היו לנו שנים לא מעט להתכונן לפרידה מהמפיק שמואל צמח, שהובא למנוחות לפני 30 יום. שנים שעברו בצל מאבק הרואי, נחוש ואלגנטי להיצמד לחיים ולצלם אנוש גם על כסא גלגלים. יעברו עוד שנים רבות עד שיימצא לו מחליף, אם בכלל. אולם כל הזמן שבעולם לא יוכל להשכיח את האיש המיוחד הזה, ויותר מזה את פועלו למען התרבות במדינת ישראל.
 
האימפרסריו האחרון
 
צמח, בן 85 במותו, היה אולי האימפרסריו האחרון בבידור הישראלי. ממשיך דרכם של משה ואלין, יעקב אורי ואברהם בוגטיר, אם להזכיר כמה מהשמות הבולטים בדור מייסדי הענף. כאמרגן הראשון שהיה יליד הארץ, צמח היה חוליה חשובה במרוץ הלפיד הסמנטי הבינדורי, ובמעתק שחל בשם התואר של העיסוק בייזום ובייבוא ההצגות, הופעות והפקות.

מאימפרסריו (מאיטלקית), שהיה התואר הקדום, בטרם מדינה ובטרם מונח עברי הולם; דרך אמרגן  - החידוש העברי (של הסופר והלשונאי אורי סלע) משנות ה-60, השנים בהן צמח החל בפעילותו; ועד למפיק, הנהוג ומקובל היום, ולפחות ב-30 השנים האחרונות. והוא גם שמילא אותה בתוכן ייחודי.

בפרקטיקה המעשית צמח קיצר, יותר מקודמיו, מרחקים בינינו לבין העולם, אולי גם עיתות וזמנים, בעידן שטיסות לחו"ל (ולא רק לצריכת תרבות) לא היו מקובלות. כמי שהיה מנהל להקות מחול ומפיק בתיאטרונו של המפיק האגדי גיורא גודיק, נחשף צמח לפניה הרבות והמגוונות של התרבות, ובשונה מעמיתיו הרבים, יבדלו לחיים ארוכים, גילה הבנה, העזה ויוזמה בתחומים שונים - ממוזיקה קלאסית, אופרה ובלט, דרך תיאטרון ומחזות זמר, ועד פולקלור ומוזיקה פופולרית. 



למעלה מימין: סיפור הפרברים, ליאונרד כהן, חוליו איגלסיאס. למטה מימין: אנריקו מאסיאס, סקורפיונס ופול אנקה (תמונות יחסי ציבור)

נחשון מופעי האצטדיונים
 
צמח נחשב לחלוץ מייבאי הכוכבים ולנחשון מופעי האיצטדיונים (הרבה לפני שפארק הירקון הוכשר כאכסניה לקונצרטים של רוק'נרול). לזכותו רשומים לעד מפגשים ראשונים של הקהל הישראלי עם אגדות בינלאומיות כפרנק סינטרה (ב-1962), ליאונרד כהן, ג'ואן באאז, ג'ודי קולינס, פיט סיגר, סיימון וגרפונקל, אריק קלפטון, אלטון ג'ון, רוד סטיוארט, טינה טרנר, רוברטה פלאק ואודטה ואפילו פול אנקה, באיחור מכעיס, אבל היסטורי. וגם אנריקו מסיאס, אדאמו, ברברה, ז'ורז' מוסטקי, ננה מושקורי, חוליו איגלסיאס ומרסדס סוסה, ולהקות כמרמלדה, סקורפיונס, מטליקה, אירוסמית וגאנז אנד רוזס.

הוא אחראי להיכרות ממקור ראשון עם הגולדן גייט, לוצ'אנו פברוטי, ז'אן פייר רמפל, שחקני התיאטרון איאן מק'קלן ודרק ג'קובי, המשורר יבגני יבטושנקו הרוסי, להקות המחול של מרתה גראהם, אלווין איילי, אנטוניו מרקז, בוריס אייפמן ואנטוניו גאדס, סולני הבולשוי ממוסקבה, בלט שטרסבורג, האופרה של ברלין, מזובשה הפולנית, איפי טומבי מדרום אפריקה, הרדיוסד שקספיר קומפני מלונדון, המנקינים מפולין, "פורגי ובס", "שורת המקהלה" ו"מאמא מיה", בנוסף להפקות ישראליות של "כנר על הגג", "גברתי הנאווה", "סיפור הפרברים" (בתיאטרונו של גודיק), "הרוטשילדים", "עלובי החיים" ואחרות כמפיק עצמאי. מקור מיוחד לגאווה היתה ההפקה "מרוסיה באהבה" שלאורך כעשור - בתפר שבין המאה ה-20 ל-21 - שציינה וחגגה את התערות העלייה מרוסיה בהופעות של אמנים-כוכבים מברית המועצות.

במקביל, וממש מראשית דרכו, רשם צמח את שמו כיצואן תרבות ישראלית מצטיין לעולם - בין היתר, התזמורת הפילהרמונית הישראלית, התיאטרון הקאמרי, להקת בת דור, להקות כרמון ושלום - וגם הפיק בשליחות המדינה לא מעט אירועים בחו"ל (בהן חגיגות העשור, 50 לישראל או  ביקורו של ראש הממשלה יצחק רבין בברית המועצות). בין הישגיו הבולטים בזירה הבינלאומית, פתיחת סניף לונדוני, אותו מנהלת בתו טלי, והפיכתו של הזמר אנריקו מסיאס ל"אזרח" ישראלי. 
 


למעלה מימין: פורגי ובס, עלובי החיים, גאנז אנד רוזס. למטה מימין: ארוסמית', לוצ'יאנו פברוטי ואלטון ג'ון (תמונות יחסי ציבור)

קשוח מבחוץ, רך מפנים
 
במושגים ישראליים שמואל צמח היה מפיק על. לא רק איש מקצוע שידו בכל, עם קשרים בינלאומיים מצוינים, ששימשו, כאמור לעיל, גם את המדינה. אלא אחד עם ידע, הבנה וניסיון שלא יסולאו בפז וגם אינסטינקטים חריפים, אינטואיציות מדויקות וזהירות בתכנון מהלכים.

אולם מעבר לכך צמח היה סופר-מפיק, עם אישיות יוצאת דופן. לא רק איש אשכולות עם אהבה לתרבות, מקצוען עם חוש עסקי מפותח, אלא גם אדם עם קסם אישי. אולי קשה וקשוח מבחוץ, אולם רך וצנוע מבפנים, טיפוס חם ומחבק, בעל חוש הומור ויכולת לדבר עם בני האדם בגובה העיניים ולהיכנס ללב כל אחד ואחד מהם. עמיתים ידעו שאצלו "לא חשוב הרווח, העיקר הרעיון והביצוע", לצעירים הציע לשים בצד "גרוש לבן ליום שחור" ולדורשים בשלומו השיב, עד יומו האחרון ממש, גם בכסא הגלגלים - "השבח לאל, תודה לשואל". תכונות אלה היקנו לו את מעמדו האהוב, הרם והמכובד בין עמיתיו, שבחרו בו כנשיא איגוד המפיקים והאמרגנים לכל חייו. ומהדגם הזה כבר לא מייצרים. נותרו מעט, אם בכלל.

צמח (מימין) עם פול אנקה (במרכז) ובנו - יואב צמח, צילום: איציק בירן


אינני יודע איך חבריו באיגוד מתעתדים להנציח את זכרו. הם יכולים לעשות זאת בשתי דרכים. בתמיכת המשפחה, אך יותר ממנה בחסות ובעזרת המדינה, שנהנתה משירותיו כל חייו, פעילות שהעשירה את עולמם התרבותי של מיליוני ישראלים, מבלי שהיו מודעים לכך.

האחת - קרן תמיכה על שמו, בין אם למפיקים עמיתים שנקלעים, חלילה, למצוקה פיננסית שלא באשמתם, בין אם לאמנים ישראלים בעלי פוטנציאל הנזקקים ל"דחיפה" בינלאומית בראשית דרכם.

השנייה היא פרס ממלכתי על שמו לאמן ישראלי או בינלאומי, ואולי למפיק ישראלי או בינלאומי, שפעילותם מתאפיינת ומצטיינת בהידוק הקשר התרבותי בין ישראל לעולם, הערך המוסף של פעילותו רבת השנים של צמח. ובימים של חרמות ונסיונות להפחיד אמנים שמבקשים להופיע בישראל, יש לכך חשיבות עצומה, שמשרדי התרבות, החוץ, התיירות, הכלכלה והתעשייה וגם האוצר, אינם יכולים להתעלם ממנה.