מחול - עולים השבוע: "המטפלת" ועוד

יאנוש אדלני בסרט מקסים, הפרק החדש של "כוכב הקופים" מעט מייגע וברוס וויליס בקומדיה חדשה

"כוכב הקופים: המלחמה" (ארצות הברית, 2017)

פנטזיה. סרטו של מאט ריבס. לאחר שהקוף קובה כפה על שבט הקופים מלחמה עם בני האדם, מלך הקופים סיזר (קולו של אנדי סרקיס), שוחר השלום וההבנה עם המין האנושי, הרג אותו. אבל עימות אלים חדש הפורץ בין הקופים והאנשים, בהנהגת הקולונל (וודי הרלסון) מסתיים בתוצאות טראגיות: בת זוגו של סיזר ואחד מבניו נהרגים בתקיפה. הקופים מחליטים לחפש לעצמם מקום מבטחים מחוץ ליער, שהפך כבר ללא בטוח עבורם, ויוצאים למסע, בהנחייתו של סיזר, שלא מצטרף אליהם אלא יוצא למסע אישי, להיפרע מהקולונל על מה שעולל לו ולמשפחתו. שלושה הקרובים אליו ונאמנים לו, הקופה מוריס (קארין קונובל), והקופים לוקה (מייקל אדמת'וויט) ורוקט (טרי נוטרי), מצטרפים אליו. בדרך החתחתים שלהם באזורי טבע פראי ומושלג, הם יפגשו את "קוף רע" (סטיב זאהן), היודע היכן נמצא הקולונל ואנשיו, ויאמצו ילדה אילמת, שלאחר מכן תיקרא נובה (אמיה מילר). אבל החלק הקשה של ההרפתקה המסוכנת שלהם עדיין לפניהם. 140 דקות.

פרק מורשת אופייני נוסף בסדרה שראשיתה בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הסרט שומר על הסטנדרטים שקבעו הסרטים האחרונים ברמת המרכיבים הטכניים, צילום, עריכה, אפקטים, מוזיקה אפית וכו'. אבל מבחינת הנרטיב הוא כבר מתחיל לחזור על עצמו, להאריך שלא לצורך וקצת גם לייגע. פה ושם יש אתנחתות קומיות, אבל מעט מדי. מה שכן, משעשע לבחון את קשת ההשפעות והמחוות לסרטי עבר ולתנ"ך, בהן נגע הבמאי ריבס (שביים גם את הסרט הקודם בסדרה, "כוכב הקופים: השחר", מ-2014, ואת "קלוברפילד"). המסע המפרך בשלג מזכיר מאוד את "האיש שנולד מחדש" בגרסה קופית ועם כמה נפשות פועלות. עולמו האקסצנטרי של הקולונל הקירח, בגילומו של הרלסון, הוא קריצה ברורה ליקום הפראי שבנה לעצמו במעבה הג'ונגל קולונל קורץ (מרלון ברנדו) ב"אפוקליפסה עכשיו". גם הקטע המוזיקלי בפסקול שנבחר לפתיחת הסיקוונס, "היי ג'ו" של ג'ימי הנדריקס, לקוח מהאווירה המוזיקלית של הסיקסטיז בסרט המופת של קופולה על מלחמת וייטנאם. ולבסוף ניתלה הבמאי עם קופיו במסעם של בני ישראל במדבר, עד הגיעם לארץ המובטחת. בעניין זה באמת ניתן לומר - קוף אחרי בן אדם.

למועדי הקרנות

כוכב הקופים: המלחמה (תמונת יחסי ציבור)

"הצד האחר של התקווה" (פינלנד, 2017)

דרמה. סרטו של אקי קאוריסמקי. חאלד (שרוואן חאג'י), פליט סורי המגיע לפינלנד, מחליט לבקש מקלט כחוק ומתייצב בתחנת משטרה כדי לפתוח בהליכים. הוא נשלח למרכז המסייע לפליטים, ומתחילה תקופה שבה הוא ינסה להתאקלם במדינה בעודו ממתין להחלטה האם לתת לו מקלט כפליט. משאלת לב נוספת שלו היא לשוב ולהתאחד עם אחותו, פליטה נמלטת אף היא שעקבותיה אבדו. ויקסטרום (סאקארי קואוסמנן) הוא סוכן מכירות הפותח דף חדש לחלוטין בחייו. מוכר את שארית הסחורות שברשותו ומתגרש מאשתו האלכוהוליסטית. במשחק פוקר בו הוא משתתף מצליח ויקסטרום להרוויח סכום מכובד ובו הוא משתמש כדי להגשים חלום ישן: לפתוח מסעדה. באופן מקרי, לא צפוי, יפגיש הגורל את חאלד עם ויקסטרום, שישנה את חייו. 98 דקות.

הקולנוע של אקי קאוריסמקי נקי, מזוכך ומזוקק. הוא לא הולך סחור-סחור אלא מדבר ישיר ולעניין, בדרך קרב ונטולת רגשות בדרך כלל. לרוב זהו קולנוע חברתי, שכמו בתחושת שליחות מציג את עניינם של החלשים בחברה ומגן על עניינם מול הממסד הבירוקרטי הפיני, חסר הלב וחסר ההתחשבות. במקרה זה מתחבר הבמאי ישירות לאחת הבעיות העכשוויות הנוראיות בעולם: טרגדיית הפליטים הסורים, אלה שהצליחו לחלץ את עצמם מתוך תופת המלחמה, בחיפוש אחר חיים חדשים. הוא מציג את תלאותיו של חאלד מול רשויות קליטת הגירה אטומות, וכדרכו משלב בתסריט מספר סיפורים מקבילים, הפוגשים זה את זה באמצע הדרך. וכאשר מתחילים העניינים להסתדר, חייבים פשיסטים פינים שונאי זרים לחרב את התמונה האופטימית. להקה מקומית ששרה רוק מלודי נהדר, עוטפת את העלילה ומעניקה לה צביון של אגדה. סרטים קודמים שלו, "חוף מבטחים", "אדם ללא עבר" ו"הנערה מבית החרושת לגפרורים", היו יותר אחידים ומגובשים סגנונית וגם בעלי סיפורים הדוקים יותר מ"הצד האחר של התקווה", אבל זהו עדיין סרט קאוריסמקי מיטבי.

למועדי הקרנות

הצד האחר של התקווה (תמונת יחסי ציבור)



"המטפלת" (בריטניה-הונגריה, 2016)

דרמה. סרטו של יאנוש אדלני. סר מייקל גיפורד (בריאן קוקס), שחקן בריטי מזדקן וחולה אלצהיימר, שבעבר היה כוכב ענק בקולנוע, בטלוויזיה ובעיקר בתיאטרון, מתבצר באחוזתו הכפרית ומבקש לסיים את ימיו בשקט. אבל בת זוגו מילי (אנה צ'נסלור) ובתו וונדה (אמיליה פוקס) חושבות שהוא זקוק למטפלת חדשה, לאחר שכמה קודמות לא החזיקו מעמד אצלו. דורותיאה (קוקו קניג), מטפלת צעירה חדשה, מהגרת מהונגריה, מובאת לטירה על ידי הנהג הוותיק ג'וזף (קרל ג'ונסון) למרות התנגדותו של סר גיפורד. יש לה רקע של לימודי משחק, היא שולטת ביצירות שקספיר ושואפת להפוך לשחקנית. למרות קיטוריו הקנטרניים של סר גיפורד כלפיה הם מוצאים עד מהרה שפה משותפת, על רקע האהבה המשותפת למשחק. דורותיאה האינטליגנטית מחזירה לסר גיפורד את החיוניות וחדוות החיים ובזכותה הוא מוכן לצאת החוצה ממגדל השן בו התבצר ואף להגיע לטקס בו יוענק לו פרס מפעל חיים מטעם מבקרי תרבות. אלא שלבני משפחתו יש תוכניות אחרות עבורו. עם רוג'ר מור. 89 דקות.

הבמאי יאנוש אדלני, ישראלי-הונגרי דובר עברית החי כיום כאן, יצר סרט מקסים שכולו אהבת האדם ותשוקה עזה לעולם התיאטרון. הדיאלוגים, שיש בהם לא מעט אירוניה והומור שחור, רצופים ציטוטים מיצירות שקספיר, "המלט", "המלך ליר" ועוד, אבל באופן מפתיע הדבר אינו פוגם בזרימה השוטפת של העלילה ומתקבל כחלק אורגני ממנה. אף שהסרט עוסק בזקנה ובמה שהיא מחוללת, ולמרות פער הגילים בין המטופל והמטפלת שלו, מרקם היחסים המסקרן-משתנה-מתפתח שנבנה בין סר גיפורד ודורותיאה מוביל את העלילה ומאפשר לשני השחקנים להיות במיטבם. קוקס המשובח והכריזמתי מנפק כאן תצוגת משחק מופתית. ודווקא קוקו קניג האלמונית מפתיעה במשחק טבעי נהדר ומצליחה לתת לו קונטרה ראויה.

למועדי הקרנות

המטפלת (תמונת יחסי ציבור)



"בלשי אל.איי" (ארצות הברית, 2017)

קומדיה-אקשן. סרטם של מארק קאלן ורוב קאלן. סטיב פורד (ברוס וויליס) הוא סוג של בלש/ פיקסר שמרחב המחיה שלו הוא אזור וניס ביץ', קליפורניה. יש לו חבר טוב, דייב (ג'ון גודמן) לו הוא מסייע להתגרש מאשתו. ויש לו עוד חבר, ג'ון (תומס מידלדיץ'). השלושה מנהלים חקירות קטנות באזור, עד שנפרץ ביתה של קרובת משפחתו, קייטי (פמקה ג'נסן), פריטי ציוד נגנבים משם אך גם הכלב החמוד באדי, שסטיב מת עליו. גיבורנו מתחיל לרחרח ולברר, יחד עם ידידיו, מי עשה זאת, ומסע החיפוש יוביל אותם למפגש עם ספיידר (ג'ייסון מומואה), מנהיג כנופיית סמים מאיים, שיש לו חשבון ישן עם סטיב, מלווים בריבית בשוק האפור ובריוניהם, זונות מכל המינים ואפילו ציירי גרפיטי. עם אמילי רובינסון, ג'סיקה גומז. 94 דקות.

הסרט נקרא באנגלית "היו זמנים בווניס", וכשמו כן הוא: פרודיית פילם-נואר המתארת את המתחולל לכאורה באזור החוף הצבעוני והססגוני הזה שלחופי אל.איי. משחקי בילוש, הומור בעל אירוניה דקה וקצת יותר גסה, סדרת חבטות יבשות וגם שימוש בנשק חם, קצת רומנטיקה וסקס, ומוזיקת גלישה קליפורנית טיפוסית. וכתוספת, ברוס וויליס וג'ון גודמן בתפקידים קומיים חביבים. כל אלה הם מעורבבים היטב בתמהיל הקצת משעשע והדי אידיוטי של הסרט הזה. אבל אם אוהבים את וניס ביץ', לא לוקחים את מה שרואים על המסך יותר מדי ברצינות ומוכנים לצאת לטריפ לא מזיק של שעה וחצי – אפשר אפילו ליהנות ממנו.

למועדי הקרנות

בלשי אל.איי (תמונת יחסי ציבור)

"לרקוד" (קנדה-צרפת, 2016)

אנימציה. סרטם של אריק סאמר ואריק ווארין. פליסי, ילדה יתומה אדומת שיער ושובבה, גדלה בבית יתומים עליו מופקד מנהל מרושע. תשוקה ענקית אחת מפעמת בה: הרצון לרקוד. היא והחבר הטוב שלה ויקטור, שחולם להיות ממציא שהעולם יכיר בכישרונו, נמלטים מבית היתומים ומצליחים להגיע לפריז. פליסי מתגנבת לבית האופרה הנוצץ בעיר האורות, מתחזה לתלמידה בבית הספר לריקוד שם ומקווה שסודה לא ייחשף. עליה להיות מוכנה להתמודדות קשוחה עם תלמידות שאפתניות וכישרוניות, מול עיניו הבוחנות של מורה קפדן. אבל היא חשה שעליה להוכיח, לעצמה בעיקר, כי הלב והאהבה ינצחו. בעזרת המנקה של בית האופרה, הלוקחת אותה לביתה ומאמנת אותה אישית, תנסה פליסי להגשים את חלומה - להיות רקדנית על הבמה הגדולה של פריז. 89 דקות.

למועדי הקרנות

לרקוד (תמונת יחסי ציבור)

"קפטן תחתונים: הסרט" (ארצות הברית, 2017)

אנימציה. סרטו של דייוויד סורן. ג'ורג' והרולד הם שני ילדים שובבים הלומדים בבית הספר על שם ג'רום חרבנוביץ'. יותר מאשר תעלולים הם אוהבים ליצור חוברות קומיקס, ובתחום זה המציאו יחד את גיבור העל הגדול ביותר בתולדות בית הספר – קפטן תחתונים. בהמשך הם אפילו מצליחים להפיח בו רוח חיים, לאחר שהצליחו להפנט את מנהל בית הספר שלהם, מר פיפיש, ולגרום לו לחשוב בטעות שהוא קפטן תחתונים. 89 דקות.

למועדי הקרנות

קפטן תחתונים (תמונת יחסי ציבור)