סגור בנר
אמנים עניין פסטיבלים בידור ילדים קלאסי קולנוע מוזיקה מחול תיאטרון
רכישת כרטיסים אינדקס דרום ירושלים צפון חיפה מרכז תל-אביב
הופעות, פעילויות לילדים, לוח מופעים, סרטים וכרטיסים
מחול
לוח האירועים 2024 נובמבר 
א ב ג ד ה ו ש
     
10111213141516
17181920212223
24252627282930
ביקורת
 
מאת: צבי גורן "האזרח ק'", "המשפט" והתיאטרון
 

 
 
ההפקה של ברקוף היא אולי המראה ההיסטורית לשתי ההפקות החדשות של קרמסקי ושל אנגל, אף כי שככל הניתן להעריך הם לא ראו אותה בשעתו. כמו המעבדים שלפניהם גם הם ניצבו מול השאלה איך להעביר טקסט מילולי הדוק כמו זה של קפקא למצב בימתי, עם מספר מצומצם של שחקנים שכל אחד מהם יצטרך לגלם מספר דמויות, ואיך תיראה הבמה. בסיכומן של שתי ההפקות אפשר לומר כי הן ניסו לחדור אל הפרדס הקפקאי, אך למרבה המזל לא עקרו את עציו, ואפשר להתקהל מול שער החוק בכל אחת מהן."
שני עיבודים חדשים מנסים ליצור אמירה בימתית מחדשת לרומן שעניינו אדם מול חוק


מבוך החפות

בתוך פרק זמן קצר עלו בתיאטרון תמונע שתי הפקות מתחרות (זה בחלט מצב נדיר אבל בריא כשלעצמו) שעיבדו את ״המשפט״ של פרנץ קפקא, שהושלם אחרי מותו - ובניגוד לרצונו המפורש - על ידי חברו הקרוב מקס ברוד. עלילתו של הרומן עוסקת במסע התלאות שנכפה בלי שום סיבה מפורשת על האזרח ק׳, פקיד בכיר בבנק. תחילה עלתה ״האזרח ק׳״, גרסתה של הבמאית יעל קרמסקי, שבכורתה הייתה לפני כחודש, ואמש היה זו בכורת ״המשפט״, גרסתו של הבמאי-שחקן דורי אנגל.

לפני שאתייחס אל ההפקות האלה, והמאפיינים אותן, אזכיר כי העלילה ואירועיה הפכו מיד עם פרסומו של הספר לאורים ותומים של המפגש היומיומי של האדם עם הממסד המתגלה כמבוך שנכנסים בו ואין לדעת אם יוצאים ממנו, איך ומתי. 

מערכת החוק מואשמת על ידי החזון הקפקאי כמי שהפכה להיות מכונה משומנת היטב הרומסת את האדם ואת זעקת החפות שלו ״אבל אני חף מפשע, זו טעות. איך אדם יכול להיות אשם? ומי זה שמאשים אותי? הרי כולנו בני אדם!״. אינני אחראי לאקטואליה הביזארית הנשמעת במשפט המקורי הזה של קפקא.

האזרח ק 1 צילום דינה קונסון ענקית.jpg
האזרח ק' (צילום: דינה קונסון)


בשתי ההפקות מובלט הסיפור הקצר ״לפני שער החוק״ שברוד צירף לרומן כאשר ערך אותו. הסיפור מתאר איך כפרי מבקש להיכנס אל החוק אך שומר הסף מונע זאת ממנו ״לא עכשיו״. יעברו שנים וחורפים וקיצים, אביבים וסתווים, והאיש היושב וממתין שיורשה לו להיכנס, מגיע אל קצה חייו, מתפלא שאיש זולתו לא הגיע למקום, והשומר הרואה שהאיש נוטה למות מרעים קולו ואומר ״לאיש מלבדך לא הייתה רשות להיכנס לכאן. השער הזה נוצר רק למענך. ועכשיו אני הולך לסגור אותו.״

פרדס בימתי

ברור כי קפקא הכיר היטב את סיפורם של הארבעה שנכנסו לפרדס ורק אחד מהם, רבי עקיבא, יצא ממנו בשלום, ובמידה רבה אפשר לומר כי שני הסיפורים גם יחד יכולים להיחשב כמשל, ובמקרה שלפנינו לנסיונות השבים ונשנים של יוצרי-במה להיכנס לפרדס היצירה הקפקאית ולהפיק ממנה הצגה. העיבודים המוכרים ביותר הם זה שערכו לפני עשרות שנים אנדרה ז׳יד וז׳אן לואי בארו, שהוצג בתיאטרון חיפה ב-1963, וזה של סטיבן ברקוף שהועלה בהבימה ב-1985.

ההפקה של ברקוף היא אולי המראה ההיסטורית לשתי ההפקות החדשות של קרמסקי ושל אנגל, אף כי שככל הניתן להעריך הם לא ראו אותה בשעתו. כמו המעבדים שלפניהם גם עתה ניצבה בפניהם השאלה איך להעביר טקסט מילולי הדוק כמו זה של קפקא למצב בימתי, עם מספר מצומצם של שחקנים - שישה אצל קרמסקי וארבעה אצל אנגל - שכל אחד מהם ומהן יצטרכו לגלם מספר דמויות, ואיך תיראה הבמה.

האזרח ק 3 צילום דינה קונסון.jpg
האזרח ק' (צילום: דינה קונסון)


התשובות, בכל ההבדלים ביניהן, הולכות באותה דרך שהתווה בשעתו ברקוף - במה ריקה, לחלוטין או רק מסומנת, עם תלבושות מוגדרות אבזרים נכנסים ויוצאים בעיצובה של דינה קונסון ב״אזרח ק׳״ ובעיצובה של אדריאנה לובינה בגרסת ״המשפט״ ובעיקר תאורה אמנותית מאוד - זו שיצרה איריס מועלם להצגתה של קרמסקי וזו שיצרו מישה צ׳רניאבסקי ואינה מלכין בהפקה של אנגל. 

על אלה נוסיף את הסאונד והמוזיקה שערך ארי טפנברג למסעו של ״האזרח ק׳״, וזו של רוני רשף ביקשה לחדור לעולם ״המשפט״. וכמובן, באיפיון בן זמננו שכבר השתלט על מרבית הצגות התיאטרון בארץ ובעולם - הווידאו ארט. חן צרפתי עשה זאת בצורה חידתית עבור אנגל, ואילו הגרסה של קרמסקי הלכה צעד אחד קדימה אל מציאות ימינו כשהעלתה על הבמה את אמן הווידאו נמרוד צין, שנע עם מצלמה ששידרה חי תקריבי שחקנים ונופי במה.

משחק הסגנונות

ובתוך הריק הבימתי שניסה לשכלל את הקפקאיות התניעו שני הבמאים, כל אחד בגישתו, מסעים  של משחק שיש ביניהם הרבה מהמשותף גם כאשר הם שונים במובהק. יעל קרמסקי יצרה סגנון רציף ואחיד בתפיסתה המתייחסת אל האחדות המנגנונית המצמררת של הסיפור. לעומתה דורי אנגל החליט להתפזר בין סגנונות ושיטות, שלא תמיד התחברו זה לזה, ובמיטבם היה בתמונות שנוצרו כמחול בכוריאוגרפיה של עמית לוי, יפה כשלעצמה אך קיצונית במכלול.

033 המשפט 1 צילום זראר אלון ענקית.jpg
המשפט (צילום: ז'ראר אלון)


בשתי ההפקות המשחק הוא במידה רבה הצד החזק. ב״אזרח ק׳״ היה אייל זוסמן המצוין כחף מפשע המוצא עצמו מיטלטל במבוך ״החוק״ בלי להבין באיזה חוק הוא מתקיים. נעמה שפירא ומיכל ויינברג היו מרתקות בכל התפקידים שלהן, וערן שראל כבש את הבמה בעיקר כעורך דין וכצייר שעמם מנסה ק׳ לזכות את עצמו מאשמה. יוסף אלבלק היטיב להיות שוטר-פתע וכבלוק הנהנה גם הוא כק׳ מחסדי מזכירת עורך הדין.

בהפקת ״המשפט״ גילם את ק׳ דורי אנגל שבחר לעצב אותו כיצור תוקפני, עצבני וכועס, אולי כהנגדה מכוונת למכניזם שאפיין את סגנון המשחק שעיצב כבמאי לטל מיכאלוביץ׳, אבי גולומב ועפר פרימן. לעתים הם יצרו מקהלה מדברת של תיאטרון-סיפור, לעתים נעו כרובוטים, ולמרות שהגשת הטקסט שלהם הייתה מצוינת ובהירה העירוב הסגנוני הכללי חיבל במשחקם, וגם כאשר היו במיטבם החיבור עם אנגל נראה טכני.

088 המשפט זראר אלון ענקית .jpg
המשפט (צילום: ז'ראר אלון)


בסיכומן של שתי ההפקות אפשר לומר כי הן ניסו לחדור אל הפרדס הקפקאי, אך למרבה המזל לא עקרו את עציו, ואפשר להתקהל מול שער החוק בכל אחת מהן.



10/01/2017   :תאריך יצירה
הדפס הוסף תגובה

הפוך לדף הבית   |   מי אנחנו  |  כתבו לנו   |  תנאי שימוש   | פרסום באתר   |   לרכישת כרטיסים   

ארכיון אינדקס   |  ארכיון אמנים   |  ארכיון אולמות   |  ארכיון אירועים   |  ארכיון כתבות

תיאטרון מחול | מוזיקה  | קולנוע  | קלאסי  | ילדים  | בידור  | פסטיבלים  | עניין  | אמנים

ביקורת תיאטרון  |  ביקורת מחולביקורת אופרהביקורת קולנועעולים השבוע | ראיונות קולנוע

ביקורת מוזיקה | ביקורת הופעות   |  ביקורת אלבומים |  אלבום והופעה  |  פותח קופסה  |   פותח קופה  

מה עושים עם הילדים בשבת  ההופעות השוות של השבועאירועים בחינם השבוע