משקע ואור אמנותי

מחר ימלאו לכוריאוגרף יורם כרמי 50 שנה. את הסוד הזה יגלה כל מי שיפתח את ויקיפדיה, והופעת המחול החדש שיצר ״חתך זהב״ בלהקתו, פרסקו, שמרבית רקדניה בוגרי מסלול הרקדנים של תל אביב, היא מתנה שהוא מעניק לעצמו, להתפתחותו כיוצר, ללהקתו, ולקהל שוחרי המחול. מתנה שהיא עוד אחד מהישגיו בעשור האחרון, ובמלאות עשרים שנה ליצירת הביכורים שלו ״אספקלריה״ שזיכתה אותו בפרס בתחרות גוונים במחול.

הפעם נעה חשיבתו היצירתית של כרמי אל אחת החידות המתמטיות הידוע בשם ״חיתוך הזהב״ שהוא מספר אי רציונלי, קבוע, המעסיק את המדע והאמנות - ובמיוחד את הארכיטקטורה - שנים רבות. הביטוי האמנותי הקשור בו הוא תיאור היחסים הקבועים בגוף האדם כפי שתיאר אותם האדריכל הרומאי ויטרוביוס, במחקרו המקיף על האדריכלות, והאיור הנודע שליאונרדו דה וינצ׳י עיטר אותו ב-1490 ונודע בכינוי ״האדם הויטרובי״ - ובו מתואר גוף עירום בשתי תנוחות, זו על גב זו, הנשענות על ריבוע ועל עיגול.


יורם כרמי (צילום: ניצן בקשי)

כל זה בא לידי ביטוי ביצירתו של יורם כרמי בשני רעיונות מנחים. האחד, המילולי, קובע כי ״את דפנות המעגל החלקות תמיד יפצעו פינות המרובע הגס שאנחנו״. הרעיון האחר הוא הדימוי המרשים-מדהים שכרמי יוצר באמצעות איתן כהנא, שבנה ותלה מעל הבמה מתקן מיוחד שאליו מחובר השחקן אנדרי דויטש, כמעט לכל אורכה ללא תנועה, ובחלקים רבים מוקרנים סביבו מרובע ועיגול המחברים את היצירה ואת המשקע והאור האמנותי שלה אל הרישום של דה וינצ׳י.  

זרימה נפלאה

מרגע הפתיחה המדהימה, שבה מגלה הקהל את הגוף המושלם התלוי בתנוחה שברגע הראשון מזכירה את הצלוב הנוצרי, מתחזק הדימוי כאשר לרגליו נאספים בזה אחר זה תריסר הרקדנים והרקדניות, בתזזיות של עבודת קודש כיתתית. אבל עד מהרה, וגם כאשר במהלך היצירה דויטש מאפשר לעצמו ״לנוח״ ואפילו בתנוחת הפייטה, הקבוצה הזאת לוכדת את הבמה ואת הקהל בזרימה בלתי פוסקת של תנועה סוחפת.


חתך זהב (צילום: אייל לנדסמן)

המרתק בתנועה שכרמי יצר הפעם הוא לא רק בשפע המהלכים התנועתיים של הגוף - יחיד או יחידה, ובצירוף הנוצר במהלכי הקבוצה - אלא במיוחד ברצף המוחלט של אירועי הכוריאוגרפיה. הפעם אין תמונות נפרדות, אלא דבר מוליך לדבר. סולן יזדקף מתוך הקבוצה הגדולה, שלרגעים מתפקדת כקורוס, דואט יישאר מתוך הכלל, שיהפוך לטריו או רביעיה וחמישייה, ותמיד הקורוס ינכח, גם אם נדמה שפינה את הבמה כדי לא להפריע.

הרצף הזה, הזרימה השוטפת, תחת עיניו של האדם התלוי מעליהם, מבטאים את הרעיון הראשון, כלומר, לנסות לפרוץ מסגרות, לשבש או ברגעים אחרים לתקן, ולהגיע אל האידיאל הזה שמעליהם. על פניו, לכאורה, נראה כי התנועה למטה איננה מתייחסת אל הסמל שמעליה, אך בזרימה הנפלאה שכרמי יוצר, בקטעי סולו יפהפיים, הוא מוליך אל שיאה של היצירה, אל מה שאולי יזכיר דימויים דתיים נוספים, אל החיבור בין שמיים וארץ.

לסיכום - ״חתך זהב״ הוא אחד מהישגיה של להקת פרסקו, והבטחה ברורה להרפתקאות מחול חדשות של יורם כרמי.


חתך זהב (צילום: אייל לנדסמן)