הכוריאוגרפית הקנדית מרתקת בפיענוח הבימתי של יצירת הירונימוס בוש ב"גן התענוגות הארציים"
מגלה
הלא
מודע
עונת המחול של האופרה הישראלית, והאמרגן הפועל עמה רפי בן יעקב רשאים להתפאר בהישג המיוחד של הביקור החוזר בארץ של להקת מארי שווינאר עם יצירתה הגדולה ״גן התענוגות הארציים״. מדובר במחוות במה נדירה לצייר ההולנדי הירונימוס בוש בן המאות ה- 15-14, שעלתה בבכורה לפני כשנה בעיר הולדתו של הצייר בהולנד וביום השנה החמש מאות למותו.
הטריפטיכון המצויר כשמן על עץ מוצג במוזיאון אל פראדו במדריד והעתק שלו כשטיח קיר מוצג באסקוריאל. הוא בנוי כספר, שבחוץ על דלתותיו הסגורות מתוארת הארץ המוקפת ים על רקע שמיים מעוננים, קרן שמש מאירה, ואלוהים בפינה השמאלית העליונה שמעליה ציטוט מתהילים ל"ג ט': ״כִּי הוּא אָמַר וַיֶּהִי הוּא צִוָּה וַיַּעֲמֹד״.
טריפטיכון הירונימוס בוש
כאשר נפתחות הדלתות הן מתארות את בריאת אדם וחווה בגן עדן בלוח השמאלי, ובלוח המרכזי - הגדול בשלושה - בוש מתאר את העולם הנפלא שהיינו חיים בו, אלמלא הנחש, התפוח, והחטא הקדמון. כולם עירומים, מאושרים, ודבר לא חסר. הלוח השלישי, הימני, הוא כבר סיפור אחר לחלוטין ומתאר את העונש על החטאים. חלק זה הופיע על עטיפת התקליט השלישי של להקת Deep Purple.
להקת המחול מארי שווינאר (צילום: ניקולאס ראול)
קרל יונג קרא לציור כולו: "אדון המפלצת ... מגלה הלא מודע" ומארי שווינאר שיצאה בעקבות הנסתר שינתה את סדר התמונות ופתחה את יצירתה המרתקת דווקא בדו-שיח פיוטי עם החלק השני. רקדני הלהקה בעירום מלא כמעט (כלומר עם חוטינים דקים בצבע הגוף הצבוע לבן) מדברים בתנועה מסוגננת עם הדמויות המצוירות. פרט לפרט, כפי שנראה בציור המוקרן ברקע ובשני מסכי-תקריבים בצדי הבמה.
בגיהינום
ובגן
עדן
במשך כחצי שעה הרקדנים מתענגים בתנוחות השונות ובפיתוח מודע לעצמו של הפרטים שעמם הם מנהלים את הדיאלוג הפתוח - שאינו מתחרה במצויר אך מתחבר ומבטא להפליא את אותה תחושה פנטסמגורית, עליזה, חופשית אך נטולת מיניות.
החלק השני, המתייחס בפראות בימתית לחלק הימני, ואף הוא נמשך כחצי שעה, כבר סוער ומסעיר ואפילו מטורף של גיהינום כמין ׳קן קוקייה׳ מוקדם. הוא נפתח כשאחת הרקדניות ניצבת על בימה ושואגת-זועקת פתיחה מצמיתה להמשך, שבו כל דאלים חוגג עם החפצים שהלהקה הכניסה לבמה, הכוללים פחי אשפה, שרביטים, והרבה פריטים שהרקדנים משתוללים עמם. הרבה מיניות, סאונד תוקפני ומאבק הישרדות.
החלק השלישי של שווינאר הוא החזרה לגן העדן בצלע השמאלית של הטריפטיכון, המצטיין בכוריאוגרפיה מרכזית מינימליסטית, שבה יש משחק מעניין עם אדרת זהובה, ובהמשך התקבצות מרשימה של כל הלהקה לגוף אחד ההולך ונעלם לאטו אל האין. כנפות הטריפטיכון נסגרות ועל מסכי הווידאו נגלה הציור של הארץ המוקפת במים עם הציטוט מתהילים.
להקת המחול מארי שווינאר (צילום: ניקולאס ראול)
את היצירה מלווה מוזיקה מיוחדת שכתב עבורה לואי דופור. מארי שווינאר גם עיצבה את הבמה ואת הווידאו המלווה את היצירה לכל מהלכה, ומחזק את התחושה שסכום הכוריאוגרפיה השלמה גדול מסכום חלקיה, וכי שווינאר חדרה למעמקי ההתבוננות של הירונימוס בוש.
התוצאה היא מופע מחולי-פלסטי ייחודי ונדיר, וחוויה מרגשת ומעוררת מחשבה לצופים בו.
לרכישת כרטיסים