בני הזוג אלון (אסף גולדשטיין) ותמרה (טל טלמון) עסוקים בחדר בית מלון בסקס/ משחק תפקידים/ ליבון יחסיהם. את הפעילות הזאת קוטעת דפיקה בדלת. אלון ניגש לדלת לבוש תחתונים בלבד, פותח וכשהוא רואה את מרב (רוני דותן) מנסה להיכנס פנימה הוא הודף אותה החוצה. אלון: "מה את עושה פה?" הוא סוטר בכוח על לחיה. היא מתעשתת מייד: "באתי לפרק אותך". אלון: "תמרה באמבטיה". מרב: "שלח אותה להביא גלידה". כך נפתחת סצנת מפתח ב"זוג יונים", סרטו של דובר קוסאשווילי. 
 
מערכת יחסים אניגמטית
 
רוני, יש במרב משהו אניגמטי. מי היא? הצלע השלישית?
 
"לפי הסיפור והתסריט היא המאהבת של אלון, כבר הרבה זמן".
 
וזה ממשיך לשלושה במיטה אחת (הסצנה הכי חושנית בסוגה בסרט ישראלי, ואני יכול להיזכר בשתיים קודמות, ב"דיזנגוף 99" של אבי נשר, וב"רגעים" של מיכל בת אדם). זו פנטזיה? זה אמיתי?
 
"אתה מעלה שאלה טובה, כי תמיד אפשר לחפש עוד רובד מעבר למה שהמקור מספק. כלומר, מה יש במרב שמעבר לטקסט עצמו? מערכת היחסים בין אלון ומרב קיימת כבר המון זמן. יש לה חיים והיסטוריה משלה, ויש כנראה משהו שמחזיק אותו שם. אבל כן, יש בזה משהו אניגמטי. האם עד כדי כך שהיא תשתתף בשלישייה? יש שם רמזים של יחסי מרות ביניהם. איזשהו מקום שהם מסכימים עליו שבעצם היא עושה מה שהוא אומר. בסצנה הזו לא נהיה אקט מיני בין השלושה, אלא שאלון ומרב דוחקים את טל לפינה. 


רוני דותן (צילום: יניב ברנס)
 
"יש איזו אניגמטיות גם בכתיבה של דובר. לפעמים נראה כאילו הדמויות לא עונות אחת לשנייה וכל אחד אומרת משהו אחר. כביכול. קצת כמו ב'מחכים לגודו'. אבל זה לא מדויק שהם לא מתייחסים זה לזה. נדמה לי שיש כאן ערוץ תת-קרקעי שקל לפספס אותו ואנשים עלולים לחשוב שהדמויות לא מדברות אחת עם השנייה. אני לא חושבת שזה רדוד אלא פשוט צריך לדעת לרדת לסוף הדבר. 
  
"אני יודעת שעם הטקסטים שלי עשיתי עבודה ומחשבה של מה היא אומרת כשהיא לא אומרת וכשהיא לא עונה לו. אני חושבת שזו עבודה של שחקן. לחפש את זה ולקבל הסברים. הצקתי לדובר בעניין. למה זה? למה היא ככה? אני לא מסכימה עם זה. יש דברים שלא הסכמנו עליהם. יש משפט אחד שעד עכשיו מציק לי ולא נראה לי. אבל אני אוהבת שיש דיון. זו עבודה מעניינת".
 
"אצל דובר העירום הוא מניפולציה"
 
עבור דותן, 33, שהרזומה הקולנועי שלה לא גדול לעומת עבודות התיאטרון המרובות שרשומות ברקורד שלה, וקריירת המוזיקה שהיא מפתחת במקביל - החשיפה התקשורתית של "זוג יונים", שמה גם אותה בעין הסערה. "אפשר להגיד שצפיתי את זה", היא אומרת."ברגע שקיבלתי הצעה כזו ספציפית מדובר, קראתי את התסריט, הכרתי את הסגנון של דובר. עוד לא התוודעתי אליו כאדם, כמו עכשיו כשאני יותר מכירה אותו, אבל ידעתי שמדובר בדבר פרובוקטיבי. עם זאת, היה לי קשה לאמוד עד כמה זה יחולל סערה, ועד כמה אנשים יגיבו לזה בצורה קיצונית".
 
 
למה לדעתך העירום והסקס בסרט עשו כל כך הרבה רעש? זה כבר אמור להיות נון-אישיו בקולנוע, אבל דובר מצליח תמיד לעורר עניין סביב זה.
 
"המון סרטים ישראליים מכילים עירום. אבל אצל דובר זה לא רק המה, אלא גם האיך. לצורך העניין, הסרט הכי מיינסטרימי, 'סוף העולם שמאלה', שהוא סרט טוב ויפה ודיבר להמון אנשים, ויש בו עירום מאוד תמים, של נטע גרטי. אבל להבדיל אלף אלפי הבדלות, כשדובר לוקח עירום הוא משתמש בו אחרת לגמרי. גם כסוג של התרסה, מניפולציה, פנטזיה. אני חושבת שזה הרבה יותר העניין מאשר העירום לכשעצמו. עיקר הבאזז סביב הסרט הוא באמת העירום, אבל יש בו המון אמירות על זוגיות".


רוני דותן (צילום: ליאור נורדמן)
 
איך בעצם הגעת לסרט, דרך מלהקת?        
 
"לא הייתה לדובר מלהקת, הוא ליהק הכל בעצמו. אסף מאוד עזר לו ללהק. הוא טוב בזה. מבחינתי זה היה בשיא ההפתעה. הסוכן שלי היה בחו"ל וקיבלתי טלפון מהעוזרת שלו ששאלה אם אני פנויה ביום מסוים ושדובר רוצה לפגוש אותי. הבנתי שהוא ראה תמונה שלי איפשהו ועל סמך זה זימן אותי. עוזרת הסוכן 'הזהירה' אותי שמדובר בתפקיד פרובוקטיבי ושאם יש לי התנגדות עקרונית, אז זה לא יילך. אמרתי לה שעקרונית אני לא מתנגדת לכלום חוץ מ... רצח עם, ובואי נראה במה מדובר. אז נפגשתי איתו, דיברנו והאינטראקציה הייתה מאוד מסקרנת. זה היה מאוד מפרגן שהדבר נעשה בלי תיווך. זה גם לא צולם. דובר אמר לי שהוא רואה אותי ויודע איך זה ייראה. אני מאמינה שזה בא מניסיון ומזה שיש לו את הסגנון שלו.
 
"דיברנו, קראנו קצת, פיתחנו שיחה על הדמות. הוא אמר לי שאת הזוג הוא כבר בחר ושהגבר הוא אסף גולדשטיין, אותו הוא חשב שאני לא מכירה. סיפרתי לו שאנחנו עובדים יחד ארבע שנים, על 'קזבלן'. בסוף הוא נתן לי את התסריט הביתה, ביקש שאקרא את כולו ואחשוב על זה. רק כשקראתי בבית את כולו הצלחתי להתחיל להבין מה קורה בו. הוא רשם לי על התסריט את מספר הטלפון שלו ואמר לי להתקשר אליו כשאחליט. הבנתי עוד בפגישה איתו שמדובר בעירום מלא".
 
זה בכל זאת משהו שדורש אומץ, בעיקר בחברה שמרנית כמו שלנו. היו לך היסוסים, התלבטויות?
 
"היו, אבל לא לאורך זמן. עולם הסרטים בישראל מאוד קטן ואין המון היצע, והבנתי שזו הזדמנות שלא כל יום מקבלים. אמנם עובר בראש מה ייצא מזה והאם בכלל ייצא מזה משהו. אבל ככלות הכל דובר במאי מוכר ומוערך, גם אם הוא שנוי במחלוקת ולא מעטים שונאים את סרטיו ולא מתחברים אליהם. אבל הוא במאי שנותן צ'אנס לשחקנים לא מוכרים. הרבה ליהוקים מתבססים בימינו על 'שמות', כשהמחשבה היא איזה שחקן בעל שם יוכל להביא את הקהל לאולם. וזה בא עוד לפני השאלה מה מתאים לדמות הזו בכלל.  ועצם העובדה שדובר לא חושב במושגים האלה בכלל - ראויה לציון ולהערכה. הרגשתי שמבחינתי זו תהייה חוויה והתנסות שיכולה להוביל לעוד תפקידים, ויכולה גם לא. וגם אין שום הבטחות שהסרט יקבל ביקורות טובות ויצליח. אבל זה חלק מלהיות שחקן. אין הצלחות בטוחות, אלא אם כן אתה... איתי טיראן". 
 
"כיבדו את ההחלטות שלי"
 
צפית קודם לכן בסרטים שלו "חתונה מאוחרת", "מתנה משמיים", "התגנבות יחידים" ו"רווקה פלוס"?
 
"האמת היא שקודם לכן לא ראיתי סרטים שלו. אנקדוטה משעשעת היא ששיחקתי בהצגת נוער עם יעל טוקר – שתינו בוגרות סמינר הקיבוצים – כשהיא נבחנה ל'רווקה פלוס'. מאחורי הקלעים היא סיפרה לי שיש לה אודישן למשהו קצת פרובוקטיבי, תפקיד ראשי בסרט של דובר קוסאשווילי. היא לא ידעה אם ללכת לאודישן, היו לה הרבה התלבטויות, ואני זוכרת שעזרתי לה בסוף ללמוד את הטקסט".
 
איך התנהלה הדינמיקה ביניכם בחזרות ובצילומים? הייתה מבוכה?
 
"לפני תחילת החזרות עשינו מפגש בבית של אסף. באתי עם בן הזוג שלי והיו שם הרבה שיחות. ולשני הפרטנרים שלי, אסף וטל, המופיעים חצי סרט בעירום, היה חשוב, כחלק מההכנה שלהם, לחוות את זה לפני הצילומים. הם החליטו מיוזמתם שהם יעשו את השלב הראשוני הזה של להתפשט ולהרגיש לא בנוח, וכך יגיעו לצילומים יותר מוכנים.

"כשהגענו לסצנה בה אני משתתפת, אמרתי שאני לא עושה את זה, לא רואה את זה הכרחי בשבילי,  לא מרגישה שזה יתרום לי ואני לא באמת רוצה לעשות את זה, כי אנחנו עדיין לא במאני-טיים. וההחלטה שלי כובדה על ידי הפרטנרים שלי. וגם על הסט זה היה מאוד מכבד. היו מאפרת ומלבישה ושמו עליי חלוק כשלא הייתי צריכה להצטלם בעירום.
 
"כולנו גם זכרנו שיש הבדל בין המציאות לבין סרט. בין אם זה על סט החזרות או בצילומים. כמו שיש במציאות מבוכה בין בני זוג שבפעם הראשונה רואים את הגוף העירום זה של זה, הדבר היה גם שם. אבל יש איזה מעטה, איזו שכבה שאומרת, זה לא לגמרי מציאותי. כלומר זו כן אני, זה כן הגוף שלי, אבל יש איזה משהו שאומר 'אנחנו בטוחים'. כלומר, יש פיקציה בתוך הדבר הזה". 


רוני דותן (צילום: ליאור נורדמן)
 
"אפשר להבין למה נשים נעלבות ממנו"
  
ניסו להדביק לדובר סטיגמה של גבר בוטה, וולגרי, סקסיסטי.
 
"זה לא מגיע ממקום סקסיסטי. יש לו אמירות כאלה שכשהגבר רוצה לשכב עם אשתו היא צריכה לציית לו גם אם לא מתאים לה. אמרתי לו, 'דובר, לא! אנחנו לא חיים בעולם הזה יותר'. אחר כך הצלחתי לקלוט את קו המחשבה שלו. זה לא בא אצלו משנאת נשים, אלא שהוא חי במקום שבו התפיסה היא שזה בסדר שזה ככה. יש גם הרבה נשים שמרגישות כך. יש לי חברה שלא קשורה לסיטואציה, או לסרט, והיא גם לא גיאורגית, אבל אומרת כשהגבר שלה רוצה סקס, זה משהו שהיא מספקת. את כועסת עליו? רבתם? לא חשוב – תשכבי איתו. זה חשוב.
 
"קראתי שציטטו סטודנטית של דובר שאמרה שהוא התבטא כלפיה: למה את חושבת שהחבר שלך איתך? בגלל שיש לך שכל או בגלל שיש לך ציצי גדול? יוצא שאני מסנגרת עליו כי אני חושבת שהוא מאמין שזה בסוף מה שעובד על הגבר: את יכולה להיות חכמה ומקסימה, אבל הוא יחשוק בך בגלל שיש לך ציצי גדול. זו הפרשנות שלי ואם אני חוטאת לו, איתו הסליחה. אבל מאיך שלמדתי להכיר אותו, זה לא נאמר אף פעם ממקום של לפגוע או ממקום של אג'נדה סקסיסטית. עם זאת, אני יכולה להבין למה נשים נעלבות ונפגעות ממנו".          
 
היית מגדירה את עצמך שחקנית טוטלית? יש דברים שלא תעשי?
 
"יש לי את הגבולות שלי, אבל אני מניחה שעוד לא הגעתי אליהם. בסרט 'ילדי הסתיו', של איתן גפני, שעשה קודם לכן את 'בשר תותחים' ויוצר סרטי אימה, יש הרבה רציחות. שיחקתי בו מתנדבת בקיבוץ שנמצאת בזוגיות עם מתנדב, היא מצרפת, הוא מגרמניה, ויש שם רצח כפול תוך כדי סצנת סקס שלהם. לא כל כך רואים בה כמו ב'זוג יונים', אבל זו סצנה מאוד קשוחה שהתרחשה בלול תרנגולות, וזה היה זוועה. הם בורחים מהקיבוץ ביום כיפור כדי לעשות סקס בין התרנגולות, ושם רוצחים אותם.

"אשתו של איתן סיפרה לי שכשהוא כתב את הסצנה היא אמרה לו שהוא לא ימצא אישה שתסכים לעשות את זה. ואני הסכמתי. אני לא יודעת עד כמה זה אומר שאני שחקנית טוטלית".  


רוני דותן (צילום: אסף סודרי)                  
  
"רוני בעירום, וואו"
 
דותן נולדה ביבנה לשם עקרו הוריה מקיבוצם, יד מרדכי. אביה, ישי דותן, תא"ל במיל' בעל עיטור הגבורה, היה מפקד חיל ההנדסה ומנהל נתיבי תחבורה ציבוריים. אמה רבקה היא מורה למוזיקה. יש לה אח הגדול ממנה בשמונה שנים, העובד בהייטק. "הגברים במשפחה טכניים באופיים ולנשים יש זיקה מובנית לאמנות", היא מאבחנת.
 
דותן נשואה, "כביכול" כדבריה, לבן זוגה טומי ידידיה. "עשינו חתונה אבל לא מוכרת ברבנות אלא טקס אזרחי", היא מספרת. "לינוי בר גפן חיתנה אותנו. בן זוגי מתעסק במוזיקה יחד איתי, בין היתר".
 
יש להם תינוק בן חמישה חודשים, ריו שמו. "האימהות נתנה לי עוגן", היא מגלה. "יש בזה משהוא ודאי, אמיתי, בזמן שכל השאר לא. מקבלת תפקיד, לא מקבלת תפקיד, אלה דברים וירטואליים. תינוק זה דבר מהותי, משהו מדהים שהופך לך את החיים. לטובה כמובן".
 
על השאלה האם היא חשה בנוח שבני משפחתה, בעיקר הוריה, יראו אותה בעירום על המסך היא אומרת: "זה מצחיק. מצד אחד אני לא נותנת לזה לנהל לי את ההחלטות. כלומר, אם אני מקבלת הצעה כזאת לא אוותר עליה רק מהסיבה הזו. הוריי עוד לא ראו את הסרט, אבל אימא שלי קיבלה טלפון מחברה שלה שראתה את הסרט 'ורוני בעירום, וואו'. אז זה בהחלט אישיו ולא ברור מאליו שזה בסדר. זה לא בהכרח מתקבל יפה, כי אין מה לעשות – עירום זה מחסום".  
  
מסרט חרדי לסרט חושפני
  
דותן, בחורה פקחית, יפה, מקסימה ובעלת חוש קומי מפותח (מצחיקה אותי לכל אורך פגישתנו) התעניינה כבר מילדותה באמנויות הבמה השונות. היא למדה ריקוד כבר מגיל ארבע ועשתה בגרות במחול, רקדה בלהקות שונות וגם שרה בהרכב עם חבריה מבית הספר. בצבא שירתה כמ"כית וסמלת טירונים. עם סיום שירותה הצבאי למדה משחק, בין היתר אצל חיים בוזגלו ובסטודיו של ניסן נתיב ולבסוף בסמינר הקיבוצים. מאז 2009 הופיעה במספר רב של הצגות בתיאטראות שונים.
 
"אם אני מודה על משהו אז זה על שיצא לי להיות ורסטילית. עשיתי בתיאטרון דרמות, קומדיות, שקספיר, חנוך לוין, שיחקתי את תרצה אתר. מה לא". במקביל היא גם פצחה בקריירה של מוזיקאית-כותבת-מלחינה המבצעת את החומרים האישיים שלה על הבמה, הוציאה אי.פי. ועוד אחד בדרך.

בקולנוע אפשר היה לראות אותה, בין היתר, ב"גולדנברג ואייזנברג" וכעת יש לה תפקיד קטן ב"הדרך לאן", סרטה של מיכל בת אדם המתמודד על פרסי אופיר.


רוני דותן מתוך "זוג יונים" (צילום: ליאור נורדמן)
 
אבל האירוניה היא שמי שמופיעה כעת ב"זוג יונים" שיחקה בעבר בסרט נשי-חרדי בשם "הגדר".  
 
"כן, זה מעניין ליטול חלק בסרטים בשני הקצוות האלה. הקולנוע במגזר החרדי הוא יקום עצמאי בזכות עצמו. זה סרט שנעשה ב-2010 על ידי אישה, טלי אברהמי, משתתפות בו רק נשים והן גם הקהל היחיד שיכול לצפות בו. היה לי בסרט תפקיד גדול, של אישה מורדת, והצילומים היו בקייב, אוקראינה. הבמאית דיברה אז כבר על הסרט הבא שלה. היא עושה המון סרטים.
 
"לפני כחצי שנה נסעתי לחזרות להצגה שיועדה לפסטיבל עכו ובאוטובוס ישבו מולי שתי בנות חרדיות שכל הזמן הסתכלו עליי. ואז אחת מהן שאלה אותי אם לא הופעתי בסרט של טלי אברהמי. בפעם אחרת, כשהגעתי לבני ברק לשם הכנות לאיזו הצגה, מישהי אחרת זיהתה אותי שם והתייחסה לדמות הצעירה המורדת שעשיתי בסרט. 'התחתנת עם נוצרי, למה עשית את זה?', היא אמרה לי בשאט נפש".