שמו הולך לפניו
 
שמו של ריינהַרד גֶבֶּל הולך לפניו כבר שנים רבות, בתחילה כמי שעמד בראש ההרכב "מוזיקה אנטיקווה קלן" שהוקם בשנת 1973, הרכב שהותיר את רושמו על המוזיקה בהופעות בכל העולם, כולל בישראל, בכ-50 תקליטים שזכו בשבחי הביקורת המקצועית ובשלל פרסים יוקרתיים.
 
בעשור האחרון - מאז התמנה כמורה למוזיקת בארוק במוצרטיאום בזלצבורג, שם החליף את המנצח ניקולאוס הרנונקור, שהקים 20 שנה לפני כן את ההרכב קונצ'נטוס מוסיקוס -  שמו הולך לפניו כמנצח מבוקש על החשובות שבתזמורות וכחוקר שאינו מפסיק לקרוא עוד ועוד מסמכי מקור. "את השעות  הרבות שהקדשתי בעבר לנגינה בכינור, המרתי בשעות קריאה," ציין בראיון לתחנת שידור אירופית.

כעת הוא כאן כמנצח אורח בסדרה הנוכחית בקאמרטה הישראלית שמוקדשת ליצירות בני משפחת באך. אחת לכמה שנים צצה תכנית כמו זאת בלוח העבודה של הקאמרטה הישראלית, תכנית שיש לה ללא ספק כוח משיכה לקהל שוחר המוזיקה המוקדמת ולא רק. בחירת היצירות נשארת פררוגטיבה של המנצח על על התכנית וגבל הוא ללא עוררין מוזיקאי שמכיר היטב את דרכו בנבכי יצירות ה"באכים" לדורותיהם.

אני פוגש את גבל בתל אביב לאחר חזרה ברחובות. יש לי תחושה שהוא ממשיך את החזרה, אלא שבמקום תזמורת יש לו קהל חדש. הוא יורה את תשובותיו, מדגים, ידיו עולות ויורדות, עיניו פקוחות לרווחה. תוך כדי דיבור הוא מדגים מנגינות, מקצבים, דגשים על צלילים במשפטים מוזיקליים.  

ביקרת כאן עם ההרכב שלך "מוזיקה אנטיקווה קלן"?"

"כן אבל זה היה לפני יובלות. עשר או 11 שנים, לפני או אחרי האסון. מאז הפסקתי לנגן והבסיס שלי היום הוא המוצרטיאום בזלצבורג כמורה וכמנצח."



הקאמרטה הישראלית ירושלים (צילום: יח"צ)


"אי אפשר להחלים מהמחלה הזו"

מתי הפסקת לנגן?

"סיפור ארוך שהתחיל לפני יותר מ-15 שנים. היית בתקופת הקלטת "סונטת המחרוזת" של ביבר, אחת היצירות הווירטואוזיות המורכבות לכינור. אצבעות יד שמאל (הלוחצות על המיתרים המתוחים לאורך השחיף, י"ש)  הפסיקו לתפקד. יכולתי ללחוץ עם אצבע על המיתר אבל לא יכולתי להרים אותה אחר כך. חודש מאוחר יותר הרגשתי שהאצבעות שלי קופאות. משותקות. בהמשך אותה שנה הגעתי לרופא בברלין והוא אמר לי שאין מרפא למחלה הזאת.

"לאחר ההלם הראשוני חשבתי שאולי אם אקדיש יותר שעות לתרגילים ולאמונים התופעה תחלוף. מסתבר שזו הייתה החלטה שגויה. התקופה ההיא הייתה סיוט. אני מכין הופעה ובלילה שלפניה אין לי מושג האם אוכל לנגן. לא ידעתי האם הקריירה שלי נגמרה או לא. ניסיתי להמשיך כרגיל, הכנתי  תפקידים להרכב לקראת הופעות עתידיות, שבסופו של דבר לא התקיימו.  האבחנה היתה 'דיסטוֹניָה', כיווץ שרירים לא רצוני. לפני 20 שנה לא ידעו להתמודד עם התופעה."

ואז החלטת להפסיק לנגן?

"לא כל כך מהר. חברה שלי, ספרנית בהרווארד, סיפרה לי שהכנר רודולף קוליש, היה שמאלי, כלומר אחז בקשת ביד שמאל והחזיק את הכינור ביד ימין. היא הציעה לנסות. חזרתי לספסל הלימודים, התאמנתי בנגינה ההפוכה והופעתי במשך כעשור. לפני כ-15 שנים, ודווקא אחרי שהמנגנון המכני בידיים עבד, התחלתי לחוש שאני לא מצליח להגיע לרמה ולאיכות הנגינה שהייתה לי קודם. החלטתי לחזור ולנגן בדרך המקובלת, למרות הדיסוטניה.

"הגעתי לרופא אחר שהמליץ על תרופה שנותנים לחולי אלצהיימר. והנה הפלא ופלא. יכולתי לנגן שוב. ה-כ-ל. התרופה הרגיעה את השרירים, אבל חשתי שהכנר הזה הוא לא אני. אני שהייתי הפעיל ביותר באנסמבל, האיש עם המרץ הבלתי נדלה, זקוק לחברים שיגיעו אלי הביתה ויוציאו אותי מן המיטה. התרופה הפכה אותי לאדם עצל. החברים עזרו לי להגיע לבמה ולרדת ממנה לאחר ההופעה. שיתוק הידיים הפך לשיתוק ברגליים. התופעה הזאת נמשכה עד שהפסקתי להשתמש בתרופה. לא יכולתי לשאת את עצמי, אז החלטתי להפסיק את הנגינה אחת ולתמיד."
 
הדיסטוניה הביאה אותך לתובנות חדשות על נגינה, על עצמך?

"ראשית שאי אפשר להחלים מן המחלה הזאת. יש לי תובנות כלליות על מגבלות הגיל. איש לא מבטיח לך שתוכל לנגן באותה איכות ללא הגבלת זמן. על עצמי אני יכול לומר שהגעתי לשיא הנגינה שלי כשהייתי בן 32. מאז חשתי בירידה  ללא כל קשר למחלה. גם אילו עמדו לרשותי התרופות הקיימות היום לדיסטוניה, לא הן לא היו מסייעות.

"הייתי כנר שמנגן עד כלות הכוחות, ועשיתי דברי נפלאים עם הכינור. נגינה בכינור משמעותה שכל תנועה זעירה, כל הזזת אצבע בחלקי מילימטר על המיתר משנה את הצליל הנוצר, ואני ניגנתי 12 שעות ביום. אם לא הייתה פורצת המחלה אולי הייתי משתגע מרוב נגינה. ישנם כוחות מעלינו שקובעים מי יחזיק מעמד ומי לא, אבל אני לא מצטער על מה שקרה ולא מבכה את גורלי. כמנצח מצאתי את מקומי בעולם המוזיקה. אני חולק את ניסיוני עם הנגנים בתזמורות השונות. "



ריינהַרד גֶבֶּל (צילום: מירי שמיר)


"הנגנים חייבים להבין את המוזיקה"
 
עד כמה הקהל אמור לחוש בהבדל בין נגינה של אנסמבל שמנגן בכלים עתיקים או בכלים מודרניים?

"כמובן שיש הבדלים שקל לזהות אותם. מי שמנגן על כלי מיתר קטנים יותר, קשתות קטנות יותר ומיתרים שעשויים ממעיים של בקר, צלילם מראש מוגבל. מהרגע שהקונצרטים נוגנו באולמות גדולים היה צורך במיתרים שצלילם יישמע למרחוק ונוצרו השילובים של מתכת ומעיים או חמרים סינתטיים.

"אם פעם היה סיכוי שמיתר יפקע באמצע נגינה, הרי שהמיתרים של היום הם בדרך כלל כל כך חזקים, שישנה תחושה שהכינור עשוי להתפרק לפני שהמיתר יפקע. לכן אינני מייחס חשיבות לסוג המיתר או לסוג הקשת. לי חשוב עומק ההבנה של המוזיקה. אני מקדיש את הזמן להעמקת הידע של הנגנים. אין כל סיבה שנגינה בכלים מודרניים לא תניב את אותה מהירות ואותם התלהבות ולהט של נגינה בכלים עתיקים. "
 
אני מניח שכאשר אתה מגיע לתזמורת בפעם הראשונה, יש נגנים שיאהבו את עוצמת ההסברים שלך, כמו אלו שאתה מציג עכשיו בשיחה, ואחרים שהיו מעדיפים לקבל הנחיות מוזיקליות ללא הדיבורים. מה אתה משיב להם?

"שהם ממילא יקבלו את הדיבורים שלי, ובסופו של דבר כמי שבעצמו כתב את כל התפקידים ביצירות שניגן אנסמבל 'מוזיקה אנטיקווה קלן' וכמי שחורש עד היום כתבי יד בספריות אני מתעדכן כל הזמן ומעולם לא ראיתי את עצמי כמומחה בלעדי או כמי שמרגיש טוב יותר את באך או מלחינים אחרים. הידע נצבר.

"למשל כשבחנתי כתב יד של בטהובן היו מקומות שתווים היו כתובים רק לארבעה מתוך קבוצה של כלי קשת. המשמעות אינה שהוא השאיר מקומות ריקים להשלמה של קבוצה שלמה, אלא שבאותו מקום הוא רצה שינגנו רק את אותם ארבעה. אתה מגלה את הדברים בעיון בלתי פוסק. אתה גם בודק למה מלחין מסוים כותב יצירות כאלה או אחרות. באך לא השקיע הרבה בכתיבת טריו סונטות כי הוא ידע שטלמן עוסק בתחום הזה ויצירותיו מקובלות.

"מלחינים ידעו על היצירות של עמיתיהם, ובספריות אתה מגלה עותקים של יצירות שנדפסו על נייר דק יותר ונשלחו בדואר לעיונם של מלחינים אחרים. אם נשוב לשאלה שלך, הרי שהתשובה העיקרית שלי היא שככל שאתה כנגן תבין יותר מה אתה מנגן, הקהל יוכל לחוש טוב יותר את המוזיקה, וזה מה שכולנו רוצים." 
 

ריינהרד גבל (צילום: Christina Blier)

אבא באך הגדול
 
בתכנית הנוכחית אתה מנצח על חמש יצירות של בני המשפחה: קונצ'רטו ברנדנבורג של אבא יוהן סבסטיאן, סינפוניה של וילהלם פרידמן, הבן הבכור של יוהן סבסטיאן ואשתו הראשונה מריה ברברה, סימפוניה של הבן השני מאותם נישואים, קרל פיליפ עמנואל, יוהן כריסטוף פרידריך הפחות מוכר, ויוהן כריסטיאן באך שנודע לימים כ"באך הלונדוני" והשפיע לא מעט על מוצרט הצעיר. למה הקהל אמור לשים לב?
 
"כל מלחין מייצג סגנון אחר, השפעות שונות של האבא הגדול והסמכותי. אני שב לעניין הקריאה והחיפוש אחר מסמכים, אתה רואה שיוהן סבסטיאן הקדיש לחינוכם המוזיקלי של חלק מהבנים יותר זמן מאשר לאחרים. מעניין במיוחד הוא יוהן כריסטוף פרידריך באך, ששימש מלחין חצר בנסיכות קובורג. אני בטוח שתצטרך זכוכית מגדלת על מנת לגלות את מיקומה של הנסיכות הזעירה הזאת. הוא זכה למחמאות ממעסיקתו שכתבה לו יומיים אחרי ביצוע הבכורה של הקנטטה הזאת עד כמה היא היתה מרגשת. 

"אני מקווה שהקהל יקבל את תרגום המילים, כי אחרת קשה להתרשם מן הדרך שבה המוזיקה מאיירת אותן לעתים לפני שהן נשמעות ולעתים אחרי כן. הרעיון הכללי הוא חילופי הסגנונות אצל הבנים השונים. למעמיקי החקר ביצירות יש עדות ליחסים בתוך המשפחה - בן מועדף, בן פחות מועדף ,אבל לכולם ניסה באך האב לעזור באמצעות מכתבים מתרפסים והמלצות ששלח למעסיקיהם העתידיים.

"הקונצרט ינוע בין הנאמנות לדרישות המעסיק, כמו ביצירה של קרל פיליפ עמנואל, למעבר אל הסגנון הגלאנטי אצל יוהן כריסטיאן ושוב בחזרה אל כוח ההמצאה של אבא באך בקונצ'רטו הברנדנבורגי, שמי שהזמין אותו לא דאג להביאו לידי ביצוע אלא שמר אותו ואת חמשת הקונצ'רטות האחרים לצד יצירות שהזמין ממלחינים אחרים."

שאלה אחרונה, מה בעניין הבנות של יוהן סבסטיאן באך?

"בין הצאצאים שנשארו בחיים היו תשע בנות וידוע שגם הן קבלו חינוך מוזיקלי, אבל התקופה לא אפשרה להן להגיע לידי ביטוי כמו האחים. למרבה הצער רובן ככולן נותרו בצל כמי שאולי סייעו לאחים, לבנים במשפחה ובהמשך לבעליהן. ימים אחרים."