מחול - מיכל נתן לא עוצרת

נתן חוגגת 20 שנה ללהקת המחול קומפאס במופע ענק בסוזן דלל. במקביל, היא כבר עובדת על הפרמיירה הבאה

מיכל נתן, איך עושים סיכום ביניים ל-20 שנות פעילות של להקת קומפאס?

"ביני לבין עצמי לא הזדמן לי לשבת לבד ולסכם. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד עמוסה ופעילה לשמחתי, ועוד לא הספקתי לעכל שעברו 20 שנה ולחשוב מה זה אומר באופן עמוק. חזרנו לפני כמה ימים מהופעה בדנמרק ואנחנו בפני פרמיירה חדשה. אז עברו 20 שנה, אבל אנחנו עדיין בתוך תנופה של הרבה מאוד עשייה".

ואכן, מיכל נתן לא עוצרת. במקביל להופעות בארץ ובחו"ל, היא מציינת בימים אלה 20 שנה ללהקת המחול "קומפאס" שהקימה כשאיגדה קבוצה של רקדנים שתבצע עבודות פלמנקו פרי יצירתה, לצד מוזיקאים שנבחרו להעשיר את היצירות בנגינה חיה על הבמה.

היא מגדירה את נקודת ההתחלה כ"דרייב או אינסטינקט שלי לעשות אמנות פלמנקו וליצור שפה. אז כבר הייתי שלוש או ארבע שנים בתוך עולם הפלמנקו, ולא רציתי להישאר בתוך המסגרת של הפלמנקו המסורתי ולרקוד לבד במועדונים. לא שאני מבטלת את זה, אבל כרקדנית רציתי לייצר אמנות וסביבה שבה אוכל להשתמש בשפה הזאת כדי לעשות עוד דברים".

את המסע שעברה הלהקה מאז שנוסדה, המנהלת האמנותית נתן מקבצת למופע חגיגי כמה מהעבודות הנחשבות שניפקה, ביניהן "פאבו ריאל", "אגווה דולסה", "קימיקה" ו"הרמוניה". המופע הענק, בליווי מוזיקה חיה בניצוחו של המלחין והגיטריסט יחיאל חסון, יתקיים השבוע, ב-15-14 ביוני במרכז סוזן דלל בתל אביב.

מיכל נתן (צילום: יוגב עמרני)

"הגשמתי חלום"

ההופעה הראשונה של קומפאס היתה תוצר של שתי עבודות שהועלו במסגרת פסטיבל "גוונים במחול" של מרכז סוזן דלל למחול. מנכ"ל סוזן דלל יאיר ורדי פנה לנתן והציע לה להעלות מופע שיכלול את העבודות שביצעה בפסטיבל לצד יצירות חדשות שתחבר. "אמרתי כן", היא משחזרת, "והוא אמר, 'אז קחי שני ערבים'. ב-1997 עלה המופע הראשון שלנו ומאז חלפו 20 שנה עם 20 הפקות שונות".

היצירות של קומפאס משלבות מוזיקה לייב ופלייבקים, יצירות סיפוריות ועבודות נועזות שמרחיבות את הגבולות. 20 שנה שבהן עברו בלהקה אינספור רקדנים ונרשמו שיתופי פעולה עם אמנים רבים, מהארץ ומחו"ל. "לא כל ה-20 שנה היו קלות ולא תמיד הכל התקדם בזרימה", היא אומרת. "אבל אני גאה, הגשמתי חלום, ואני יודעת שזה לא מובן מאליו. שמחתי שחברו אליי אנשים שהתחברו לחלום שלי ושדרכי גם הצליחו להגשים את החלומות הפרטיים שלהם".

פלמנקו, ותחום המחול באופן כללי, דורש הרבה מאוד ריכוז, שליטה בתנועת הגוף ובהבעות הפנים, בשילוב של משחק - כל כך הרבה אמצעי ביטוי פיזיים. את יכולה לתאר גם את התחושה הנפשית שנלווית למסע הזה על הבמה?

"הפלמנקו כשפה הוא מאוד עשיר ויש בו דרמה ויצריות וקיימים בו כל מגוון הרגשות, הוא לא רק נוקשה, אלא גם רך ויש בו גם קלילות והתבדחות. הפלמנקו התחיל כפולקלור של העם הצועני וליווה את כל אורחות חייהם. הפלמנקו הפך עם הזמן לאמנות, אבל שמר את האסנס שבא ממקום מאוד אישי ואנושי ומהחיים עצמם, עם כל מה שיש בהם. כשאני והרקדנים מתחברים למקום הזה, מאוד חשוב בעיניי להיות בשיח פנימי עם עצמך ולהכיל את המקצב המסוים שאתה מבצע ולהבין איפה זה פוגש אותך.

"אחד הדברים שאני גאה בהם בעבודה של הלהקה הוא שאנחנו עובדים יחד. כשעולים לבמה רוצים שתהיה אחידות, אבל בעצם כל אחד ואחת בקומפאס נראים שונה ולא דומים זה לזה. כל פרסונה נשארת היא באופן מאוד אותנטי. אני משמרת את זה אצלם, לא מעוניינת למחוק אותם".

AguaDulce4-‏‎Ronen-Rosenblatt.jpg

"אגווה דולסה" (צילום: Ronen Rosenblatt)

ובהתאם לכך, מאז שהוקמה קומפאס, נתן הביאה לעולם יצירות שנבעו מהרצון להעמיק את העיסוק בפלמנקו ולהעשיר אותו בתכנים ואלמנטים מעולמות אחרים. כשהיא מתבקשת להצביע על יצירה אחת מתוך הרפרטואר הענק של קומפאס, שבה היא מתגאה במיוחד ושבה נתנה ביטוי חדשני לפלמנקו, נתן בוחרת שתיים.

"אחת מהעבודות יצרתי לפני יותר מעשור, היא נקראת 'לונה אי מדיה', בעברית – ירח וחצי", מספרת נתן. "זה התחיל כעבודה קצרה שנקראה 'מדיה לונה', חצי ירח, והרחבנו אותה לירח וחצי. עבדו איתי עליה שלושה מוזיקאים, ויחד יצרנו מופע שמשלב מוזיקה אלקטרונית, שעובדה לייב על הבמה באמצעות מחשב וגיטרה ספרדית עם עיצוב חלל מיוחד. הקונספט היה בנוי מסצנות, רצף של תמונות וסיטואציות, מה שלקח את העבודה למקום יותר קולנועי, מעבר לפלמנקו. העבודה הזאת זכתה גם לביקורות נלהבות בספרד.

"היצירה השנייה היא 'דוד ובת שבע' שבה לקחתי את הסיפור התנכ"י והעלינו אותו כמעין תיאטרון פלמנקו, שמספר את העלילה ללא שום טקסט. פה הפלמנקו שימש ככלי לספר סיפור, כשהריקוד משרת הסיפור ולא מקשט אותו".

מיכל נתן (צילום: יוגב עמרני)

ומה את מבקשת להביע באמצעות היצירה שלך?

"תלוי מה ליבת העבודה. אם יש סיפור שאני רוצה לספר, חשוב לי שהאנשים ייכנסו לדמות שלהם ובכל קטע בריקוד הם יבינו את העלילה. ב'דוד ובת שבע' למשל יש את הסצנה שדוד רואה את בת שבע רוחצת על הגג. כל מה שהתמקדתי בו נועד לשרת את המתח הזה.

"בנוסף לזה, יש עבודה שמשלבת השפעות מקובה ובה רציתי שהזמרת תהיה קובנית ותביא את העולם שלה. אמרתי לה שלא תנסה בכלל לשיר פלמנקו אלא שתישאר בקובה. חשוב לי שגם יכירו את התרבות הווקאלית הזאת, שזה מביא את הפלמנקו למקום יותר רך ועגול ופחות נוקשה."

הריקוד הטבעי

הפלמנקו הוא ריקוד שמבטא המון תשוקה והמון עוצמה. כרקדנית וכאישה, איך את ניגשת לריקוד ומה נקודת ההסתכלות שלך על התנועה הנשית בפלמנקו?

"מאז שבחרתי להישאר בפלמנקו זה כבר נהיה חיבור טבעי בשבילי. הגעתי מבלט קלאסי ומחול מודרני, וברגע שפגשתי את הפלמנקו הרגשתי את הזיק שאמר לי שזה מה שאני צריכה לעשות. משהו אינטואיטיבי בי הרגיש שפה נמצאת האישיות הבימתית שלי, שזה יענה על החיפוש שלי לאן אני הולכת כרקדנית. היה לי חיבור מאוד טבעי עם הז'אנר הזה והפלמנקו נהיה חלק מהאישיות שלי. כשאני רוקדת ומבצעת אני מרגישה שההתחברות הנשית שלי מגיעה באופן טבעי, לא צריכה לעצור לחשוב מה נכון לי לבטא. ברגע שאני בוחרת מקצב מסוים, הנפש שלי כבר יודעת מה היא צריכה לעשות. זה לא תהליך שכלתני.

קימקה-קומפאס-אסתי-ששון.jpg

מתוך "קימיקה", מיכל נתן ואדריאן סנטנה (צילום: אנסטסיה)

"גם כמורה אני יודעת שהרקדנים עוברים את הקושי הזה לבטא את עצמם. יש איזה מחסום. יש משהו יפה בילדים קטנים שלומדים פלמנקו, כי הם מגיעים לזה בלי שפיטה עצמית וחומות, בלי המחשבה האם אני יפה, שמן, רזה וכאלה. הם מתחברים בצורה בלתי אמצעית. ככל שאנחנו מתבגרים מתווספות חומות. בעבודה שלי אני לא עובדת על הבעות פנים. אני רוצה שזה יבוא באופן טבעי לרקדן. זה מין איזה 'No No' בעבודות שלי. כל אחד צריך למצוא את ההבעה שלו. יש אחד יותר מוחצן ויש אחר יותר מופנם וזה גם בסדר בעיניי.

"התהליך מתרחש ברגע שפתחת את הערוץ של לתת לדבר עצמו להגיע אל מח העצמות. צריך לשחרר ולתת אפשרות לדברים לגעת בך. כמובן שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו צוברים יותר חוויות כמו עצב, שמחה, חושניות. צריך לתת את החופש הזה ולא לחסום אותו. לשחקנים, למשל, יש מלל אז הם בודקים איפה יש להם חיבור לטקסט, אבל ריקוד זה לא מלל והגוף שלך צריך להבין מה אתה צריך לעשות."

אם את אומרת לרקדנים לפעול לפי הקודים של הפלמנקו זה עשוי לפגוע באופן של הביטוי העצמי שלהם?

"אני לא חושבת שזה פוגע. אם למשל אני אומרת, 'בואו נעשה סגריה'. ידוע שזה מקצב אפל ואיטי מתעסק בנושאים של אובדן או עצב, כרקדנית אני צריכה לחפש את המקום הזה בתוכי איך להעביר את 'הצעדים הכוריאוגרפיים' של הקוד הגנטי של הפלמנקו בתוך הקוד הגנטי הפרטי שלי."

מה קודם אצלך למה - המוזיקה או התנועה? מה מניע את היצירתיות שלך?

"אין לי דפוס אחד. המוזיקה בשבילי היא השראה ממש גדולה. זה יכול להגיע ממוזיקה שאני מכירה ולאו דווקא פלמנקו, דברים שבאמת מעיפים לי את הדמיון ואני ישר רואה באמצעותם תנועות ומהלכים. לפעמים זה מגיע מתנועתיות ומנושא שאני רוצה להתעסק איתו. אני משתדלת לא לעבוד על דפוס אחד בעבודה שלי ולשנות גם הרגלי עבודה."

20 שנה ללהקת קומפאס (תמונת יחסי ציבור)

להתבגר עם הפלמנקו

המופע הבא בתור של קומפאס, ה-21 במספר, יעלה בפסטיבל כרמיאל יחד עם סינפונייטה באר שבע בניצוחו של דורון סולומון שגם רקם את הנושא למופע - יצירות מאת המלחין דה פאייה. "זאת הפקה גדולה שבה אנחנו מביאים את הדאנסה אספניולה, סגנון המחול האחרון שהתפתח בספרד בתחילת המאה ה-20 ומכיל את כל מה שקיים בתרבות המחול הספרדית - גם במוזיקה וגם בריקוד. יש בו את הפולקלור הספרדי, פלמנקו, שילובים של בלט קלאסי עם קסטנייטות. זה סגנון פתוח עם הרבה השפעות שמביא לבמה הרבה מאוד יכולות, שכולן אמורות בעיניי להיות אצל רקדן מחול ספרדי".

באיזו תחושה את עולה לבמה אחרי כל כך הרבה זמן והופעות? זה כבר המגרש הביתי שלך, או שההרגשה עדיין כמו בצעדים הראשונים?

"שאלה לא פשוטה לענות עליה כי זה לא חד משמעי. הבמה היא בית ואני מאוד מרגישה עליה בנוח. אבל אני לא נהיית יותר צעירה ויש התמודדויות חדשות.

"אם לפני 10-15 שנה חשבתי שאם לא אוכל לעמוד יותר על הבמה - אאבד את הפשן ללמד ולהיות כוריאוגרפית בגלל שהתשוקה הראשונית שלי היא לרקוד. היום, באופן חד משמעי, אני יכולה להגיד שלא אעזוב את התחום ואמשיך ללמד עם אותו פשן.

"אחד הדברים היפים בפלמנקו הוא שזה תחום נטול גיל, שלא כמו בז'אנרים אחרים שבהם הרקדנים מגיעים למיצוי בגיל 30-40 וממשיכים ללמד. בפלמנקו אפשר להמשיך ולהתבגר בכבוד בתוך התחום."

קומפאס.jpg

מיכל נתן (צילום: מקס רוזנטל)

המופע החגיגי לרגל 20 שנה ללהקת קומפאס ייערך ב-14 ו-15 ביוני 2017, בשעה 21:00, במרכז סוזן דלל בתל אביב, וכן ב-4 ו-5 באוגוסט 2017 ב-21:00 במסגרת פסטיבל תל אביב דאנס. הזמנת כרטיסים בטלפון: 03-6959536.

רכישת כרטיסים