הדביקו לה את התואר "קולו של דור ה-Y", ועוד הגדרות כוללניות. אני חשבתי ש"אנשים שהם לא אני" עוסק בסיפורה האישי, פחות או יותר, של הבמאית-תסריטאית-שחקנית הדס בן ארויה.
 
"זה שני הדברים ביחד", היא מנסה לנתח. "אני באמת מרגישה שאין לדור שלי ייצוג אבל חושבת שזה מתחיל להשתנות, כי כל בן אדם שני ב'נחמה וחצי' כותב עכשיו סדרה. אלא שנכון לעכשיו אני מרגישה ממש שכל הטלוויזיה והקולנוע נקיים מהדור שלנו.

"ואחרי שזה נאמר, זו לא הסיבה שבגללה יצאתי לדרך. הכוונה שלי לא הייתה להביא את דורי אל הבד, אלא הרגשתי כל מיני דברים שעברו עליי והלכתי לכתוב אותם. לא הייתה לי איזו תוכנית גדולה. אולי זה בא מאיזה מקום נרקיסיסטי, כי לא חשבתי שזה הולך להיות פיצ'ר. תרגמתי את הדברים שהרגשתי לכתב ולסרט. בדיעבד זה הפך להיות מה שזה הפך להיות".


הדס בן ארויה ויונתן בר-אור ב"אנשים שהם לא אני" (צילום: מידן ארמה)

סצנות מהמציאות

נראה לי שג'וי זו את, בייחוד בנקודת המוצא של שברון הלב עקב הפרידה הכפויה מהאקס.

"למה חשוב לך לדעת את זה? למה זה כל כך מעניין?".

זה לא מעניין?

"כל דבר בסרט נולד מתוך דברים שקרו לי, או כאלה של מה היה קורה אם היינו נפגשים באותו יום, או מה אם כשהיינו בבית היה קורה מה שהייתי רוצה וכו'. דברים שבחלקם קרו לי וכאלה שחברות שלי סיפרו לי שקרו להן. למשל, הסצנה הראשונה שכתבתי הייתה משהו שקרה באמת וסיפרתי עליו לחברה. זה נורא הצחיק אותנו והיא אמרה, 'תכתבי את זה'. זו בכלל הסצנה עם אורן ו'הלקח לחיים'".

"כולה ציצים, מה קרה?"

יש קשר בין שם הגיבורה, ג'וי, לבין העובדה שג'וי ריגר שיחקה בסרט הקצר שלך "סקס דול"?

"כן, כשכתבתי את הסצנה הזאת היא בדיוק כתבה לי, 'אני מתגייסת'. אז עניתי, 'לא, בואי נעשה משהו לפני שזה קורה. אני כותבת עכשיו משהו ואני אצלם אותך בוויקאנד'. קראתי לדמות ג'וי, כי חשבתי שזו תהיה היא, אבל אחר כך זה כבר לא היה רלוונטי אליה. המטרה המקורית הייתה שהיא תשחק ושנתפור לה מהר משהו לפני הגיוס. יכול להיות שהיא בכלל לא זוכרת את זה אבל משם זה נולד. אבל התברר לי שהיא הכי לא מתאימה, ולא היה אפילו טעם לנסות. בסוף היא אפילו לא קראה את התסריט, אבל השם ג'וי נשאר".

סצנות עירום וסקס הן כבר מזמן לא אישיו בקולנוע. 

"תגיד את זה לטוקבקיסטים, בבקשה. למה הם כותבים דברים כל כך איומים? ולמה כל דבר זה 'עירום, וואו'? אנחנו ב-2017. כולה ציצים. מה קרה? משום מה, הסרט ממותג ככה וכותבים גם דברים דוחים. אני כבר פוחדת לעשות עוד סרטים. תגובות כאלה לא ראיתי בשום מקום".

ובכל זאת, את מצלמת את עצמך בעירום כבר בסצנה הראשונה.

"הסיבה הייתה שניסיתי לעשות סרט שהעירום בו הוא לא ביג דיל. שאנשים הם בעירום כי ככה זה. כי גם כשאני יושבת בבית אני לפעמים בעירום, בלי סיבה מיוחדת. אז רציתי שכבר בסצנה הראשונה יהיה עירום, רציתי שלא תהיה לזה סיבה, ורציתי שמההתחלה הצופה יתרגל לזה שיש עירום בסרט ובפעם הבאה שהיא מורידה חולצה זה לא יהיה, 'וואו, זה מחרמן'. כי כבר ראינו לה, אז זה כבר לא עניין. למעשה, זה עוד יותר להפוך את הסצנה הבאה, שהיא גם ככה לא מינית, לעוד יותר לא מינית. כאילו כדי לנרמל את העירום, כדי שיהיה נון-אישיו ככל האפשר. בסופו של דבר, הסרט הזה הוא לא על מין. זה לא העניין ובטח שלא העירום".


הדס בו ארויה ויונתן בר-אור ב"אנשים שהם לא אני" (צילום: מידן ארמה)

מאשקלון לפסטיבל סין

בן ארויה חיה כבר שמונה שנים בתל-אביב. במקור מאשקלון, בת להורים אלופי ברידג', ואחות קטנה לשתי אחיות גדולות בתחום ההייטק. היא למדה שם בבית ספר לאמנויות, שירתה בצבא כמדריכת חי"ר ואחרי הצבא החליטה לעבור לתל-אביב, "כמו כולם", ונרשמה לחוג לקולנוע באוניברסיטת תל-אביב בלי לדעת הרבה על התחום.

בשנה ב' יצרה את הסרט הקצר "סקס דול", שהתקבל לפסטיבל סרטי סטודנטים וגם זכה להיות מוקרן בפסטיבל בסין.

את "אנשים שהם לא אני" צילמה בעיקר בשדרות בן ציון, במתחם שבין קפה "באצ'ו" שברחוב המלך ג'ורג' וכיכר הבימה, וקצת לכיוון דיזנגוף סנטר.

בסרטה ג'וי (בן ארויה), מהגרת מאשדוד שעובדת במשרה חלקית במשרד פרסום, מתקשה להתאושש מפרידה טראומתית מהאקס. אבל כבר ביציאה מהבית היא מכירה את ניר (יונתן בר-אור), דוקטורנט מתוסבך, ובין השניים מתפתח קשר, בעיקר מתסכל. גבר נוסף שהיא מכניסה לחייה הוא אורן (מאיר טולדנו), קיבוצניק רגיש שבא לראות את דירתה, כמשכיר פוטנציאלי. גם איתו מתפתחת אפיזודה, וגם במקרה הזה העסק לא זורם לשום כיוון פרודוקטיבי. 
              
יש סיבה מיוחדת לבחירת הלוקיישן הזה? 

"זה אזור שנהיה הצומת הראשי של מרכז תל-אביב. בתקופה שהסרט נכתב גרתי שם והחיים שלי היו כמו החיים של הגיבורה. זה מצחיק. אתה גר בתל אביב, אבל כל החיים שלך סובבים סביב מתחם אחד - האקס שלי שגר שני מטרים ממני, בית הקפה, המועדון והבר שכולם גם ממוקמים שני מטרים ממני. בועה בתוך בועה. כל חיי התנקזו לתוך המטר על מטר הזה. גם נורא פחדתי לעבור דירה".

התסריט היה כתוב כולו מראש? שום דבר לא אולתר בשטח?

"הכל היה כתוב. ככה אני כותבת. מאוד ארוך, מאוד חברתי, עם כאילו וכאלה. אני כותבת מאוד מלוכלך ומקוטע ובלי סימני פיסוק. אני כותבת כמו שאנשים מדברים. גם רצינו להגיע לצילומים הכי מוכנים שאפשר, אז עשינו המון חזרות ואת כולן צילמנו. אם נוצר במהלך החזרות איזשהו אלתור שאהבתי, אז שכתבנו את התסריט. 99 אחוז ממה שמופיע בסרט תוכנן כך, והיה ידוע מראש, כי אחרת לא הייתי יכולה גם לשחק וגם לביים".

"לא רציתי להיחשף"

לא תכננת לשחק את הגיבורה.

"נורא פחדתי מלהתמודד עם התהייה אם זו אני או לא אני. זה סרט ראשון, ולא ידעתי אם לשים את עצמי בעמדה הזו. הסרט גם ככה חשוף, ואם אני אשחק ישאלו אם זה עליי, ואני לא יודעת אם בא לי לעמוד מאחורי זה. וגם אם זה עליי, בתקופה שהסרט נכתב זה היה על משהו שהתרחש שנתיים לפני כן. כלומר, עברו כל כך הרבה שנים מאז וגם אם זו הייתי אני - זו כבר לא אני.

"לא התחשק לי לשחק כי אני במאית ואני לא מעוניינת לחשוף פה את חיי. יש בזה הרבה אקסהיביציוניזם, אבל זה מתוך מקום של עשיית הסרט, וסרטים ראשונים כותבים על משהו שהוא מאוד אישי, אז אתה קצת יותר מתרחק מעצמך. לא רציתי לשים את עצמי בעמדה כזו וזה מאוד הביך אותי. אם זה היה כישלון, אז הסרט כישלון וגם אני כישלון.

"לא רציתי לעשות את זה וגם לא ידעתי שזה יהיה פיצ'ר. אבל עם הזמן הבנתי שלפני הכל זה לא יכול להיות אותו הדבר אם זו לא אני. וגם, יש משהו שהיה נורא נכון לסרט שכתבתי אותו, הפקתי, ביימתי ושיחקתי בו. כל הדבר הזה יחד יצר משהו שמעל הטקסט, גדול יותר, שמתקשר עם הכותרת שלו. ולמזלי אנשים הבינו את מה שרציתי לעשות, כי אילולא כך זה היה מאוד בעייתי וטראומתי בשבילי".


הדס בן ארויה (צילום: Sandra Gomez)

בן הזוג שהציל

העובדה שאת והצלם מידן ארמה הייתם בני זוג במרוצת הצילומים, בטח סייעה לך לצלוח קשיים שהתעוררו.

"כן. הוא היה קרוב אליי והבין אותי והייתה בינינו כימייה מעולה, ועדיין יש. הרבה פעמים הוא גם 'הציל' אותי. בשלבים שונים שאתה עובד על יצירה, אתה קצת מאבד את עצמך. הוא הזכיר לי שזו לא דרמה כבדה ושאני צריכה לעשות גם משהו מצחיק. עשינו הכל ביחד כבר מהשלבים המוקדמים, הוא צילם את החזרות והכל, והיה מאוד מעורב בכלל. ערכנו יחד את הטריילר והרולר שבסוף הסרט ועשינו יחד את העיצוב הגרפי. בדיעבד, זה מאוד התאים לעשייה, בלי להתכוון. מהפגישת שוטינג הראשונה כבר נהיינו זוג, ונפרדנו כשהסרט יצא".

מה בעצם המוטיבציה של ג'וי? היא חווה אכזבה רומנטית קשה שגורמת לה לצאת ולחפש לעצמה גברים חדשים?

"היא יצאה לחיפוש כדי להחזיר את האקס ותוך כדי היא פוגשת בחור אחר. היא לא התכוונה, אבל זה פשוט קרה. הרעיון הוא להעמיד כל הזמן איזו דואליות בה ובכוונות שלה. בסצנה הראשונה רואים אותה מדברת באופן נוגע ללב ונואש, אבל מצד שני היא הקליטה את עצמה כמה פעמים ובוחרת את הטייק הכי טוב. בסצנה השנייה, מצד אחד היא כאילו הולכת נחושה להביא לו את מה שהיא צילמה, כדי להחזיר אותו, ובאותו שוט כבר פוגשת בחור אחר.

"היא כן נוגעת לליבנו ואנחנו מזדהים איתה ורוצים בטובתה, אבל מצד שני יש את הספק התמידי - האם היא באמת רוצה אותו? תמיד יש את המקום של הספק בנוגע לכוונות שלה, כשיש את מה שהיא רוצה לעומת מה שקורה. זו הייתה הכוונה. אבל בסופו של דבר היא מנסה להחזיר כל פעם בחור אחד באמצעות בחור אחר. כשאחד פוגע בה היא חוזרת ומנסה להחזיר את האקס ואז היא מתקשרת לשלישי. כלומר, זה מעגל כזה של ניסיון לרומם את עצמה – כל פעם עם בחור חדש".

הבחור המנותק

מה הסיפור של ניר? מצד אחד הוא מבקש מג'וי שלא תתאהב בו ומצד שני רוצה לגמור לה על הפנים.

"הקרנתי את הסרט בחולון ומישהו שם אמר לי שהוא לא מבין איך הבן אדם הזה יכול להיות דוקטורנט, הרי הוא לא מצליח להוציא משפט אחד מהפה. ניר מאוד מנותק רגשית, יש לו איזה חרדה חברתית או חרדה מלהרגיש משהו. הוא חרד מאינטימיות אמיתית. הכוונות שלו מאוד טובות, הוא לא בן אדם רע. הוא פשוט מאוד מנותק, הליבידו שלו הוא אפסי.

"הוא מאוד מנסה להיות בסדר, אבל הוא מפגר ומנותק רגשית, וכל דבר מביך אותו כשזה מגיע למקום רגשי. בגלל זה, גם כשהפנטזיה שלו מתנגשת עם המציאות הוא נבהל וחייב לברוח משם. ברגע שזה הופך אנושי ופוגע, והוא רואה את הדבר האנושי קורה, זה נורא מבהיל אותו. האינטימיות מלחיצה אותו יותר מהכל".

בגלל זה סצנות הסקס בסרט מצחיקות/ מגוחכות/ קלמזיות?

"כן. כי הרבה יותר קל להיכנס למיטה מאשר לנהל שיחה כנה ורגישה זה עם זה. זה אתגר הרבה יותר גדול להיות באינטימיות שכזאת. לכן אין סצנת סקס אחת שבאמת מממשת את הפוטנציאל".