מחול - עולים השבוע: "העיתון" ועוד

סרטו של סטיבן ספילברג רהוט, מהוקצע ומרגש, "העדות" מרתק ומומלץ ו"הלומים" אמין ומרשים

"העיתון" (ארצות הברית, 2017)

דרמה. סרטו של סטיבן ספילברג. העלילה נפתחת ב-1966. דן אלסברג (מתיו ריס) הוא משקיף הנמצא עם הכוחות האמריקניים בשדה הקרב בווייטנאם. מאוחר יותר, ב-1971, כשהוא עובד במכון ראנד שבמשרד ההגנה האמריקני בוושינגטון מחליט אלסברג לגנוב מהכספת שם מסמכים סודיים אותם ביקש שיכינו עבורו רוברט מקנמרה (ברוס גרינווד), שר ההגנה אז. את המסמכים הללו הוא מעביר לעיתון "ניו יורק טיימס", המפרסם כתבה בנושא, על שקרי הממשל לציבור האמריקני מאז ימי הנשיא טרומן ועד ניקסון, באשר למעורבות ארצות הברית בהודו-סין. צו בית משפט, לדרישת הממשל, מונע כל פרסום נוסף. בן ברדלי (טום הנקס), עורך ה"וושינגטון פוסט" מחליט לשלוח את בכירי כתביו לאתר את המקור לידיעה של ה"טיימס" ולגולל את הסיפור כולו. זאת בעוד הבוסית שלו, המו"לית קיי גרהם (מריל סטריפ), נאבקת לשמר את עסקי העיתונות שירשה מבעלה שהתאבד, ויוצאת להנפקה בבורסה, על מנת להשיג אמצעים להמשך פעילות העיתון. כאשר יגיעו לידיהם המסמכים הנחשקים, יצטרכו קיי ובן להתמודד עם דילמות קשות בנוגע לפרסום המסמכים בניגוד להחלטת בית המשפט בנוגע לפרסומים הקודמים של ה"טיימס", מה גם שמקנמרה הוא ידיד אישי של קיי. עם שרה פולסון, בוב אודנקירק. 116 דקות.

טיפול מעולה, אקטואלי ורלוונטי, של סטיבן ספילברג בפרשת מסמכי הפנטגון. בעידן שבו נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ טוען ל"פייק ניוז", הסרט נותן לאישיו המטריד הזה תשובה מוחצת, ופותח מחדש באופן מזהיר את הסוגיות המרכזיות בדמוקרטיה פתוחה: זכות הציבור לדעת, חופש העיתונות והמאבק שלעולם לא יסתיים כנראה בין שלוש הצלעות - הממסד הפוליטי, התקשורת ובית המשפט. ספילברג מנצח כאן על סרט רהוט, מהוקצע ומרגש, הנשען על מפגש הפסגה הראשון של הגברת והאדון הראשונים של הקולנוע האמריקני - אם אני יכול להגדיר אותם כך - מריל סטריפ וטום הנקס. שניהם מצוינים, אם כי סטריפ, אותה הורגלנו לראות בתפקידים מוחצנים, למשל ב"פלורנס פוסטר ג'נקינס", "גברת הברזל", "ג'ולי וגו'ליה" ועוד, מבצעת כאן תפקיד שקט, מאופק ומרוסן מרתק - עוד צבע למגוון הדמויות עליהן היא חתומה במרוצת הקריירה הארוכה והמפוארת שלה. כהרגלו, ספילברג גם משחזר להפליא את כל הטעון הרכבה מחדש של המציאות של פעם. בעיקר כל הקשור בעולם העיתונות המודפסת של שנות ה-70, מחדרי העבודה במרחבים פתוחים, דרך תבליטי דפוס הבלט ועד מכונות פסי ייצור העיתונים המאסיביות. כדאי שלא להחמיץ את הסרט הזה.

דירוג: **** וחצי

למועדי הקרנות

העיתון, תמונת יחסי ציבור

"העדות" (ישראל, 2017)

דרמה. סרטו של עמיחי גרינברג. יואל (אורי פפר), היסטוריון חוקר חרדי, חושף מקרה של טבח יהודים שהתרחש בשלהי מלחמת העולם השנייה בכפר קטן באוסטריה בשם רכניץ. מתברר לו כי אילי נדל"ן מקומיים מתכוננים לבנות בשדות בהן נמצא קבר האחים של היהודים הנטבחים, והוא יוצא למאבק נואש נגד הזמן כדי למנוע את המהלך. עליו לנהל חקירה ממצה ויסודית אך מהירה, כדי לאתר הוכחות לביצוע הטבח, ולא פחות חשוב מכך את מיקומו המדויק של קבר האחים, כדי לקבל החלטה של בית המשפט שתאפשר את חשיפתו. בחקירתו המאומצת, הכרוכה בנבירה בארכיונים ובגביית עדויות, מגלה יואל עובדות מפתיעות שבין היתר קשורות לאמו, המטלטלות את עולמו ומספקות לו תובנות חדשות על זהותו וחייו שלו. במקביל הוא מנסה גם לייצב את מערכת היחסים שלו עם בנו, שהגיע לגיל מצוות. עם שמוליק עצמן, חגית דסברג, ליא קניג, מרים גבריאלי, יצחק חזקיה. 93 דקות.

סרט הביכורים באורך מלא של גרינברג, זוכה פרס הסרט הטוב בפסטיבל חיפה 2017, הוא דוגמה מצוינת לבניית מרקם קולנועי בעל יסודות מוצקים, שעליו נוצר שלב אחר שלב סיפור מרתק. הוא מבוסס עובדתית על פרשת רכניץ, אך הנדבכים הנרטיביים שגרינברג הוסיף לשלד העלילתי הזה יוצקים לתוכו תוכן אישי מסעיר. הסרט עוסק בבעיית הזהות של הגיבור, כשהקטליזטור לכך הוא החקירה בניהולו, שבנויה בתבנית של סרט מתח כך שעליו להגיע לתוצאות כנגד שעון הזמן המתקתק. אופיו הריאקציונרי של הסרט, שגם מתכתב עם טכניקות הז'אנר התיעודי, משרת היטב את היצירה החזקה והמגובשת הזו. תורמת לכך עבודתו המצוינת של אורי פפר, שחקן אופי רב פנים, שגם מוקף כאן בסוללה של שחקנים מנוסים התורמים לאמינות הסרט. מומלץ מאוד.

דירוג: ****

למועדי הקרנות

העדות, תמונת יחסי ציבור

"הלומים" (ישראל, 2017)

דרמה. סרטם של ארז מזרחי וסהר שביט. העלילה נפתחת ביום האחרון של מלחמת ששת הימים, כאשר מנשה (עמוס תמם), חייל קרבי, נקלע להיתקלות עם כוח אויב, וחברו הטוב אייל נהרג לידו. מכאן קופצת העלילה שש שנים קדימה. מנשה נשוי לדפנה (אדוה בולה) ולהם ילד בן עשר, שלומי (רועי פינק). מנשה, העובד כנהג בחברת "טמפו", אינו מתפקד כמעט כבעל וכאב. כשהוא בבית מתעטף מנשה בשתיקות ארוכות, מרבה לעשן והתקשורת שלו עם אשתו ובנו מינימליסטית מאוד. מאז שובו מהמלחמה, החברה הקרובה והשכנים רואים בו אדם מוזר ותמהוני. דפנה מנסה לסייע ולתמוך, ואף להיפגש עם גורמי הצבא ללא ידיעתו על מנת להביא לשינוי במצבו, אך נראה כי דבר לא עוזר. עם שמיל בן ארי, ערן איווניר.

נעשו כאן כבר כמה סרטים שעוסקים בנושא הכאוב הזה. "הלם קרב" של יואל שרון, "רסיסים", של יוסי זומר, "ואלס עם באשיר" של ארי פולמן ולאחרונה "הכל שבור ורוקד" של נוני גפן. "הלומים", ששמו אמנם מרמז על נושאו, מיטיב להציג את הסימפטומים של הטראומה כשעדיין לא ידעו לאבחן אותה ולקרוא לה בשם. בסרטם הארוך הראשון מצליחים מזרחי ושביט לשרטט באמינות ובאותנטיות את שגרת החיים של משפחה בשנות ה-70, שאינה מאוזנת בגלל תפקודו הלקוי של האב. זה מתבטא בשתיקותיו, התפרצויותיו הפתאומיות, ראשו הצונח מדי פעם על צופר הרכב שמשמיע את זעקתו האילמת, והיעדרותו מיום ההולדת של בנו. עמוס תמם מגלם דמות פגיעה, רעועה, משוועת לעזרה, ועושה זאת באופן מעורר השראה. לא קל לאפיין דמות כמעט אך ורק בשתיקות, הסתגרויות ומבטים מכונסים. גם אדוה בולה עושה בהצלחה רבה תפקיד טעון ולא פשוט. לכך צריך להוסיף את שחזור התקופה המוקפד, שתורם לתוצאה הטובה והמרשימה.

דירוג: ****

למועדי הקרנות

הלומים, תמונת יחסי ציבור

"הפרעה בקצב הלב" (רוסיה-פינלנד-גרמניה, 2017)

דרמה. סרטו של בוריס חלבניקוב. אולג (אלכסנדר יטשנקו) הוא פרמדיק צעיר ומוכשר, הנמנה עם צוות אמבולנס המוזעק לטפל בחולים ולפנותם לבית החולים במקרה הצורך. אשתו קטיה (אירינה גורבצ'בה) עובדת כאחות בחדר המיון במוסד הרפואי. היא אוהבת את אולג, אבל נמאס לה מכך שהוא מתעניין יותר בחולים מאשר בה והיא מבקשת ממנו גט. המנהל החדש והנוקשה של יחידת הפרמדיקים קובע חוקים חדשים בעבודה, כדי לייעל כביכול את המוסד, לחסוך בהוצאות ולא לאפשר לצוותים להיענות לכל קריאה. את אולג החוקים החדשים לא מעניינים. הוא יעשה הכל כדי להציל חיים ולסייע לכל חולה, מה שגורר עימות בינו ובין הבוס החדש. המשבר בעבודה נכרך גם במשבר האישי שלו עם רעייתו, שהיחסים ביניהם מדרדרים עוד יותר. והוא גם צריך להתמודד עם כמויות האלכוהול שהוא צורך. 116 דקות.

סרט רגיש ואנושי, המספק הצצה מסקרנת למתרחש במערכת הבריאות ברוסיה והתנהלותה העכשווית - שגם משמש כסיסמוגרף למערכת היחסים שבין גיבורי הסרט, אולג וקטיה. יש ל"הפרעות בקצב הלב" איכויות אותנטיות, כמו דוקומנטריות, של העתקת פיסת חיים מהמציאות בה חיים גיבוריו והעברתה למסך. אנחנו למדים על שגרת יומו המבולגנת של אולג המסור לעבודתו ומזניח את חייו האישיים, וכפועל יוצא מכך את גישתה המתייאשת והמוותרת על הנישואים של קטיה. אנחנו חוזים במערכת של קבלת החלטות קריטיות, פועל יוצא של שגרת יומו ועבודתו של אולג, שלרוב מצילות חיים אך לעיתים גם מסתיימות במוות של חולים. זה מערער את אולג ומשבש את חייו, שגם כך קשה לו להשתלט עליהם. בזכות הבימוי המדויק, בעל הרגישות ההומנית, של חלבניקוב, משחקם של יטשנקו וגורבצ'ובה יורד לפרטי הפרטים של דופק החיים של הגיבורים ולרזולוציות המגדירות את היחסים המורכבים ביניהם, על רקע עבודתם שירצו או לא, כרוכה בחיי אדם.

דירוג: *** וחצי

למועדי הקרנות

הפרעה בקצב הלב, תמונת יחסי ציבור