מחול - אדי בטלר נוסע לאתונה

אם זה היה תלוי במיכל בן דוד היא הייתה שולחת את הגיימבויז לאתונה אבל העם החליט שאדי בטלר הוא הוא נציגנו הנבחר לאירוויזיון 2006. סיקור.

מהלב

אחרי שעתיים וחצי של שיעמום, חיוכים וצחקוקים חסרי שחר של המנחות יב"ז ועדן הראל וקרב לא מותח במיוחד נבחר אדי בטלר לייצג את ישראל באירוויזיון שייערך השנה באתונה. בטלר
ניצח עם השיר "זה הזמן", והשאיר מאחור את שני המתחרים העיקריים הגיימבויז והדיימונדZ.

בימת האירוויזיון לא זרה לבטלר. בשנת 99` הוא ייצג את ישראל יחד עם להקת "עדן" בשיר "הפי בירת`דיי". השנה החליט הסוכן של בטלר לרשום אותו לתחרות, ובישר לו על כך רק לאחר שבטלר נבחר להיות אחד המבצעים. בימים אלה הוא עובר תהליך גיור, ולדבריו היה בטוח שהשיר ידבר אל הרבה ישראלים, כיוון שהוא בא מהלב וממחיש את האהבה שחש בטלר לישראל.

קדם אירוויזיון 2006 סבל מבעיות תקציב קשות, ומביטולים של כוכבים זמרים שהיו אמורים לקחת בו חלק. אבי גרייניק, מאיה בוסקילה, הדר עוזרי, רמה מסינגר ואחרים ויתרו השנה על התחרות, והשאירו אותנו עם רשימה די אפורה של זמרים שיעל בר זוהר הגדירה בצדק כמוכרים ומוכרים פחות. בסופו של דבר השתתפו בתחרות שלמה גרוניך, מיכל אדלר ולובנה סלאמה, אביבה ומאיה אבידן, אבי פרץ, סטלוס ואורן חן, גיא הררי, צביקה פיק, מיכאל קירקליין, הגיימבויז, הדימונדZ , אדי בטלר וציפי משהיד.

שלא מרצונה בגרין רום

בניגוד לשנה שעברה שבה החליטו אנשי הערוץ הראשון להעניש את הצופים אחרי שבחרו במורן אטיאס להנחות את הטקס, השנה המשימה הייתה קלה הרבה יותר. אמנם המתקתקות ומילות החיבה שהרעיפה בר זוהר על כל הסובבים די העיקו אחרי זמן מה, אבל בהשוואה לשנה שעברה היא הייתה פשוט תענוג.

לעדן הראל אפשר לדעתי היה למצוא מחליפה שתיקח את התפקיד קצת יותר ברצינות, ולא תיראה כמי שנחתה לגרין רום שלא מרצונה, ועכשיו מנסה לעשות הכל כדי להתחמק משם. חוץ מזה, הצחוקים הבלתי מוסברים של המנחות נראו לעיתים כאילו הן שותפות לאיזו בדיחה שלא מגלים לצופים (אולי רון פרשט הטיל עליהן קסם כלשהו), אבל מי שהתרכז בשמלה של בר זוהר בהחלט יכול היה לשרוד את הקדם הזה בכבוד.

לפני כל ביצוע הוקרן קטע של הזמרים על יאכטה לבושים בבגדי מלח. כל אחד מהם אמר כמה מילות אהבה למדינה, לקדם אירוויזיון ותיבל בכמה מילים על עצמו. גם כאן השיעמום חגג, חוץ מהגיימבויז שנראו ממש שווים על הסיפון, כל היתר נראו כמו מלחים על הטיטאניק רגע לפני שהיא שוקעת למצולות.

תם זמנם של הדינוזאורים

בכלל בעיניי הגיימבויז היו נקודת האור של הקדם הזה, ואם זה היה תלוי בי הם היו עולים במאי על המטוס לאתונה. כמו הרבה מתמודדים אחרים, גם השיר שלהם – "כמה אהבה" – עסק בעניינים שבלב, אבל בניגוד לאחרים הם נתנו גם שואו. ריקודים, תנועות מתואמות, חיוכים שווים למצלמה – מה עוד צריך כדי להגיע לאחד המקומות הראשונים בתחרות האירופאית.

מולם נראו צביקה פיק (עם פסנתר, ארבע זמרות ליווי וכנרית), שלמה גרוניך (עם שיר ששוב חוזר על עיקרון השילוב בין זמר יהודי לזמרת ערביה) ואבי פרץ (עם שיר חאפלות בשקל) כמו מופע פורים של מוסד גריאטרי.

מארגני הקדם צריכים סוף סוף להבין שתם זמנם של הדינוזאורים של המוזיקה הישראלית בקדם אירוויזיון. אף אחד כבר לא מאמין לשירי השלום ולשילוב בין קול ערבי לקול יהודי. שירי מימון שהגיעה בשנה שעברה למקום הרביעי בתחרות עשתה את זה בזכות הקול שלה, ההופעה שלה (כן, גם המחשוף) ובזכות זה שהשיר היה יפה ולא התיימר להביא שלום או אחווה בעולם.

זמרים כמו רוני, הגיימבויז, עברי לידר, הראל מויאל יכולים להביא כבוד למדינת ישראל. הם יפים, הם סקסיים, השירים שלהם קליטים, וכיף להסתכל עליהם נותנים שואו על הבמה. די, מספיק כבר עם הפסנתר באמצע המסך, והכנר שעומד בצד. זה היה טוב לשנות השמונים וגם אז זה עשה לנו פאדיחות (שרה`לה שרון היא דוגמה מעולה לזה).

אדי בטלר הולך לייצג את ישראל השנה באירוויזיון. לדעתי הוא לא יוכל לשחזר את ההצלחה של שירי מימון. אולי אני טועה. הלוואי שאני טועה. ניפגש במאי.

פותח קופה: קדם לקדם אירוויזיון