נחום מוכיח עם עשרה סרטים ששווים צפייה בפסטיבל הקולנוע הבינלאומי ה-34 בירושלים
"מוטלים בספק" (ישראל, 2017)
סרט הביכורים של אלירן אליה, בוגר "קמרה אובסורה". במרכז העלילה אסי (רן דנקר), תסריטאי שבעקבות מעורבותו בתאונת אופנוע עליו נהג כשהיה במצב של שכרות, הוטל עליו עונש עבודות שירות - ללמד קולנוע קבוצה של נערים בעייתיים, עבריינים בפוטנציה. האינטראקציה שלו איתם במקלט שכונתי - ובמיוחד עם אחד מהם, עדן (אדר חזאזי), ביניהם נרקם קשר אישי, טעון ומתגמל בו-זמנית - תטלטל את חיי שניהם.
למרות שזהו סרטו הראשון, ניכר כי אליה שולט היטב בכלי הביטוי הקולנועיים. סרטו כן וישיר, הוא מציג עבודת אנסמבל מצוינת והשפה שלו - הוורבלית, הוויזואלית ושפת הגוף של גיבוריו - משדרת דיוק ואותנטיות. הסיפור מוגש כמו מסמך חיים ומשחקם של דנקר וחזאזי מצוין. גם עבודת שחקני המשנה ראויה לכל שבח.
מוטלים בספק
מוטלים בספק (תמונת יחסי ציבור)
"חולי אהבה" (ארצות הברית, 2017)
סרטו של מייקל שוולטר המבוסס על סיפורו האמיתי של הקומיקאי הפקיסטני-אמריקני קומיל נאנג'אני. הוא מופיע במועדוני סטנדאפ, מצחיק קהל בסיפוריו על משפחתו, המנסה לחיות באמריקה כאילו היא עדיין בפקיסטן. למשל, לכל ארוחת ערב משפחתית אמו מזמינה בהפתעה בחורה פקיסטנית אחרת שהיא מנסה לשדך לו, בתקווה שיבחר לשאת לאישה אחת מהן.
באחד הערבים בהם הוא מופיע בקומדי בר מתוודע קומיל לאמילי (זואי קאזאן), סטודנטית לפסיכולוגיה. ההיכרות ביניהם מסתיימת במיטה, אבל המשך הקשר לא עומד על הפרק. אלא שתפנית לא צפויה בעלילה גורמת לכך שהם יאחדו כוחות, אולם אז מתחילות בעיותיהם האמיתיות.
קומדיית מצבים מצחיקה השוחטת פרות קדושות משני צידיו של קשר רומנטי בין-גזעי, לועגת לפערי תרבות ומצדדת בהומור כתרופה לכל.
חולי אהבה
חולי אהבה (תמונת יחסי ציבור)
"אוויר קדוש" (ישראל, 2017)
סרט הביכורים של שאדי סרור, שגם מופיע בו בתפקיד הראשי. הוא מגלם צעיר ערבי נוצרי המתפטר מעבודתו במשרד של רואה חשבון מושחת בנצרת. הבעיה שלו כעת היא הצורך הדחוף למצוא פרנסה חלופית, שכן אשתו היפה והפקחית מודיעה לו שהיא בהיריון, בעוד הוא חש כי עדיין מוקדם מדי עבורו להיות אב.
מפגש עם כומר המלווה קבוצות צליינים בעיר מעלה בראשו רעיון. הוא מחליט לנסות סטארטאפ חדש: למכור לתיירים נוצרים אוויר קדוש בבקבוקים. לשם כך הוא סוגר עסקות עם נציגי שלוש הדתות: משלם פרוטקשן למאפיה המוסלמית, משיג את ברכתו של איש כמורה נוצרי ומבקש מטייקון יהודי שיקשר אותו עם שר התיירות. ביקורו הצפוי של האפיפיור בישראל מסתמן כטריגר מצוין לקידום העסק.
אירוני, משעשע. מתכתב קצת עם "עניינים אישיים" הנהדר של מהא חאג'.
אוויר קדוש
אוויר קדוש (תמונת יחסי ציבור)
"פרנץ" (גרמניה-צרפת, 2016)
סרטו של פרנסואה אוזון (שגם סרט נוסף שלו, "מאהב כפול", מוקרן בפסטיבל). השנה היא 1919 ובעיירה קטנה בגרמניה מתאבלת אנה (פאולה ביר) על קבר פרנץ ארוסה, שנהרג בצרפת בקרבות מלחמת העולם הראשונה. היא קולטת בהשתאות צעיר המגיע להניח פרחים על קברו של פרנץ. בהמשך, כשהוא יציג עצמו בפניה ובפני משפחתה, יתברר לה שמדובר באדריאן (פייר ניני), צרפתי שהכיר אינטימית ומקרוב את ארוסה פרנץ (אנטון פון לוקה).
מדובר בעבודת קולנוע מרתקת. יש בה אניגמה, הפתעות וטוויסטים בעלילה. אוזון עבד על הסרט כשנתיים, בהשראת ""Broken Lullaby, של ארנסט לוביטש מ-1932, וצילם אותו בשחור-לבן 35 מ"מ. הוא מרשים גם בנראטיב המפותל שלו ובעבודת המשחק הנהדרת של ביר וניני, וכן של ארנסט סטוצנר ומארי גרובר, כהוריה של אנה.
פרנץ
פרנץ (תמונת יחסי ציבור)
"הצד האחר של התקווה" (פינלנד, 2017)
סרטו של אקי קאוריסמקי, הנוגע הפעם בבעיית הפליטים המוסלמים שמציפים את אירופה. חאלד (שרוואן חאג'י), פליט מסוריה, מגיע לפינלנד ומבקש לקבל מקלט כפליט מלחמה. בעת שהרשויות בודקות את עניינו, הוא מתחיל להתאקלם במדינה הזרה ומשתוקק לאתר את אחותו, אף היא פליטה, שעקבותיה אבדו לו.
ויקסטרום (סאקארי קואוסמנן), סוכן מכירות, סוגר את העסק שלו, מוכר את הסחורות שברשותו ומתגרש מאשתו האלכוהוליסטית. במשחק פוקר הוא מרוויח סכום כסף המאפשר לו להגשים חלום: לפתוח מסעדה. בדרך לא דרך ייפגשו שני הנפשות הפועלות הללו וסיפוריהם יתאחדו.
קאוריסמקי, וזה לא חדש, הוא במאי יצירתי במיוחד. גם בסרט זה המבע האמנותי שלו נקי וישיר, ללא הערות שוליים. יש בו אמירה חברתית נוקבת על היחס לפליטים בארצו ועל הגזענים בה.
הצד האחר של התקווה
הצד האחר של התקווה (תמונת יחסי ציבור)
"78/52" (ארצות הברית, 2017)
סרטו של אלכסנדר או. פיליפ. יצירה דוקומנטרית נהדרת שנקודת המוצא שלה היא: 52 שוטים ב-72 שניות. מספרים המתארים את סצנת המקלחת הנודעת בסרטו של אלפרד היצ'קוק "פסיכו", בה נרצחת ג'נט לי על ידי אנתוני פרקינס הוא נורמן בייטס החובש את פאת אמו המתה ולובש את בגדיה.
דיון רציני-עד-אירוני בסצנה המיתולוגית שיש האומרים ששינתה את פני הקולנוע, שלא לדבר על תרומתה (לטוב ולרע) לז'אנר סרטי האימה. בעזרת שחקנים, במאים, אנשי וחוקרי קולנוע, וכן בהשתתפות היצ'קוק עצמו, בקטעי ארכיון הממחישים עד כמה הוא היה בבואה דרמתית-קומית של גיבוריו, נפרשת היריעה לכל כיוון אפשרי. סרטים אחרים של גאון הקולנוע וההקשר ההיסטורי שלהם, סרטי אימה ואחרים שקדמו ל"לפסיכו" ונעשו אחריו, בהשפעתו ועוד ועוד תוספות מחכימות. לא להחמיץ.
78/52
78/52 (תמונת יחסי ציבור)
"האי היפה ביותר" (ארצות הברית, 2017)
סרט הביכורים של אנה אסנסיו, בו היא גם מככבת. טטיאנה (אסנסיו), מהגרת ספרדייה, מגיעה לניו-יורק כדי לנסות ולשקם את עצמה מאירוע טראגי, תאונת דרכים בה נהרגה, לכאורה בגללה, בתה הקטנה. היא מנסה להתפרנס מעבודות מזדמנות, אבל בקושי מצליחה לכלכל את עצמה.
הישועה באה בדמותה של אולגה (נטשה רומנובה), מהגרת כמותה, המציעה לה ליטול חלק במסיבה ובתמורה תקבל סכום כסף גדול. היא שולחת אותה לכתובת מסוימת, כשהיא לבושה שמלה חושפנית ונעלי עקב. בהגיעה למקום, מרתף תת-קרקעי, יתברר לה שמה שמצופה ממנה לעשות עלול לעלות לה בחייה.
סרטה של אסנסיו בוחן מצד אחד את הצורך הנואש בפרנסה הדוחף מהגרים למהלכים לא רציונאליים, ומצד שני מטיל זרקור על ריגושים חדשים שמחפשים טייקוני העיר המשועממים.
האי היפה ביותר
האי היפה ביותר (תמונת יחסי ציבור)
"יום ללא שם" (מקדוניה-בלגיה-סלובניה, 2017)
סרטה של טיאונה סטרוגר מיטבסקה. מבוסס על מקרה אמיתי. ב-2012, בתקופת חג ההודיה, נמצאו ליד אגם לא הרחק מסקופיה, בירת מקדוניה, גופותיהם של ארבעה נערים בני עשרה. הם נרצחו בדרך זהה: כדור בראש. פשעם היחיד היה שהם יצאו יחד לדייג.
המדינה הקטנה נכנסה להלם לנוכח הפשע המזוויע, שחקירתו לא העלתה דבר. שמועות מטורפות אודות המקרה וסיבותיו החלו להתרוצץ, ותאוריות קונספירציה, כולל על מעורבות השלטונות במעשה, התפשטו במהירות. עם לאון ריסטוב, האניס בגשוב, סטפן קיטנוביץ, דראגן מישבסקי, איוואן ורטב.
סרט מעורר למחשבה המעביר ביקורת חריפה על רשויות המדינה - וישנן באזור הבלקן עוד מדינות כאלה - בה החיים נזילים וללא כל התראה יכולים לקרות בה מקרי פשע מזעזעים ללא סיבה, בדיוק באותה רוטינה בה מתנהלים החיים.
יום ללא שם
יום ללא שם (תמונת יחסי ציבור)
"להיות קרי גרנט" (צרפת, 2017)
סרטו הדוקומנטרי של מארק קידל המנסה, ובמידה רבה גם מצליח, לפצח את אישיותו של אחד מכוכבי הקולנוע ההוליוודיים הגדולים ביותר בכל הזמנים – קרי גרנט.
הסרט מגולל את מסכת חייו, החל מילדותו באנגליה להורים שהתנכרו אליו, שכנגד כל הסיכויים יצא לארצות הברית והצליח להגיע למעמד בלתי מעורער בתעשיית הקולנוע שם. המסמך התיעודי המהנה הזה מתאר את דרכו לפסגה, את חייו האישיים שכללו שלוש מערכות נישואין ועד לימי חייו המאוחרים בהם הביע געגועים לעבר.
הסרט מכיל לראשונה ציטוטים מהביוגרפיה הגנוזה שלו, צילומים פרטיים שצילם כקולנוען חובב וכמובן קטעים מסרטיו ופרשנויות של מומחים שונים באשר לדרכו ולקריירה שלו. לא להחמיץ.
להיות קרי גרנט
להיות קרי גרנט (תמונת יחסי ציבור)
"פצצה: סיפורה של הדי לאמאר" (ארצות הברית, 2017)
סרטה של אלכסנדרה דין אודות מי שכונתה האישה היפה ביותר בעולם. הדי לאמאר הייתה בת להורים יהודיים מאוסטרו-הונגריה. במקור נקראה הדוויג אווה מריה קיזלר, ואת שמה המקצועי-אמנותי העניק לה המפיק האגדי לואיס מאייר.
היא נמלטה ללונדון והחלה לפלס דרכה בעולם השואו-ביז, תחילה בהפקות בריטיות ולאחר מכן באמריקניות. בשנות ה-40 היא הפכה לכוכבת הוליוודית חורכת מסך. היא אף התהדרה באוסף מרשים של בעלים, אך מעבר לכך הייתה אישה מבריקה שהטביעה חותם גם בפיתוח אמצעים טכנולוגיים מתקדמים. היא סייעה לפתח שיטת שידור מוצפנת ששימשה את בעלות הברית נגד הנאצים ואף הניחה את היסודות לתקשורת הסלולרית.
חובה לצפות בסרט כדי להבין שלאמאר לא זכתה, משום מה, להערכה לה הייתה ראויה - לא כשחקנית ולא כמדענית.
פצצה: סיפורה של הדי לאמאר
פצצה: סיפורה של הדי לאמאר (תמונת יחסי ציבור)
13/07/2017
:תאריך יצירה
|