מחול - מיכה לבינסון 2017-1952

מאות בני משפחה וחברים אנשי תיאטרון, מוזיקה ואמנות ליוו את מיכה לבינסון למנוחתו האחרונה

דמות מופת

פטירתו אתמול של מיכה לבינסון בשנתו היכתה בתדהמה את כל מי שזכה להכיר אותו, החל בבני משפחתו הגדולה, אשתו רחל ובניו אדם ואיתמר, כלותיו מיכל ודריה, משפחותיהן, והנכדות אביגיל ואיה, שלושת אחיו גדעון, עודד וג׳ימי ומשפחותיהם הענפות.

עמם כואבים את לכתו, ידידיו האישיים הרבים, מעולם התרבות הישראלית על שלוחותיה בתיאטרון, במוזיקה, באמנות, בקולנוע וכמעט בכל תחום שנגע בו בדרכו ובאישיותו שלא היה אפשר לטעות בה. דברי ההספד והתגובות, באמצעי התקשורת והאתרים הפתוחים הצטרפו למגילת הערכה וכבוד שבלטה בה דמות ייחודית, שבאה לידי ביטוי במגע האישי וביד המקצועית.

וכך גם עבורי. מיכה לבינסון היה בראש וראשונה חבר, אחד משלושה שידעו להושיט יד בשעת מצוקה. בהמשך חבר שיכולתי לשוחח אתו על כל נושא ולצאת נשכר מדבריו, וחבר שיחד עם משפחתו וחברים אחרים שלו אימצו אותי לחיקם.

אבל מעבר לכך, מיכה לבינסון היה עבורי דמות מופת בתיאטרון הישראלי, שמרחבי ההצגות, מחזות הזמר, והאופרות שביים נגעו עמוק בשורשי היצירות, היטיבו לחבור אל כישרונותיהם המגוונים של שחקנים ושחקניות, ויצרו הקשרים מיוחדים עם מעצבי תפאורה ותלבושות, מעצבי תאורה ומוזיקאים שדרך עבודתו עמם, בצמידות ובפרטנות היו לשם דבר, ממש כמו התמצאותו בעבודתם של צוותי ההפקות.

מיכה-לבינסון-2.jpg

מיכה לבינסון (צילום: גדי דגון)

להערכתי גישתו המיוחדת של לבינסון למימד החזותי של הצגותיו התפתחה בו כבן למשפחה שאמנות חזותית ומוזיקה חברו בה. ציינתי זאת בשעתו בביקורת על ״מראה מעל הגשר״ שביים בהבימה ב-1999 - הצגה שבה התפאורה של רוני תורן, התאורה של אבי יונה בואנו (במבי) והמוזיקה של אלדד לידור הפכו בבימוי למעין מקהלה יוונית המלווה בתגובות את ההתרחשות העלילתית. וזה עדיין חרות בזיכרוני כאחד מרגעי התיאטרון המרתקים שחוויתי.

זה אפיין גם את הבימוי של ״מקווה״ מאת הדר גלרון בבית ליסין, 2004, עם הישג מיוחד בתפאורה שעיצבה כנרת קיש, וכפי שכתבתי אז על הבימוי ״כל המרכיבים האלה מעידים על יכולתו המופלאה של מיכה לבינסון לפענח עבור הקהל משמעויות עמוקות של המחזה באמצעות העיצוב החזותי-שמיעתי. אבל כשם שהוא יודע להפיק משותפיו את הרצוי לו, ואת מיטב אמנותם, כך הוא מגדיל לעשות גם עם צוות השחקניות שלו.

״הצד הבולט ביותר הוא אכן במילה הקטנה הזאת, צוות, שיש בה מטען חזק אף יותר מהמונח השגור אנסמבל. כי צוות אומר שמדובר בעבודה משותפת, כאשר כולם פועלים לטובת היחיד, וכל יחיד פועל לטובת הכלל.״

עבודת הצוות, האנסמבל המלא על הבמה ומפעיליה ומעצביה, יצרה גם את הפיוט הנפלא של הבימוי שמיכה לבינסון העניקה לגרסה של ״ביבר הזכוכית״ שביים בקאמרי ב-2005. כפי שהערכתי בשעתו, ״זה ניכר כבר בתרגום המצוין שהוא עצמו התקין, בעברית שיש בה חולין ופשטות ובה בעת היא שומרת על ניחוחות של עולמות רחוקים יותר, ומבלי לגלוש להתפייטות חיצונית.

״מלאכת התרגום בלי ספק העמיקה עוד יותר את חדירתו של לבינסון לתוך עולמו של וויליאמס, בקביעת הקצב הפנימי של ההצגה, שלכאורה אין בה אקשן, אך כל כולה נעה כמטוטלת של שעון גדול, כשמעת לעת מתרחשת מעין סערה או רעידת אדמה המגבירה את תנועתה.״

וכך עתה במותו, מטוטלת חייו נעצרה, ועולם התיאטרון נפרד ממורה דרך, שכזה היה וגם ידיד נפש לכל חבריו ואוהביו, ובעיקר למשפחתו. זכרו ברוך, ונשמתו צרורה בצרור חיינו.

מיכה-לוינסון-יחצ.jpg

מיכה לבינסון (יח"צ)

איש ירושלים והבמה

מיכה לבינסון נולד בירושלים ב-1952, בנם הבכור של הצ׳לנית רות ואברהם לבינסון, צייר ומחלוצי ענף הפרסום בארץ, בן למשפחת בוריס ש״ץ, מייסד בצלאל. לאחר שהמשפחה עברה לתל אביב, כבר התגלגל לעולם התיאטרון וכנער הופיע במחזמר ״אוליבר״ בתיאטרון הבימה. הוא גם הפיק מספר סרטים, בשיתוף עם הבמאי יעוד לבנון והסופר אריה קרישק, למד בקונסרבטוריון למוזיקה וניגן ג'אז.

את שירותו הצבאי עשה בגלי צה"ל, שם הפיק, ערך והגיש תכניות בנושאי אקטואליה, תרבות ומוזיקה. שימש גם ככתב צבאי במלחמת יום כיפור ובמלחמת לבנון הראשונה. לאחר סיום שירותו הצבאי למד באוניברסיטת ניו יורק, שם סיים לימודי תואר ראשון במחלקה לקולנוע ולימודי תואר שני במחלקה לבימוי תיאטרון. עם סיום לימודיו זכה במלגה מטעם הקרן האמריקאית הלאומית לאמנות ושימש כבמאי-הבית וכמשנה למנכ"ל התיאטרון הציבורי בפיטסבורג, פנסילבניה.

לאחר שובו ארצה ב-1980 החל לביים למעלה מחמישים הצגות בתיאטרון חיפה, בתיאטרון באר שבע, בבית ליסין, בהבימה ובקאמרי ובתיאטרונים נוספים, זכה בפרסים, וב-1985 ביים את "בת הגדוד" מאת גאטנו דוניצטי בבית האופרה של בוסטון. האופרה "דון ג'ובאני" מאת מוצרט בבימויו פתחה את עונת 2000/01 של האופרה הישראלית החדשה.

מיכה-לבינסון-3.jpg

מיכה לבינסון (צילום: גדי דגון), משמאל באדיבות האופרה הישראלית

לצד עבודתו בתיאטרון, ניהל לבינסון הפקות מיוחדות, בהן By My Spirit, טקס בינלאומי ב-1992 בטולדו, ספרד, לציון 500 שנה לגירוש יהודיה. כמו כן הוא הפיק וערך תכניות בידור כולל הופעת ״צמד הבטלנים״ (נתן דטנר ואבי קושניר) באירוויזיון 1987, מופעים מוזיקליים וסרטוני פרסומת.

ב-1994 נבחר מיכה לבינסון להיות המנהל האמנותי של פסטיבל ישראל, תפקיד שבו כיהן במשך שמונה שנים עד 2001, ואחר כך היה מנהל אמנותי של פסטיבל המוזיקה "עושים אהבה בירושלים", 2002. בהמשך הוא היה הבמאי והמספר של "שרשרת הדורות", מיצב וידאו ותאורה, רחבת הכותל המערבי, נפתח בשנת 2005 (זוכה פרס Thea האמריקאי, 2008), השתתף כקריין בסרטי תעודה, כמו הסדרה "לא תשקוט הארץ", במלאת 40 שנה למלחמת יום הכיפורים ובסדרה "עידן הגנרלים" (Slaves of the Sword), בהפקה בינלאומית.

לבינסון לימד משחק ובימוי באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לקולנוע סם שפיגל, בסמינר הקיבוצים ובבית צבי, שבו גם היה המנהל האמנותי והפדגוגי בשנים 2014-2009. לאחר מכן החל לשדר תכנית מוזיקה שבועית ברדיו ״מהות החיים״, ולפני כחצי שנה חזר לביים, תחילה את ״אבודים ביונקרס״ בתיאטרון באר שבע, ובחודש שעבר החל בחזרות בתיאטרון הקאמרי על גרסה בימתית שלו ושל פרופ׳ אבנר בן עמוס לספרו של דויד גרוסמן ״סוס אחד נכנס לבר״.

מאות בני משפחה וחברים אנשי תיאטרון, מוזיקה ואמנות ליוו את מיכה לבינסון למנוחתו האחרונה בבית העלמין בקרית שאול.