ההופעה הכי ארוכה בישראל

זו הייתה ככל הנראה ההופעה הארוכה ביותר של להקה בישראל. במשך שלוש שעות לא הפסיקו חברי "גאנז אנד רוזס" לשלהב את הקהל בפארק הירקון אמש עם רובם המכריע של להיטי הענק שלהם, קאוורים מרגשים מפתיעים ואפילו מחווה מרגשת לכריס קורנל, שמת לפני כחודשיים.

זו הייתה התחנה האחרונה בסיבוב האירופי של "Not in this Lifetime", שסימנה איחוד היסטורי של חברי ההרכב המקורי: הסולן אקסל רוז, הגיטריסט סלאש והבסיסט דאף מקייגן, ולצידם המתופף פרנק פרר, הקלידן דיזי רד, הגיטריסט ריצ'רד פורטוס והקלידנית מליסה רייס.

ב-1993 הופיעה כאן הלהקה, בעלת המוניטין של רוקרים פרועים עד חסרי שליטה, בהרכבה המקורי, אבל אכזבה את הקהל כשבחרה לבצע סוג של מופע אנפלאגד פושר, כשרוז יושב רוב הזמן על ספה וכל אנרגיות הבמה הידועות שלהם לא באו לידי ביטוי. יתרה מכך, הם בחרו שלא לבצע אז את להיט הענק שלהם  "Baby Don't Cry", עובדה נוספת שגרמה מפח נפש למעריצים.


גאנס אנד רוזס (צילום: עדי כהן צדק)

ולכן, מכל היבט אפשרי המופע אמש היה סוג של תיקון, והחברים עמדו בו מעל ומעבר. אז, בשנות ה-90, יכולנו לדעת איך נראית הלהקה על במה מסרטונים ומהופעות שהוקרנו בערוץ MTV. היום הכלי המרכזי לכך הוא יו-טיוב הנגיש ולכן לא קשה לדעת איך נראית הופעה של "גאנז".

כריזמה מהפנטת וקול גדול

רוז בן ה-55 אמנם נושא עליו מעט משקל עודף, אבל הדבר לא פוגע ביכולות ההתרוצצות התזזיתיות שלו על הבמה, שלא לדבר על כריזמה מהפנטת וקול גדול שנמתח לגבולות צריחה בלתי אפשריים כמעט. סלאש בן ה-51 נראה כמעט כמו בניינטיז, חבוש רוב הזמן במגבעת שחורה ומרכיב משקפי שמש, תוויות ההיכר שלו, והווירטואוזיות בה נעות אצבעותיו על מיתרי הגיטרות שלו לא מותירה ספק: ראינו כאן אתמול גיטריסט-על, אחד הטובים בכל הזמנים. והוא גם קיבל את הכבוד המגיע לו בסדרה של סולואים מרשימים, כשהוא לבד בפרונט וכל הזרקורים עליו. גם הגיטריסט השני פורטוס, קיבל את ההזדמנות שלו לכמה וכמה דקות תהילה, והוכיח שגם הוא בליגת העל.

אקסל עולה לבמה בסערה עם טי-שרט שחורה וחולצה משובצת קשורה למותניו, ומבצע את "It's so Easy". בקבוצת השירים הראשונה גם "Brownstone", "Chinese Democracy" ו-"Welcome to the Jungle". בשיר "Estranged" זוכה רוז לקבל זר פרחים מהמעריצים. הלהקה ידועה בכך שהיא מרבה לבצע גקם קאוורים לשירי אמנים אחרים האהובים עליה, וכך יכולנו לשמוע אמש את ביצועיהם ל"Whole lotta Rosie", של "AC/DC", "Attitude", של "Misfits", וסלאש הביא ביצוע סולו מרגש לנעימת הנושא הקלאסית של הסרט "הסנדק", שחיבר נינו רוטה, עם טוויסטים אופייניים משלו.


גאנס אנד רוזס (צילום:ליאור כתר)

רוז וסלאש ממשיכים כל הערב לשרוף שטחים על הבמה הגדולה, ומנפקים ממתקים מוזיקליים בזה אחר זה: "Civil War" ו-""Coma (קטע לא מובן מאליו בהופעה, בן יותר מעשר דקות, אולי הארוך ביותר של הלהקה) ואז שוב ביצוע אינסטרומנטלי של סלאש, הפעם קאוור ל"Wish You were Here", של פינק פלויד. אחר כך הבלדה הנפלאה "November Rain", ואז ביצוע נפלא ל"Knocking on Heavn's Door", של בוב דילן, שהופך לדואט-תפילה של רוז עם הקהל. וכמובן שהיה הלהיט הגדול "Sweet Child of Mine", שהקפיץ שוב, בפעם המי יודע כמה הערב, את הקהל, וגם "Live and let Die", של פול מקרטני ולהקת כנפיים. אחד הרגעים המרגשים של הערב היה כשהחברים הביאו ביצוע מצוין ל"Black Hole Sun", של סאונדגרדן, לזכרו של כריס קורנל.

מתקתקים כמו שעון

כשמנתחים את ההופעה של הלהקה הקליפורנית הזו, שבאיזשהו מקום החזירה לרוק הסוער והתוסס את כבודו האבוד, ועדיין עושה זאת, צריך לשים לב לכמה עובדות. ראשית, ההרכב הזה בגלגולו הנוכחי בוגר, מבושל היטב ומיומן מאי-פעם כנראה. כל המרכיבים הטכניים: במה מרהיבה עם פירוטכניקה, מסכים, תאורה, זיקוקי דינור ואפילו מפלי קונפטי בסיום – עובדים ומתקתקים כמו שעון. שנית, כשמתקיימת הופעה באורך שכזה, נדיר שלא יהיו בה נפילות מתח. אבל למרבה ההפתעה בניית הסט-ליסט כאן הייתה מתוחכמת וחכמה וההופעה זרמה ברצף דרמטי מעורר השתאות מתחילתה ועד סופה. והיו כאן לא רק הלהיטים הגדולים והמובנים מאליהם, אלא גם קטעים פחות שכיחים, כמו "Used to Love Her", "My Michelle", "Queen" ועוד.


גאנס אנד רוזס (צילום: עדי כהן צדק)

אבל כאמור, שני כוכבי הערב הבלתי מעורערים, אקסל רוז, שלא רק מתרוצץ על הבמה אלא לפרקים גם מתיישב ליד הפסנתר, וסלאש, סוג של ילד נצחי, שגם עושה עמידת ידיים בסוף, למצהלות הקהל, ולצידם, כעזר כנגדם, מקייגן המצוין, שגם מבצע שיר - מצליחים לשמור על מתח הופעה נדיר ודואגים לכך שבמשך כל הערב הזה לא יהיה רגע דל.

אחרי שלוש שעות של הופעה מבצעת החבורה את האקורד האחרון, "Paradise City", והזיקוקים הנורים מכל עבר מסיימים את הערב הנפלא הזה. תמיד אחרי הופעה טובה לטעמי המתקיימת כאן, אני נוהג להשתמש בקלישאה השבלונית שהסיום משאיר טעם של עוד. במקרה הזה, גם אחרי שלוש שעות גדושות של יותר מ-30 שירים, בהן גם שוחרי הלהיטים וגם מעריצי ההארד-קור, שנהנים גם מחומרים נדירים שרק לעיתים רחוקות מבוצעים על ידי הלהקה, הגיעו על סיפוקם - עדיין אפשר היה להמשיך לשמוע ולראות אותם לאורך כל הלילה.


גאנס אנד רוזס (צילום: ליאור כתר)


גאנז אנד רוזס, 15 ביולי 2017, פארק גני יהושע, תל אביב