מחול - עולים השבוע: "חדרי הבית" ועוד

הקולנוע שעושה איתן גרין מחלחל אל נימי הנשמה, "נרודה" נפלא ו"שומרי הגלקסיה 2" גדוש מדי

"חדרי הבית" (ישראל 2016)

דרמה. סרטו של איתן גרין. אברם (יובל סגל), קבלן בניין עצמאי בירושלים, מנסה לגדול ולהתפתח בתחומו ובתוך כך לבנות את בית חלומותיו - אליו יעביר את אשתו ובנו. מסייע לו שותפו הפלסטיני סלים (ג'מיל חורי), תושב כפר ערבי סמוך. אלא שאברם מתחיל להסתבך כלכלית, לא מצליח להחזיר חובות ונושים מתחילים לאיים עליו. וכל זה קורה דווקא כשבנו דורון (עידו זייד), בן 14, עילוי בכדורסל, מקבל הזדמנות פז להוכיח את יכולותיו במשחק שעשוי לקדם אותו לקריירה מקצוענית. דולברג (אריה צ'רנר), המורה שלו לספורט ולהיסטוריה, מלחיץ אותו להצטיין אך זה לא עוזר. מאחר שלהוריו העסוקים אין כמעט זמן עבורו, מי שמנסה לסייע לדורון הוא דודו שמואל (דני שטג), אחיה של אמו, מאצ'ו חסר עידון הנשוי לאורנה, חוזרת בתשובה. הבן גם סובל מבעיה של הרטבת לילה מדי פעם, מה שלא מקל על התמודדותו עם גיל ההתבגרות. דסי (אסנת פישמן), אשתו של אברם ואחות בית חולים, יוצאת בשליחות מקצועית הומניטרית לרומניה, בעוד אברם מנסה לפתור את בעיותיו מבלי לשתף בכך את בני משפחתו. למזלו הרע, הוא מוצא עצמו נאלץ לפנות את ביתו ולהעביר את בני משפחתו לביתם של שמואל ואורנה, ונראה כי הסיטואציה מתקדמת לקראת פיצוץ. 104 דקות.

לאורך שנות יצירתו הרבות הפך איתן גרין למתעד נאמן של הישראליות. ליתר דיוק, של פאזות שונות שלה, שתמיד ניכר בהן החיבור למקום הזה. כל פעם הוא ממקם את מצלמותיו, יצירתו ומקורות ההשראה שלה בטריטוריה גיאוגרפית אחרת ובמרחב נפשי שונה. לא קשה לזהות שלרוב תופס גרין את גיבוריו, גברים בעיקר, גם אם אמביציוזיים, קרייריסטים ובעלי ביטחון עצמי – ברגעים שבירים של משבר. שלא לומר התפרקות. די אם נחזור לסרטיו "עד סוף הלילה", "זולגות הדמעות מעצמן" ו"אזרח אמריקאי", כדי לאושש את ההנחה הזו. ו"חדרי הבית" אף מחדד אותה. אברם, גבר ירושלמי, חרד לשלמות הבית. זה הפיזי, זה של התא המשפחתי, וזה הלאומי. נראה כי הבית הזה חומק לו מבין האצבעות. מארג הכוחות סביבו דינמי. אשתו ובנו חווים, בנוסף למרקם המשפחתי, את ענייניהם האישיים שאברם, השקוע בבעיותיו הולכות ומסתבכות, לא בדיוק יכול לפנות להם מקום. אבל אפילו את הרגעים היותר קשים בסרט מנווט גרין בדרך מעודנת. זוהי דרכו. הקולנוע שלו פועם, רגיש, חודר פנימה, מחלחל אל נימי הנימים של הנשמה. והעיסוק במשבר בענף הבנייה לא זר לישראלים רבים, כך שלא יהיה קשה להתחבר אליו. יש בסרט אמנם רגעים שבהם הוא מתחיל כבר לחזור על עצמו ולהעיק, אבל גם אז הוא עדיין עושה את העבודה ומצליח אפילו לצאת מהשבלונה הצפויה במקרים מסוג זה ולהפתיע בסוף. יובל סגל ראוי לציון מיוחד על משחקו בסרט. מומלץ בחום.

למועדי הקרנות

"חדרי הבית" (תמונת יחסי ציבור)

"נרודה" (צ'ילה 2016)

דרמה. סרטו של פבלו לרין. לפבלו נרודה (לואיס גנקו) היה הכל. בסוף שנות ה-40 הוא היה משורר נערץ (שכתב בסגנונות שונים, מפואמות סוריאליסטיות ועד שירי אהבה ואפוסים היסטוריים) לא רק במדינתו צ'ילה אלא גם בכל דרום אמריקה ואף בעולם כולו (בשנות ה-70 הוא גם יזכה בפרס נובל). היו לו המון חברים מפורסמים, הידוע שבהם האמן הספרדי פבלו פיקאסו. נרודה היה גם אוהב חיים הטובים והתענג על מסיבות ואהבתן של נשים רבות. אבל הוא היה גם אושיה פוליטית, סנטור מטעם המפלגה הקומוניסטית. פעילותו האידיאולוגית הגלויה והמוחצנת במסגרת המפלגה הקומוניסטית יצרה כלפיו אנטגוניזם מצד שליט המדינה, ששלח את מפקח המשטרה אוסקר פלוצ'נאו (גאל גרסייה ברנאל) להתחקות אחריו ולאסור אותו. בתמיכת אשתו הנאמנה דליה דל קאריל (מרסדס מוראן) ובעזרת חבריו למפלגה הקומוניסטית הוא מפנה את ביתו ומסתתר בבתי חברים במקומות נידחים בדרום צ'ילה. וכאשר הוא מוכרז כמבוקש ופלצ'נאו ממשיך לרדוף אחריו, נרודה מבין שאם הוא לא רוצה להיאסר, עליו לנסות להימלט ממדינתו. 107 דקות.

מבין ארבעת סרטיו של פבלו נרין (האחרים הם "טוני מנרו", "לא" ו"ג'קי") זה הטוב ביותר לטעמי. העובדה שהוא משלב בין מציאות ופנטזיה (אפילו דמותו של פלוצ'נאו היא פיקטיבית אך הכרחית להצגת המשורר-פוליטיקאי כאדם נרדף) מאפשרת ללרין לקחת את החופש האמנותי הרצוי והראוי כדי להרכיב פרופיל בדיוני, לעיתים אף סוריאליסטי, אך נאמן לרוחו של נרודה. הבמאי אפילו לא טרח לציין שבמקורשמו ריקרדו אליעזר נפתלי רייס והוא היה יהודי כמובן. נרודה (שם עט כמחווה למשורר הצ'כי יאן נרודה), שמילותיו הפואטיות דיברו להמון אנשים והשפיעו על חייהם, היה כאמור בד בבד גם אדם מאוד פוליטי, נאמן לדוקטרינה הקומוניסטית-סטליניסטית. הניגודים האלה, דבקות אידיאולוגית בשיטה הסוציאליסטית מחד, והתענגות על מנעמי החיים, מסיבות חשק עם נשים ובילויים במועדונים מאידך - מציגים פרופיל של אדם מורכב ואניגמטי, אנוכי ונהנתן, אך גם רגיש לזולת בו-זמנית. המרדף העיקש של בלש המשטרה אחריו מאפשר לנרין לעצב סרט שיש בו גם סממנים מובהקים של ז'אנר הפילם-נואר הבלשי הקלאסי. "נרודה" הוא סרט נפלא, כששלושת השחקנים הראשיים בו, לואיס גנקו, גאל גרסייה ברנאל ומרסדס מוראן - עושים בו תפקידים מעולים.

למועדי הקרנות

"נרודה" (תמונת יחסי ציבור)



"שומרי הגלקסיה: חלק 2" (ארה"ב 2017)

פנטזיה. סרטו של ג'יימס גאן, מבית "מארוול". חבורת פורעי החוק "שומרי הגלקסיה" מציעים את שירותיהם לכל לקוח אפשרי במרחב שלהם. החבורה מונה את הלוחם הנועז דרקס (דייב בטיסטה), הדביבון רוקט (קולו של ברדלי קופר), מהנדס מחונן וגמורה (זואי סלדנה), בתו המאומצת של הטיטאן תאנוס, שעבדה כסוכנת וכמתנקשת שלו. את החבורה מנהיג פיטר קוויל/ סטאר לורד (כריס פראט), בן אנוש שבדי.אן.איי שלו הוא גם נצר לשושלת קוסמית אדירה, באמצעות אביו אותו לא הכיר. יש לו חיבה עצומה, בלתי נשלטת, למוזיקה אותה אהבה אמו המנוחה, שירים מהתפר שבין סוף שנות ה-70 וראשית ה-80. משלים את החבורה בייבי גרוט (קולו של וין דיזל), עץ קטן מדבר מקסים בעל תכונות תינוקיות עדיין, שמכניסות אותו לצרות. לאחר שהחבורה מסייעת לכוכב שרכש את שירותיהם, הם נקלעים למצוקה ממנה מציל אותם אגו (קורט ראסל), ישות קוסמית עתיקה שמתברר כי היא אביו של קוויל. הוא לוקח אותם לביתו ומציג להם את מורשתו המפוארת. על דרכה של החבורה נקרים יונדו (מייקל רוקר), הפושע שגידל את קוויל ונבולה (קארן גילאן), אחותה הפחות מוצלחת של גמורה, שיש לה חשבון איתה. דמות נוספת בפאזל היא מנטיס (פום קלמנטיף), חוצנית מוזרה שבינה ובין דרקס נוצר דיאלוג שלא מהעולם הזה. יחד יוצאת כל החבורה לסדרה של הרפתקאות גלקטיות. עם סילבסטר סטאלון. 136 דקות.

התבלין הכי חזק בהמשכון מבוסס-קומיקס זה הוא ההומור. תמצאו כאן רגעים קומיים רבים, לא מעטים מהם מסופקים על ידי הדמויות הלא-אנושיות - רוקט וגרוט. הבעיה העיקרית של הסרט היא שהוא גדוש מדי, בבחינת "תפסת מרובה". אם בחלקו הראשון הוא עדיין סביר וניתן להכלה, כשהציר העלילה המרכזי הוא מערכת היחסים החדשה הנרקמת בין פיטר קוויל ואביו שאותו לא הכיר, בהמשך הוא נעשה טעון בעוד ועוד פרטים ועלילות משנה לא הכרחיות. נראה גם כי בעקבות הצלחת הסרט הראשון התסריטאים עשו עליו מן ניסוי כלים בעד כמה ניתן להכניס גימיקים שטותיים, חלקם אולי מצליחים אבל רובם לטעמי הרבה פחות, לעלילה המפוצצת בדיאלוגים לא רלוונטיים.השורה התחתונה: זה סרט שהפריקים של "מארוול" עשויים לאמץ בחום, אבל בגדול הוא מאכזב ורחוק מלספק את הסחורה.

למועדי הקרנות

"שומרי הגלקסיה 2" (תמונת יחסי ציבור)

"המתקפה" (אנגליה 2017)

מתח-אקשן. סרטו של מייקל אפטד. אליס (נומי ראפאס) היא סוכנת סי.איי.אי מצטיינת. במהלך פעילותה נגד ארגוני טרור היא מספקת בטעות מידע בטחוני מסווג לקבוצת טרור. כאשר היא מבינה שהדבר עלול להוביל למתקפה ביולוגית קטלנית על לונדון, יוצאת אליס לנסות ולתקן את טעותה ולבלום בזמן את המזימה שעלולה להפוך לפיגוע המוני שיעלה לבירה הבריטית בהמוני נפגעים. עם אורלנדו בלום, מייקל דאגלס, ג'ון מלקוביץ', טוני קולט ומכרם חורי. 98 דקות.

למועדי הקרנות

"המתקפה" (תמונת יחסי ציבור)