עושים את כל ההבדל
 
השבוע נפתחת רשמית העונה החדשה באופרה הישראלית עם האופרה המפורסמת "לה בוהם" של פוצ'יני.  ההפקה, שעמיתנו צבי גורן קשר לה שבחים, עלתה למעשה על במת האופרה לפני כשנתיים וחצי בבימוי  סטפנו מצוניס די פראלפרה.

ההבדל הראשון בין ההפקות הוא שהפעם מנצח על האופרה פרנצ'סקו צ'ילופו, מנצחת המשנה היא קרין בן יוסף וכמובן - רוב הזמרים חדשים. למה מעלה האופרה הישראלית את "לה בוהם" אחרי פרק זמן כה קצר יחסית?  התשובה ברורה מאליה - "לה בוהם" שייכת לאותן תריסר אופרות ששמן בלבד מרוקן את מלאי הכרטיסים - אופרה אהובה עם סיפור מרגש, נגישה לכל גיל ומקילה על הקהל להתאהב בדמויות ובעיקר במוזיקה הנפלאה של פוצ'יני. כך היה ומן הסתם כך יהיה.

העלילה עוסקת בסיפורם של ארבעה אמנים צעירים - רודולפו, מרצ'לו, שונאר וקולין - החיים בדוחק בעליית גג בפריז וידם אינה משגת לשלם את שכר הדירה. "לה בוהם" הוא סיפור האהבה קצר המועד של התופרת/הרוקמת מימי, שתסיים את חייה עם סוף האופרה, והמשורר רודולפו. "לה בוהם" הוא גם סיפורה של העיר פריז, שאותה אנחנו מגלים לאורך המערכה השנייה. לנגד עינינו ואוזנינו חולפים תושבי העיר הממלאים את רחובות הכרך הגדול, כאשר גיבורי האופרה יושבים ב"קפה מומוס" ומכלים את מעט המעות שהרוויח המוזיקאי שבחבורה.   

מה בכל זאת שונה משמעותית בהפקה שעולה השנה? צוות הזמרים. את התפקיד הנשי העיקרי - זה של מימי גיבורת האופרה - ימלאו לסירוגין אלה וסילביצקי ונועה דנון (הפעילה בעיקר בגרמניה). תפקיד מוזטה, מי שהייתה נערתו/ידועתו בציבור של מרצ'לו וכעת משמשת כפילגשו של הקשיש האמיד אלצ'ינדורו, הופקד בידיהן של הילה בג'יו ושירי ברקוביץ'. 

בין החזרות הצפופות נפגשנו לשיחות קצרות עם שניים מן הזמרים האורחים – אלכסי דולגוב, זמר הטנור הרוסי המגלם את המשורר המאוהב רודולפו, ופבריציו בג'י - זמר הבס האיטלקי המגלם בהפקה את קולין, הפילוסוף. 
 


לה בוהם (צילום: יוסי צבקר)


"דניאל אורן הרג אותי"
 
אלכסי דולגוב הפציע בחמישה תפקידים ראשיים על במת האופרה בתל אביב בארבע השנים האחרונות ובכל זאת הוא מכריז בפתח השיחה: "רודולפו הוא התפקיד שלי!"     

למה?

"כי אני מרגיש עדיין מאד צעיר וזו אופרה על צעירים."

זה בגלל הסגנון שמדבר אל זמרים רוסיים, הדרמה הריאליסטית לכאורה שמשתייכת לסגנון ה"וַוריזמו"?

"ללא ספק, זה נוכח באופרה הזאת יותר מאשר באחרות. אם אני נדרש לסגנן אני אוהב גם את סגנון ה'בלקנטו' כמו באופרות של דוניציטי. אבל אני גם לא משוכנע  שהאופרה הזאת היא וריזמו, לטעמי יש כאן סגנון שנמצא באמצע הדרך - בין וֶרדי לווריזמו. אבל התחושה החזקה היא שמדובר בסיפור על אנשים צעירים. שרתי את התפקיד הזה כבר שש פעמים."

אלכסי דולגוב, צילום: מירי שמיר


שש פעמים שונות בבימויים שונים?

"ועם מנצחים שונים. אבל ההפקה הראשונה שעשיתי ברוסיה בבימויו של אלכסנדר טיטל ובניצוחו של גארליק הייתה הטובה מכולן."  

דולגוב פרץ מרוסיה אל במות האופרה הבינלאומיות בעשור האחרון, בין השאר בלונדון, ניו יורק ועוד. אך למרות הכול, בסיס האם שלו נותר במוסקבה, שם הוא מתגורר עם אשתו, אף היא זמרת אופרה ששרה באופרה של הקונסרבטוריון המוסקבאי. "הופענו ביחד בתפקידים הראשיים ב'לה בוהם' כשהיינו סטודנטים," הוא משחזר. "אחר כך שרנו ב'דון ג'ובני', ואני מחכה להזדמנות נוספת שתאפשר לנו להופיע יחד."

מה עם אופרות רוסיות?

"שרתי את תפקיד לנסקי ב'יבגני אונייגין', אבל בשנים האחרונות יוצא שאני מוזמן כמעט אך ורק לאופרות איטלקיות. כאן בתל אביב אני מרגיש שמוזיקלית אני עומד לפרוץ עם התפקיד הזה. אני יודע שזו הפקה חוזרת, ויצא לי לעבוד בסלרנו עם דניאל אורן שניצח כאן על ההפקה הקודמת. זו הייתה חוויה מיוחדת. בחזרות הוא הרג אותי אבל בהופעות הוא התגלה כתומך מעולה שידע להוציא ממני את המיטב."  
 


לה בוהם (צילום: יוסי צבקר)

מרגיש כמו בבית
 
 כזמר רוסי, קשה לך לשיר באיטלקית?

"היום כבר פחות אבל בתחילת הדרך, הפונטיקה האיטלקית הייתה רחוקה ויעד קשה להשגה, קשה יותר אפילו מאופרות גרמניות. הברות פתוחות וגדולות, סיומי מילים בתנועות הפתוחות שכל כך מזוהות עם השפה האיטלקית. את כל אלה צריך ללמוד ולהתרגל. "

ואת השפות אתה לומד מהפקה להפקה.

"למעשה כן. היה לי מורה לאיטלקית בניו יורק, אבל את רוב העבודה על השפה אני עושה עם המאמן שאיתו אני מכין את ההפקה הקרובה. כיום אני חש יותר בבית באופרות האיטלקיות של המאה ה-19." 

איך נראה לוח העבודה שלך?

"יש לי כשש עד שמונה הפקות בשנה בבתי אופרה שונים בעולם, ונכון לרגע זה אין לי זמן להופעות באולמי קונצרטים או ברסיטלים. בינתיים ערב שבו אשיר שירים של צ'ייקובסקי או רחמנינוב הוא בגדר משאת נפש בלבד."

בשבילך כאמור זה ביקור חוזר בתל אביב. איך אתה מרגיש כאן בבית האופרה?

"התחושה העיקרית היא מאד משפחתית, דומה ליחס שקיבלתי ביוסטון או בוושינגטון". דולגוב מסיים את דבריו ורץ לחדרי החזרות של בית האופרה. 
  


לה בוהם (צילום: יוסי צבקר)

בן עירו של פאוורוטי
  
עבור פבריציו בג'י, זמר הבס האיטלקי המגלם בהפקה את קולין, הפילוסוף שבחבורת "לה בוהם", ההופעה בתל אביב היא בכורה של ממש. "זו הפעם הראשונה שאני שר בתל אביב והפעם הראשונה שלי בתפקיד הזה," הוא מתרגש. 

משיחות עם חברים חובבי אופרה שמעתי שיש לך כאן מעריצים ששמעו אותך בחו"ל?

"כן, גם אליי הגיעו המחמאות וזה בהחלט נעים - בעיקר כשאתה בארץ חדשה.  ההופעה שעליה מדובר התקיימה בפסטיבל שופן האחרון בוורשה. שם שרתי את בנקו בהפקה קונצרטית של "מקבת" ומסתבר שהיו ישראלים באולם."

מיהו קולין בשבילך?

"התפקיד לא גדול אבל אני מאוד אוהב אותו. מצד אחד הוא דמות סימפטית ומשתף פעולה בתמיכה של החברים במימי. האריה המפורסמת שלו שבה הוא נפרד ממעילו שיימכר על מנת לסייע למימי היא פנינה אופראית, אם שוכחים את ההקשר המתבקש - שהוא נפרד מן המעיל כשכבר קיץ. יש כאן התחכמות בבניית התפקיד. לכאורה הוא נפרד ממעיל, אבל למען האמת הוא אינו זקוק לו כי חם בחוץ.

"הוא הדמות השונה בחבורה, בעל מבט מפוכח, ואולי מאחר שהוא פילוסוף הוא מציע זווית שונה. השוני מתבטא גם בגוון הקול - הוא בס ומאיר את ארבעת החברים הצעירים מזווית הראיה הזאת."

פבריציו בג'י, צילום: מירי שמיר

מהיכן אתה באיטליה?

"ממוֹדֶנָה."

עיר מפורסמת עם זמר מפורסם – עירו של פאוורוטי.

"כן בוודאי," צוחק בג'י. "מודנה מפורסמת לא רק בגלל הזמר. היא העיר של הטורטליני, של חומץ הבלסמי, ושל מכוניות ה'מאזֶרַאטי' ו'פרארי'." 
 
מהבאסון אל הבס

איך התגלה המוזיקאי שבך?

"לאבא הייתה להקה שניגנה ג'אז ופופ בזמן הביטלס. הוא היה הקלידן  שבחבורה, והכריח אותי ללמוד פסנתר. למדתי ואחר כך התקבלתי לקונסרבטוריון העירוני, שם קבעו שאנגן באסון, וזה מה שעשיתי במשך שנים."

כאן בישראל הכרנו את סרג'ו אצוליני, נגן הבאסון האיטלקי שהגיע לכאן  לעתים קרובות.

"באמת?!  אני לא יכול אפילו להתחיל להסביר את הטוטאליות של המוזיקאי הזה. הוא המנטור שלי, הוא שינה ועיצב את חיי. ההשפעה שלו היא האירוע המכונן שלי כמוזיקאי. למדתי בהדרכתו שלוש שנים בבית הספר למוזיקה בבאזל, נשמתי את המוסיקה בהדרכתו. למעשה ניהלתי קריירה של נגן באסון פרילאנס קרוב ל-11 שנים עד 2011. באותה שנה עוד הופעתי כנגן ואז התחלתי גם לשיר. זכיתי בפרס בתחרות זמרה בגנואה והאופרות הראשונות שבהן השתתפתי בעקבות אותה זכיה היו 'ג'אני סקיקי' של פוצ'יני ו'פעמון הלילה' של דוניצטי."

ואז בעצם התחלת לשיר?

"גם כשאני שר אני עדיין מרגיש כנגן באסון. מה שקרה הוא שפעם באחת החזרות הערתי למנצח משהו על תפקידי הבאסון והוא שאל אותי אם שרתי פעם. הוא המליץ שאנסה, וככה התחלתי ללמוד. היה עוד חבר בתזמורת, כנר שהיה לזמר טנור, ושנינו פנינו לכיוון החדש. כך פרצה קריירת השירה שלי. זה קרה לפני שבע שנים, שנה לפני שזכיתי בתחרות. בגנואה שמע אותי סוכן שהחליט להחתים אותי ומאז אני זמר אופרה."

פיתחת אהבה לתפקיד מסוים או למלחין מסוים?

"בשבילי מוצרט הוא המלחין בהא הידיעה. בסתיו האחרון שרתי ב'נישואי פיגרו', שחזור הפקה שביים ג'ונתן מילר בפירנצה בשנת 1992. שרתי פעם אחת את פיגרו ופעם אחת את לפורלו ב'דון ג'ובני', שבשבילי היא האופרה האולטימטיבית.  לצורך עבודה על הקול היה מצוין לשיר את תפקיד סֶלים  באופרה 'טורקי באיטליה' של רוסיני, תפקיד שמפתח את יכולות הקולורטורה של הזמר." 


לה בוהם (צילום: יוסי צבקר)

"אני רוצה למצות את היכולות שלי"
 
עמיתך הרוסי דיבר על מורכבות השירה באיטלקית. לך כבר יצא לשיר בשפות שונות מאיטלקית?

"פעם אחת שרתי את אסקמיליו, הטרובדור ב'כרמן'. אני יודע שאשיר בצרפתית וברוסית אבל אני חושב שעליי להיצמד לדנ"א שלי כאיטלקי. זה לא רק איטלקי, זה גם המחוז שבו נולדת.

"אפילו באופרה הזאת, שחיבר פוצ'יני שהיה בן טוסקנה כמוני, יש מלים שמשמעותן היא משמעות לוקאלית שלא עוברת בתרגומים לשפות אחרות ואפילו לא לאיטלקית המודרנית. אני רוצה למצות את היכולות שלי. אני מרגיש שאני יכול באמת לגלות את המשמעות של הליברית.

"אתן לך דוגמא אחרת מ"לה בוהם" - ישנה מילה אחת, 'בֶּרלינגַאצ'וֹ', שגם האיטלקים לא מכירים. זו מילה שממש שייכת לטוסקנה, כינוי ליום חמישי שלפני פסטיבל חגיגי, וממנה נוצר פועל שמשמעותו לאכול ארוחה כמו בחג הזה. יש הרבה דוגמאות כאלה ולכן אני רוצה למצות את האיטלקית שלי."

לאן אתה ממשיך מכאן?

"אני חוזר לבצע את תפקיד קולין בתיאטרון סן קרלו בנפולי ואחר כך אשיר את סמואל ב'נשף המסכות' בננסי בניצוח רוני קלדרון. כמו שאתה רואה, אני ממשיך לעבוד עם ישראלים..."

לה בוהם (צילום: יוסי צבקר)

22 בנובמבר 2017 ב-20:00, 24 בנובמבר ב-13:00, 25, 26, 28 בנובמבר ב-20:00, 30 בנובמבר ב-18:00, 1 בדצמבר ב-13:00, 2, 4, 6, 7 בדצמבר ב-20:00, 8 בדצמבר ב-13:00 באופרה הישראלית בתל אביב. מחירי כרטיס: ₪ 190- 470 ₪. שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. להזמנת כרטיסים: 03-692777 או באתר האופרה הישראלית

לרכישת כרטיסים