מחול - עולים השבוע: "אנטנה" ועוד

אריק רוטשטיין עם אחד הסרטים הטובים של השנה, נטעלי בראון בדוקו מרגש וטום קרוז כבארי סיל

"אנטנה" (ישראל, 2016)

דרמה-קומדיה. סרטו של אריק רוטשטיין. יהושע (אלכס פלג) בן ה-84 סובל מהקרינה שפולטת האנטנה של השכן, בבית ליד. יש לו כאבי ראש והוא לא מסוגל לישון בלילות. הוא מטריד את השכן, אלי (אלי בורנשטיין), מאיים עליו ומפגין מול ביתו. אשתו של יהושע, שרה (גילה אלמגור) כבר לא יכולה לשאת את המצב. שלושת ילדיהם נקראים לעזור לטכס עצה: איציק (מיקי לאון), מפקד חטיבה בדרום, שאשתו נטע (הילה פלדמן) וילדיהם הצעירים - אחד מהם תלמיד המגלה נטיות לאלימות - בקושי זוכים לראות אותו; אפי (מיכאל אלוני), צעיר פוחז המוכר סמים בשדרות רוטשילד, שמנסה להסתיר את חברתו הגרמנייה ההרה, אנה (מרים רוט), מפני אביו ניצול השואה; ולאון (ישי גולן), מורה לספרות באוניברסיטה, גרוש המפתח רומן עם סטודנטית שלו, קרן (דניאל גל). כל אחד מהם שקוע בענייניו הוא ותוך כדי כך הם מנסים לסייע לאביהם לפתור את בעיית הקרינה שהוא, ורק הוא, חש מהאנטנה של השכן. 100 דקות.

האנטנה היא כמובן דימוי למה שמתחולל במשפחה המורחבת מתחת לרדאר, והבמאי אריק רוטשטיין מיטיב להפעיל את חיישניו. הוא בוגר סם שפיגל, זהו סרטו הארוך הראשון, אבל ברקורד שלו לא מעט עבודות לטלוויזיה, הידועות שבהן "הפוך" ו"פלורנטין" (תסריט ובימוי) ו"שבתות וחגים" (תסריט). הוא יודע לכתוב לאנסמבל גדול של דמויות, וממחיש בסרט שהוא יודע גם לביים קאדר גדול של שחקנים, בני כל הדורות, מוכשרים אחד-אחד. עלה בידו לאפיין במדויק כל דמות. באמצעות הטקסטים האמינים שכתב, הוא יצק חיים ותוכן לתוך הנפשות הפועלות. יהושע רוצה להיפטר מהמטרד שנכפה עליו. שרה מנסה להרגיע ולהיות אם משפחה מוצלחת. איש הצבא הבכיר איציק נדרש בתוקף הנסיבות להתחיל להכיר את ילדיו ולהכיל את רעייתו. אפי רוצה להמשיך לנהל חיים "לא אחראיים", אבל המציאות כופה עליו כללי משחק אחרים. ולאון מרגיש כישלון, כי לא קיבל את הקידום לו ציפה, אבל מתנחם ברומן סוער עם תלמידתו הצעירה והיפה. את כל המיקרוקוסמוס המשפחתי הזה, שרוחש וגועש מתחת לפני השטח, מנווט רוטשטיין ביד מקצועית, בוטחת ורגישה כאחת. לדעתי מדובר כאן באחד הסרטים הישראליים הטובים של השנה.

למועדי הקרנות

אנטנה (תמונת יחסי ציבור)

"מקווה שאני בפריים" (ישראל, 2017)

דוקומנטרי. סרטה של נעטלי בראון שעלה לגמר תחרות אופיר בקטגוריה שלו (עד 60 דקות). סיפורה של הבמאית מיכל בת אדם - הבכירה, הפורייה (עד כה במאזנה 13 סרטים) וכמובן ותיקת היוצרות הפועלות כאן ברצף (היחידה שקדמה לה היא אלידע גרא, שביימה סרט עלילתי ארוך אחד, "לפני מחר", ב-1969). "מקווה שאני בפריים" מתלווה אליה בתקופה בה עבדה על סרטה האחרון, "הדרך לאן", שהתמודד השנה על פרס אופיר, ובד בבד היא מתעדת במצלמתה את זיכרונותיו של בעלה, הבמאי משה מזרחי, וגם מביימת אותו לסרטה. בין לבין, שואלת בת אדם את עצמה האם היא עדיין רלוונטית היום כיוצרת קולנוע כאן, וכן מוצגת שגרת החיים שלה ושל מזרחי בביתם העמוס ספרים, סרטים ומה לא. בפריים נמצא גם בנם של השניים, דניאל, מוזיקאי שהלחין את סרטה האחרון. בת אדם חוזרת בזיכרונותיה לראשית הקריירה שלה, כשחקנית תחילה, להיכרותה עם מזרחי שבסרטו הראשון כבר שיחקה, לסיפור האהבה שנרקם ביניהם, לנסיעתה בעקבותיו לצרפת, שם החלה לכתוב ואחר לביים ("רגעים", סרטה הראשון מ-1979, כבר עורר עניין גם בחו"ל). היא משחזרת את העוינות בה נתקלה בראשית דרכה כבמאית ונוגעת בקטנה גם בהטרדות מצד גברים, שלא פסחו עליה. כמובן שמתואר הרגע המרגש כשמזרחי זכה באוסקר הסרט הזר, בזכות "כל החיים לפניו", נציג צרפת, מ-1977, בו יש לבת אדם תפקיד. היא קובלת על כך שהקרנות כאן לא מאשרות למזרחי תקציב לסרט נוסף, ואף מתייצבת במשרדו של משה אדרי, בבקשה שישקיע בו ויפיק לו סרט. 58 דקות.

נטעלי בראון משרטטת ברגישות מחבקת ומלטפת את דמותה המורכבת של מיכל בת אדם. את יצירת הקולנועי שלה, הממלאת את חייה ועולמה. את הרגעים השבירים והפגיעים אותם היא חווה. את הקשר העמוק והיפה שיש לה עם מזרחי, שותפה לחיים וליצירה. את התהיות שלה בדבר נשיותה וגילה. וכל זאת תוך תיאור היומיום הפשוט והארצי, אך העשיר בתוכן אמנותי, של בני הזוג. "מקווה שאני בפריים" הוא פרופיל אישי מרגש ומעורר השראה של אמנית אמיתית בלתי מתפשרת, הנאמנה לעצמה ונאבקת להמשיך לעשות בדרכה שלה את מה שהיא יודעת הכי טוב.

למועדי הקרנות

מקווה שאני בפריים.jpg

מקווה שאני בפריים (תמונת יחסי ציבור)

"פרנץ" (צרפת-גרמניה, 2016)

דרמה. סרטו של פרנסואה אוזון. העלילה מתרחשת לאחר מלחמת העולם הראשונה. בעיירה גרמנית קטנה פוקדת אנה (פאולה בר) את קברו של ארוסה פרנץ, שנהרג במלחמה. היא מבחינה שגבר צעיר מגיע אף הוא לקבר ופוקד אותו לעיתים תכופות. בהמשך הצעיר יגיע לבית שבו מתגוררת אנה עם הוריו של פרנץ. יתברר שהוא צרפתי, ששמו אדריאן ושהיה לו קשר עם פרנץ. ההורים מתייחסים אליו בחשד, אך אדריאן מעורר את סקרנותה של אנה והיא מתחילה לפגוש אותו ולשמוע מפיו כיצד ארוסה המנוח והוא היו מבלים בנעימים בפריז שלפני המלחמה, בטרם זו הפכה אותם בעל כורחם לאויבים. אבל אנה חשה שאדריאן עדיין מסתיר סוד בכל הקשור לזיקה שלו לפרנץ וככל שהקשר ביניהם מתהדק נראה כי הדברים אינם כפי שהם נראים וכל מה שהיא חשבה שהיא יודעת הוא כאין וכאפס לעומת מה שעוד יתברר לה. 113 דקות.

יצירת מופת מושלמת של פרנסואה אוזון, למעשה סרטו הטוב ביותר. כבר מראשיתו יוצר הסרט מסתורין ואניגמטיות, כשעדיין לא ברור מיהו אדריאן ומדוע הוא פוקד בקביעות את קברו של פרנץ. אבל גם כשהתעלומה הזו נפתרת, זה רק לכאורה. באמנות של כתיבה ובימוי חושף אוזון אט-אט עוד רובד ועוד שכבה ועוד סאב-טקסט - שמרחיבים ומעמיקים עוד ועוד את הנרטיב, תבניתו ותכניו. למעשה, "פרנץ" לא מפסיק לייצר טוויסטים בעלילה ולהפתיע עד סופו, תוך שהוא דן באופיים המורכב והלא צפוי של מערכות יחסים, בטרגדיות בלתי נמנעות שהמלחמה מעוללת ובאירוניה שלפעמים היא תולדה שלה, כשהיא הופכת את האל-אנושי לפקעת של רגשות אנושיים מתפרצים. הסרט גם מעוצב בשחור-לבן אווירתי נהדר, התואם את אופיו ואת רוח התקופה בה הוא עוסק. אל תחמיצו.

למועדי הקרנות

פרנץ (תמונת יחסי ציבור)

"תוצרת אמריקה" (ארצות הברית, 2017)

דרמה-אקשן. סרטו של דאג לימן, על פי סיפורו האמיתי של בארי סיל (טום קרוז). הוא עבד בסוף שנות ה-70 וראשית ה-80 כטייס אזרחי בחברת TWA. בעקבות הצטיינותו היתרה במקצועו, היותו טייס מנווט מבריק שלא נרתע ממשימות מורכבות, הוא קיבל פנייה לא שגרתית. מונטי שייפר (דומנל גליסון) הציע לו לעבוד בשירות המדינה, לטוס בגובה נמוך מעל שטחים אסטרטגיים במדינות מסוימות בדרום אמריקה ולבצע צילומים מודיעיניים עבור ה-CIA. סיל נענה לאתגר מבלי ליידע את אשתו לוסי (שרה רייט) ומתחיל לטוס מעל דרום אמריקה. אלא שכאשר הוא נוחת שם, מתלבשים עליו ברוני סמים, שתיכף יהפכו לקרטל מדיין הידוע לשמצה, וגורמים לו לחזור לארצות הברית עם משלוחי סמים גדולים מטעמם. כך הופך טייס המודיעין גם לסוחר סמים, וזו רק ההתחלה במסכת הרפתקאות דמיוניות, מסמרות שיער אך מתגמלות, שיהפכו את סיל ואת בני משפחתו למולטי עשירים, בזכות הברחות סמים ונשק, הלבנת כספים וגם אימון מורדים של הקונטרס בחווה הגדולה שקיבלו. אלא שכל אלה העמידו לבסוף את סיל בסיכון חיים ממשי. 115 דקות.

סיפורו האמיתי של בארי סיל עולה על כל דמיון, ובתור שכזה, הבמאי דאג לימן טיפל בו, יחד עם התסריטאי שלו גארי ספינלי, באופן הכי נכון ואפקטיבי. תיאור חייו ומעלליו של הטייס הווירטואוז מובאים בהומור אירוני דק, ועם הרבה קריצות לגיבורי שנות ה-80, בהם הנשיאים רונלד רייגן וג'ימי קרטר, וסוחרי הסמים הגדולים של קרטל מדיין, ובראשם פבלו אסקובר. בסרט כולו אפשר לראות סוג של מחווה לשנות ה-80, החל מעיצובו הנהדר ושחזורי התקופה המוקפדים ועד הצילום בעל הצבעוניות הפלסטית המודגשת, המאפיינת במידה רבה את סרטי עשור זה. גם דמויותיהם של ברוני הסמים הדרום-אמריקניים מתוארים בהומור ובגיחוך מסוים, קצת כמו קריקטורות. אבל מעל הכל, מזדקר פה טום קרוז במשחק מעולה, כמו היה עוף חול שהתעורר מתרדמה עמוקה ארוכה. אחרי "המומיה" הנוראי וסרטי "ג'ק ריצ'ר" ו"משימה בלתי אפשרית" האחרונים, הנה הוא שוב בגדולתו, מפגין את מלוא כישוריו. הוא מגלם את סיל כשחיוך תמידי מטופש נסוך כמעט כל הזמן על פניו. הבמאי לימן כבר ביים סרטי מתח-אקשן, בהם "זהות כפולה", "הצלף", "משחק הוגן" ו"מר וגברת סמית", שאף גם הוא היה מתובל הומור, אבל לדעתי "תוצרת אמריקה" המגובש והפנטסטי עולה על כולם. המעניין הוא שחברת המייג'ור הגדולה שעומדת מאחוריו, "יוניברסל", לא כל כך "מאמינה" בו כשמדובר בקהל האמריקני. היא משגרת אותו לאירופה כבלון ניסוי (הסרט יופץ באנגליה החל ממחר), אולי כדי לראות איך מגיב אליו הקהל שם, ואילו בארצות הברית רק ב-29 בספטמבר.

למועדי הקרנות

תוצרת אמריקה (תמונת יחסי ציבור)

"קדחת הצבעונים" (ארצות הברית, 2016)

דרמה. סרטו של ג'סטין צ'דוויק. העלילה מתרחשת באמסטרדם במאה ה-17. סופיה (אלישה ויקנדר) היא בחורה יתומה המאולצת להינשא לקורנליוס (כריסטוף וולץ), סוחר עשיר ובעל השפעה. ההסדר הזה מציל אותה אמנם מחיי עוני מרודים, אך היא נידונה לחיים אומללים, חסרי אהבה. אבל הדברים משתנים כאשר בעלה מזמין פורטרטים שלה ושלו אצל צייר נאה מראה בשם דיין (יאן ואן לוס), אמן צעיר ושאפתן המנסה לפלס לעצמו דרך ולהתקדם באמנותו. בינו ובין סופיה מתפתח רומן לוהט והשניים נחושים למלט אותה מידי קורנליוס. זוג הנאהבים מוכנים לסכן הכל לשם כך. הם נכנסים לשוק המסוכן של מכירת צבעונים, בתקווה לזכות בממון שיקנה את החופש שלהם. 105 דקות.

למועדי הקרנות

קדחת הצבעונים (תמונת יחסי ציבור)

"אוברדרייב" (ארצות הברית, 2017)

אקשן. סרטו של אנטוניו נגרט. אנדרו (סקוט איסטווד) וגארט (פרדי ת'ורפ) הם אחים המתמחים בגניבת רכבים. התחום הספציפי שלהם בנושא הוא מכוניות יוקרה מפוארות. השניים מקבלים הזמנה, לגנוב מכונית בוגאטי יפהפייה, ששווייה מוערך במיליון אירו. השניים מגיעים לדרום צרפת, הזירה אלה הוזמנו, אך לרוע מזלם הם נתפסים על ידי אנשיו של בעל הרכב, איש מאפיה מקומי. כדי להציל את חייהם נאלצים השניים לקבל הצעה שהם לא יכולים לסרב לה: לגנוב את כלי הרכב של יריבו העסקי של המאפיונר, שאינו אלא מכונית הפרארי היקרה ביותר בעולם. 93 דקות.

למועדי הקרנות

אוברדרייב (תמונת יחסי ציבור)

"סכנה מבפנים" (ספרד, 2016)

מתח-אימה. סרטו של מיגל אנגל ויואס. שרה (רייצ'ל ניקולס) היא אישה הנמצאת בהיריון מתקדם. היא מנסה לשקם את חייה לאחר שבעלה נהרג בתאונת דרכים קטלנית, שבה היא איבדה את שמיעתה. לילה אחד, שעה שהיא לבדה בביתה, מופיעה על סף דלתה אישה מסתורית (לורה הרינג), עם דרישה יוצאת דופן. מתברר שיש לה אובססיה לתינוקה של שרה, שטרם נולד. 100 דקות.

למועדי הקרנות

סכנה מבפנים (תמונת יחסי ציבור)