מחול - הדר שכטר בהופעה: כמו נסיכת אר.אנ.בי

בהשקת האלבום השני שלה הפגינה שכטר שליטה קולית וביטחון בימתי, אך לא בטוח שהיא פועלת באקלים התרבותי הנכון

הזמרת הדר שכטר היא תוצר מובהק של עידן האינטרנט והרשתות החברתיות. גם בסוגת היצירה שלה, אר.אנ.בי., הכל כך לא ישראלי; גם במקורות ההשפעה שלה, כמובן מאליו בהיחשפות שלה למוזיקה פופולרית בינלאומית; בדרכי השיווק שלה את עצמה, באמצעות הרשתות השונות; וגם בדרכי המימון שלה את "Rewind" - ספק EP, ספק אלבום (שני) שלה - בעזרת אתר "הדסטארט" לגיוס כספים מן הציבור.

עשתה שיעורי בית

יש עליה, על שכטר, שנשמעת על הבמה טוב יותר ומשכנעת יותר מאשר בהקלטות האולפן. היא נראית (בהסתייגויות הראויות) כמו משם. נסיכת אר.אנ.בי., שיצאה מאחד מערוצי המוזיקה בטלוויזיה, לאחר שעשתה מולם, באהבה ובחריצות מן הסתם, את שיעורי הבית.

היא מצודדת, נעימה למראה, עם לוק מוקפד, מקושט בחפיצים הנכונים (למשל, נעליים מפויאטות). בקיאה במניירות הבימתיות ובשטיקים הקוליים ההכרחיים, של אחת ש"מסבירה" בתנועות ידיים והבעות פנים את השירים ואת השירה שלה, ושל מי שיודעת ללוות את הגשת השירים שלה באנחות ובגניחות, בהמהומים וזמזומים, בסלסולים וגם בפירוק הברות ותנועות - כדרישות הז'אנר.

הדר שכטר אלן צפלסקי2.jpg

הדר שכטר (צילום: אלן צ'פלסקי)

המוזיקה שלה ידידותית, לא מאיימת, נמסכת. היא גם מפתיעה ברמת הביטחון שלה מול קהל (ואני מבקש להניח שזה קורה לא רק מול קהל משפחתי וחברי כבהשקה). לא מאבדת קור רוח, לא נלחצת, וגם בעיתות תקלה (והיו לה כמה כאלה) מתגברת עליהן בהומור ובאלתור חינני (כמו בצורך בשלוש התחלות לביצוע אחד השירים, עד שנמצאה הגיטרה הנכונה, יותר חמה, פחות "מלוכלכת").

עניין של מיקום

הבעיה היחידה שאני מייחס להדר שכטר היא לא הפוזה, וזו נכונה לגמרי, אלא הגיאוגרפיה. היא פשוט לא נמצאת בטריטוריה ובאקלים התרבותי הנכונים-מתאימים. מן הטעם הפשוט שמוזיקה כשלה, משובחת ככל שתהיה, קשה לעשות בעברית (והלוואי שכן. זה יהיה בהחלט 'וואו'). המקום כאן צר מלהכיל, ובעולם - אם לשם היא אכן נושאת עיניים - יש מיליונים כמוה ורבבות מוכשרות כמותה לפחות. אז נשאר רק להשתעשע, ליהנות ולהתנאות בניסיונות.

שכטר - בוגרת בית הספר רימון, שתרמה את קולה בהקלטות של לא מעט זמרים מקומיים (בהם חמי רודנר וניצן חורש), היתה זמרת ליווי של MC שירי, חברה בהרכב "קפטן דנימו ונערי הסיפון" (עם איתי פרל ודן תורן), ורשמה שיתוף פעולה עם הראפר "Rebel Sun" - גם מפתיעה לטובה באמירה.

שבעה שירים באלבום החדש של שכטר (אחד, "Keep Me In Control", בשתי גרסאות, אחת בנוסח שיתוף הפעולה עם "Rebel Sun", שזה אר.אנ.בי. מתובל בהיפ-הופ בהפקת זוהר ברזילי, ואחת בונוס, כרמיקס) על 22:09 דקות. והם לא מבוססים בבנאליה המקובלת של שירי "אני אוהבת אותך, אתה אוהב אותי, אני חסרה אותך, כמה עצוב-קשה לי בלעדיך". גם אם מגיעים בסופו של דבר לרזולוציה הזאת, של אהבה-פינת-זוגיות, היא מובילה אותם (כמו את הההפקה המוזיקלית שלהם) מבעד לפריזמה של מערכות יחסים של חברות, ידידות, רעות ותמיכה, שמעידים עליה כחיה חברתית, שזקוקה למערכות האלה אם כצורך קיומי, אם כהשראה.

"היית חבר שלי", היא שרה בתרגום חופשי, לגמרי לא מחייב ב-"A Friend In Need", השיר הפותח, שנגוע דווקא בצבעים פולקיים. "מכל מיני סיבות נעלמת/ ואני מנסה להשיג אותך/ ואת דהרתך בכיוון השמש... ייתכן שזה בדיוק מה שהיית צריך/ רק זכור כשתחזור לכאן/ שהייתי פעם/ הייתי פעם חבר לעת צרה".

הדר שכטר אלן צפלסקי3.jpg

הדר שכטר בהופעה (צילום: אלן צ'פלסקי)

גם נקודות המבט והבחינה שלה את הזוגיות ואת משברי החיים לא "מסתדרות" עם הפופ המקובל: "אני מרוצה בלהיות אחות, בת, חברה, דודה", שכטר כותבת ושרה ב-"Oh My", הלא שייך לכאורה ואחד משני הבונוסים ב-EP. "תואר חדש יהיה לי קשה לשאת/ הלוואי ויכולתי להקפיא את הזמן/ להישאר כך לנצח/ חייבת להפר/ את כללי החברה". ולא מפליא שהיא פותחת איתו את הופעתה, כסוג של הצהרת כוונות ותעודת זהות סולית-בלוזית.

או "Fell For Me" הפולקי גם הוא: "אני יודעת שאני יותר מדי צנומה (סקיני, מה שנכון, ע"א)/ הם סבורים שאני לא אוכלת/ יש לי הרבה מה להראות/ זו לא הונאה או רמייה/ (אני) לא מלאה במקומות הנכונים/ אבל יש לי קסם והכל/ וכשזה מגיע לתכלס/ (אני) בת מזל שתפשתי אותך". כבדה משהו? "חופרת" קצת? אבל זה אחר, זה מפתיע, זה אמיץ וזה יפה.

שירה מדויקת

בהופעה שנמשכת כשעה, כשמלווים אותה אמיר עמרמי (גיטרות ושותפות בהפקה המוזיקלית), גיא בר-תור (בס), יפתח בועז (תופים), קובי שמואלי (קלידים וסקסופון) ומיכל גוברין (שירה), משמיעה שכטר את כל שירי "Rewind", עם תוספות מ-"Halfway There", ה-EP הראשון שלה, מלפני כשש שנים, שירים חדשים וגם גרסאות שלה לשירים מוכרים.

אלה שנכתבו אחרי האלבום החדש (ולא כלולים בו) משולבים בהתחלה. את "Wating For It To Drop", אר.אנ.בי כהלכתו, היא מגדירה כשיר תקווה, ומגלה שנכתב בשיאו של בלגאן רפואי שחוותה ממש בעת האחרונה ורגע לפני ניתוח שבמהלכו הרחיקו כליה מגופה (עמרמי שותפה מציע בדיחה מילולית: איט'ס נוט גוֹנָה כִּליָה...), ולאחריו היא מציגה את "Hot Flash" החדש עוד יותר, עם נוכחות קלידים מרשימה.

הדר שכטר אלן צפלסקי4.jpg

הדר שכטר והמלווים (צילום: אלן צ'פלסקי)

שכטר כוללת במופע את "Youngsters" הבלוזי, גם הוא בנגינה היפה, השמחה והעצובה, של שמואלי בסקסופון. לדבריה הוא השיר היחיד שאותו הצליחה לכתוב בעברית (בסדנת כתיבה עם דן תורן), וגם אותו תרגמה לבסוף לאנגלית.

שכטר מנקדת בפלמנקו את "Love Like This" להיט האר.אנ.בי. הגדול (ומועמד לגראמי) של פיית' אוונס (אלמנתו של הראפר נוטוריוס בי.איי.ג'י) מלפני כ-20 שנה, ומפגינה את מלוא הפוטנציאל הקולי שלה, גם בזכות הצעקה, בפרשנותה הבוגרת, המרתקת והיפה לסטנדרט הג'אזי-בלוזי "My Man", של בילי הולידיי האגדית (וגם של ברברה סטרייסנד, אבל מי מחשבן?).

שירי ה-EP החדש גם סוגרים את ההופעה. "Last Resort" הקצבי, באווירה הפאנקית שמכתיב המפיק המוזיקלי אמנון לוי; את בלדת הפסנתר העצובה והיפה "Better", שבאלבום מנוגנת בידי הפסנתרנית המוכשרת שי פרטוגלי ונשמעת בו יותר דרמטית ועמוקה, שכטר מגישה (בשל מידותיה הזערוריות של הבמה ב"צ'לסי הוטל") רק בליווי עצמי בגיטרה אקוסטית ועם שירתה המצוינת והמדויקת (כמו בכל ההופעה) של מיכל גוברין שלצדה. שילוב מעניין של אר.אנ.בי. פולקי. שרק מתעצם עם גיטרת הבלוז של עמרמי וההיפ-הופ המלוטש של שכטר, במעמד הנעילה עם כל החבילה במיטבה.

כאמור, הדר שכטר בקיאה באמנות שלה. מוציאה אותה לפועל בנאמנות רבה. התהיות הן מה השאיפות שלה ולאן זה יוביל אותה.

הדר שכטר, Rewind (עצמאי)
הדר שכטר, מופע השקה Rewind. צ'לסי הוטל, תל אביב. חמישי, 25 במאי 2017