מחול - אטרף בטירוף

הלהקה הנהדרת משנות ה-90 עושה קאמבק בשואו כיפי ומלא אנרגיות עם סולן חדש שמכניס את הקהל לקצב הלטיני

לפרק זמן קצר, של שנתיים-שלוש בראשית שנות ה-90, היתה להקת אטרף הירושלמית מה שלהקת התקווה 6 היום. מכונת להיטים והממתק האהוב של הרדיו. הלהקה שאבה את כוחה והשראתה מעליית קרנה של מוזיקת הג'אז הקובנית ורקחה כמה להיטי ריקוד בלתי-נשכחים, אולם התפוגגה בשלהי אותו עשור, אחרי שלושה אלבומי אולפן ואלבום אוסף אחד.

חוזרים עם סולן חדש

ניסיונות לחדש את ההרכב - הנשען על הכישרון המוכח ויכולת הנגינה המשובחת של המוזיקאים הוותיקים זוהר כחילה (קלידים), אהרוני בנארי (גיטרה חשמלית), ויקטור אזוס (בס), אורן בלבן (הקשה) ודורון רפאלי (תופים) - עלו יפה רק בראשית הקיץ החולף, עם בחירתם בזמר ארתור כץ כסולן במקומו של רובן (רובנס) סלומון, הפרונטמן המייסד.

בחירה מעולה, מצוינת, כזו שמצדיקה את שליפת הלהקה מסל המחזור של ההיסטוריה. כי כץ, זמר באר-שבעי שהשיק אשתקד את אלבום הבכורה שלו ("בין רחוב לרחוב"), הוא הסיבה המומלצת לחזות ב"אטרף" המחודשת.

אולי הוא חסר את הממזריות של רובנס ולבטח את הטירוף שהצדיק את השם "אטרף", אבל הוא פרפורמר מדליק, איש במה מלא חיוניות, שואו-מן שניתן לאתר מעטים כדוגמתו בזירת הרוק המקומית. הוא אף נראה כמו העתק של באדי הולי, כוכב הרוק האמריקאי האגדי שחייו נקטפו בטרם עת בתאונת מטוס בשלהי הפיפטיז - דק גזרה, מרכיב משקפי ראייה עבות מסגרת, כשאת המצח הגבוה, התסרוקת המקורזלת משהו, השיניים הקדמיות הגדולות והגרוגרת הבולטת, משלים בלייזר הדוק בגזרה מיוחדת. אחרי שתסיימו להשתאות מהדמיון הרב בין השניים, תופתעו לגלות חיית במה שראיתם רק בסרטים.

אטרף צילום איציק רובין1.jpg

להקת אטרף (צילום: איציק רובין)

כץ לא מפסיק לנוע. הוא מתאים ומדביק תנועות גוף ומחול למוזיקה המתנגנת. בכוריאוגרפיה מהוקצעת ומלוטשת, עתירת ג'סטות זוויתיות ומדויקות. מעתיק גינוני רוק ומתרגם אותם בשלמות למוזיקה הלטינית. לא חושש לרדת לאולם, להתחכך בקהל, להפעיל איתו ואפילו לרקוד איתו - איתן בעצם. נותן הצגה שרק בשבילה, כאמור, שווה לפגוש שוב את "אטרף".

המראה איטית

וישנה, כמובן, המוזיקה. הנגינה הפנטסטית של החבורה "הירושלמית" הווטרנית והמיומנת, הלהיטים המקוריים של הלהקה, ועוד מספר לא מבוטל של שלאגרים שניכסו לעצמם. לא רק מסע נוסטלגי במכונת הזמן, אלא בפירוש חוויה עכשווית עתירת אווירה ואנרגיה.

הם שמונה אנשים על הבמה. נתונים בחליפות בהירות מקטורן, נותנים כבוד למקצוע ולבמה. מחוזקים בשני נגני נשיפה צעירים (יחסית) ותותחים (לא פחות) - אדיר כוכבי (אדיר כוכבי והשורשים) בחצוצרה ומתן ממן (לשעבר "פורטרט") בטרומבון. הרכב גרוב לטיני-קריבי, שמפליא בהוצאה לפועל את תמהיל הסלסה-ג'אז-רוק המלהיב והסוחף של "אטרף".

ההמראה היתה איטית. הבמה של היכל התרבות בפתח תקווה הייתה גדולה מדי על הסט הבימתי, שבהיעדר אביזרי תפאורה, קונסטרוקציית תאורה ומסך וידאו/לד, נראתה עירומה, חשופה ולא מתאימה לאירוח ההרכב, שיאה לו זירת פעילות קטנה יותר, כמו חלל של מועדונים או אולמות אירועים (שבהם גם ניתן לעמוד ולרקוד, כחלק בלתי נפרד מהחוויה האטרפית, מה שנמנע - למרבה הצער - מהצופים אצלי בבית).

אולם מרגע שהקהל התרגל למראה העיניים, להגשה התזזיתית של כץ ולקצב צובר התאוצה, האווירה הפשירה והתחממה, והמופע - שהחל בחשדנות ובספקנות, בחשש לארכאיות - נטען בחיוניות וברלוונטיות, כמתבקש מהשירים רודפי הנאות החיים של "אטרף", וגם מהאמירות המחאתיות-ביקורתיות שמתגנבות אליהם.

רצף נוסטלגי

זה מתחיל בהצדעה לצליל הקובני עם הקליפסו של "מוליינדו קפה", הלהיט העתיק של חוזה מאנזו פרוני הוונצואליאני, עובר ל"מנגו בננה ומלון" מ"לטיני / עברי / לטיני" האלבום השלישי של ההרכב (95'), וחוזר ל"אין כמו יפו בלילות" (מאלבום האוסף, 97'), רי-מייק בצלמם שעשו ללהיט ההווי של חיים חפר ורביעיית מועדון התיאטרון.

הם חוזרים ל"אטרף 2", אלבום הבכורה מ-1990, עם "כשאת", לטעמי אחד היפים ביותר שלהם, שיר אהבה וחשקים שמתובל בהומור כואב ובמחאה חברתית ("העתיד מאחורינו/ העבר הוא העתיד/ אבל מה אכפת לשנינו/ הקפה מוכן כמו תמיד// מדברים פה בשכונה/ אוכלים חרא ופוליטיקה/ אין עתיד יש רק עבר/ וגם לא חשוב כבר שום דבר// כיוון שאת מגרדת לי בגב/ סימנים את משאירה/ מזכירים לי חיש מיד/ שיש לי רק אותך ולך יש אותי/ יש אותי שתגרדי/ תגרדי לי את הגב"). האלבום מיוצג בהמשך בשלושה שירים נוספים, שנשמרים בצדק לרגעי הסיום.

אטרף צילום שרית בירן.jpg

להקת אטרף (צילום: שרית בירן)

לפחות מבחינת האמירה, "כשאת" הוא תמונת מראה מוקדמת להשתקפות המעוותת של "מדינה בפיתה", השיר החדש הראשון של ההרכב המחודש, שנכתב גם הוא על ידי רובנס: "מדינה בפיתה, בול מה שרצית/ מדינה בפיתה, איי...// יש בה שמש וגם ים/ יש בה שלג ומדבר/ אם הים לקוחים אלה עם הכסף/ למדבר הולכים רק הצדיקים// ובפרלמנט מאה ליצנים ועוד עשרים סטנדאפיסטים/ זה עושה לביתו וההוא לאשתו/ אותי ממטר הם לא סופרים..."

ושוב, כמילות השיר שיגיע בסוף, הם הולכים קדימה ואחורה. אל "רינה" המיתולוגי מ"קונגה", האלבום השני (92') שכתב נתן אלתרמן ללחן של איסק דונייבסקי, מלווה בבית בספרדית ובהצגת תכלית של כץ; ואל "ענבל" היפהפה מאותו אלבום, לחן של אזוס, שמתכבד בהובלת השירה, למילים של אהוד מנור, ומעלה נשכחות עם ריף הגיטרה הבלוזי והאלמותי של בנארי.

אזוס שר גם את "מרווה ורוזמרין" (האח של "מנגו בננה"), שלחנו האינדיאני-דרום-אמריקאי מזכיר לו מן הסתם את ארץ הולדתו פרו. ואז כץ נוטל שוב את ההובלה עם המחווה המוצלחת ל"קפה טורקי" של רוטבליט וגבריאלוב, גם הוא מ"קונגה".

רוטבליט זוכה ליחס מועדף (ולא בשל ירושלמיותו) בעיבוד משובב וחדש של "אני שוכב לי על הגב" (לחן: גדעון אלרן) לסאונד הלטיני של ההרכב. דווקא מוצלח. כץ מדגים בתנועות ידיים וגוף את מילות השיר, שמסתיים בפינג-פונג בינו לבין אזוס.

להקת אטרף (צילום: איציק רובין)

דרושים: שירים חדשים

את הגלישה לקראת סיום מסמן "Oye Como Va" של זמר ויוצר הממבו טיטו פואנטה, שזכה למוניטין עולמי בגרסה של להקת סנטנה ("אברקסס", 1970). חוויית נגינה, ממש פצצה, של כל החבורה.

ואם ביקשתם אישור לדימוי של פתח תקווה כעיר שינה, קיבלתם. נציג האולם נחפז להושיב ולהרחיק מקדמת הבמה את האמיצים שקמו לחולל, באמתלה (כפי שהוסבר לי מאוחר יותר) שלא לחשוף את מנהלי ההיכל לתביעות אפשריות מצד רוכשי כרטיסים בשורות הראשונות, על פגיעה בחוויית הצפייה שלהם... לא יודע אם לבכות או לצחוק.

כצפוי, "יום סבבה" שבנוי על "לה במבה" הלטיני, ובו כץ יוצא למקיף אולם ולפיזוז עם בנות זוג אקראיות, "שולה" המיתולוגי וגם "אודליה" המרגש, אך השקט והרגוע באופן חריג, מסיימים את המופע. כששיר העבר הקובני "הנערה ממחוז גוואנטנמו" משלהי המאה ה-19, המוכר יותר בשמו "גוונטאנמרה", חותם את ההופעה.

"אטרף" מודל 2017 היא להקה נהדרת. ההופעה שלה כיפית. לא יזיקו לה תוספות אביזרים להעשרת האווירה. חיונית הרבה יותר תוספת של שירים חדשים, אם היא מבקשת להצעיר ולרענן את קהלה. אחרת חבריה עשויים לחוות השלכת שיניים תותבות במקום חזיות, ולהסתפק בהצעות מגונות של "תעשו לי נכד!"

אטרף יחצ.jpg

להקת אטרף (צילום: יח"צ)

אטרף בהופעה, היכל התרבות בפתח תקווה. שני, 13 במרץ 2017