מחול - עולים השבוע: "אמור" ועוד

סרטו של רפאל רביבו פשטני ולא מעמיק, "אמא!" עוכר שלווה, ומצרפת מגיעה הקומדיה "אליבי.קום"

"אמור" (ישראל, 2017)

דרמה. סרטו של רפאל רביבו. לאחר שלוש שנים חסרות מנוחה של דניאל (לירון לבו), צייר, באירופה, הוא שב לפתע לבית משפחתו החיה במושב במרכז הארץ. מתברר שאהובתו הנצחית לילה (אור אילן), שהייתה מורה למחול, שוכבת בבית החולים משותקת מצווארה ומטה - תוצאה של תאונת דרכים איומה בה נפגעה. משאלת מוות היא בקשתה היחידה. היא לא רוצה להמשיך ולחיות במצב הזה. אמה אליס (ענת עצמון) מבינה אותה ומנסה להקל עליה ככל יכולתה, אך אביה אלברט (גיל אלון), אדם דתי, טוען שהכל בידי שמיים. דניאל מתגנב לבית החולים אבל לא מתייצב מול לילה אלא עוקב אחריה מרחוק. בעת שהותו המחודשת במושב הוא מתעמת עם אחיו, רוני (דן תורג'מן), המאשים אותו בבריחה מתמדת מהחיים. מהי מטרת חזרתו של דניאל ומה בכוונתו לעשות? עם נטלי עטייה, תמר שם-אור, נעמה אמית, גל פרידמן, שושה גורן. 90 דקות.

הקריירה של הבמאי רפאל רביבו בן ה-75 לא שגרתית. הסרט הקודם שלו, המותחן הארוטי "מקום ליד הים", בכיכוב אלון אבוטבול וענת צחור, עלה למסכים לפני כמעט 30 שנה, ב-1988. ארבע שנים קודם לכן יצא סרטו הישראלי הראשון, "עדות מאונס", בכיכוב ענת עצמן (המופיעה כאמור גם ב"אמור") וסרטו הראשון "הבועה" נעשה בשוויץ ויצא ב-1975. "אמור" עוסק בנושא חשוב, המתת חסד, אלא שהטיפול בו שטחי, פשטני ולגמרי לא מעמיק. להוציא את הקונפליקט הדתי-מוסרי שהוא נוגע בו בקטנה אין כאן דיון רציני בנושא (כפי שהיה למשל ב"דבש", סרטה הראשון כבמאית של השחקנית ולריה גולינו מ-2014). גם המרקם המשפחתי שבונה רביבו והיחסים בין הנפשות הפועלות לא משכנע, בלשון המעטה, למרות שעמד לרשותו קאסט של שחקנים מוכשרים. התסריט שהופקד בידיהם לא היה טוב. הפוטנציאל שהיה טמון בסרט לא בא לידי ביטוי והוא מותיר תחושת החמצה.

למועדי הקרנות

אמור (תמונת יחסי ציבור)

"אמא!" (ארצות הברית, 2017)

דרמה-מתח. סרטו של דארן ארונופסקי. אמא (ג'ניפר לורנס) והוא (חוויאר ברדם) גרים בבית חלומות מרוחק שהם בנו על פי עיצובה, לאחר שביתו הקודם נשרף. שניהם בעלי נפש רגישה, היא מאוד פגיעה והוא, משורר בהווייתו, לא מצליח לכתוב כבר זמן רב. כאשר מתדפק על דלת ביתם גבר זר (אד האריס), רופא לדבריו, הוא מציע לארחו לזמן מה להיא לא מאושרת מכך, מאחר שהם לא מכירים אותו. זמן לא רב תגיע לבית גם אישה (מישל פייפר) המציגה עצמה כאשתו, ומצטרפת אף היא כאורחת-דיירת בבית, למגינת לבה של אמא, שהולכת ומאבדת את פרטיותה, את שליטתה בנעשה בבית ואת עשתונותיה. והדברים ילכו וייעשו מוזרים יותר ויותר, בעוד הוא זורם עם כל מה שקורה ומשתף פעולה עם האירועים שמתרחשים לכאורה מבלי שיוכל למנוע אותם שקורה ואמא מתחננת שיפסיק כי הנתינה האינסופית הנדרשת ממנה פוגעת בה ומערערת אותה. 121 דקות.

זה סרט שהצפייה בו מאוד עוכרת שלווה ומותירה תחושה של לחץ וחוסר נוחות קיצוני. בגלל המצלמה התזזיתית המקיפה ומסובבת את לורנס, בין היתר בסדרת תקריבים מעוותים. בגלל העלילה, המסופרת מזווית התבוננותה של אמא, שהיא אלגורית לחלוטין ואין בה ולו שמץ של מציאות שניתן להיאחז בה מבלי לשאול מה היא משקפת? מה הדימוי כאן? הבמאי ארונופסקי מספר שאת הטיוטה הראשונה לסרט כתב באינטנסיביות מטורפת בבית ריק במשך חמישה ימים, כשהמצב הקודר של האנושות וכדור הארץ היו הטריגר שלו. "אמא!" לא דומה לאף אחד מסרטיו הקודמים, בהם "רקוויאם לחלום" ו"ברבור שחור", שגם בהם היו אלמנטים של תפישת מציאות מסויטת. אלא שכאן הוא הביא זאת אל הקצה. אני לא יודע אם אני יכול לומר במפורש על מה הסרט ולמה התכוון המשורר - אבל עליי הוא עבד. באווירה הסהרורית והמטלטלת שהוא מחולל (הזכירה לי לרגעים את סרטיו של פולנסקי: "הדייר", "הרתיעה" ו"תינוקה של רוזמרי"). במשחק הטעון והמתערער ככל שהסרט מתקדם של לורנס וברדם. בכוריאוגרפיה התזזיתית המסוגננת של המצלמה שמסחררת אותך במשך לא מעט רגעים. הצפייה ב"אמא!" יוצרת קודם כל חוויה רגשית חזקה, שלא בטוח שכל אחד יוכל לעמוד בה. אבל שווה לנסות.

למועדי הקרנות

אמא! (תמונת יחסי ציבור)

"אליבי.קום" (צרפת, 2017)

דרמה. סרטו של פיליפ לשו. הרעיון המבריק של גרג (פיליפ לשו) לסטארט-אפ, "אליבי.קום", הופך להצלחה ענקית. מתברר שרבים מוכנים לשלם במיטב כספם כדי שימציאו להם אליבי לחיים הסודיים שהם מנהלים. בדרך להצלחה הגדולה פוגש גרג בפלו (אלודי פונטן), שעד מהרה מתברר כי היא הנערה עליה חלם כל חייו. כדי לייצר אליבי להיעדרויותיו התכופות, הוא מציג עצמו בפניה כאיש צוות אוויר, אף שהוא יודע שפלו שונאת שקרנים. העניינים מסתבכים כשמתברר לו שהחותן המיועד שלו ג'רארד (דידייה בורדון), אביה של פלו, הוא מהלקוחות הקבועים של "אליבי.קום". גרג יוצא כביכול לטנזניה, אך למעשה מגיע למלון בקאן כדי לספק כיסוי לבגידתו של החותן ברעייתו, מרטין (נטלי ביי). אלא שזו מגיעה לאותו מלון עצמו עם בתה פלו לחופשה ללא הגברים שלהן, העסוקים בשלהם, ובשלב זה נוצרת תסבוכת שגרג יתקשה להתיר. 87 דקות.

קומדיה צרפתית קלילה שלא צריך לקחת יותר מדי ברצינות ולקמט את המצח כדי להבין מה היא רוצה מאיתנו, אבל בהחלט אפשר ליהנות ממנה. יש בה את אותה ארומה של הקומדיות הצרפתיות של פעם, שבבסיסן שקרים נכלוליים והניסיונות לחפות עליהם ולהסתירם. הפלוט העלילתי קצבי ודינמי, השחקנים עושים עבודה קומית טובה והסרט משופע בהמון טריגרים "אידיוטיים" שמוסיפים צחוקים למדורה. מי שמחפש שעה וחצי של אתנחתא קומית, זה הסרט בשבילו.

למועדי הקרנות

אליבי.קום (תמונת יחסי ציבור)

"רק האמיצים" (ארצות הברית, 2017)

דרמה-אקשן. סרטו של ג'וזף קוסינסקי, המבוסס על אירועים אמיתיים שהתרחשו באריזונה ב-2013. "גרניט מאונטיין הוטשוטס" היא יחידת לוחמי אש באריזונה שמתפקידה להשתלט על שריפות יערות באזורה. היא נחשבת איכותית ויוקרתית יותר מאשר יחידות לוחמי האש הפועלים בשטח עירוני. בראש היחידה עומד אריק מארש (ג'וש ברולין) שתפקידו להנהיג את אנשיו וגם לקלוט אנשי צוות חדשים. אחד מהם הוא ברנדון מקדונו (מיילס טלר), צעיר לוזר, אלכוהוליסט שהסתבך וישב כמה ימים בכלא, ובנוסף לכך חברתו ההרה מסלקת אותו מחייה. מארש, שרעייתו אמנדה (ג'ניפר קונלי) תומכת בו למרות שעבודתו משבשת את חייהם הזוגיים, קולט את הפוטנציאל הטמון בבחור ומגייס אותו ליחידה. יחד עם חבריה האחרים, ביניהם ג'סי סטיד (ג'יימס באדג' דייל) וכריס מקנזי (טיילור קיטש) הם פועלים בשגרה סיזיפית מורכבת ומאומצת של כיבוי שריפות יערות בטכניקה של גיזום עצים והצתת שריפות קצה קטנות מקומיות המחניקות את האש המרכזית, וזאת בסיוע אווירי של סופר-טנקרים. כאשר פורצת שריפת ענק באזור יארנל היל, מוזנקת היחידה למקום. אלא שהפעם טעות טרגית תקשה מאוד על לוחמי האש לבצע את משימתם והם ייקלעו למצוקה קשה. עם ג'ף ברידג'ס, אנדי מקדואל, אלכס ראסל, סקוט הייז, בן הארדי. 133 דקות.

יש בסרט הזה את כל המרכיבים שמבדלים אותו מקלישאת ז'אנר "הגיבור האמריקני" הלעוסה לעייפה. בחלק הראשון של הסרט מתואר היומיום המפרך של אנשי "גרניט מאונטיין הוטשוטס", תוך שהסרט מיטיב לתאר את הנפשות הפועלות ונכנס לרזולוציה אישית שלהן, על רקע הקודים החברתיים והתרבותיים של המקום – דרום ארצות הברית. הצופה לומד גם כיצד נקלטים אנשים חדשים ביחידה ואיזה תרגילי כושר קרבי, כמעט צבאיים, הם עוברים כדי להיות כשירים למשימותיהם. אנחנו לומדים להכיר את לוחמי האש המחוספסים בחברה הפטריארכלית השוררת במקום, ואת הנשים החזקות והעצמאיות, מכורח הנסיבות, שלצידן. דימוי המופיע בתחילת הסרט, של דוב אחוז להבות הפורץ מתוך להבות שריפה אדירה ונעלם בחשכת היער אליו עדיין לא הגיעה האש, הוא מוטיב שיופיע גם בהמשך. "רק האמיצים" הוא סרט אותנטי מהפנט. בין אם זה בבנייה ההדרגתית של האווירה והסיפור. או בפירוטכניקה המשכנעת ומעוררת התדהמה לעיתים, של הדמיית שריפות הענק. או באפיון הנפשות הפועלות שמאחוריהן שחקני אופי נהדרים. גם לג'ף ברידג'ס יש כאן תפקיד קטן אך משמעותי בהקשר הריב של התמונה. הוא מהווה את מצפון הסרט, האיש מכיר את מציאות החיים הזאת יותר מכל אחד אחר. הבמאי ג'וזף קוסינסקי ביים את סרטי המדע בדיוני "טרון" ו"אבדון". אני משוכנע ש"רק האמיצים" יעלה אותו ליגה. מומלץ מאוד.

למועדי הקרנות

רק האמיצים (תמונת יחסי ציבור)

"הסערה" (ארצות הברית, 2017)

בדיוני. סרטו של דין דבלין. בעקבות סדרה חסרת תקדים של אסונות טבע המאיימים על קיומו של כדור הארץ, מתאחדות מדינות העולם למניעת האיום וקבוצת מדענים בינלאומית מפתחת רשת מורכבת של לוויינים שתאפשר שליטה על האקלים הגלובלי, תמנע אסונות טבע ותגן על ביטחון אוכלוסיית העולם. אלא שמשהו משתבש והמערכת שנבנתה כדי להגן על כדור הארץ מתחילה לתקוף אותו. נפתח מרוץ נגד הזמן כדי למנוע את הסערה שתשמיד את כל היצורים החיים בעולם. ג'ייק לאוסון (ג'רארד באטלר), אבי פרויקט האקלים, ממריא לתחנת השליטה הבינלאומית בחלל. למקום מגיע גם אחיו מקס (ג'ים סטרג'ס) ולמרות שהיה ביניהם נתק, הם חוברים יחד למשימה המשותפת ומגלים כי זו אינה בעיה מקרית בלוויינים אלא תקלה מכוונת על ידי גורם מתוך המערכת. עם אבי קורניש, אנדי גרסייה, אד האריס. 109 דקות.

למועדי הקרנות

הסערה (תמונת יחסי ציבור)