מחול - הפריטנדרס: מעמידי פנים משכנעים

כריסי היינד הובילה אמש (מוצ"ש) עם הפריטנדרס ערב רוקיסטי ענק בהיכל מנורה מבטחים. עוד הרכב ותיק מהסבנטיז שעדיין נשמע עדכני ורלוונטי

אמנם ב-1987 היא והם הופיעו בשיא הקריירה שלהם בפארק הירקון, אבל גם אמש (מוצ"ש, 23 בספטמבר) בהופעה בהיכל מנורה מבטחים, היו ויברציות ואנרגיות של רוקרים שיודעים טוב מאוד את העבודה.

בעצם, היא והם אינם רק סולנית והרכב הרוק שלה. זו לא הגדרה מדויקת למה שהם עושים. המוזיקה המלודית שלהם נוגעת בפופ, אבל לא פשטני אלא יותר אלטרנטיבי ומורכב. הרוק הבסיסי שלה ושלהם הופך מדי פעם ניו-ווייב, רוקבילי או קאנטרי-רוק. ויש להם גם המנונים סוחפים ובלדות ממיסות.

כאלה היו תמיד החבר'ה הבריטים המוכשרים כריסי היינד (שהיא בעצם במקור אמריקנית מאוהיו שנחתה בלונדון, התאהבה ונשארה) והפריטנדרס (שבעידן בו היו מתרגמים כאן שמות הרכבים קראו להם "מעמידי הפנים").

יחד הם להקה שהמוזיקה שלה בלתי ניתנת להגדרה ברורה וחד-משמעית. ככה זה כשמגיעים מרקע של פאנק ויוצאים לדרך בסוף שנות ה-70, בהן יש פחות ופחות רוק-כבד או מחתרת-פרוגרסיב, תקופה שמתחילה להיות מאופיינת יותר כגל החדש של האייטיז.

בעד ישראל ובעד בעלי החיים

היינד עולה לבמה עם שני מסרים ברורים: דגל ישראל, שמטפורית מראה לרוג'ר ווטרס אצבע משולשת, וחולצה עם הכיתוב החשוב בעברית, על רקע לבן: "עוצרים את המשלוחים החיים". רוצה לומר, היינד הטבעונית מפגינה בתוקף נגד הרג בעלי חיים, לשם מאכל ובכלל.

כריסי היינד (צילום: ליאור כתר)

אולי זו הטבעונות, אולי הגנטיקה, אולי אורח החיים. מהרגע הראשון היא מתנועעת ורוקדת על הבמה, על 66 שנותיה, חמושה בג'ינס עם קרעים וז'קט שחור אותו היא מסירה בשלב די מוקדם ונותרת עם טי-שרט שחורה נטולת שרוולים ועליה הכיתוב בעברית, כאמור.

וזה נראה הכל פרט לאנכרוניסטי. "לרוק אין גיל" זו קלישאה? אולי, אבל כזו שמתכתבת היטב עם המציאות שאנחנו רואים בהיכל.

היינד פותחת בסערה עם Alone, שיר הנושא של האלבום האחרון, העשירי של ההרכב, שיצא ב-2016, לאחר לא מעט שנים של דממת אלחוט ואפילו הוצאת אלבום סולו אחד, Stockholm, ב-2014, שבסופו של דבר צורף על ידה לרפרטואר הלהקה.

בקטעים שלאחר מכן - Gotta Walt, Message of Love, Dawn the Wrong Way ו-Talk of the Town - הם נותנים ברוק כדי לחמם את האווירה באולם, המתלהטת בקלות. קהל האלפים יודע למה הוא הגיע ומתמסר ומשתף פעולה מיד.

כריסי היינד (צילום: ליאור כתר)

ההרכב הוותיק והנאמברים הגדולים

במהלך ההופעה התוססת והדינמית, המבוססת בעיקר על הכריזמה של היינד, שגם בלי פירוטכניקה כלשהי מפגינה נוכחות כובשת ומהפנטת, נתוודע לשותפיה. מהם רק אחד מההרכב המקורי שהחל יחד איתה את ההרפתקה המוזיקלית - לפני 40 שנה, לדבריה: מרטין צ'יימברס המתופף, שמקבל בתורו את הסולו הווירואוזי שלו, הכולל תרגילי זריקת מקלות תיפוף לאוויר ותפיסתם.

על הבמה גם הגיטריסט המצוין ג'יימס וולבורן והבסיסט המיומן ניק ווילקינסון, שעם היינד בדרכים קצת יותר מעשר שנים, ואילו הקלידן ריק הייווד הוא צעיר הנגנים בהרכב. יחד יוצרת החבורה הזו סאונד מגובש ואפקטיבי, כשמדי הם נותנים בקטעי סולו גיטרה מלהיבים.

כריסי היינד והפריטנדרס (צילום: ליאור כתר)

באופן מפתיע ותמוה בעיניי, הסטליסט לא כולל את Don't Get Me Wrong, מלהטיהם הגדולים של הפריטנדרס, אבל בהחלט כן את הבלדה הקורעת המתבקשת I'll Stand by You ואת Hymn to Her, אף הוא קטע שקשה לראות הופעה של הלהקה בלעדיו.

במרוצת הערב הם מביאים גם קטעים שלהם המזוהים עם סגנון הגל החדש, כמו Mystery Achievment ו-Let's get Lost, הממחישים את הפאזות השונות והסגנון המוזיקלי המתחלף והמתעדכן בקריירה שלהם.

את ההופעה המענגת הזו חותמים בהדרן הלהיטים Break Up Concrete, I Go to Sleep, Middle of the Road ו-Brass in Pocket. שעה וחצי של כיף.

כריסי היינד (צילום: ליאור כתר)