טובה גרטנר שוב כאן. נערת הניו וייב משנות השמונים לא חזרה בתשובה (היא באה בכלל מבית דתי) ולא עזבה את המוזיקה. נהפוך הוא. לפני כחודש היא אפילו חזרה להופיע עם להקה ועם שירים חדשים.
הבשר של הלהקה
לפני חמש עשרה שנה פלוס מינוס היו לטובה גרטנר שני להיטים מוצלחים מאוד, ואם כתבות יכלו לזמזם (הסטארט אפ הבא), שנייה וחצי של "אם מלאכים" היפהפה, או "אתמול" ("אותי שאלת רק אתמול מה היה, אז פתחת פה גדול אההה, אם הייתי רק איתך לא הייתה כל בעיה אההה") היו מחברים לכם את השם עם השירים.
- לפני כל שאלות ה"איפה היית ומה עשית" בואי נתחיל מהסוף. מה עכשיו על הפרק מהבחינה המוזיקלית?
"על הפרק דיסק חדש בעיבודים של יושי שדה, אני עכשיו בשלב המיקסים, והופעות. התחלתי את הסיבוב הנוכחי לפני חודש בערך, עם להקה בשם `נפקא מינא` (אשר לוי בס, זוהר פז גיטרה, עודד סעידה תופים, יואב קליין בסון), והנחמד זה שיש לי בלהקה בסון ושהגיטריסטית היא בחורה".
- במה גיטריסטית שונה מגיטריסט?
"תראי, זה מפתיע. היא בעצם הבשר של הלהקה, היא נותנת את היצר, את הביצים, וזה כאילו לא מצפים מבחורה שהיא תוביל את הבנים, והיא עושה את זה".
"שיווק זה קשה בדיוק כמו מוזיקה"
- ב-2003 הוצאת סינגל לרדיו, האלבום השלישי והאחרון שהוצאת היה ב 93`, ובאופן כללי עברו לא מעט שנים שבהן לא שמעו ממך. אמרו שחזרת בתשובה
"לא חזרתי בתשובה. תמיד שואלים אותי את השאלה הזאת אבל לא. מבחינתי, מאוד עשיתי. הופעתי פה ושם, עשיתי דברים לילדים, הייתה לי להקה נורא מעניינת עם נועם הלוי... מה שקרה זה שכשגמרתי את התקליט השלישי הייתה לי מין התלבטות פנימית כזאת. שאלתי את עצמי, אם הייתי צריכה להתפתח בעוד כיוונים, למה הייתי מתפתחת. חשבתי שהייתי מפתחת את נושא המילים, כי מוזיקה למדתי, סיימתי אקדמיה, למדתי מוזיקולוגיה, אני מנגנת פסנתר, עושה דברים, ואז אמרתי לעצמי שאני אתחיל לכתוב. התחלתי לכתוב, וכל כך נהניתי מזה שנבלעתי לזה. במשך איזה שמונה שנים או משהו כזה מאוד השקעתי בזה. כתבתי ספר ואיזה ארבעה מחזות".
- שפורסמו?
"לא. כי מה קרה? כל פעם שהתחיל השיווק הבנתי שזה קשה בדיוק כמו מוזיקה. כאילו, אין חדש תחת השמש, אותו דבר".
- מה החלק הקשה?
"לשווק. הצורה שאני חושבת על שיווק היא לא נכונה במובן שהתחושה היא שאם אתה אמן טוב אז יזהו את זה ויפנו אליך. אבל זה לא נכון. שיווק זה דבר ראשון להיות טוב, פלוס עוד דברים".
- כמו?
"זהו, זה סוד הקסם. עד היום אין לי תשובות על זה".
"קליקות נותנות כוח"
- יכול להיות שהדבר הזה שלא קשור לכשרון והוא הכרחי, זה אישיות מסוג מסוים?
"קודם כל אין לי ספק שזה אישיות, אז צריך להשתנות. בכל אופן לדעתי שיווק זה יצירתי באותה מידה כמו לכתוב שיר. כשבאים לזה מאותו מקום יצירתי, קורים דברים נפלאים. תמיד היה נראה לי שיותר חשוב לכתוב שירים, היום נראה לי יותר חשוב לקשור קשרים עם אנשים, לעשות דברים ביחד. החדר שכותבים בו שירים הוא לא בהכרח הדבר היחיד שעושה יוצר ליוצר עם שרביט אותנטי. יש תן וקח, ואם מסתכלים רואים שיש חבורות, יש קליקות. אני אישית לא הייתי בשום קליקה".
- לא נראה לי בריא כל כך להיות חלק מקליקה. קליקות יכולות גם להתפרק ולהפוך אותך ללא רלבנטית
"על פניו זה נראה ככה, אבל אני חושבת שאת צריכה לקחת את הקליקה במובן החיובי של המילה. אם נסתכל על חוץ לארץ, לכל אחד שהצליח הייתה את הקליקה שלו. לפיקאסו הייתה את חבורת הציירים שלו, לבוב דילן הייתה ג`ון באאז שהחזיקה לו את היד... לדעתי העניין של חבורות נותן כוח. כמו שאת לוקחת מהעולם הדתי, כמו שאת יושבת בישיבה ויש חבורה שלמה שלומדת ביחד ועובדת על בעיה ביחד, או שאת לוקחת מהצד השני אוניברסיטה".
- אבל נראה לי שזה גם משהו שקצת מוחק את האני שלך, שקצת מכריח אותך ליישר קו עם איזה סטנדרט מחשבתי. נראה לי נורא חשוב לשמור על איזה צד אאוט סיידרי
"יש קליקה שמוחקת, נכון, ותמיד צריך להיזהר. ויש קליקה שנותנת השראה, ואני מדברת על האיכות הזאת שנותנת השראה. זה כוח אמיתי. אולי זה שלא ניסיתי אף פעם להשתייך לאף קליקה זה חלק מהסיבה שפחות שמעו ממני. פעם נראה היה לי שאם אתה טוב, אז אנשים יראו את זה. זאת אומרת, אתה יכול גם לכתוב למגירה, זה בסדר. צניעות הייתה מורה נבוכים שלי, ואני לא בנאדם צנוע..."
"החלטתי לעשות דבר אחד עד הסוף"
- זה את השתנית או העולם השתנה?
"אני מרגישה שאני מאוד השתניתי".
- השקעת את הזמן והאנרגיה בספר ובמחזות שלא פרסמת, אז ממה מתפרנסים במשך 15 שנה?
"קודם כל המצאתי לעצמי מקצוע של ללמד ילדים מוזיקה, ועשיתי הצגות ילדים מאוד מעניינות. העליתי בשנה שעברה ב`צלילי ילדות` הצגת ילדים, `בת הים הקטנה` ששילבתי בה מוזיקה קלאסית. עשיתי את זה עם רקדנית וזה יצא מדהים. העלנו את זה איזה פעמיים שלוש ואז, עוד פעם השיווק!
"ואז הבנתי שאי אפשר לעשות כמה דברים בו זמנית. אני חייבת, חד וחלק, להחליט לוותר על חלק מהכישרונות שלי ולעשות דבר אחד, עד הסוף. אי אפשר לעשות הצגות ילדים ואת המוזיקה שלי בו זמנית. כדי שזה יקרה עם המוזיקה צריך לוותר. פשוט לוותר. באופן כללי בחמש שנים האחרונות זה רק מסביב למוזיקה".
- ועכשיו כשאת על סף הוצאת אלבום חדש לעולם שהוא בכל זאת שונה מזה שעזבת, אין תחושות של פחד או חשש?
"קודם כל יש לי את הדבר הזה שאני מחזיקה בו נורא חזק שבאמת לא יודעים מה יהיה, ושאני נורא נהנית לא לדעת. אם עכשיו יגידו לי `אני אגיד לך את הסוף` – לא בא לי. אין סיכוי שזה יעניין אותי. אם אני אדע את הסוף אני אוותר. אבל אני חושבת שדווקא בגלל שהעולם היום כל כך מוצף בבינוניות, אז אנשים ישמחו לדבר הטוב, יש לזה יותר סיכוי היום. זאת לפחות התקווה שלי".
"רציתי לכתוב סימפוניות"
- מבחינה מוזיקלית – התקליט הבא ממשיך מהמקום של האלבומים הקודמים או שהלכת למקום חדש?
"זאת שאלה שדווקא אתמול חשבתי עליה. יש את העניין הזה שאמן, לדעתי, לעולם לא משתנה. הוא אובססיבי לדבר אחד והוא מתעסק בו. אם נבדוק על מה שלמה ארצי שר, על מה פוליקר שר, תמיד יש איזו מין היאחזות בנושא אחד".
- ומה הנושא שלך?
"יחסים, אני חושבת. יחסים ביני לביני, ביני לבין העולם, זהות".
- את היחסים שלך עם המוזיקה התחלת דרך האקדמיה והעולם הקלאסי.
"כן, רציתי לכתוב סימפוניות. זה התאים לגרנדיוזיות שלי. כשאת שומעת מוזיקה קלאסית, על ארבעה מוטיבים יפים יש איזה פטפוט שלא נגמר. וזה התאים לחשיבה שלי. מוזיקה קלה זה תיק תק, גומרת הולכת כמו שאומרים. לקחת דף ולהגיד ארבעה פרקים זה גרנדיוזי בעיני. אבל לא הצלחתי... כל משפט שאמרתי המורים היו כל כך ביקורתיים, שלא הצלחתי לכתוב.
"ואז כתבתי איזה שיר של מוזיקה קלה, סתם כי בא לי לכתוב איזה שיר, ואיזה מורה מהאקדמיה שאני מעריכה מאוד, אנדרה איידו, אמר לי `את יודעת טובה, את מתאימה לכתוב מוזיקה קלה`. יצאתי מהחדר ופרצתי בבכי כי הבנתי שהוא בנאדם שיודע מה הוא אומר.
"ואז הבנתי שבאמת לא מעניינים אותי הקווים הארוכים האלה של הקלאסי. זה לא אני. אני ספידית, אני אומרת כל דבר שאני רוצה מהר, ברור, חד מחשבה. אני משנה את דיעותי... מה לי ולסונטות?... וזהו, ככה נפרדנו, בדמעות, והתחלתי לכתוב שירים".
"רוקנרול של פעם זה בית ספר"
- בתחילת דרכך, כשנחשבת לאותה נערת ניו ווייב, אהבת לשמוע אינדי או שלא הכרת את זה בכלל?
"לא, לא שמעתי במיוחד".
- ומה את שומעת היום?
"אני לא בולטת בשמיעה שלי, אני לא שומעת מספיק. לא בגלל שאני לא אוהבת, אני פשוט לא מספיקה.
לנגן על פסנתר אני צריכה? אפילו אם לא כל יום, אני מאוד מתעסקת בנושא הזה. לנגן זה מעשה נפלא שגרמתי לעצמי. שמתי את הפסנתר באמצע המטבח, אני שמה אזניות, ולא מעניין אותי כלום. לקח לי הרבה זמן להגיע לזה כי כשהייתי מנגנת על הפסנתר הרגיל לכל אחד היה משהו להגיד, `תהיי בשקט`, `זה מרעיש`... ככה אף אחד לא אומר לי כלום. ונגינה בפסנתר זה עולם שלא נגמר. חיפוש אחרי אקורדים מעניינים זה עולם שלא נגמר. אני נגנבת. את פותחת ספרי ג`אז ואת רואה את האקורדים שמנגנים שם ואת לא מאמינה.
"על אימהות ומשפחה כמובן שהולך הזמן, ואני אמא לשלושה ילדים. הזמן גם הולך על להיות באיזשהו עולם של אנשים, של לפגוש חברות, של לקום כל יום בבוקר וללכת לעשות עם יושי את הדיסק בשנתיים וחצי האחרונות. אני גם לומדת עכשיו מוזיקה אצל שמוליק ארוך. אז אני לגמרי שקועה בתוך זה. מתי יש לי זמן לשמוע מוזיקה? כשכבר יש לי זמן אני שומעת דווקא הרבה רוקנרול, כל הרוקנרול של פעם. לא בגלל שאני אוהבת את זה אלא כי יש שם מבנים מדהימים. זה בית ספר. אני תמיד אומרת שזה כמו קבלה כשאת נכנסת ומסתכלת לתוך זה".
"זה טוב שעושים שוקים במשפחה"
- את באמת באה מבית דתי במקור?
"כן. גרנו אמנם בתל אביב אבל היינו בבתי ספר מאוד דתיים. בגיל עשרים ומשהו, אפילו יותר מאוחר הפכתי לחילונית".
- אז בטח היה להורים שוק קטן כשהלכת להיות מוזיקאית וחילונית, לא?
"כן, היה שוק. אבל טוב שעושים שוקים במשפחה. יש לי שיר, ביוגרפיה, שאני אומרת בו, `מה הדבר הטוב שעשיתי בחיי, שלא הקשבתי לקול הוריי`. זה תמיד טוב לא להקשיב להם. `מה הדבר הרע שעשיתי בחיי, שרדפתי ורדפתי ולא ידעתי מתי לעצור`. דווקא בדיסק הזה יוצאים המון דברים דתיים. אני חושבת שבנאדם הוא נוף ילדותו, זה לא יעזור. כל כך קשה להשתנות".
- גם למה להשתנות אם זה עושה לך טוב.
"אני לא יודעת אם זה עושה טוב, זה כבר לא ניתן לדיון. זה כבר מאוחר מדי לחשוב על זה. כמו שאנשים חילוניים הם חזקים על מה שהם חיו עליו".
- יש לך אופי של מחפשת, נכון?
"מאוד. לכן כששואלים אותי לאן נעלמתי, הבדיחה שלי היא שנחטפתי על ידי חייזרים, זה גדול לדעתי".
טובה גרטנר תופיע ב-12 בפברואר במועדון הלימה לימה בתל-אביב וב- 27 בפברואר ב- 22:00 במועדון הבארבי בתל-אביב.
08/02/2006
:תאריך יצירה
|