מחול - עולים השבוע: "המילה האחרונה" ועוד

שירלי מקליין מככבת, הדוקו על סרגיי פולונין קולח אך מוחמץ, ו"שבע דקות אחרי חצות" מומלץ מאוד

"המילה האחרונה" (ארצות הברית, 2017)

קומדיה. סרטו של מארק פלינגטון. הארייט לולר (שירלי מקליין) הייתה אשת פרסום קשוחה וכוחנית, והיום היא פנסיונרית, עדיין נרגנת ורוטנת. באחד הימים עיניה נחות במקרה על טור הספד בעיתון המקומי על מי שהייתה בעבר אחת מיריבותיה העסקיות, היא לא יודעת אם לצחוק או לבכות. הקשר בין הדמות שהיא הכירה ובין ההספד המפואר - מקרי בהחלט. ומאחר שהארייט לא אוהבת להשאיר שום דבר ליד המקרה, היא מחליטה לדאוד לכך שההספד עליה ייכתב עוד בימיה, כך שתהיה לה שליטה עליו. לשם כך, היא שוכרת את אן (אמנדה סייפריד), כתבת בעיתון המקומי הנמצאת בצומת דרכים בחייה, והשתיים יוצאות למסע של תחנות בחייה של הארייט - כאשת עסקים, כפעילה חברתית, כרעיה וכאם - כדי שיהיה לאן מספיק חומר לכתיבת ההספד הנכון. אלא שהתוצאות אינן לרוחה של הארייט, ואז היא מחשבת מחדש את מסלול חייה ומתחילה לשנותם. 108 דקות.

לא מזמן ראינו את שירלי מקליין ב"לחגוג את החיים" והנה עוד סרט התפור על מידותיה. אלא שבמקרה זה יכול היה הבמאי מארק פלינגטון לחגוג את הסיפור, בעל הפוטנציאל העסיסי, הרבה יותר. הכתיבה של סטיוארט רוס פינק לא מספיק מחודדת וכך יוצא שהסרט פחות מדי ציני ונשכני, ולהוציא מספר רגעים הוא גם לא מספיק משעשע. יחד עם זאת שאפו גדול למקליין, המאפשרת באומץ לצלם אותה בקלוזאפים קרובים מאוד. סייפריד עושה תפקיד סביר, ואילו אן הייש, אותה מזמן לא ראינו בקולנוע מאחר שהתמקדה בטלוויזיה, מפתיעה בתפקיד אופי נהדר, כאליזבט, בתה של הארייט, שנתק ממושך שרר ביניהן עד לפגישה ביזארית.

למועדי הקרנות

"המילה האחרונה" (תמונת יחסי ציבור)

"הרקדן" (אנגליה, 2016)

דוקומנטרי. סרטו של סטיבן קנטור. סיפורו של מי שהיה כוכב השביט של הבלט העולמי, סרגיי פולונין האוקראיני. כבר בגיל 19 הוא היה צעיר הסולנים אי-פעם של להקת הבלט המלכותי הבריטי, זאת לאחר שהוריו קלטו בהיותו צעיר מאוד כי הוא ניחן בגמישות נדירה ודחפו אותו ללא לאות להישגיות. זאת תוך שהם מקריבים את עצמם ועובדים קשה כדי לגרום לזה לקרות. הוא נשלח ללונדון לבדו כבר בגיל 13 ובעזרת כוח רצון אדיר ומשמעת עצמית חסרת גבולות הגיע לצמרת. אלא שבגיל 20 משהו בתוכו נשבר והוא החל לחגוג בפראות את סצנת הלילה של הבירה הבריטית, השתכר, צרך קוקאין ועיטר את גופו בלא מעט קעקועים. שנתיים לאחר מכן הוא פרש מהלהקה. הלחצים מכל כיוון וההרהור המחודש האם זה מה שהוא רוצה לעשות בחיים, גרמו לו משבר נפשי ולקח לו זמן לחזור לזירת הריקוד, אבל במוסקבה. 85 דקות.

הסיפור המרתק של פולונין מכיל מכלול חומרים דרמטיים חזקים, שלא משתקפים במידה נאותה בסרט. עבודתו של קנטור היא בעלת מבנה ריאקציונרי - שבלונה של סרט ביוגרפי. אין דיון רציני במניעים ובמוטיבציות של מי שכונה "הג'יימס דין של עולם הבלט", ואשר בראשית הסרט אף הושווה לרודולף נורייב, לוויתור פתאומי על מטרת חייו והיסחפותו לחיים הדוניסטיים. למעשה, האינפורמציה על הפאזה של התנהלותו חסרת הרסן מוצגת בסרט באמצעות פרסומים של טבלואידים. הבמאי בחר שלא לחקור בעצמו את הנושא ואפילו הנגיעה בפן הרומנטי, למשל, לא מטופלת בכלל. גם הראיונות עם אמו, אביו, הסבים והסבתות שטחיים בלבד ולא שופכים אור על אישיותו האניגמטית. כך שלמרות שהסרט זורם וקולח, וסצנות הבלט נהדרות - הכרת הסיפור והתבלינים הטמונים בו מעוררת תחושה של החמצת הזדמנות לגעת בנפשו של הגיבור ולנסות לפצח ולפענח את השבר הפנימי שחווה.

למועדי הקרנות

"הרקדן" (תמונת יחסי ציבור)

"שבע דקות אחרי חצות" (ארצות הברית/ ספרד, 2016)

דרמה-פנטזיה. סרטו של חואן אנטוניו באיונה. קונור (לואיס מקדוגל) בן ה-12 חי עם אמו (פליסיטי ג'ונס), וכאשר פוקדת אותה מחלה קשה, עולמו מתהפך. עליו להסתדר עם סבתו (סיגורני וויבר), אותה הוא לא מחבב. אביו (טובי קבל) שנפרד מאמו לפני שנים מגיע לעתים רחוקות. ואם זה לא מטריד מספיק, בכיתה שלו הוא "ילד כאפות" ותלמידים נטפלים אליו שוב ושוב. אז לא פלא שקונור בורח לעולם אחר, בו הוא מתיידד עם עץ עתיק הצומח במתחם בית קברות לא הרחק מביתו, ואשר הופך כל לילה בשבע דקות אחרי חצות למפלצת עצית ענקית (קולו של ליאם ניסן), אבל לא מזיקה. תפקידה לספר לקונור סיפורים ובאמצעותם לסייע לו להתמודד עם התקופה הקשה הזו בחייו. 108 דקות.

סרט נהדר המשוטט באופן יצירתי בין מציאות ודמיון, ומציע סיפור מוסר מעורר מחשבה. אף שהגיבור כאן הוא ילד הממציא לעצמו סוג של "אסקייפ רום" פרטי משלו כדי להתמודד עם צרותיו (אי אפשר אלא להשתאות לנוכח משחקו המורכב והבוגר של לואיס מקדוגל) - אין זה סרט לילדים בלבד. באופן מעורר השראה מרכיב הבמאי הספרדי חואן אנטוניו באיונה ("הבלתי אפשרי") פאזל מהפנט בעל יופי אסתטי ועומק פסיכולוגי, בו הוא שוזר אפקטים ממוחשבים בעלי מעוף. לי הזכיר הסרט הזה את עבודותיו הנפלאות של הבמאי המקסיקני גיירמו דל טורו, ובמיוחד את "המבוך של פאן". מומלץ מאוד.

למועדי הקרנות

"שבע דקות אחרי חצות" (תמונת יחסי ציבור)

"הנוסע השמיני: קובננט" (ארצות הברית, 2017)

פנטזיה-בדיוני. סרטו של רידלי סקוט. בדרך לכוכב לכת נידח, בצד הרחוק של הגלקסיה, לאנשי הצוות במעבורת החלל הקולונית "קובננט" יש תחושה שהם גילו גן עדן לא נודע. עד מהרה מתברר להם שמדובר בעולם אפל ומסוכן שהדמות היחידה המאכלסת אותו היא של הרובוט דייוויד (מייקל פסבנדר), ניצול משלחת פרומתאוס האבודה. כאשר הם נחשפים לכוח מאיים נורא, הם מבינים שעליהם לנסות להימלט מהמקום במהירות. עם בילי קרודופ, קתרין ווטרסטון, דני מקברייד, דמיאן ביצ'ר. 123 דקות.

למועדי הקרנות

"הנוסע השמיני: קובננט" (תמונת יחסי ציבור)

"הכל הכל" (ארצות הברית, 2017)

דרמה. סרטה של סטלה מגהי, עיבוד לרומן מאת ניקולה יון. מדליין וויטיאר (אמנדלה סטנברג) בת ה-17 סובלת ממחלה נדירה, המחייבת אותה להישאר כל הזמן בביתה ולא להיחשף אפילו לאוויר שמחוץ לדלת אמותיה. מדליין היא בחורה נבונה וסקרנית, ובתוקף הנסיבות חייה מתמקדים בקריאת ספרים, כשמעגל חייה החברתי כולל רק את אמה פאולין (אניקה נוני רוז) ואת האחות המטפלת בה קרלה (אנה דה לה רגוארה). כאשר מגיע לשכונה בחור חדש, אולי ברייט (ניק רובינסון). היא רואה אותו, והוא אותה, מבעד לחלון, והשניים מתחילים לתקשר ביניהם במיילים. הקשר ביניהם מתפתח והופך לאהבה, ומצליח לשכנע את מדליין שחייה אינם חיים. היא מחליטה לצאת איתו להרפתקה שכתוצאה ממנה הם יוכלו או להרוויח הכל או להפסיד הכל. 96 דקות.

למועדי הקרנות

"הכל הכל" (תמונת יחסי ציבור)