מחול - טום ג'ונס בישראל: הכל קול ג'ונס

קולו הגדול של טום ג'ונס רעם כמו תמיד אמש בהופעה בהיכל מנורה מבטחים, עם אוסף אקלקטי מוקפד של להיטי ענק שלו וקאברים של אחרים

בגיל 77 טום ג'ונס משמר בגדול את הקול הענק שלו - את הגבוהים איתם הוא ממריא עד תקרת האולם, כמו גם את ויברציות הבס הנמוכות המהדהדות המוכרות.

מי שהיה אתמול בהיכל מנורה מבטחים קיבל דוגמיות חיות של האיש והקול בעל המנעד האינסופי כמעט (הזכיר לפעמים, ולא במקרה, את זה של אלביס) שהרים כאן הופעה עשירה ומגוונת. רוקיסטית, גוספלית, קאנטרית, בלוזיסטית, פופית. כל גווני הקשת, כמו שאומרים. אין ספק שהגרון זה הכלי המרכזי שלו, מאז שנות ה-60 ועד היום. ואני מצרף לכך גם את ההגשה האישית המודגשת והרהוטה, שגורמת לך להבין כל מילה.

איפה העינטוזים?

אבל מה עוד? צריך להודות שמעבר לכך ההופעה די סטטית. כמו שנוכחנו כבר לפני ארבע שנים, כשהופיע כאן, באותו אולם שנקרא אז נוקיה. סר ג'ונס לא מרבה להתנועע על הבמה בימים אלה. ולמה אני מציין עובדה זאת? כי לפני 20-30 שנה, שלא לדבר על לפני כן, הוצאת אנרגיה פיזית, ריקוד-פיזוז טמפרמנטי וענטוזי אגן מלהיבים, היו חלק בלתי נפרד מהשואו שלו.

כעת הוא מתנועע הרבה פחות, חמוש באאוטפיט מחויט: מכנסיים וחולצה שחורים ומעל ז'קט כחול עם נקודות לבנות קטנות. מקיפה ומגבה אותו להקת מוזיקאים מיומנים, שנותנים בסולואים בגיטרות ובכלי הנשיפה כשצריך, וגם עושים לו קולות.

טום גונס אורית פניני1.jpg

טום ג'ונס (צילום: אורית פניני)

לי אישית חסרו ברפרטואר שלושה להיטים גדולים של ג'ונס מהסיקסטיז-סבנטיז: "היא ליידי" והבלדה המפרקת "לעולם לא אתאהב שוב", אותם ביצע כאן ב-2013, ו"בת החשיכה", להיט בלתי נשכח למי שגדל על ועם המוזיקה של אותם שני עשורים פורמטיביים במאה הקודמת בהם המוזיקה עוצבה מחדש.

שלו ושל אחרים

מה כן כלל המופע? אקורד הפתיחה היה "Burning Hell", במקור של הבלוזיסט ג'ון לי הוקר. למרות שלאורך קריירה של יותר מ-50 שנה הקליט מאות שירים, ג'ונס משלב בהופעותיו לא מעט קאברים לשירים של אמנים אחרים אליהם הוא מתחבר ולוקח אותם אליו כאילו היו שלו.

אחר כך הוא מבצע שיר שלו, "Run On", מהאלבום "Praise & Blame" מ-2010. הנאמבר הבא הוא קאוור החביב עליו (וגם עליי, מאוד) "אמא אמרה לי לא לבוא", של להקת הסיקסטיז הקליפורנית הנהדרת "ליל שלושת הכלבים".

הבאים בתור הם "Didn't it rain" ו-"Did Trouble Me", אף הם מהאלבום מ-2010, ואז מגיעה הפצצה הראשונה שמרימה את האולם - "Sex Bomb", אלא מה? רק נציין שהוא לקוח מהאלבום המעולה "Reload" מ-1998, בו ג'ונס ביצע דואטים עם אמנים צעירים, בהם רובי וויליאמס, נטלי אימברוליה, מיק האקנל ופורטיסהד.

טום גונס אורית פניני4.jpg

טום ג'ונס (צילום: אורית פניני)

לאחר מכן, ג'ונס המשיך ל-"Take My Love" ו-"Can't Hold Out" ואחריהם קצת יידישקייט. שיר קבוע לקהל בארץ (אני חושד שבמקומות אחרים הוא מדלג עליו), שג'ונס טוען שאביו הוולשי לימד אותו, הוא "א יידישע מאמא". הקהל נענה כמובן באקסטזה.

ואז מגיע "דלילה", להיטו הגדול ביותר של ג'ונס, אותו הוא בוחר לבצע הפעם בגרסת קליפסו רכה. אישית אני לא מתחבר. מעדיף את הדרמה העוצמתית של המקור. הרבה יותר מתאימה לטקסט.

אחרי הקאבר "Souls of a Man" מגיע "Tower of Song" ומחווה ראשונה לאמן גדול שהשיר הזה היה שלו ושהלך לעולמו לפני כחצי שנה - לאונרד כהן.

עדיין רלוונטי

אקורד ההדרנים הראשון, "Kiss", יוקדש למחברו פרינס, שהסתלק מאיתנו במפתיע לפני כמה חודשים. שני שירים אלה מופיעים ברפרטואר הקבוע שלו, והוא ביצע אותם כאן גם לפני ארבע שנים, כאשר שני האמנים הגדולים האלה היו עדיין איתנו.

אחרי שירו של לאונרד כהן מגיעה אתנחתא של שלושה שירים תקופתיים, שבאמת מחזירה אחורה במכונת זמן, ללב שנות ה-60 העליזות. ויהיה מי שיאמר: נוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם. מדובר ב"הדשא הירוק של הבית", שיר הפסקול מ"מה חדש חתלתולה?" (זוכרים את סרטו של קלייב דונר מ-1965 עם פיטר סלרס, פיטר אוטול, רומי שניידר, אורסולה אנדרס ואפילו וודי אלן?) ו-"It's not Unusual". הקהל מתמוגג, ובצדק.

טום גונס אורית פניני3.jpg

טום ג'ונס (צילום: אורית פניני)

הסט-ליסט כלל גם את הנאמברים "You can leave your Hat on", "If I only knew" ו-"I wish You would". והפינאלה הייתה רוקיסטית סוערת, עם "Strange Things".

רשימת שירים מאוזנת המשקפת קריירה ארוכה של אמן ותיק משובח שעדיין פעיל ורלוונטי מאוד גם היום.

טום ג'ונס בישראל. יום רביעי, 28 ביוני 2017, היכל מנורה מבטחים, תל אביב