|
|
|
 עלילת המחזה בוחנת מצב המוכר למטפלים רבים: ייסורי מצפון מאוחרים, הצורך לקבל מחילה על עוול שנעשה לפני שנים רבות מאוד, וכמובן, היכולת לסלוח, והמחיר הנדרש לשם כך."
|
|
|
|
|
תיאטרון דימונה שב ומתעורר עם הנהלה חדשה ומחזה מקורי על אלימות שהותירה צלקות האופטימיות היא שם המשחק המלווה את תיאטרון דימונה מיום הקמתו, לעתים היא נכנעת למציאות וברגעים המכריעים גוברת ומושכת אליה כוחות חדשים.
באולם הספורט הישן שהפך להיות בית התיאטרון נשמעים קולות חדשים, והאופטימיות ההיא מימים שקראו לה נועה רבן שהתניעה את התיאטרון, נישאת עתה על גבו של המלחין אורי וידיסלבקי המנהל האמנותי החדש, ואתו המנכ״לית החדשה ויאולה כרמלי.
פתחים חדשים
וידיסלבסקי מכיר את עולם התיאטרון מנקודות מבט שונות, אך ההחלטה שלו, בתמיכת משפחתו, הייתה לצאת ולחיות בדימונה ולהתנסות בחלוציות הנדרשת, המעוררת, גם אותו ומגלה בו פתחי יצירה חדשים. אלה באים לידי ביטוי כבר ב״שק שינה״, ההפקה הראשונה העולה בבימויו - וכמובן עם מוזיקה שלו - שהיא גם הפקת של מחזה שכתב עם רעייתו, השחקנית נעמה שפירא על פי סיפור מאת פרופ׳ אבי בסר.
שק שינה (צילום: מעין קאופמן)
עלילת המחזה בוחנת מצב המוכר למטפלים רבים: ייסורי מצפון מאוחרים, הצורך לקבל מחילה על עוול שנעשה לפני שנים רבות מאוד, וכמובן, היכולת לסלוח, והמחיר הנדרש לשם כך. הסיפור מתמקד בדני, פרופסור מצליח לפסיכולוגיה שלפתע מוזמן למפגש מחזור של פנימייה בשדה בוקר שלפני 30 שנה שהה בה, ואחרי שנה אחת הצליח לשכנע את הוריו לוותר עליה ולהמשיך את לימודיו בדימונה.
ההזמנה, הכוללת גם פתיחת קבוצה בוואטסאפ, כמצוות הימים האלה, יוצאת לדרך בקריאה טלפונית של אחת מבנות הקבוצה, ונמשכת במטר של בקשות סליחה מדני, המתבקש למחול לכמה מבני הקבוצה, אשר לדבריהם בכתב ואחר כך גם בעל פה, נושאים בלבם צלקת וחרטה על מה שעשו לו, הילד השמן
מדימונה. אלא שדני איננו זוכר דבר ממעשיהם, ונכונותו להיפגש עמם - חרף התנגדותה של אשתו - מיועדת בין השאר להבין על מה ולמה הוא סולח להם, כבקשתם.
המפגש מתגלגל מהר למעין כתב אשמה נגד דני, הסולח בלי דעת ובכך אף מעצים את משקל האבן הכבדה הרובצת על מצפון ״חבריו״. ההתהפכות הזאת, הנראית כניסיון להיטהר מאשמתם, מעירה בדני תרדמה שנמשכה כל השנים. העימות שנכפה עליו עתה - בין השאר משום שהצליח בחייו למרות הכל - מוליך את הסליחה שאיחרה אל פתח המערה שבה שרועה עוולתם של ״חבריו״.
שק שינה (צילום: מעין קאופמן)
מה שהיה הוא שיהיה
כמי שעבד רבות בתיאטרון ועם מיטב הבמאים והשחקנים, אפשר לומר שאורי וידיסלבסקי ספג מכולם תבונת במה שמצליחה להתניע את ההצגה ואת השחקנים שלה שגם בשתיקות, בהתבוננות ובפעולה מצליחים לעצב דמויות אמינות, גם אם לא תמיד מוסברות עד תום. עם זאת, הבימוי יצר תחושה שאכן מדובר בקבוצה שהזמן העמיק בה את הצלקות, הקולקטיבית והפרטית.
ההצגה זורמת בטבעיות בין הזמנים, ובה בעת מחברת ביניהם כך שמה שהיה הוא שיהיה. או במילים אחרות - השפלה, לעג ופערים חברתיים. עיצוב הבמה מורכב למעשה מתאורה וווידאו ארט מצוינים של ניקו ציבולבסקי וסטודיו נדרימה, ואביזרי במה ותלבושות שעוצבו על ידי מיכל קפלוטו. המרקם המוחצן צבעוני, הרקע שלו מונוכרומטי.
שק שינה (צילום: מעין קאופמן)
אבי גולומב, מוצק ורהוט מגלם את התפקיד המרכזי של דני העובר דרך חתחתים מרגע שמגיעה אליו ההזמנה הטלפונית, דרך בקשות הסליחה בכתב ובעל פה, שמעוררות בו סקרנות ותהייה, גם על כך שהאפיל את השנה ההיא בפנימייה עד השכחה מוחלטת. והוא בעל עוצמה מרגשת כאשר הדלתות למאפליה ההיא נפתחות בו.
ה״אשמים״ המבקשים סליחה הם ליאת, אותה מגלמת חנית כהן מור יוסף, כרוח החיה, היוזמת של האירוע תוך כדי הסתתרות מאחורי החברים; יוני שאותו מעצב בלהט ברק שרון כמי שנראה רדוף אשמה יותר מכולם וכמגונן בעיקר על אלון, שהתנגד למפגש, ומגלם אותו קובי ילוז בשקט מאיים או מתפרץ. הרביעי הוא גיל, החוזר בתשובה, במשחק ישיר ובהיר של נדב סגל. נצנת מקונן מגלמת מצוין שתי דמויות - את מיקה, אשתו של דני ואת יסמין שהגיעה לפנימייה אחרי שדני עזב, אך היא כ״עדה-שותפה״.
בסיכומה, ההצגה ״שק שינה״ בתיאטרון דימונה היא מבט חי ומעניין על ימים רחוקים וקרובים שבהם פערים אמיתיים ואלימות במערכת החינוך נידונו להשתקה.
שק שינה (צילום: מעין קאופמן)
14/08/2017
:תאריך יצירה
|