע דו"ח ביטון מגלה תכנית עבודה מקיפה לסידור ארונות הבית מחדש, לא רק הארונות גם את חדר האמבטיה, המטבח, הסלון, פינת האוכל, מדפי הספרים והתמונות שעל הקיר. כמו המלצות של ועדות  אחרות קיימת סכנה לגניזתו של דו"ח זה והשלכתו לתהום הנשייה. עבודה זו מבקשת להאבק על זיכרון אישי פרטי דחוק ומודר ויחד עם זה קולקטיבי הצד האחר של הסיפור הישראלי. מאת ובביצוע: חנה ואזנה גרינולד, טקסטים: יחזקאל קדמי, עדן אוליאל, אלחי סולומון, תהילה חכימי, סלי ארקדש, דו"ח ועדת ביטון, חנה ואזנה גרינולד ונדב פרס.   
 
אינס מולדבסקי - COLD FACTS

שונאים: סיפור אהבה - סרט אקספרימנטלי-דוקומנטרי 16:34 - דרך סיפורם של אינס, יוצרת הסרט, ובלאל, חברה הפלסטיני, מצטייר דיוקן של חברה במשבר, חברה בה לאומים ולשונות מתערבבים זה בזה מדי יום, אך יישארו לנצח במאבק. כמו שבלאל אומר "אנחנו עדיין כל אחד בגבול שלו, במקום שלו". הסרט מבקש לחצות את גבולות הז'אנר הדוקומנטרי ולשאול שאלות בנוגע לתיעוד המציאות. כיצד מספרים את המציאות? האם ניתן לתעד את ה"מציאות" ללא התערבות, או שמא מוטב לפרק את המציאות הקיימת ולהרכיבה מחדש על המסך? בימוי, צילום ועריכה: אינס מולדבסקי
 
דניאלה מרוז - זכרונילברכה

וידאו - באולם ספורט מתרחש מופע "הזכרון", הכלאה של כל טקסי ימי-הזכרון הרישמיים הישראלים שכבר יצאו מהקשרם, מזווית עיניה של ילדת בית-ספר. בימוי, עריכה, הפקה: דניאלה מרוז. הסרט כולל עירום מלא
 
לי לוריאן - גלויה

כרטיס שנשלח בדואר כמכתב קצר ללא מעטפה; לא מוסתר, נראה, חשוף - עבודת משך שבמרכזה פעולת הכנת גלויות ושיחה עם יחידים/ות מהקהל - מה היא היצירה העתידית החדשה שלך וכיצד היא מתרגמת לפעולה במחרב הפרטי ובעולם. העבודה בוחנת את הקשר בין האמנית לקהל שלה, מאפשרת אינטימיות לרגע, ותוהה מה כל צד מוכן/ה לחשוף ולתת מעצמו/ה. הפרויקט מורכב מכמה שכבות ששיאן מֶחֱוָת ההכנה של עבודת יד קטנה. בסוף התהליך, נשלחות הגלויות בדואר לכל נמען. מאת ובביצוע: לי לוריאן


שגיא שוורץ - This-Place
 
בעבודתי כאדריכל אני חוזר על הפעולה הבירוקרטית של שרטוט להגשת היתרים, כחלק משגרת היומיום. תהליך הגשת בקשה לבניית מבנה חדש או שינוי מבנה קיים בישראל כרוך בעריכת מסמכים פורמליים בתצורה מוסכמת ומסירתם לבדיקה אל מחלקת התכנון של הרשות המקומית או העירייה. השעות הרבות שאני מבלה במרחב הוירטואלי של תכנת השרטוט, הפכו אותו למרחב האישי שלי, כשפעולת השרטוט היא כלי בירוקרטי. במרחב הזה אני מתרגל שגרה וירטואלית של הריסה, בניה ושמירת הקיים והרצוי.
 
אותו קלף נכתב ונמחק שוב ושוב לאורך הזמן, אך בכל זאת זוכר ומגלם בתוכו את כל השלבים. בעזרת העקרון הזה העבודה מתבוננת על מערכת היחסים של גופי והחללים השונים אשר היו לי לבית במהלך השנים. העבודה עורכת היתר שינויים למהלך חיי, ומנסה להראות את נוכחות מימד הזמן בין פעולות ההריסה והבניה במרחב הוירטואלי, הפיזי והנפשי. מי הרס את מי, ומי נבנה על גבי מי. כל מבנה נשאר לעמוד עוד בזמן שהגוף שלי כבר השתכן לו במבנה אחר. המבנים ההרוסים ממשיכים ללוות אותי ואני חוזר לבקר בהם. כמוקד הסופר-פוזיציה למיקום המבנים בחרתי בנקודה בה גופי שהה את הזמן הרב ביותר בכל בית בנפרד וביחד. זוהי הנקודה בה נמצא ראשי על גבי הכרית, על המיטה, בחדר השינה.

פיי שפירו - בקטע לאומי / תת כת
 
עבודת הוידאו הקולית ״בקטע לאומי" נוצרה לפני שנה ומבוססת על סרטון יוטיוב מ-2013 המתעד עימות בין חברת הכנסת  מירי רגב לחבר הכנסת הד״ר אחמד טיבי עם המנחה עודד בן עמי ועוסק בהצעתה של מירי רגב לאסור הנפת דגל פלסטין באצטדיונים. בקול אחד מגלמת שפירו את שלושת הדמויות ויוצאת לשיטוט קולי שנע בין חיקוי של והזדהות עם, המאורע המשודר והדעות המבוטאות בו לבין התנכרות אליהם. העבודה מציעה רגעים של פורקן מוזיקלי והוצאה מהקשר לטקסט הטעון, וחשיפה של המנגנונים המאפשרים לפוליטיקאי/ת לדבוק במילותיה/ו.
 
העבודה ״תת כת״ (2016) מבקשת להפגש מחדש עם דמותה של מירי רגב, תת אלוף במיל׳ והיום שרת התרבות. נקודת המוצא לעבודה היא עימות טלוויזיוני נוסף מול חבר הכנסת טיבי שהתקיים בקיץ 2014, ערב הירצחו של הנער הירושלמי מוחמד אבו ח׳דיר. דמותה הצבעונית והשנויה במחלוקת של רגב מוצבת כבחלום דמדומים מול שלוש דמויות גבריות: קוואנג דוק, נזיר שהצית עצמו בסייגון ככלי להעלאת מודעות לרדיפת הבודהיזם בארצו, משה סילמן שהצית עצמו בחיפה במחאה כנגד המדינה, ולבסוף אבו ח׳דיר עצמו שנשרף בעודו בחיים על ידי מחבלים יהודים. קורבן אש זה, של אלו אשר קולם לא נשמע, מוצע כמנחה להבנה ומפגש עם הבלתי נסבל מעבר לשיפוטו המובן מאליו. מאת ובביצוע: פיי שפירו
 
אסף שתיל בשיתוף מוזיקה נובה - פסנתר עומד
 
בכל שנה היינו שרים ביחד מסביב לרהיט את אותו השיר, ובכל שנה הוא התפרק מעוד ועוד משמעות, ואנחנו נעטפנו עם הזמן בהשלמה שהמנגינה החוזרת היא בעצם נורמליזציה של תקווה שמסתיימת באכזבה. האם אנחנו יכולים להשפיע על איך הארועים מתפתחים בשטח או האם יש לנו הסכמה שקטה שמתירה לכוחות גדולים יותר להניע את ההתרחשויות מסביבנו. יצירה מוסיקלית נרקמת מתוך התנועה בחלל ומסביב לנסתר נחשפות שכבות של צליל המנסות להרכיב ולפרק את האפשרויות לשינוי. מאת: אסף שתיל בשיתוף מוזיקה נובה

תכנית ב' תתקיים בתאריכים: שישי, 16 בדצמבר ב-14:39, שישי 16 בדצמבר ב-20:00, שבת, 1 בדצמבר ב-17:30. תכנית ב'

פסטיבל א-ז'אנר יתקיים בימים חמישי עד שבת, בין התאריכים 17-15 בדצמבר 2016 בתיאטרון תמונע. בכל תאריך יתקיימו מופעי התכנית בזה אחר זה, במהלך שעתיים וחצי. מחיר כרטיס לתכנית: 60 ש"ח. להזמנת כרטיסים: 03-5611211 או באתר