בסדרת הקונצרטים הקרובה של סימפונט רעננה שעליה ינצח גיא פדר, יארח ניתאי צרי, הנגן הראשי של התזמורת את אחותו הכנרת כרמית צרי, המתגוררת בניו יורק. השניים ינגנו את סימפוניה קונצרטנטה לכינור ולוויולה של מוצרט – ללא ספק אחת היצירות היפות ביותר. ניתאי יחליף את הכינור, שבו הוא מחזיק בדרך כלל, בוויולה. עוד בתכנית ישמיעו השניים מדריגלים לכינור ולוויולה של  בּוֹהוּסלַב מרטינוּ ובחציו השני של הקונצרט תנגן התזמורת את הסימפוניה מס' 36 "לינץ" של מוצרט.

כסולן אתה לא חייב לחזור לנגן בחלק השני.

"נכון. אבל לא לקחתי חופש מהנגינה. אחרי שהצופים יראו אותי מנגן כסולן במרכז הבמה אשוב בסימפוניה של מוצרט למקומי הרגיל משמאלו של המנצח, מושב הנגן הראשי של התזמורת."


 
בית עם הרבה אהבה
 
לניתאי ולכרמית אח נוסף, הלל, תאומו של ניתאי וצ'לן, והאחות הבכורה רות, פסנתרנית. ארבעת בני משפחת צרי הם מותג של איכות בעולם המוזיקה בישראל וגם מחוץ לו. רות צרי הפסנתרנית היא הבת הבכורה, כרמית הכנרת נולדה שנתיים אחריה ושבע שנים אחריה נולדו התאומים הלל וניתאי. 

צבי צרי, אבי המשפחה, הוא כיום כבן 90 ועוסק בכתיבת רומנים ביוגרפיים-היסטוריים על חיי מלחינים. בין היתר חיבר ספרים על פרוקופייב, סטרווינסקי, ברטוק, דביסי וסיבליוס.  "אבא שולט בכמה שפות, וחורש מקורות מידע שונים", מספר ניתאי. "הוא מצליב עובדות היסטוריות מאותם מקורות ואז ניגש לכתיבת הספר שהוא מעין רומן שנבנה על פי אותן עובדות. אֵם המשפחה, לאה צרי, היא מורה וחוקרת תלמוד וארכיאולוגיה. לא מזמן ראה אור ספר שיריה הראשון - "שבילים נעלמים".
 
ארבעת הילדים, היום לכולם משפחות משלהם, גודלו וחונכו להיות מוזיקאים. קשה היום לשער מה היה קורה אילו מישהו מהם לא היה רוצה להיות מוזיקאי, כיוון שכולם הצליחו. כל אחד בדרכו או בתחומו. 

שוחחנו עם כרמית בניו יורק ועם ניתאי בביתו בגבעתיים - בית דירות בו מתגוררים כיום ההורים והילדים בדירות משלהם, אשר נבנה על שטחו של הבית הקטן שבו גדלו. "מאחורי הבית היו עצי פרי", נזכר ניתאי. "שיחקנו סטנגה במקום שבו סלול הכביש. היה לנו אורח חיים מיוחד, אבל הוא היה היחיד שהכרנו והייתה בו הרבה אהבה."
 
"כולנו היינו חייבים לנגן פסנתר"
 
מסגרת הלימודים שלכם לא היתה שגרתית.

כרמית: "רחוקה מן המקובל. הייתה שגרה, אבל שגרה משלנו. כולנו למדנו בבתי ספר יסודיים רגילים, אבל בתיכון עברנו ללמוד בבית. מה שנקרא היום 'הוֹם סקוּלינג'. אימא למדה אותנו היסטוריה ואת המדעים המדויקים שצריך להכין למבחני הבגרות. סדר היום שלנו התחיל בחמש וחצי, שש בבוקר. היינו אוכלים משהו, מנגנים שעה והולכים לבית הספר. חוזרים מבית הספר ושוב מנגנים.  צריך לזכור שכולנו ידענו קרוא וכתוב כבר מגיל ארבע ואולי עוד קודם ידענו סולפג' (קריאת תווים) ושרנו כוראלים של באך. לא שאלו אותנו אם אנחנו רוצים.

"כולנו למדנו לנגן בפסנתר - מידע בסיסי שחייב היה להיות לכל אחד מבני המשפחה. אבא היה אחראי על הוראת האמנות. אני יצאתי מהארץ כשהייתי בת 15, לא הייתי מאד חברותית באותן שנים. ההשתחררות וחברותיות החלו כשהגעתי לארצות הברית. כאן אני מאד חברותית." 
"למעשה, אומר ניתאי, "כרמית עזבה את הבית בגיל 15 בהמלצת הכנרים אייזק שטרן ואלכסנדר שניידר. היא הוזמנה להמשך הלימודים בארצות הברית, וכשחזרה בפעם הראשונה לישראל אנחנו כבר היינו במדים." 


כרמית צרי (יח"צ)
  
"הייתה כפייה, אבל אהבנו את זה"
 
צבי צרי, אבי המשפחה גם החליט מי ינגן באיזה כלי. "זה יישמע כאילו יש כאן כפייה וחיים ממושטרים", אומר ניתאי. "באמת הייתה כפייה, כי לא שאלו אותנו, אבל מאחר שאהבנו את העשייה כבר מגיל צעיר לא עשינו משהו שלא רצינו. הדרך שלי אל הכינור עברה אצל מורים שונים. אילן גרוניך, אחיו של שלמה גרוניך, לימד אותי עד שיצא ללמד בחו"ל. למדתי אצל פיוטר בונדרנקו, ואצל אורי פיאנקה שהיה הכנר הראשי של הפילהרמונית, עד שנסע לעמוד בראש תזמורת בטקסס.

"תקופה מסוימת למדתי גם בהדרכת טינקרמן בארצות הברית, אבל מכל המורים שלי נראה לי שיאיר קלס היה הטוב ביותר. אני מונה אותו בקלות לצד המורים הגדולים של עשרות השנים האחרונות כמו איוון גלאמיאן, דורותי דיליי או זאכר ברון (המורים שגידלו את מיטב הכנרים המוכרים בעולם כיום, החל מיצחק פרלמן ועד מקסים ונגרוב, י"ש).

היום כשאתה מלמד, מה נראה לך הדבר החשוב שלקחת מן המורים שלך?

"מעבר לשליטה הטכנית בכלי מצד אחד, הכרת רפרטואר מן הצד השני וכל מה שביניהן - סוגי יצירות, נגינה בצוותא ונגינה סולנית, ישנו ענין בסיסי והוא היכולת לייצר דימוי צלילי, תמונת צליל, כלומר לשמוע לבד את הצליל שאליו אתה שואף להגיע. לא לחקות את הצליל שהמורה מפיק, אלא ליצור משהו שלך. את הבסיס בכיוון הזה קבלתי מבונדרנקו."

"כשאתה מלמד אתה מגלה השפעות של ציירים או סופרים על מלחינים, ובעיקר של הסביבה שבה גדל ופעל המלחין. כשאתה באיטליה, הצבע של היצירה האיטלקית נעשה בהיר יותר. אלה תובנות שאתה מנסה להעביר לדור הבא." 


ניתאי צרי (יח"צ)
 
"לא יכולה לנשום בלי מוזיקה" 
 
כרמית, איך היה לגדול בבית הזה של משפחת צרי בגבעתיים?

"משמעות הגדילה בבית הזה הייתה עבודה קשה לצד שמחה ואהבה." 

הייתה אפשרות בחירה של מקצוע או אמנות?

"לא. לא ניתנה שום אפשרות בחירה. אבא בהחלט חשב שאם יש כשרון צריך לעשות הכל כדי שהוא יתפתח. כמו האימהות הסיניות היום. לכן עשינו הכל. אני מודה מאד על כך, כי אני לא יכולה לחיות, או במדויק יותר, אני לא יכולה לנשום ללא מוזיקה. ללא התעקשותו של אבי לא הייתי במקום שבו אני נמצאת היום."
 
מתי ידעת שמכאן ואילך המוזיקה תעמוד במרכז עיסוקייך?

"ידעתי שהמוזיקה תישאר העניין המרכזי בחיי ברגע שהגעתי למכון קרטיס למוזיקה בארצות הברית. כמוני גם כל חברי באותו בית ספר. ההכרה שזהו התחום שבו אעסוק השפיעה על העבודה היומיומית. אחרי שהתגבשה ההכרה, העבודה היומית נעשתה לא רק מתוך חובה אלא מתוך הנאה צרופה. היו כמובן עוד השפעות שכוונו אותי לנתיב המוזיקה, כמו התבוננות במוזיקאים ובעבודתם. אחד המוזיקאים שהרשימו אותי ביותר היה זמר הבריטון דיטריך פישר-דיסקאו. כשהקשבתי לו שר שוברט, שומן, וולף, המוזיקה שלו חידדה בי את המודעוּת למוזיקה."

ומלחינים, יש אהודים יותר ואהודים פחות?

"אני מאד אוהבת מאד את המוזיקה של באך, שוברט, בטהובן ומוצרט, המלחינים החשובים. לא מזמן ניגנתי סונטות של ברטוק והתאהבתי ביצירה."

מתי החלטת להתגורר בניו יורק ?

"הגעתי לפילדלפיה ושם למדתי. כשהתחלתי לנגן במופעים של ממש, הסוכן שלי היה בניו יורק ולכן גם אני החלטתי להתגורר בעיר. התחלתי להופיע וההזמנות לנגינה הלכו ותכפו, וזה היה טבעי להתגורר בעיר הגדולה." 
 


כרמית וניתאי צרי (יח"צ)

"הייתה לי דרך ייחודית ומיוחדת"
 
בדיעבד לאחר כל שנות הנגינה, איך נראית לך הדרך שבה גדלת לתוך המוזיקה?

"כאדם בוגר אני חשה שאין רק דרך אחת ויחידה להתפתח. יש דרכים שונות ושלי היתה ייחודית ומיוחדת ואני אסירת תודה על אותה דרך."

כמורָה מהן ההמלצות שלך לתלמידים?

"כמורה אני חושבת שצריך להאזין לסוגים רבים של מוזיקה. אני מתכוונת לסימפוניות, מוזיקה קולית, אופרה, מוזיקה קאמרית לכלים שונים. ככל שאתה מקשיב ליותר מוזיקה אתה תגלה יותר את עצמך.

"העשייה המוזיקלית היא מלאכה קשה אבל היא מקור לשמחה. היא מעשירה את הנפש. זכיתי שהיו לי מורים טובים מהרגע הראשון - כולם לימדו אותי את האסתטיקה של הצלילים, ואת הדרך שבאמצעותה אדע להפוך את הדמיון שלי לממשות, למציאות."

יש לך אהבות למלחינים מסוימים?

"אני מנגנת בעיקר מוזיקה קאמרית ומדי פעם מופיעה כסולנית בקונצ'רטו. אני מאד אוהבת לנגן ברביעיות לכלי קשת של בטהובן, היידן, ברטוק. אני מאד אוהבת גם את יאנאצ'ק, קשה לדבר על מלחין אחד בלבד. אני קשורה למוזיקה הישראלית בעיקר כאשר אני מצטרפת לנגני הפרויקט הקאמרי הישראלי שמנגנים בארצות הברית ובישראל. איתם אני מגלה הרבה מוזיקה ישראלית שמאד קוסמת לי. "
 
"בחרנו מוזיקה מאתגרת"
 
"את הרעיון לקונצרט הזה העליתי במהלך תכנון העונה", משחזר ניתאי. "בסימפונט אנחנו פועלים כצוות מוסיקלי הכולל את עומר ולבר, המנהל המוזיקלי, את דודי זבה מנצח הבית, ואני כנגן ראשי. כולנו מעורבים גם בבניית התכנית, ובהזמנת מנצחים וסולנים.

אתה שמח על ההזדמנות לנגן עם אחותך?

"ברור. אנחנו נפגשים עם כרמית כמה פעמים בשנה והנה נוצרה הזדמנות לנגן יחד. גם כאן הבחירה במוצרט היא לכאורה מובנת מאליה, אבל לצידה היצירה של מרטינו הצ'כי, תאתגר אותנו וגם את הקהל."

ארבעתכם הפכתם למוזיקאים על פי ההחלטות של אבא צבי והחיים שלכם אורגנו בהתאם. גם בדור הבא שלכם כולם מוזיקאים?

"בינתיים יש רק צעירה אחת, בתו של הלל אחי, שהתקבלה ללהקה צבאית.

הקונצרט יתקיים ב-20 ו-22 במרץ 2017 ב-20:30 במשכן העירוני למוזיקה ברעננה. להזמנת כרטיסים:  09-7457773 או דרך אתר התזמורת