מחול - פותח קופה: קדם לקדם

מבחר השירים והמבצעים בקדם האירוויזיון לא מבטיח גדולות ונצורות, ודווקא על הרקע הזה כדאי לשים לב לתחרות המקומית "פסטיבל השירים של ישראל", שההרשמה אליה נסגרת אוטוטו, ויש לה לא פחות פוטנציאל לקדם את המוזיקה הישראלית.

העדיפו לברוח מאשר להתבזות

תחרות הקדם אירוויזיון שתתקיים ברביעי הקרוב היא מת מהלך. מצד אחד היא מניבה אחוזי צפייה נאים, מצד שני, לנוכח קשייה הכספיים של רשות השידור, היו שמחים בה אם כלל לא הייתה מתקיימת השנה. הצהרות הפתיחה היו אופטימיות. אולם ברשות לא השיגו להן מימון ובשטח לא היה להן כיסוי. התוצאה? במקום הפקה ראוותנית (סטייל אשתקד) באולפני ג.ג., יסתפקו בהפקה רזה באולפן ברוממה. ולא פלא שאת ההכנות לקדם השנה, אפיינה נטישה המונית של משתתפים-מועמדים שבחרו לברוח, מאשר להתבזות.

יחס גורר יחס. עם כל הכבוד למעמד של ערוץ אחד וליוקרה של תחרות האירוויזיון, רשות השידור היא האחרונה לתמוה: מי שמתנהג כמו סמרטוט, אל יתפלא אם נוהגים בו כסחבה. ועם זאת, כבודה של הרשות ייבחן בתגובתה. התבליג ותזמין שוב, בשנים הבאות, את כל אלה שבחרו לפרוש (מאיה בוסקילה, רמה מסינגר, הדר עוזרי), או שתבחר להעניש ולהחרים את מי שלא קיבל את הצעתה הנדיבה. נראה אם מקדם הסמרטוטיות יגדל.

בכל מקרה ברביעי הקרוב יעבירו הערוץ הראשון וברשת ג` את תחרות הקדם האירוויזיון, שתקבע את נציג ישראל לאירוויזיון ה-51 שייערך ב-20 במאי באתונה, בירת יוון. הציבור הרחב יהיה שותף בבחירת המבצע והשיר הזוכים, מבין 11 מועמדים שנבחרו על ידי ועדה מיוחדת מטעם רשות השידור. עדן הראל ויעל בר זוהר ינחו את התחרות.

שירים ללא בשורה

בניגוד לשנתיים האחרונות (דוד ד`אור ושירי מימון), שבהן נאלצה ישראל להזיע בשלב מוקדם, חצי גמר, כדי להעפיל לשלב הגמר, השנה בזכות הישגה של שירי מימון (מקום רביעי ל"השקט שנשאר" בקייב, אוקראינה) _ מובטח מקומה בין 14 המדינות בגמר. הן תחכינה לעשר נוספות שייבחרו מבין 24 משתתפות. ואסור להקל בעובדה זו. היא מחייבת ליתר אחריות ולתשומת לב בבחירת השיר והמבצע לאירוויזיון, לבל ניפול שוב לשלב המוקדם, אם לא נתברג בין עשרת השירים הראשונים באתונה.

על פניו, זה יהיה קשה. כי המבחר בקדם לא מרשים ורשימת המבצעים אינה מבטיחה. להוציא צביקה פיק, שהשתתפותו בקדם הפכה אותו כבר לאביזר תפאורה הכרחי, אין בה זמרים מהשורה הראשונה. וגם השירים, בהאזנה ראשונה (כפי שנחשפו השבוע ברשת ג`) לא מלמדים על בשורה יוצאת דופן, לא מספקים רגשי גאווה וגם לא מרמזים על תקווה. ככה זה כשבוחרים מבצע ומטילים עליו את בחירת השיר ולא להיפך.

ובכל זאת, המאבק על זכות הייצוג יהיה בין הדור החדש, של "כוכב נולד", לבין הגווארדיה הוותיקה. ואין הכוונה לשלמה גרוניך, הזמר המבוגר בתחרות, שלטעמי, הגיע אליה בטעות. גם אם השיר "אמא אדמה" (מילים: אושרת לי-פפיר, לחן: שלמה גרוניך) מעלה על נס ערכים חשובים של דו קיום, שוויון, אחווה ושלום, מיקומו, ראשון בסדר ההשמעה, בעייתי ומוקדם מדי לשיר עם מסר. לפחות הזמרת הערבייה הנפלאה לובנה סלאמה, אחת משותפותיו לביצוע (השנייה היא מיכל אדלר, אשתו של גרוניך), תקבל הזדמנות מצוינת לחשיפה בפני קהל דובר עברית. קשה להאמין שהצבעה לאומנית תשלח דווקא את השיר הזה.

גם הסיכויים של מאיה ואביבה אבידן (מקום שני בסדר ההשמעה), שני דורות באותה משפחה, אינם גבוהים. הגימיק ראוי, לא היה כמותו באירוויזיון, אבל צריך שיר חזק יותר מאשר "ילדה שלי", דיאלוג בין אם לבת, שמתנאה בנימה ים-תיכונית קלושה. דברים דומים אפשר להגיד על אבי פרץ (3), המצטרף האחרון לעגלת הקדם, ועל שירו "בואו נרקוד" (מלים משותפות לו ולדורון אלימלך ושרון אבילחק; לחן עדי ליאון). המינון הים-תיכוני מוגבר, אבל פרץ הוא מבצע אנמי מדי לתחרות הזאת, והשיר לא מפיל - קצבי ושמח, אך פשוט מדי.

יותר יווני מהיוונים?

לכאורה שני ההרכבים בקדם בנויים למתכונת הדינמית, הקופצנית והתזזיתית של האירוויזיון. ה"גיים בויז" (4) נסמכים על ההורמונים של מצביעות פוטנציאליות, אך שירם "כמה אהבה" (מלים ולחן מעיין כץ) לא מביא בשורה פופית מפעימה ועשוי לעורר געגוע עמוק ל"היי פייב". דווקא "אתה הכוכב" (מילים: ליאת רבנר; לחן: איתן אלבז), השיר של "הדיימונדז" (11) נשמע רענן, מעודכן ומלוטש יותר, עם תלכיד קולי מנוסה ומשתפר ולוק נוצץ ומבטיח. אולם העשור האחרון מלמד שהאירוויזיון אינו בית חם ללהקות, במיוחד לא ללהקת-בנות.

תשאלו את אדי בטלר מ"עדן" (מקום חמישי ב-1999 עם "יום הולדת שמח"), שמנסה הפעם את מזלו כסולן (7), עם "זה הזמן" (לחן שלו למלים של אורלי בורג ואסנת סבג), בלדת אר-אנ-בי דו-לשונית שהולמת את קולו ושירתו. מזמור הימנוני שמתאים מאוד למקהלה. באופן אבסורדי, העובדה שהשיר לא נשמע "ישראלי", תהיה בעוכריו, בהצבעה המקומית.

מבעיה דומה, של שיר שאינו ישראלי מובהק, אלא יווני-ים-תיכוני, עלול לסבול הצמד סטלוס ואורן חן (5). על סמך נתוני המכירה שלהם בחמש השנים האחרונות, הם הכוכבים הגדולים של הקדם. "חלום אוריינטלי" שלהם משחק על מלים (יוסי גיספן) בינלאומיות ולחן (שמעון בוסקילה) עממי וכובש. אך ספק אם הצליל היווני יסייע להם לייצג את ישראל ביוון דווקא. זה עשוי להיות גימיק יפה, עם פוטנציאל לנקודות מקפריסין ומיוון, אבל קודם צריך לעבור את שלב הקדם.

אלטון ג`ון של האירוויזיון

מי שזוכה לחשיפה ראשונה בקדם הוא גיא הררי (6), ועושה רושם שהוא מתכוון ביזנס. הוא עשוי בהחלט להיות ההפתעה של הקדם, בעזרת "תנו לאהבה" שכתב בעצמו והלחין עבורו הנרי בראטר, מכותבי הג`ינגלים המצליחים בארץ, וההעמדה שתבליט את כישורי הריקוד של דימה, מכוכבי מופע הבידור האילתי "וואו".

את הדור של כוכב נולד מייצגים שני צעירים. ציפי משהיד (8), נושרת העונה השנייה, שבונה קריירה סולנית בעזרת בצלאל אלוני (מנהלה המיתולוגי של עפרה חזה ז"ל). התנהלותה (החליפה שיר השבוע!) מלמדת שאינה נושאת עיניה לאתונה והקדם עבורה ועבור שירה "ציפור הסתיו" (מלים ולחן: רועי אלוני) הוא במה לחשיפה.

מיכאל קירקלין (10), פיינאליסט העונה האחרונה של "כוכב נולד" ישיר את "נשבר עם הרוח" (מילים ולחן: גיל סקופ) - בלדה מרגשת שמתכתבת עם סיפורו האישי. הוא עדיין לא שיכנע כזמר בוגר, אבל שבריריותו, חינו וחיוכו עשויים לשחזר את הצבעת האמון של הציבור בו. לא בטוח שזה יספיק באתונה.

היריב הגדול ביותר שלו הוא ...צביקה פיק. הזמר היחיד (9) שיש לו רק מה להפסיד בתחרות. האזנה בלתי משוחדת מלמדת ש"לפני שנפרדים" הוא שיר מצוין, אחד הטובים שכתב יואב גינאי (שותפו של פיק ב"דיוה" וב"נדליק ביחד נר"), אולם הכל תלוי בביצוע של פיק עצמו, שמסרב להסיק מסקנות, מתעקש ונחוש להיות אלטון ג`ון של האירוויזיון, תחרות שאינה מסבירה פנים למבצעים מבוגרים.

פסטיבל השירים מצטמק בשנתו השנייה

יום למחרת הקדם, ה-16 במרץ, הוא התאריך האחרון לכל המאוכזבים משיטת הבחירה של שירי האירוויזיון, לשלוח את יצירותיהם ל"פסטיבל השירים של ישראל", היוזמה המשותפת של "הפקות תוצרת הארץ", "קשת", זכיין ערוץ 2 ומועצת הפיס לתרבות ולאמנות, לשקם את ימיו ותדמיתו של פסטיבל הזמר והפזמון הישראלי המיתולוגי.

זו שנה שנייה במסורת החדשה. ה"פסטיבל" הראשון התקיים בדצמבר 2004, השני נדחה ל-4 במאי 2006, יום לאחר יום העצמאות, מועד שמדגיש את הזיקה לפסטיבל ההוא וגם את המחויבות להעשרת הזמר והפזמון הישראלי בשירים מקוריים חדשים.

גם השנה יבחר הפסטיבל שירים בשני מסלולים - "ביכורים", ליוצרים חובבים, חדשים ובלתי מוכרים (שיגישו את שיריהם עד ה-16 במרץ), ו"מקצוענים", עבור יוצרים מוכרים ומבצעים פעילים וידועים, שיזכו לארכה בשליחת ההצעות שלהם. בחלקו זה גם מסלול עוקף, שבו תיעשה פניה לזמרים וכותבים מטעם ההפקה, בה שותפים השנה גם גלי צה"ל ו"מוסיקה 24", שיבטיחו מטרייה תקשורתית לשירים שייבחרו.

מסלול החובבים יניב רק שיר אחד, שייבחר על ידי צופי הטלוויזיה במישדר מקדים (בראשון היו שני קדמים, השנה הצטמק התקציב), המסלול השני יספק שבעה-שמונה נוספים. ובסך הכל, לא יותר מתשעה שירים (כמו בקודם, לאחר פרישותו של ארקדי דוכין מסיבות בריאותיות). בניגוד ל"פסטיבל" הראשון, בו התמודדו המשתתפים על שני פרסים כספיים משמעותיים - 100,000 ש"ח (בהם זכה שי גבסו) ו-50,000 ש"ח (אקספרס 845) - דבר שתימרץ זמרים מוכרים ליטול בו חלק, הפסטיבל השני מציע רק פרס כספי אחד, בסך 50,000 ש"ח. והשאלה, למה "כוכב נולד" ראוי לתקציב ענק ו"שיר נולד" לתקציב מוצמק, היא רטורית בלבד.

בכל מקרה, יש לקוות ש"פסטיבל השירים של ישראל" יזכה להטביע חותם, ולא חותמת האבק שהייתה מנת חלקו של הפסטיבל ראשון.

פותח קופה: אירוויזיון - כבוד או עול?
פותח קופה: מפירי החוזים והאיש שלא אמר לא