בשנים האחרונות מקיים המרכז לתיאטרון בובות בחולון מסורת פסח מקסימה של פעילויות המרוכזות תחת השם "פסטיבל עיצוב ירוק" - הצגות וסדנאות שמבוססות על שימוש חוזר והענקת חיים חדשים ותיאטרליים לחפצים וחומרים יומיומיים.
 
מארז מלא דמיון
 
"המילה פסטיבל מטעה כאן," מתקן אילן סביר, מנהל המרכז. "הייתי משתמש במילה 'מארז'. בעצם זו חגיגה מלאת דמיון לילדים ששמה דגש על התעסקות בחומר. על חיים תיאטרליים שאפשר לתת לחפצים שימושיים, יומיומיים, שבדרך כלל לא מקבלים תשומת לב מיוחדת."

משתתפים בחגיגת המיחזור שהשתלטה על חיינו בשנים האחרונות?

"זו לא אג'נדה פדגוגית אצלנו. בצורה עקיפה כן, מדובר במיחזור, אבל במהות אנחנו באים מהזווית התיאטרלית, מנסים להרחיב את התפיסה של 'תיאטרון בובות', של מה זה בובה, ולהראות לילדים שגם הם יכולים ליצור. זה שונה נגיד מהפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות שאנחנו עורכים מדי קיץ ונועד להפקות מקצועיות מכל העולם. פה אנחנו באים לילדים ולהורים ומראים להם: הנה, גם אתם יכולים. רגע לפני שזורקים לפח, אפשר למצוא יצירתיות ושעשוע ולהאריך עוד קצת את חיי החפצים."

"למשל בהצגה 'הנסיכה והאפון', עיבוד לאגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן עם בובות ותפאורה שנוצרו מ-500 גלילי נייר טואלט. או ההצגה 'צמר' על סבתא שיוצרת בשתי מסרגות מציאות צבעונית וקסומה מצמר, ויש גם הצגה מבועות, סדנאות של דלעות ומיכלי חלב, ועוד פעילויות.

"חוץ מזה יש גם סיורים תיאטרליים במרכז בין תערוכות ותצוגות של מאות בובות תיאטרון, שכוללים שעה וחצי של סדנה ליצירת חיות מחמד מכוסות וכלים חד פעמיים."

הנסיכה והאפון (צילום: שירה פילוסוף)

ולמבוגרים?

"הזמנו מגה-מעצב מסנט פטרסבורג, אנדרי זפורוז'סקי, למפגש חד פעמי עם הקהל. הוא ייתן הרצאה על הייחוד של עיצוב לתיאטרון בובות, בשונה מעיצוב לתיאטרון רגיל. אני ממליץ על המפגש הזה לכל מי שמתעניין בתחום." 
 


אילן סביר ופופיק מהתכנית "בחצר של פופיק", הטלויזיה החינוכית (תמונת יחסי ציבור)

סביר הוא חייל ותיק בתעשיית תיאטרון הבובות בארץ. הוא שימש כמפעיל בובות ראשי באינספור תכניות טלוויזיה, ביניהן "חרצופים" המיתולוגית, "דפנה ודודידו", "המחסן של כאילו" ואפילו "שקע ותקע", ובטלוויזיה החינוכית הוא מוביל עד היום את התכנית האהובה "בחצר של פופיק".

ב-2007, לאחר כמה שנים כמורה בבית הספר לתיאטרון בובות בחולון, חוברו בית הספר, המוזיאון והפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות למתחם אחד, שסביר מונה למנהלו. 
 


אילן סביר במוזיאון לאמנות תיאטרון הבובות (צילום: יוסי צבקר)

"הבובות בחרו בי"
 
"ההתמחות שלי הייתה הפעלת בובות, גם על הבמה וגם בטלוויזיה", אומר סביר. "עבדתי גם באנסמבל "תיאטרון בבואה", שכלל אותי ואת אופירה ארכוני, אשתי, שהתמחתה בכתיבה ובבימוי ואני בהפעלה. אבל בעשר שנים האחרונות אני בעיקר מנהל.

ישנה שמועה שדרכך בתיאטרון בובות נסללה על ידי תאונת דרכים שעברת בכיתה ג'.

אני לא יודע כמה זה נכון. נכון שעברתי תאונת דרכים כי קפצתי לכביש להביא מטבע לילדה שאהבתי, ובתקופת השיקום התחלתי לעסוק ברצינות בתיאטרון בובות. אבל החיידק היה שם מהתחלה. אמא שלי היא מורה למלאכה, וגם אחותי עוסקת בעיצוב אמנויות שימושיות, אז כנראה שלא ממש הייתה לי ברירה. זה בחר בי."

הפעלת בובות היא עיסוק תיאטרלי ייחודי. מה התכונות שדרושות לבובנאי?

"קודם כל צריך לרצות את זה, כמו כל דבר. צריך כישרונות בסיסיים שאפשר לפתח, אבל זה דורש עבודה קשה. הכלים הם גם פיזיים וגם ווקאליים, ואת כל זה צריך להכניס לתוך חפץ, שהתרגלנו לקרוא לו 'בובה' אבל למעשה זה יכול להיות כל דבר. גם קומקום צריך להיות אמין, משכנע ומעורר הזדהות. לכל בובה יש חומר משלה ותכונות משלה, וצריך ללמוד אותן."


אילן סביר ובובה (צילום: כפיר בולוטין)


ויתרת על ההפעלה למען ניהול המרכז. כמה זה עולה לך?

"הבמה נורא חסרה לי. לפעמים אני עושה הרצאות מול קבוצות של מבוגרים עם הדגמות, הם חושבים שזה בשבילם אבל אני עושה את זה בשביל עצמי. אבל לגבי מחיר? ניהול המרכז הוא שליחות עצומה מבחינתי. כל כך הרבה עשייה יצירתית תחת גג אחד. יש כאן בית ספר, פסטיבל בינלאומי, מוזיאון, חוגים לילדים.

"קחי את הסדנאות של הפסטיבל למשל. יש להן ערך עצום. על הבמה את רואה מה שבוחרים להראות לך, במוזיאון את רואה השפעות מכיוונים שונים אבל בסדנה את עושה במו ידייך, אין לזה תחליף.

"עוד דבר שאנחנו עושים כאן הוא סרטים דוקומנטריים על אמני בובות קשישים ישראליים. המשימה שלנו היא לתעד את התפתחות תיאטרון הבובות בארץ ויש כאן מאגר של ידע וחוכמה שאסור שילך לאיבוד. דרך הסיפור של האדם אנחנו מספרים את סיפורה של האמנות. חוץ מזה אנחנו גם תומכים באמנים צעירים, כך שתחושת השליחות מגיעה אליי מכל הכיוונים."



צמר (צילום: אורי לוי)

"בשבילי זה אתגר ולא קושי"
 
אפשר להצביע על שינוי מגמות בתחום תיאטרון הבובות בארץ בעשר השנים שאתה מנהל?

"יש שינוי אחד לרעה, והוא נטישה מתמדת של כל תחומי האמנות לטובת המקצועות הריאליים, שלכאורה מבטיחים יותר הכנסה. אם פעם הגיעו אלינו כל מיני אנשים ללמוד, היום מגיעים רק המשוגעים לדבר. ובובות זו חיה מוזרה. היא מעוררת שאלות כמו האם מדובר ביצירת אמנות שמקומה במוזיאון, ואם זה משהו שחי על הבמה אז למה שמים אותו מאחורי ויטרינה. יש המון משימות חינוך וצריך לגדל תודעה.

נשמע לא פשוט.

"אני רואה בזה אתגר ולא קושי. ולראייה, אנחנו מקבלים תגובות נהדרות, אנשים מגיעים אז כנראה שאנחנו עושים משהו נכון.

"יש למשל שיטת לימוד שאימצנו שנקראת School in the City, מודל מסן דייגו שאומר שאפשר גם ללמוד מחוץ לכיתה. מאחר שחולון זו עיר יוצאת דופן שמקצה משאבים למוסדות תרבות קיבלנו תקציב לתכנית ייחודית לכיתות ד' – כל כיתה מגיעה אלינו לשלושה ימים, ולומדים את מגילת רות באמצעות בובות. הם לומדים להפעיל וגם בונים בובות משלהם, משלבים סדנאות כתיבה לבובות וביום האחרון מציגים קטע לפי בחירתם."

כיתה ד' זה כבר גיל שפחות מוקסם מבובות, לא?

"בחרנו בכוונה את הגיל הזה, בדיוק בקו התפר שבו נודדים מתיאטרון הבובות החוצה כי חושבים שזה ילדותי. הניחוש שלי היה שלא כולם ירצו להופיע ביום השלישי אבל הם רבים על הזכות. הם מוצאים כלי ביטוי ומצליחים ללמוד דרכו, ובעיניי זה נפלא."



סיפור צמר (צילום: אילן סביר)

עד מאה ועשרים
 
בעולם הולכת ומתפתחת התפיסה שתיאטרון בובות מיועד גם למבוגרים. למה בארץ זה לא נכנס לתודעה?

"אני לא צריך להסביר לך שהארץ מורכבת מכל מיני קבוצות מהגרים שהגיעו ממקומות שונים ותרבויות שונות. יש כאלה שהגיעו מאחורי מסך הברזל, שבאים עם הבנה שאמנות הבובות היא אמנות לא פחות מכל דבר אחר. לעומתם יש כאלה שלא הכירו את זה. התהליך לוקח זמן.
"אנחנו משתדלים להגיע להורים דרך הפעילויות לילדים, למשל כמו עכשיו בפסטיבל עיצוב ירוק, אבל ברגע שהילדים יעברו את גיל שמונה ההורים לא יגיעו יותר, וחבל."

יש דגש על פעילויות למבוגרים?

"אנחנו מקיימים גם פעילויות למבוגרים אבל זה נועד לקהל מצומצם יותר, לחובבי הז'אנר. הקהל המבוגר שהכי פתוח לדברים שלנו הוא הגמלאים, שיש להם תודעה יותר פנויה. הם מגיעים יותר ויותר למוזיאון, זה פותח להם את האופקים ואנחנו מקבלים תגובות מרגשות שמתייחסות בכובד ראש למסרים האמנותיים.

"להגיד שאחר כך הם ירוצו לפרינג' לראות הצגת בובות למבוגרים? לא חושב. אבל אין לי ספק שיש לנו ביקוש ויש לנו מקום בסצנה האמנותית בישראל. עובדה שהמרכז הוקם. אמנם בעיר כמו חולון, שהיא באמת יוצאת דופן במוסדות התרבות שלה, אבל הוא הוקם וקיים כבר עשור. איזה עוד הוכחה צריך?" 
 


אילן סביר בתוך ויטרינה במוזיאון לאמנות תיאטרון הבובות (צילום: יוסי צבקר)


אירועי הפסטיבל יתקיימו בין התאריכים 15-12 באפריל 2017 במוזיאון לאמנות תיאטרון הבובות בחולון. להזמנת כרטיסים:  03-6516848. המוזיאון פתוח גם לסיור חופשי (ללא הדרכה) בימים: רביעי וחמישי, 12, 13 באפריל בין השעות 13:00-11:00, 18:30-16:00, ובשבת, 15 באפריל בין השעות 13:00-11:00 במחיר כניסה סמלי של 5 ₪.