מחול - עולים השבוע: "ואז היא הגיעה" ועוד

רועי פלורנטין בקומדיה לא מגובשת, "דנקרק" של כריסטופר נולאן מעולה ו"בטווח אפס" צפוי ונבוב

"ואז היא הגיעה" (ישראל, 2017)

קומדיה. סרטו של רועי פלורנטין, המבוסס על סיפורו האישי של התסריטאי שי להב. דן (מיכאל אלוני) הוא עורך דין חיפאי צעיר העובד במשרד עורכי הדין של אביו אברום (שמואל וילוז'ני). שניהם אוהדים שרופים של קבוצת הכדורגל הפועל חיפה. לדן גם הייתה פאזה קצרה כמוזיקאי, יוצר וזמר, שהופסקה עקב כניסתו למשרד של אביו, אבל התשוקה למוזיקה עדיין בוערת בו והוא מחפש דרך לחזור לתחום. יש לו גם חברה קבועה, תמר (אפרת דור), הלוחצת עליו, כמו גם אמו, לקבוע מועד לנישואיהם. באחד התיקים שאביו מבקש ממנו לטפל בהם בירושלים, פוגש שם דן במרב (חן אמסלם), מלצרית ירושלמית מפולפלת, בדיוק כמו התבלינים של אמה עדנה (עינת שרוף) ומשפחתה, ממוצא כורדי, ומתחיל להיווצר ביניהם קשר מיוחד. היא גם מעודדת אותו לחזור למוזיקה. אלא שתמר לא מתכוונת לוותר. 90 דקות. עם גידי גוב, אורנה בנאי, יואב קוטנר.

זהו סרטו השני של רועי פלורנטין. הקודם, "ילד טוב ירושלים", היה בעיניי יותר מוצלח. בשנים האחרונות יש כאן ליין, בעיקר מבית ההפקות של משה אדרי, של קומדיות קיץ מסחריות קלילות, ואין כל רע בזה. ועדיין, צריך לשפוט כל סרט על פי מרכיביו הקולנועיים. נדמה לי שהתסריט כאן לא מספיק מגובש. יש בו עליות וירידות, מין חוסר אחידות כזה הפוגם ברצף העלילה וגם בתזמוני הגגים הקומיים. למשל, האתנחתות הקומיות של גידי גוב, על תקן שופט, נראות מאולצות, מעין ניסיון להוציא ממנו את מה שזוכרת התודעה הקולקטיבית ("זהו זה" וכו'). מיכאל אלוני, שעל כתפיו מוטל הסרט, עושה תפקיד סביר וכך גם אפרת דור. בחן אמסלם יש משהו יותר מעניין. מסקרן אותי לראות לאיזה כיוונים תתפתח הקריירה הקולנועית שלה.

למועדי הקרנות

ואז היא הגיעה (תמונת יחסי ציבור)



"דנקרק" (ארצות הברית, 2017)

דרמה-אקשן. סרטו של כריסטופר נולאן. במאי 1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, צבאות גרמניה הנאצית שועטים לתוך צרפת, מאיימים לכבוש אותה כליל. וכך כוח של בנות הברית המונה 300 אלף איש, בעיקר חיילים בריטים אבל גם צרפתים, מוצא עצמו נצור באזור עיירת החוף דנקרק, שבצפון צרפת. אז מתחיל להתבצע פינוי של החיילים האלה, במבצע מורכב שיהיו שיכנו אותו בריחה תבוסתנית ויהיו שיאמרו שזה היה מהלך הרואי מבריק שהשפיע על המשך המערכה כנגד הנאצים באירופה שהבשיל לאחר מכן בפלישה לנורמנדי, ארבע שנים מאוחר יותר. כאשר מאות אלפי חיילי בנות הברית חוצים את תעלת למאנש בחזרה לאי הבריטי, ניטש על החוף קרב נואש, בו מנסים גברים צעירים, הנחותים במספר ובתחמושת באופן ניכר מול האויב, לבלום את הטנקים הגרמנים עד שהפינוי יושלם. הרבה גילויי גבורה וחירוף נפש נרשמו בעת מה שמכונה "נס דנקירק". בין מובילי המבצע קומנדר בולטון (קנת בראנה), הקצין הבריטי הבכיר בדנקרק, פארייר (טום הארדי), טייס חיל האוויר המלכותי, קולונל ווינאנט (ג'יימס דארסי), מר דוסון (מרק ריילנס), נציג חיל הים, הטוראים טומי (פיון וויטהד), אלכס (הארי סטיילס) ועוד רבים. 110 דקות.

עבודת קולנוע מעולה, אולי הטובה ביותר של כריסטופר נולאן. סרט שלוקח אותי בחזרה לראשית הקריירה שלו, למינימליזם ולמורכבות של יצירת המופת שלו "ממנטו". לא שזה דומה, כי כאן מדובר בהפקה הרבה יותר מורכבת, הכוללת שחזור תקופה, קפיצות בזמנים ועוד. אבל בשני המקרים מדובר בקולנוע נקי, מסוגנן, עם מינימום דיאלוגים, אקשן טהור ותובנות ומסרים על פני השטח ומתחת לו. וזהו שינוי מרענן לעומת סרטי הפנטזיה-מדע בדיוני של נולאן בסדרת "באטמן" ואחרים, שאמנם בגדול היו אף הם מוצלחים בסוגם, אבל היו מוגבלים לחוקי ז'אנר אחרים, אפקטים וכו'. היה בהם גם משהו מגלומני שבא אף כאן לידי ביטוי, אבל בצורה אחרת לגמרי: הסרט צולם כמעט כולו און-לוקיישן בדנקרק, במצלמות 65 מ"מ. "דנקרק" הוא סרט אדיר שלופת אותך בצוואר ואין לך ברירה אלא להסניף אותו פנימה בנשימה עצורה. זאת בין היתר בזכות הצילום היצירתי של הויט ואן הויטמה, העריכה מעוררת ההשראה של לי סמית והמוזיקה הפנטסטית של המלחין המהולל האנס זימר. ובאשר למשחק, אמנם מדובר בסרט אנסמבל, אבל שחקנים כמו קנת בראנה, טום הארדי, מרק ריילנס וקיליאן מרפי רק משביחים את היצירה. עניין מיוחד וחריג יגלו בסרט מעריצותיו של הארי סטיילס, איש להקת הבנים "וואן דיירקשן", אותה הרכיב סיימון קאוול ב"דה ווייס" 2010.

למועדי הקרנות

דנקרק (תמות יחסי ציבור)



"מטווח אפס" (ארצות הברית, 2015)

אקשן. סרטו של יצחק פלורנטין. קולטון (סקוט אדקינס) הוא חייל לשעבר בצבא ארצות הברית שהפך לפורע חוק ונרדף על ידי הרשויות. כאשר בת אחותו היילי (מדיסון לאולור) נחטפת על ידי כנופיה אכזרית של סוחרי סמים עולה בידיו לאתר את מקום הימצאה ולשחרר אותה, תוך שהוא מחסל מספר בריונים קשוחים של אותה קבוצת מאפיה. מבלי משים קולטון לקח איתו דיסק און קי המכיל אינפורמציה חיונית שראש הקרטל פרננדו גרסיה (טוני פרז) יעשה הכל כדי לקבל בחזרה. קולטון חוזר איתה לבית אחותו אנג'לה (קייטלין קיטס) ומנסה להבריח אותן מהאזור, אבל הוא מאחר את המועד. וולט (ג'ייק לה בוץ), בעלה הנוכל של אנג'לה, חוזר, ובהיותו משתף פעולה עם הקרטל, כמו גם השריף המקומי ג'ספר (ניק צ'ינלונד). הם גורמים לכך שהאם ובתה נופלות בשבי הקרטל, וכעת המשימה של קולטון לנסות ולשחררן תהיה הרבה יותר מורכבת. 80 דקות.

יצחק פלורנטין, ישראלי במקור, הוא במאי המתמחה בסרטי פעולה ואמנויות לחימה, נינג'ה וקיקבוקסינג, דלי תקציב. סצנות פעולה הוא מביים לא רע בכלל, צריך להודות, אבל מעבר לכך מדובר כאן בתסריט נבוב שמיותר בכלל לנסות לאפיין או לנתח. הכל צפוי, עימות מוביל לעימות, והקונפליקטים של הגיבורים שטחיים עד לא קיימים. זה אחד מסרטי האקשן הירודים ביותר שראיתי זה שנים. לא הושקעה כל מחשבה בפיתוח הדמויות והעלילה, שלא לדבר על גיוס שחקנים הולמים יותר, אלא רק בטריגרים שיובילו לעימות הפיזי הבא. מי שמסתפק בזה – שיבושם לו.

למועדי הקרנות

מטווח אפס (תמונת יחסי ציבור)


"ולריאן ועיר אלף הכוכבים" (ארצות הברית, 2017)

בדיוני-פנטזיה. סרטו של לוק בסון. העלילה מתרחשת המאה ה-28. ולריאן (דין דיהן) ולורלין (קארה דלווין), סוכנים מיוחדים של ממשלת הטריטוריות האנושיות, נשלחים למשימה מיוחדת. תחת פיקודו של שר ההגנה (קלייב אוון) הם יוצאים לתוך העיר אלפא, המאגדת בתוכה תושבים מאלפי גלקסיות הפזורות ביקום, שהתאגדו יחד כדי לחלוק זה עם זה ידע, אינטליגנציה ותרבות. משימתם של ולריאן ולורלין היא לבלום כוח אפל המאיים על שלוותה ובטחונה של אלפא. אם יעלה בכוחם לעשות זאת - יוסר האיום על עתידו של הקיום האנושי כולו. עם איתן הוק, ריהאנה. 136 דקות.

למועדי הקרנות

ולריאן ועיר אלף הכוכבים (תמונת יחסי ציבור)