משב רוח מעורר

לאור ההצלחה המסחררת של פרויקט "לילה של פילוסופיה" בשנתיים האחרונות, עולה ביום חמישי האירוע הבינלאומי הייחודי של המכון הצרפתי בישראל ומכון גתה במוקדים שונים בתל אביב.

מנהלי המיזם הזמינו לישראל עשרות פילוסופים מצרפת, גרמניה ופולין, לצד אנשי רוח מקומיים, שיזרימו לעברנו משבי רוח מעוררים בשלל שיחות, הרצאות, הקראות, דיונים והקרנות סרטים, כולם פתוחים לקהל הרחב.

גם הפעם ד"ר רפאל זגורי-אורלי (מרצה לפילוסופיה בבצלאל ובאוניברסיטאות מובילות בעולם) ישמש כאוצר האירוע יחד עם נספחת התרבות של שגרירות צרפת בישראל גב' תהילה רודל ומר וולף אירו, מנהל מכון גתה ישראל. 
 
אחת משלל הפילוסופים המסקרנים שמגיעים אלינו השנה היא אסטריד וון בוסקיסט הצרפתיה,המשמשת כפרופסור לפילוסופיה פוליטית בבית הספר הגבוה Sciences Po ופרסמה ספרים ומאמרים רבים על הפוליטיקה של השפה, הלאומיות ושאלת הגבולות. וון בוסקיסט, שחייתה שנתיים בישראל, תדבר במסגרת רב-שיח על עתיד הקוסמופוליטיות דרך הפריזמות של לאומנות, לאומיות, פוסט-לאומיות וזכויות האדם. לצדה ישתתפו פילוסופים, מומחים למדעי החברה ועורכי דין.

ד"ר רפאל זגורי-אורלי (צילום: Mat Jacob)

"המצב הפוליטי אצלכם תקוע"

אנחנו חיים בתקופה שבה הפילוסופיה כמקצוע איבדה את משמעותה והפכה זניחה. איך יוצרים קשר בין שני תחומים שנדמים כרחוקים שנות אור זה מזה  - פוליטיקה ופילוסופיה?

"באקדמיות ברחבי העולם נתפסת הפילוסופיה הפוליטית כחלק ממדעי החברה, ומנותחת דרך מה ש'ישנו', לא דרך מה ש'צריך להיות'. היא גם אמפירית וגם נורמטיבית, ותפקידה לספק מידע ולעורר פעילות פוליטית.

"הפילוסופיה עוסקת ב'יצירת רעיונות', כפי שניסח זאת הפילוסוף הצרפתי ז'יל דלז. מהצד האמפירי, חוקרים בעיות פוליטיות שגרתיות מפרספקטיבות שונות ובהקשר מסוים, ומן הצד הנורמטיבי, הפילוסופיה הפוליטית פורצת הקשרים פרטיים ועוסקת בבעיות נצחיות ואוניברסליות. הצירוף של שני קצוות המקל האלה הופך אותה לכלי יעיל ביותר בניתוח של בעיות פוליטיות מעשיות ועכשוויות."

איך?

"על ידי כך שהיא מגדירה לעצמה ארבע מטרות: להיות כלי מחקרי, חינוכי, ביקורתי ואתי. לפילוסופיה יש עקרונות מקדימים - תהליכים ודיונים הוגנים, ללא משוא פנים, ומחויבות לדמוקרטיה ליברלית וצדק חברתי. אני מאמינה שהעקרונות האלה הם קווי יסוד חשובים לפעילות פוליטית."

בואי נתמקד בישראל. אני מניחה שאת ערה לסכסוכים שמתנהלים כאן. יש דרך להשתמש בעקרונות הנ"ל כדי לפתור אותם? כי אנחנו כבר די התייאשנו.

"יצא לי לגור בישראל שנתיים, ואני יודעת שהמצב הפוליטי אצלכם תקוע, ושתקופת הכהונה המתמשכת של הממשלה הנוכחית יוצרת בעיה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית. האיסורים האחרונים על זכויות יסוד, כמו חופש העיתונות לדוגמא, ממש מעוררי חלחלה.

אז?

"אם ישראל רוצה שיהיה לה עתיד, היא צריכה לנסח מחדש חלק מהמדיניות שלה, בייחוד אלה שחושפים אותה לביקורת בעולם: ההתנחלויות, הנטייה הגוברת ימינה, והמרחב העצום שניתן לרשויות דתיות אנטי-דמוקרטיות ואנטי-שוויוניות."

טוב, לא חדש.

"אין מה לעשות. אי אפשר להתחמק מזה."

"הפתרון הוא לא שחור-לבן"

מה לדעתך יהיה מצב הגדרת הגבולות, הלאום והשפה בעתיד באירופה, לאור התפשטות הגלובליזציה מחד והקצנת הלאומנות מאידך?

"שאלות של גבולות, לאום ושפה תמיד היו בעייתיות באירופה, למרות המדיניות הפוליטית של האיחוד האירופי. אירופה היא לא מדינה פדרלית, היא איחוד של מדינות-לאומיות. סביב האיחוד האירופי יש גבולות שהיום מתחילים להיות בעייתיים בגלל מצוקת הפליטים מסוריה ומקומות אחרים. אבל גם הגבולות הפנימיים בבעיה. המדינות באירופה הגיבו באופן מאוד שונה זו מזו לרעיון טשטוש הגבולות שכולנו, לדעתי לפחות, צריכים לשאוף אליו. המקרה הקשה ביותר של התמודדות עם שאלות הגבולות הוא בהונגריה, ומן הצד השני גרמניה דווקא הצליחה להציג מדיניות הגיונית של כניסה מבוקרת לפליטים ומהגרים."

אולי הפתרון הפוליטי ההגיוני שיעזור להישרדותנו כבני אנוש הוא ביטול גבולות מוחלט? יכול להיות שרעיון המדינה מיצה את עצמו?

"חברות תמיד היו ותמיד יישארו מחויבות למדינות שלהן. הם לא ישחררו את זה בקלות, גם אם זה לטובת הכלל, כמו שאנחנו רואים בנושא הפליטים. אבל אני לא חושבת שהפתרון שלנו הוא שחור או לבן, גלובליזציה מוחלטת או לאומנות קיצונית. הגלובליזציה היא בראש ובראשונה עניין כלכלי, ניאו-ליברלי, והלאומנות היא עיקרון פוליטי. מה שאת קוראת גלובליזציה, מבחינה פוליטית נקרא קוסמופוליטיות. הלאומנות יכולה להיות ליברלית ודמוקרטית, וההיסטוריה מוכיחה את זה. ללאומנות ולדמוקרטיה יש פחות או יותר אותה אג'נדה: להישלט על ידי שווים לך. אני מעדיפה אלטרנטיבה אחרת, שמשלבת בין השניים: להגן על תרבויות באופן טריטוריאלי, ולנהל חילוקי דעות פוליטיים ברמה הרחבה יותר, הקוסמופוליטית, הכל-אירופאית למשל.

פרופ' אסטריד וון בוסקיסט (מקור: אתר המכון הצפרתי)


"אנטי-ציונות היא אנטישמיות במסווה"

מה לגבי דמוקרטיה? נראה שאין מושג פוליטי יותר לעוס ומנוצל, שזוכה לכל כך הרבה פרשנויות הזויות ואף מסוכנות. איך אפשר לשמור עליה במציאות של היום, והאם יש בכך טעם?

"אני מאמינה שהדמוקרטיה כעיקרון היסוד לא סיימה את דרכה, להיפך. היא רק הולכת ונעשית חשובה יותר. נכון שאנחנו עדים היום לפריחה של שליטים אוטוקרטים שמושלים בשם הדמוקרטיה, וצוברים כוח באמצעות כלים דמוקרטיים. פוטין נבחר באופן דמוקרטי, גם טראמפ. אבל העולם עדיין שומר על איזון ומפקח על הגורמים האלה כדי להימנע מחזרה למצב הפוליטי של שנות ה-30 של המאה שעברה, למרות שרוח התקופה הארורה ההיא בהחלט מפעמת במקומות מסוימים.

"אנחנו צריכים לחשוב טוב איזה סוג של דמוקרטיה אנחנו רוצים להשיג ולהגדיר אותה מחדש דרך פרמטרים כמו צדק חברתי, שוויון חלוקתי, ייצוג הולם, כיבוד חירויות יסוד וכולי. מנהיגים כמו פוטין, ארדואן, טראמפ וביבי אולי קוראים לעצמם דמוקרטיים, אבל באופן שבעינינו הוא בלתי מספק."

פרופ' אסטריד וון בוסקיסט (מקור: טוויטר)

איך מתייחסת הפילוסופיה הפוליטית לשאלת הכוח המצטבר של מה שנקרא "הון שלטון" – התעצמותם של תאגידים וטייקונים בעזרתם הנחושה של הפוליטיקאים, על גבו של האזרח הקטן, בעולם כולו?

"הספרות המקצועית עוסקת בשאלה הזו לא מעט, ויש מפלגות קטנות רבות שחרתו על דגלן את המאבק בהשתלטות המיעוט על המשאבים, בדיכוי החלשים וכולי. החלוקה הקלאסית בין שמאל לימין כבר אינה הנקודה הנכונה להתמקד בה בימינו. ההפרדה כיום היא בין בעלי הגישה לשררה, משאבים, טריטוריה וזכויות לבין אלה שהגישה נשללה מהם."

שאלה אחרונה ובלתי נמנעת: האנטישמיות בראי הפילוסופיה הפוליטית - איך זה שעדיין לא פסה מן העולם? האם יש לכך קשר למדיניות של ישראל כמדינת יהודים או שמא היא שואבת את כוחה ממקורות אחרים?

"זאת שאלה מורכבת, בטח בפורום הזה. כל מה שאני יכולה להגיד הוא שגם אחרי התפוררות הרייך השלישי, האנטישמיות ממשיכה להתקיים בכל רחבי העולם. במקומות רבים, כמו צרפת למשל, האנטישמיות החליפה אדרת וכעת היא באה לידי ביטוי כאנטי-ישראליות. אני מאמינה שהאנטישמיות והאנטי-ציונות קשורות זו לזו בקשר הדוק. האנטי-ציונות היא פשוט גרסה יותר פוליטקלי קורקטית של אנטישמיות, וזאת מבלי להתעלם מן הפגמים הברורים לעין בדמוקרטיה הישראלית."
 
האם יש עתיד לקוסמופוליטיות? לאומיות, לאומנות, פוסט-לאומיות וזכויות אדם - אסטריד וון בוסקיסט, ישי בלנק, אמלי פרה, אריאל קולונומוס – 25 במאי 2017 ב-21:15 במוזיאון נחום גוטמן בתל אביב. לילה של פילוסופיה בישראל יתקיים ביום חמישי, 25 במאי 2017, מ-19:30 בערב באודיטוריום ובמרפסת המכון הצרפתי, ב-"לה קלוזרי" - המדיאטק של המכון הצרפתי בתל אביב, במרכז לאמנות עכשווית (CCA), בגלרית שלוש, בתולעת ספרים – רח' מזא"ה, במסעדת "הקנטינה", במקום לפגישות עסקיות Meet in Place בשד' רוטשילד, בבית עלמא לתרבות עברית ובמוזיאון נחום גוטמן לאמנות. 




(יח"צ)



הכניסה חופשית לכל האירועים, למידע נוסף: 03-79680000 או במייל: accueilifta@ambfr-il.org. האירועים יימשכו ביום שישי, 26 במאי ב-11:00 במוזיאון תל אביב, השקת מונוגרפיה אדל אבדסמד. להזמנת כרטיסים.