תשכחו מה שידעתם על ספרות ארוטית ותיאטרון בובות, כי בסוף השבוע הקרוב תוכלו לקבל שילוב מפתיע בין השניים. בין המופעים למבוגרים בפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון בובות 2017 שמתקיים בימים אלה, תוכלו למצוא גם את "שעת סיפור למבוגרים", שיתקיים בימי שישי ושבת, 29-28 ביולי 2017, במרכז לתיאטרון בובות בחולון.

"תיאטרון בובות מאפשר חופש גדול"

בקצרה, המופע מביא טקסטים ארוטיים שונים מהספרות הישראלית משנות ה-50 ועד לשנות ה-2000, של סופרים כמו ס. יזהר, עמוס עוז, צרויה שלו ועוד. על הבמה יהיו הבמאי יהונתן רון, שמשמש גם כמספר הסיפורים, וצמד הבובנאים אורית ליבוביץ נוביץ וניר טל שימחישו את הטקסטים באמצעות בובות וחפצים שונים. התפאורה שתשמש אותם היא כורסה - למספר הסיפורים - וחדר שינה שכולל מיטה ושתי כונניות שעליהן יוצגו הבובות.

"הרעיון נוצר מתוך המחשבה איך להוציא תוכן ארוטי בתוך קונבנציה שהיא נעימה ומצחיקה", הבמאי יהונתן רון מסביר איך הכל מסתדר יחד. "בעצם החיבור הוא הרבה יותר הגיוני ממה שאפשר לדמיין. תיאטרון בובות מאפשר חופש גדול גם בפרשנויות לתכנים, גם בעבודה עם דימויים – אם לדבר פשוטו כמשמעו או לייצר דווקא עולם שמתרחק מהטקסט ולתת פרשנות אחרת. כי זה לא בני אדם, אלה רק חפצים."


שעת סיפור למבוגרים (תמונת יח"צ)

נכון, ועדיין במשחק בין בני אדם, בשר אל בשר, נדרשת מהשחקנים רמה גבוהה של אותנטיות כדי שניתן יהיה להתחבר לסצנה, שתיראה אמינה. איך אפשר לעשות את זה עם בובות?

"הבובות משנות את הכללים לחלוטין. אנחנו מנסים לייצר רגעים אינטימיים או מביכים או מצחיקים על הבמה, אבל אין קיר רביעי, אני מדבר עם הקהל ומספר בין הקטעים על כל מיני עובדות. אנחנו מנסים לייצר סקירה אינטלקטואלית על איך מין נוצר בספרות הישראלית, נותנים לקהל הקשרים ופרטים, עסיסיים יותר או פחות, על הספרים ואיך הם התקבלו בחברה.

"המטרה היא לא לעשות מין על הבמה בצורה שתיראה אמינה, אלא לעורר בקהל מחשבה על תפקידו של מין בספרות ובתרבות הישראלית, וגם שכל אחד בפני עצמו יוכל לבדוק איפה זה פוגש אותו – בתוך התכנים שמעלה כל סיפור. תכנים כמו מין ראשון של חיילים באוהל צבאי, מין פנטזיה כזו מאוד ישראלית, או סיפור על שפיכה מוקדמת של גבר. למשל, לקחנו גם סיפור מתוך ספר של ס. יזהר שנקרא 'מלקומיה יפהפיה' שמתאר את תהליך ההזרעה של צנון על ידי דבור וגם הוא רומז לזה בתוך הסיפור ואנחנו מביאים את זה בתוך הקשר מיני."
 
אם המטרה היא ליצור זווית ראייה אחרת על מין, אתה יכול להגיד מהי התמונה שהתגבשה אצלך בעקבות העבודה על התכנים האלה?

"אלה לא דברים שרק אני המצאתי. אנחנו יוצאים מנקודת הנחה תרבותית יותר, שגם אם כיום הכל פרוץ, עדיין בדרך כלל כשאתה מתעסק במין או בפרטיות עם הבן זוג שלך, או מול ספר שאתה קורא לבד במיטה, או מול סרט שאתה רואה לבד בחדר, הפיכת הנושא הזה לציבורי היא מה שמעורר עניין. מה שאנחנו מחפשים במפגש עם הקהל ואחד עם השני זה לראות אילו תכנים זה מעלה בכל אחד. מתוך חשיבה שזה נושא מאוד פתוח ב-2017 אבל עדיין אישי וחסוי.

"בפן הספרותי של הדבר, אנחנו מתבססים על טענות על כך שבספרות הישראלית מין צונזר במשך הרבה מאוד שנים, לקח הרבה מאוד זמן עד שהוא יצא לאור. הרבה פעמים השתמשו בשפה פיוטית או, לא רוצה להגיד מכובסת אבל 'דימויית', כדי לתאר סצנות מין. לקחו דימויים מעולם הטבע, כיבוש האדמה, מעולם הביטחון. אנחנו גם מנסים לבחון איך נשים וגברים חושבים וכותבים על טקסט, מה ההבדל בין הפנטזיות של שני המינים."


שעת סיפור למבוגרים (צילום: יח"צ)

טקסט, שפה וויזואליה

פאוזה למעט מידע על היוצרים. רון מגיע מכיוון אחר של התיאטרון. הוא במאי ומורה לתיאטרון, בוגר מסלול בימוי בסמינר הקיבוצים. בין עבודותיו הקודמות: "InsideOut" - פסטיבל תלוי במקום, "פרלשטיין" - פסטיבל עכו 2015 ו"קומה 1 פינטר" מפסטיבל רגע אחד של עיריית תל אביב. ניר טל הוא מייסד תיאטרון באמבולה לילדים. הוא בובנאי בטלוויזיה ובתיאטרון, בוגר ושותף בצוות בית הספר תיאטרון בובות חולון. אורית ליבוביץ-נוביץ' היא אמנית רב-תחומית השותפה בצמד "fixtwist", זכתה פעמיים בפרס הוקרה על עבודה ייחודית בפסטיבל חיפה לתיאטרון ילדים.

דרכיהם של השלושה נפגשו כאשר רון קיבל הצעה לערוך שעת סיפור למבוגרים ומשם התגלגל למחשבה על תיאטרון בובות. "אני חושב שמין בכלל זה נושא שתמיד מעורר ובישראל הוא די בבדיקה מהרבה היבטים", אומר רון. "נוצרה לי הבנה שאני רוצה להשתמש באסטתיקה של שעת סיפור, אם זה אומר מבחינה בימתית או סוג המופע, זו לא הצגה פרונטלית פרופר עם דמויות ותהליך דרמטי.

"ברגע שהבנתי את זה, הבנתי גם שאני רוצה להשתמש בבובות שזה משהו מאוד מוכר בתוך העולם של שעת סיפור לילדים ופניתי לאורית וניר. היה לי חשוב שיהיו גבר ואישה, מתוך כל ההקשרים הברורים מאליהם. המפגש נוצר כשאני הבאתי טקסטים שניתחתי מבחינה דרמטית ותוכנית. בקריאה משותפת הם הביאו את ההיבט הוויזואלי. הטקסטים האלה, אפשר לראות במופע, הם עובדים חזק על הוויזואליה על הסיפור, על העולם שבו זה נמצא, על השימוש במילים - נגיד, במקום להגיד זין אומרים 'שרביט מלכות' או 'מקל של עיוור'.

"היות שהם מגיעים מעולם הבובנאות זה ישר זרק אותם לעולם ויזואלי. ייצרנו לכל סיפור פרשנות בובנאית ויזואלית אחרת. נוצרה עבודה משותפת, צמצמנו את החומרים, הבנו יחד מה מעניין אותנו ואיך אנחנו רוצים להציג כל סיפור - אם זה לייצר פרשנות שהולכת יחד עם הטקסט, או כזאת שדווקא מתנגדת ומנסה להבליט משהו מסוים. אנחנו מרשים לעצמנו להשתמש בהכל, אם זה בבובות פרופר, או חפצים כמו שמיכה שהופכת מתוך עצמה לאישה. זה היה תהליך של עבודה משותפת, של שניים מעולמות התיאטרון שהם קצת שונים במקור."



ניר טל ואורית ליבוביץ נוביץ (צילומים: יפעת קירשנבאום ארן, דן מילר)

המחשבות שאנחנו מכניסים למיטה

אם כבר הזכרת את העניין, תוכל לפרט על התרומה של הבחירה בבובנאים גבר ואישה?

"הבחירה הזאת בעיקר מבוססת על כך שברגע שאתה מייצר במה שהיא חדר שינה, עם מיטה, שתי כונניות ומתוכם יוצאים כל הדברים כשאני יושב על כורסא בצד ומספר. המטרה היתה לייצר את כל ההקשרים הנוספים כשרואים גבר ואישה מפעילים ויש מתח בין המינים. כמובן שבתוך העבודה דיברנו הרבה על מהן פנטזיות נשיות וגבריות, מה מזה הוא משהו חברתי ולאו דווקא קשור באמת אלינו.

"יש סיפור שמדבר על המחשבות שאנחנו מכניסים איתנו למיטה. אתה נכנס למיטה עם פרטנר או פרטנרית, אתה נכנס עם העבר שלך ועם האנשים שהיית איתם קודם, והמחשבות שלך על התפקוד שלך. בסיפור הזה בחרנו שניר יגלם באמצעות מנורה את הדמות של הגבר ואת כל המחשבות שעולות בו, אם זה אשתו, הילדים והקיבוץ שבו הוא גדל, כשאורית מביאה את האקס המיתולוגי שלה והיחס שלו למין ומה שזה עורר בה, אבא שלה והרופאים שטיפלו בה. אנחנו מנסים דרך זה לייצר הפרדה בין הדמות של הגבר לדמות של האישה בסיפור."

ומה אתה עושה על הבמה?

"אני מקריא את הסיפורים, בעצם משמש כמספר די קלאסי כמו מה שאנחנו מכירים משעות סיפור רגילות או ערבי מספרי סיפורים של פעם למבוגרים. אני מספר גם על הספרים עצמם, מאיפה הם נלקחו, מאיזו שנה. אני נותן פרטים כמו איפה הספרים נכנסו בתך ההקשר הספרותי תרבותי ומה היו התגובות עליהם.

"למשל, היה ספר שאחרי שנכתב המחבר שלו גורש מהקיבוץ שבו הוא גר כי אנשי הקיבוץ חשו שהוא חושף אותם מדי. אני גם עובדות שלפחות בעיניי הן מאוד מעניינות, על צנזורה שהיתה בספרות הישראלית מול מין, הפער מול מבקרים ואיך הם הגיבו לבין הקהל, מאפשר להבין את הסיפור היותר גדול בתפקידו של המין בספרות הישראלית משנות ה-50, שאז הספר הראשון נכתב ועד שנות ה-2000."


יהונתן רון (צילום: עוז כהן זדה)

שפה עשירה ושפה דלה

את החומרים למופע ליקט רון במשך כחודש וחצי. בתקופה זו הוא קרא ספרים רבים בספרות הישראלית, כולל ספרים עיוניים שעוסקים בה, וכן ספרות מתורגמת על השפה הארוטית בעברית. בין היתר, תוך כדי העבודה על המופע, רון מצא את עצמו מתמקד בגלגוליה של השפה.

"בצרפתית יש מיליון שמוקדש רק למילים ארוטיות ויש בו אלפי מילים. זה קרה בעקבות תרבות שהתפתחה במשך הרבה שנים סביב השאלה איך מתארים סקס וארוטיקה בשפה הצרפתית", הוא מפרט. "לעומת זאת, העברית היא שפה מאוד דלה בתחום הזה בגלל שהיתה מניעה להתעסק בתכנים האלה, בתקופה הזאת של תחיית השפה העברית בשנים של אחרי קום המדינה זה פתאום קיבל מין 'הולד' לעומת עולמות תרבותיים אחרים שבהם השפה רק התחדשה והתחדדה. באזור שנות ה-70 היה צמא גדול בתרבות העברית לשיח על זה, שהשפה התחילה להתחדש עוד פעם.

"לדוגמה, אנחנו מראים שהמילה זין שמכל הספרים שהבאתי מתקופה יחסית רחבה נאמרת רק על ידי ספרות נשים. כמובן שזה נמשך עד תקופה מסוימת וכיום הדברים שונים. יש לזה כל מיני הסברים, אני לא מתיימר להיות פרופסור לספרות או לשפה העברית. אני במאי תיאטרון. ספרות נשים הגיעה בתקופות מאוחרות כשהתגבשה פתיחות בתרבות הישראלית לקראת זה, ואני רוצה להאמין שהסופרים הגברים, היות שמדובר בסופרים ענקיים בתרבות הישראלית, בחרו בדרכים יותר פיוטיות לתאר את הדברים. לא יודע בגלל מה אבל אני יודע שיש הוכחות לאורך הדרך לצנזורה על ידי הממסד, החברה, או צנזורה עצמית שהסופרים נקטו כדי לא לקבל ביקורת וכדי למכור יותר.

"אותנו מעניין לדבר על המצב כרגע של כל בנאדם בינו לבין עצמו. האם הפוריטניות הזאת חלחלה לתרבות הישראלית? מה היכולת שלי כקהל לשבת עם אשתי באירוע כזה ולשמוע אנשים מדברים על הנושא באופן ציבורי, איפה זה פוגש אותי מול בת הזוג או הבן זוג שלי? אנחנו מנסים לייצר את זה בתוך סביבה נעימה, של שעת סיפור שהיא מאוד משעשעת גם. שם הכל מתחבר לכדי חוויה אחת."


שעת סיפור למבוגרים (צילום: יח"צ)

בתקציר המופע נכתב שמדובר באורגיה של טקסט, בובות וקהל. איך הקהל משתלב במופע מלבד כצופה?

"יש לקהל תפקיד כמו בכל שעת סיפור. אנחנו לא מתאמצים להביך או לזעזע אותו, למרות שהיו מחשבות לבקש מאנשים בקהל שידברו או יקריאו. התפקיד שלו הוא כמו שאני אומר בתחילת המופע - להקשיב לי או להסתכל על העבודה של הבובנאים ולראות איפה זה פוגש אותו. במופעים שערכנו עד עכשיו ראינו שהקהל יכול לדבר פתאום או לשאול. אנחנו עובדים בצורה מאוד נגישה ובלתי אמצעית, אבל זה לא מופע בשיתוף הקהל."

תגובות מהקהל יכולות לרענן את התכנים של המופע?

"אנחנו מאוד בחשיבה שיש נושאים ברוך ה' בוערים על הפרק שגורמים לנו לרצות ולדחוף עוד נושא ולהתייחס לעוד משהו. אנחנו כבר בתוך מחשבה לחדש ולהביא טקסטים מהשנים האחרונות כדי לראות מה קורה עכשיו. זה מאגר לא נגמר של חומרים, שהדבר היחיד שמגביל אותנו זה אורך המופע. זה תהליך מאוד מענג של חיפוש שפה ייחודית ובדיקה לגבי מה שמצחיק, מחרמן ומביך אותנו."

יש התייחסות לכל סוגי היחסים? גם בין גבר לגבר ובין אישה לאישה?

"היות שכרגע המסע שלי בתוך המופע היה לתאר מהלך, מעבר למהלך של הצגה אלא מהלך בספרות הישראלית הגבוהה. למיטב ידיעתי, אני לא פרופסור, תכנים הומו-ארוטיים התחילו בשלב מאוחר שהם פחות משמעותיים עבורי כדי לדבר על הסקירה הספרותית הזאת וההשפעה על השפה. מה גם, שלפחות בתחילתם הם הוצגו כספרות נמוכה. כרגע אנחנו מנסים ללכת עם הקו ההיסטורי. אני בטוח שככל שנמשיך ונתקדם נוכל לתקוף עוד ועוד נושאים ולפרק את המהלך הזה לעבר תחומים אחרים.

"לצערי, כל מיני נושאים לא הטרו-נורמטיביים כמו יחסי מין בין גבר וגבר ואישה ואישה או אפילו עם בני מיעוטים, לא מופיעים בספרות הקלאסית הישראלית. אבל רובם, בין שנות ה-50 לשנות ה-80, כולנו יודעים שכשיש למשל מקרה של סקס בין יהודי וערבייה או יהודייה וערבי זה מעורר הרבה תרעומת במדינת ישראל. כמובן שזה נושא משמעותי להתייחסות. אנחנו עוד לא שם, אבל אני מאמין שנגיע לזה."


שעת סיפור למבוגרים (תמונת יח"צ)

"היה צמא לספר שמדבר בגלוי על מין"

תוכל לפרט על ההבדלים שבין ספרות גבוהה לנמוכה?

"היחס הישן למין או לארוטיקה כשהוא מוצג כחומר ארוטי שויך לספרות נמוכה. אם זה כל מיני ספרי קומיקס פורנו שהיו גם בשנות ה-60. לדעתי, נוצרה איזושהי תחושה, לפחות באותן שנים, שתיאור מיני מפורט מדי, או מחרמן מדי, מוריד את רמתו של הספר. יש דוגמאות לכל מיני ספרים נישתיים שיצאו באותן שנים עם תיאורים מיניים, אבל שויכו ישירות לספרות מאוד נמוכה.

"אחת הדוגמאות שאני מביא במופע היא של דן בן אמוץ שכתב את 'זיונים זה לא הכל'. תרומתו לספרות הישראלית ברורה ואין עליה עוררין, אבל כשהספר יצא הוא זכה לביקורת איומה ונקטל בלי הפסקה על ידי המבקרים. מצד שני, זה היה אחד מהבסט-סלרס באותן שנים. כלומר, היה צמא בחברה הישראלית לספר שמדבר על מין בצורה גלויה ופתוחה. יש איזה משחק שם בין מה שנחשב עבור אנשים, המבקרים והכותבים עצמם כספרות נמוכה."

עד כה, המופע המסקרן הזה עלה בשתי הצגות שהתקיימו בפסטיבל "רגע אחד" של עיריית תל אביב. בשישי ושבת הקרובים ייערכו שני המופעים הנוספים וב-12 באוגוסט תגיע השלישייה לתיאטרון החנות. "זה מגיע מתוך מחשבה שמסקרנת אותנו להתחיל ולצאת עם זה לספריות של ממש", מסביר רון. "כמו שמגיע לילדים לשבת ושיקריאו להם סיפור, גם מגיע למבוגרים ליהנות מהתענוג הזה."


שעת סיפור למבוגרים (צילום: יח"צ)

המופע "שעת סיפור למבוגרים" יעלה במסגרת פסטיבל תיאטרון בובות בחולון בימים שישי ושבת, 28 ביולי בשעה 21:00 ו-29 ביולי בשעה 20:30, במרכז לתיאטרון בובות בחולון. רכישת כרטיסים בטלפון: 03-5616848, או באתר הפסטיבל