לא להקת פארקים טיפוסית 

רדיוהד היא לא להקת פארקים טיפוסית. החומר המוזיקלי המורכב שלה, המשתייך לסוגת האינדי-אלטרנטיב, איננו מגנט קהל אוטומטי שיקפיץ ציבור של רבבות. ובכל זאת התברר שדווקא מופע הרוק האלגנטי-אינטליגנטי-אינטלקטואלי שלהם, שצופים בו ומאזינים לו כמו למיצג אמנותי, כבש אמש את פארק הירקון וסחף 50 אלף צופים. 
  
המוזיקה של רדיוהד משלבת בתוכה אלמנטים מוזיקליים מרתקים: רוק מלודי רך, טון גיטרות שולט ומכתיב את אווירת הקטעים, וזאת במשולב עם סאונד אלקטרוני, לעיתים אקספרימנטלי, לא אחת דיסטורשני, שכאילו לקוח ממעבדת צלילים מתקדמת. שנים לקח ללהקה, שהחלה את דרכה בסוף שנות ה-80 כהרכב ששויך אז לגל הבריטפופ, לגבש את זהותה המוזיקלית, ומה שיפה הוא שהיא לא קופאת על השמרים וממשיכה להתפתח ולנסות כיוונים חדשים בכל אלבום מחדש.   
 
הערב המוזיקלי העשיר-גדוש-ורסטילי נפתח עם מופעי חימום מרתקים בזכות עצמם של דודו טסה והכוויתים, שליוו את הלהקה הבריטית בסיבוב ההופעות האמריקני שלה, ולאחריו עלה ההרכב ג'ונון, שחימם את הלהקה בסיבוב האירופי שלה שזו הייתה תחנתו האחרונה. חברים בו המוזיקאי הישראלי שי בן צור, גיטריסט רדיוהד ג'וני גרינווד וההרכב האינסטרומנטלי ההודי רג'סטאן אקספרס. 
 


מימין: ג'וני גרינווד, משמאל: פיל סלוואי (צילום: לירון שניידר ואריאל עפרון)

ואז הגיע הדבר שבעיקר לשמו התכנסנו, 17 שנה לאחר ביקורה האחרון של הלקה בישראל. רדיוהד פוצחים עם "Daydreaming", מאלבומם האחרון מהשנה שעברה, "A Moon Shaped Pool". הנאמבר הבא אחריו היה "Lucy", מ"OK Computer", אלבומם המופתי שציין תפנית בדרכם האמנותית, שבדיוק חוגג 20 שנה לצאתו. הקהל מקבל את הסולן תום יורק בעל קול הקטיפה וחבריו בהתלהבות, אף שמה שקורה על הבמה ועל המסכים דומה יותר למיצג ארט-האוס מאשר למופע רוק.
 
הקטע השלישי, "Fool Stop", אף הוא מהאלבום האחרון, וניכר כי הגיעו לכאן לא מעט אנשים המרכיבים את גרעין המעריצים הקשה של הלהקה, המכירים כל תו שלה. ""Airbag מחזיר אותנו שוב ל"OK Computer" המופלא. חוגגים 20 או לא? ואז מתחילה היריעה להתרחב ולהיות מגוונת יותר. "15 Step" הוא קטע נפלא מהאלבום "In Rainbows – From the Basement" מ-2008 ו"Myxomatosis" מייצג את האלבום "Hail to the Thief" מ-2003. מכן ואילך תהייה חלוקה מאוזנת של קטעים  מכל אלבומי הלהקה ומכל הפאזות של הקריירה שלה.


תום יורק, רדיוהד (צילום: לירון שניידר ואריאל עפרון)

סאונדים מהפנטים
 
ההופעה לכאורה סטטית, אך מצליחה לחשמל את הקהל הנלהב גם ברגעים היותר רגועים ובפאוזות בין השירים. לטום יורק יש את שפת הגוף המיוחדת שלו. הוא מתפתל, מניע את גופו וידיו, לעיתים כאילו עושה יוגה או מתפלל, מרוכז בתוך עצמו ומתרכז בהגשה צלולה ומרגשת של השירים. גם הגיטריסט גרינווד, הגיטריסט הנוסף אד אובריאן, הבסיסט קולין גרינווד והמתופף פיל סלוואי הם מוזיקאים מיומנים המרוכזים אף הם ביצירת הסאונדים המהפנטים שלהם. להשתולל על הבמה זה לא הקטע שלהם.
 
יורק מתיישב על הפסנתר והלהקה מבצעת את "All I Need" ו"Pyramid Song". רק אחרי הקטע התשיעי במופע, "Everything in it's Right Place", מאפשר לעצמו הסולן הבריטי המנומס לפתוח בדיאלוג קל על הקהל, לומר שהם שמחים להיות כאן ולסיים ביאללה. "Let Down", הקטע הבא, הרים את הקהל. קטע רודף קטע. "Bloom", "Identikit", "Arpeggi" ו"The Numbers". ואז בא "5 = 2 + 2" והתברר כאחד משיאי הערב, בו נטל הקהל חלק פעיל. אחריו הגיעו "Bodysnatchers" ו"Idioteque", שאחריהם ירדה הלהקה מהבמה לפאוזה קלה.
 
כשהם שבו וביצעו את הבלדה הכובשת "No Surprises" הקהל התמוגג והתמוסס מרוב תענוג. הלאה. "Nude", "Spinning Plates" ואז "Paranoid Android" המלהיב. במקביל למוזיקה המשובחת, שנשמעת נפלא, עם סאונד שכמו לקוח מאולפן הקלטות, רצים על המסכים וברקע הבמה וידיאו-ארטים תואמים שניכר כי הושקעה בהם מלאכת מחשבת והם יוצרים תמונה שלמה של אירוע מסוגנן ומתוחכם.



רדיוהד (צילום: לירון שניידר ואריאל עפרון)


לפני קטע ההדרנים הסופי מזכיר יורק את העובדה שהם ביקרו כאן לראשונה ב-1993 והופיעו במועדון רוקסן. הוא גם "מזכיר" לגרינווד שאז הוא הכיר את אשתו הישראלית שרונה קטן. וזוהי כמובן הקדמה ל"Creep", שהופך כמובן לקטע של שירה בציבור ודואט עם הקהל. ואחרי "Iron Lung" ו"There There" מגיע האקורד האחרון, המתוק, הדובדבן שעל הקצפת – "Karma Police". 27 שירים ביצעה רדיוהד במשך קרוב לשעתיים וחצי וסיפקה את הסחורה עד הסוף. זה לא היה מופע פארק אופייני, וטוב שכך. מה שרדיוהד מביאים לסצנת המוזיקה הוא בעיניי אלמנט אמנותי-תרבותי מסעיר, ייחודי, מאתגר ומרתק. ממתין כבר בקוצר רוח לביקורם הבא כאן.          
  
              
רדיוהד, 19 ביולי 2017, פארק הירקון גני יהושע.