"מאחורי המספרים" קולח ועשוי בתבונה, "ספליט" מינימליסטי ודה-נירו בסרט אקשן חדש
"מאחורי המספרים" (ארה"ב 2016)
דרמה. סרטו של תיאודור מלפי, המבוסס על מקרה אמיתי. קתרין ג'י ג'ונסון אובחנה כבר בילדותה כילדה גאונה בכל הקשור לחישובים מתמטיים. בבגרותה (בגילומה של טראג'י פי. הנסון) היא ושתי חברות מחוננות אחרות ממוצא אפרו-אמריקאי כמותה, דורותי ווהן (אוקטביה ספנסר) ומארי ג'קסון (ג'אנל מוניי), מוזמנות להצטרף לנאס"א עם עוד מתמטיקאיות אפרו-אמריקניות מצטיינות, כדי ליטול חלק בתוכנית החלל הלאומית. אלה הן שנות ה-60, ברית המועצות וארצות הברית מנהלות ביניהן מרוץ קשה ועיקש על ההגמוניה בשיגור חלליות מאוישות לחלל. זו עדיין תקופה בעייתית מאוד לאפרו-אמריקנים. אתר השיגור של נאס"א, קייפ קנוורל, ממוקם בפלורידה שבדרום ארצות הברית, שם עדיין מיושמים במלואם חוקי ההפרדה הגזעיים. למרות נחיתותן והאופן המזלזל בו הן מתקבלות, בייחוד על ידי ויויאן מיטשל (קירסטן דאנסט), מי שהופקה לסייע בקליטתן בארגון והשלוש הופכות לכוח מוביל במשימת שיגורו של האסטרונאוט ג'ון גלן (גלן פאוול) לחלל. אל הריסון (קווין קוסטנר), מנהל התוכנית, מבין את יכולותיהן הנדירות של מי שכבר מכונות במקום "מחשבים אנושיים". הוא מבטל באחת את כל חוקי הגזע במקום וכך מקל על שלוש העובדות המצטיינות שלו לפרוח ולהביא לידי מימוש את תרומותיהן החשובות בפיתוח ובקידום תוכנית החלל האמריקנית. 127 דקות.
היה לי חשש שזה יהיה סרט טכני כבד, עמוס נוסחאות ונתונים יבשים. אבל הבמאי תיאודור מלפי, המוכר לנו מ"וינסנט הקדוש" - לא עבודת קולנוע מרשימה במיוחד - מצא כאן את הנוסחה להיות יצירתי, מקורי ויעיל. הוא מציג בדרך אירונית-קומית את ניסיונותיהן והצלחותיהן של הבנות האפרו-אמריקניות להביא את יכולותיהן לידי מיצוי במקום. הוא מאפיין אותן כבעלות השכל, מבריקות ומתוחכמות, ולעומתן כל הלבנים כמעט, להוציא הריסון, מתוארים בגדול כקצת יותר מפותחים מווייט-טראש (אף שמדובר במדענים בתוכנית חלל!). וזה נחמד, וחינני, ובאופן כזה או אחר בא חשבון ומציע אפליה מתקנת לדרך שבה התייחסו הלבנים לשחורים באותה תקופה באמריקה. האמת היא שהשלוש באמת הפכו לגיבורות אמריקאיות, ומלפי בעצם סולל להן בסרטו בטבעיות את הדרך למעמד הזה. זה סרט מהנה מאוד, זורם, קולח ועשוי בתבונה, שמדלג בקלילות מעל כל משוכות האי פוליטיקלי-קורקט. הנסון, ספנסר ומוניי נהדרות וקוסטנר כרגיל באלמנט שלו, וזה מספיק טוב. מומלץ ביותר.
למועדי הקרנות
"מאחורי המספרים" (צילום: יח"צ)
"ספליט" (ארה"ב 2017)
מתח-אימה. סרטו של מ. נייט שיימלאן. שלוש צעירות הלומדות יחדיו, קלייר (היילי לו ריצ'רדסון), מרשיה (ג'סיקה סולה) והאאוטסיידרית קייסי (אניה טיילור-ג'וי) אמורות לנסוע לבתיהן במכוניתו של אביה של קייסי. אלא שמישהו לא מוכר להן הולם באב, משתלט על הרכב, גורם לעלפונן בגז מדמיע וחוטף אותן. כשהבנות מתעוררות הן מוצאות עצמן במרתף תת-קרקעי סגור, כש"דניס" החוטף מציג עצמו בפניהן. מתברר שזו רק אחת מ-23 ישויות המתקיימות בתוך גופו של קווין וונדל קראמב (ג'יימס מקאבוי). הוא חווה בעבר התעללות שהכניסה אותו למצב פסיכוטי של הפרעת פיצול רב-אישיותי קיצונית. הוא מטופל על ידי הפסיכיאטרית ד"ר קארן פלטשר (בטי באקלי), אבל גם היא לא מצליחה למנוע ממנו להציג את עצמו בפני הבנות כל פעם בזהות אחרת ולדרוש מהן לעשות דברים שונים. הבנות מבינות שהן חייבות לנסות להיחלץ בדחיפות מהשבי במרתפו, ומנסות לבנות אמון אצל חלק מהדמויות השונות שהוא לובש ופושט. 117 דקות.
אלפרד היצ'קוק ב"פסיכו" ובריאן דה פאלמה ב"לבוש לרצח" הם השניים המפורסמים מבין יוצרי קולנוע רבים לאורך השנים, שטיפלו בסרטיהם בהפרעת טיפול האישיות. אבל הבמאי-תסריטאי שיימלאן מצליח להמציא את מחלת הנפש הזו מחדש כאן, בפורמט קיצוני במיוחד, ונדמה לי שגם ממציא את עצמו מחדש. שיימלאן ("החוש השישי", "בלתי שביר", "סיינס", "כפר") בנה את הקריירה שלו על יצירת מסתורין, סקרנות ופחד אצל הצופה. נראה לי שדווקא כאן, בזירת ההתרחשות הכי סגורה וקלסטרופובית שלו, אבל עם הכי הרבה טוויסטים בעלילה, הוא יוצר סרט מתח-אימה מינימליסטי לדוגמה. דווקא ההסברים הפסיכולוגיסטיים בסרט די מיותרים ואפילו קצת מעיקים. ג'יימס מקאבוי, ברצף בלתי נגמר של דמויות מהפנטות, מגיע כאן לתצוגת משחק אולטימטיבית, ששמה בצל את כל מה שעשה עד כה ומציבה לו עצמו רף גבוה מאוד לעתיד לבוא. נראה לי שיש לשלוש הבנות זמן מסך די דומה לשלו בסרט, ובכל זאת מתקבל הרושם שהוא השחקן הראשי הבולט והן שחקניות משניות לחלוטין. שיימלאן, שנראה היה לא רלוונטי בסרטיו האחרונים, חזר לתמונה בגדול.
למועדי הקרנות
"ספליט" (צילום: יח"צ)
"אוטובוס 657" (ארה"ב 2015)
מתח-אקשן. סרטו של סקוט מאן. לוק ווהן (ג'פרי דין מורגן), מחלק קלפים בקזינו, מבקש מהבעלים של המקום, פופ (רוברט דה נירו) הלוואה של 300 אלף דולר, הדרושים לו לטיפול בבתו הקטנה החולה, שניתוח יקר עשוי למנוע ממנה סבל מיותר. פופ, שהתאכזב מכך שלוק סירב להיות שומר ראשו והאיש שיעשה עבורו את כל המשימות המלוכלכות, מסרב לו. לוק נענה להצעתו של עובד קזינו אחר, חדש יותר, ג'ייסון קוקס (דייב באוטיסטה), לשדוד את כספת הקזינו יחד איתו. אלא שבזמן השוד העניינים משתבשים, שומר הקזינו קולט אותם, נורות יריות ולוק וג'ייסון וחבר נוסף שהשתתף איתם בשוד נמלטים, כשברשותם שלושה מיליון דולר. הם משתלטים באיומי אקדח על אוטובוס וחוטפים אותו ואת נוסעיו המועטים בשעה מוקדמת זו של הבוקר. אנשי המשטרה קולטים את המתרחש ומתחילים לעקוב אחר האוטובוס החטוף, וגם אנשיו של פופ מתחקים אחריו, כדי להחזיר לעצמם את הכסף. 92 דקות.
סרט שמעלה מייד באסוציאציה את "ספיד". מדובר במותחן אקשן סביר ביותר, שאמנם מבוסס על נוסחה מוכרת של סרטי "מזימה", בהם מה שאתה רואה הוא לא בדיוק הדבר עצמו, אבל מצליח בשלבים שונים שלו לרתק, להפתיע ואפילו להותיר את הצופה קצר נשימה. אני מחבב מאוד את ג'פרי דין מורגן, שמחלק את הקריירה שלו בין הטלוויזיה והקולנוע. הוא בעל נוכחות וכריזמה ומצליח להחזיק את הסרט הזה כולו על כתפיו ללא מאמץ. מרענן לפגוש את דה נירו בסרט פשע, כמו בימים הטובים. הוא משחק כאן את הגנגסטר, וזה מבחינתו אזור נוחות שמתאים לו מאוד. חובבי סרטי אקשן נטו יאהבו את הסרט הזה, מה גם שיש בו כמה טוויסטים מפתיעים בעלילה.
למועדי הקרנות
"אוטובוס 657" (צילום: יח"צ)
"המקום בינינו" (ארה"ב 2016)
בדיוני-דרמה. סרטו של פיטר צ'ילזום. מעבורת חלל יוצאת למשימה ראשונה, ליישב את כוכב מאדים. אחת האסטרונאוטיות מגלה שהיא בהריון. זמן קצר לאחר הנחיתה היא מתה מסיבוכים בלידת האדם הראשון על המאדים. כך מתחילים חייו של גרדנר אליוט (אסא באטרפילד), ילד אינטליגנטי וסקרן, המגיע לגיל 16 כשיצא לו לפגוש רק 14 אנשים כל חייו. הוא מנסה לברר את זהות אביו ומידע על כוכב הבית בו מעולם לא ביקר. גרדנר מתחיל לפתח קשר מקוון עם נערה מקולורדו, טולסה (בריט רוברטסון) וכשהוא סוף סוף מקבל הזדמנות לטוס לכדור הארץ, הוא להוט לחוות את כל פלאי הכוכב שעד כה יכול היה רק לקרוא עליהם. אך בהגיעו לשם מגלים המדענים כי איבריו של גרדנר לא יכולים לעמוד באטמוספרת כדור הארץ. כשהוא נחוש למצוא את אביו, נמלט גרדנר מהמדענים ומצטרף לטולסה למרוץ נגד הזמן כדי לפענח את המסתורין של קיומו ביקום. 121 דקות.
למועדי הקרנות
"המקום בינינו" (צילום: יח"צ)
"חתול בצמרת – ההתחלה" (ארה"ב 2016)
אנימציה. סרטו של דן שצלברג. טופ-תול הוא חתול מתוחכם במיוחד, נוכל אבל מקסים. זהו ביקורו הראשון בעיר ומטרתו להצליח בה בגדול. הסיכויים שלו מצוינים, שכן הוא בעל תושייה, כריזמה, חיוך כובש וביטחון עצמי מעורר השראה. הוא זומם תחבולות מוטרפות המסבכות אותו בין היתר עם הבוס של העיר, מיסטר ביג, וזאת בעיקר כשהוא מנסה להפיל את האימפריה שלו ו"לשחרר" ממנו יהלום יקר. יחד עם חבריו החביבים, טופ-תול יהיה חייב לחשוב מחוץ לקופסא על מנת לממש את מטרותיו. 90 דקות.
למועדי הקרנות
"חתול בצמרת" (תמונת יחסי ציבור)
02/02/2017
:תאריך יצירה
|