מחול - עולים השבוע: "מסתור" ועוד

סרטו של ערן ריקליס מותח ומפתיע אך משהו עדיין חסר, ו"המשימה" הוא פרי ביאושים של וולטר היל

"מסתור" (ישראל, 2017)

דרמה-מתח. סרטו של ערן ריקליס. נעמי (נטע ריסקין), סוכנת מוסד שלא עבדה בשירות כשנתיים בגלל נסיבות אישיות, מתבקשת על ידי גד (ליאור אשכנזי), בכיר בארגון, לצאת להמבורג שבגרמניה כדי לשמור בדירת מסתור על משת"פית של ישראל בלבנון הנחשדת שם בבגידה. כחלק מהמאמצים להגן עליה, הוברחה האישה מלבנון ועברה ניתוח פלסטי משנה זהות. לאחר שתחלים מההליך הרפואי, היא תיעלם בצפון אמריקה ותפתח דף חדש בחייה. נעמי מצטיידת בשם קלאודיה ובדרכון גרמני ומגיעה לדירה שבה היא פוגשה במונה (גולשיפטה פרהני). פניה של זו עטופים עדיין בתחבושות לאחר הניתוח הפלסטי שעברה. תחילה שוררים בין השתיים מתח וחוסר אמון, אבל אט אט הם מתפוגגים והן לומדות לבטוח זו בזו. אלא שחייה של מונה עדיין בסכנה מוחשית ונעמי חייבת להיות על המשמר ובדריכות מתמדת, בעוד חוליה מלבנון מתכננת לפגוע בבת החסות שלה. 93 ודקות.

ערן ריקליס הוא יוצר סרטים סדרתי מוכשר ומיומן, אחד הפוריים מבין הבמאים הפעילים כאן. כמו ב"הכלה הסורית", "עץ לימון" וסרטים נוספים שלו, גם עלילת "מסתור" נשענת על הקונפליקט שלנו עם שכנינו, אבל כאן מרכיבי המותחן חזקים לא פחות, כמו גם האינטראקציה המסקרנת, המאתגרת והמסוכנת בין שתי נשים חזקות ונחושות שלוקחות שליטה על גורלן. את ריסקין המצוינת ראינו בשנה החולפת גם ב"געגוע", ופרהני המעולה שיחקה ב"פטרסון", "אבן הסבלנות", "גוף השקרים" ועוד – והחיבור בין שתיהן עובד יפה. כך גם האלמנטים הבונים את המתח עד לכדי סדרת אירועים דרמתיים מפתיעים. אבל עדיין חסר לי משהו בסיפור, באמצעים האמנותיים שבהם משתמש ריקליס ובעובדה שאין כאן ממד אלגורי, שיבדל את הסרט ויגרום לו להיראות מורכב ומשמעותי יותר.

דירוג: *** וחצי

למועדי הקרנות

מסתור, תמונת יחסי ציבור

"המשימה" (צרפת-קנדה-ארצות הברית, 2016)

דרמה-מתח-אקשן. סרטו של וולטר היל. ד"ר רייצ'ל (סיגורני וויבר), מנתחת פלסטית מבריקה, עצורה בעקבות תקרית שאירעה רגע לפני שעמדה לבצע ניתוח, ובה נרצחו שלושה גברים והיא עצמה נפצעה. היא מתוודה בפני פסיכולוג על כך שערכה ניתוח שינוי מין אכזרי ברוצח השכיר פרנק קיצ'ן, בנקמה על כך שרצח את אחיה ההולל. אלא שהמשטרה לא מצליחה לאתר את קיצ'ן. ציר העלילה השני של הסרט עוקב אחר קיצ'ן שהפך מגבר לאישה (מישל רודריגז, המגלמת אותו גם בפאזה שלו כגבר, לפני הניתוח) ונאלצת להשלים עם גורלה ועם האקט המחריד שבוצע בגופה ומבקשת להיפרע מכל מי שהיה מעורב במעשה, כולל המנתחת. עם טוני שלהוב, אנתוני לה'פגלייה. 95 דקות.

את וולטר היל אנחנו מכירים ממספר רב של סרטים מצוינים כמו "הנהג", "רחובות של אש", "חבורת הלוחמים", "48 שעות" ועוד. הייתה לי ציפייה שסרט חדש שלו יאזכר במשהו את האיכויות שאפיינו את עבודותיו הידועות מהעבר, אבל זה לא קורה. אמנם הסיפור קיצוני ומופרך, אבל זה לא עיקר הבעיה. הנרטיב ופיתוחו הפילמאי נראים כאן כשייכים לסרט אקשן סוג ב'. זול, פשטני, חסר כל ערך מוסף. כל זאת למרות שמככבת בו סיגורני וויבר, שכנראה האמינה שבבימויו של היל, התסריט שניתן לה ייראה על המסך אחרת. בפועל זה סרט וולגרי ונחות, ואני לא ממליץ לצפות בו אלא אם כן אתם מעריצים נלהבים של וולטר היל ומוכנים לראות גם פרי ביאושים שלו.

דירוג: ** וחצי

למועדי הקרנות

המשימה, תמונת יחסי ציבור

"קרא לי בשמך" (איטליה-צרפת-ברזיל-ארצות הברית, 2017)

דרמה. סרטו של לוקה גואדנינו על פי תסריטו של ג'יימס אייבורי שעיבד לקולנוע את ספרו של אנדרה אסימן. השנה היא 1983. בעיירה ציורית יפהפייה באזור פסטורלי בצפון איטליה מתגוררת משפחה יהודית, בורגנית ואינטלקטואלית. אבי המשפחה (מייקל סטולברג) הוא פרופסור לארכיאולוגיה, ורעייתו אנלה (אמירה קאסאר) היא מתורגמנית. לחופשת הקיץ מגיע להתאכסן בבית המשפחה אוליבר (ארני האמר), האסיסטנט של הארכיאולוג, צעיר אקדמאי נאה וכריזמתי, יהודי אף הוא. אליו (טימותי צ'למאט), בנו בן ה-17 של הפרופסור, צעיר תרבותי המרבה לקרוא ספרים ולנגן יצירות קלאסיות על פסנתר, מתחבר אל אוליבר והשניים מבלים יחדיו באזור. תוך כדי פלירטוטים שלהם עם בנות וגילויו של אליו הצעיר את נפלאות המין, הולך ונרקם אט אט קשר אינטימי גם בינו ובין אוליבר. עם אסתר גארל. 132 דקות.

זהו פרק הסיום ב"טרילוגיית התשוקה" של הבמאי גואדנינו (קדמו לו "אני אהבה" ו"גלים גבוהים"). את התסריט כתב כאמור ג'יימס אייבורי הבריטי, במאי בעל לא מעט קבלות שנראה כי תסריט זה מתכתב במידה מסוימת עם סרטו "זכרונות אהבה מפירנצה". זהו סרט התבגרות יפה, רגיש וסנטימנטלי, שמקום התרחשותו מוסיף לו נופך נוסטלגי, רומנטי ואף ריאקציונרי, במובן הטוב של המילה. מעשה היצירה הקולנועית כאן נראה נכון, מושקע, מופק, מוקפד ומדויק. בניית הסיפור, מרקם העלילה ועלילות המשנה הצפונות בה. עבודת הבימוי והמשחק. המרכיבים הטכניים, בעיקר הצילום והעריכה. ובכל זאת, חסר לי בסיפור הקולנועי הזה משהו שיהפוך אותו ליצירה חשובה באמת. הוא מיינסטרימי להחריד, בלי שאר רוח. המועמדויות שלו לגלובוס הזהב וכעת גם לאוסקר קצת מוציאות אותו בעיניי מהפרופורציות הנכונות שלו.

דירוג: *** וחצי

למועדי הקרנות

קרא לי בשמך, תמונת יחסי ציבור

"לעבור את הגבול" (צרפת-בלגיה, 2017)

דרמה. סרטו של לוקא בלבו. פולין (אמילי דקאן), אחות במקצועה, היא אישה צעירה בעלת תפיסות עולם ליברליות וערכים המקדשים את הפלורליזם המחשבתי. נסיבות שונות, חלקן לא מתוכננות, הופכות אותה למישהי אחרת. פולין מוצאת עצמה עומדת בראש תנועה פוליטית ימנית שמרנית בעירה, המתמודדת בבחירות המוניציפליות בצרפת. השינוי הקיצוני שחל בה והליכתה נגד עקרונותיה הקודמים, מרחיקים ממנה את חבריה, בני משפחתה ואפילו את מטופליה. עם אנדרה דוסוליה, גיום גואי. 118 דקות.

למועדי הקרנות

לעבור את הגבול, תמונת יחסי ציבור

"הרץ במבוך: תרופת המוות" (ארצות הברית, 2017)

פנטזיה. סרטו של ווס בול. בפרק השלישי המסיים את הסאגה הבדיונית, תומאס (דילן אובריאן) מוביל את חבריו "הקורחים" הנמלטים במשימתם האחרונה והמסוכנת ביותר. על מנת להציל על חבריהם, עליהם לחדור אל העיר האחרונה האגדית, לבירינת ממלכד הנשלט בידי ארגון WCKD - שמתגלה כמבוך הקטלני ביותר עד כה. מי שיצליח לצלוח אותו בחיים יקבל את התשובות לשאלות ש"הקורחים" שואלים מאז הגיעו למבוך לראשונה. 140 דקות.

למועדי הקרנות

הרץ במבוך: תרופת המוות, תמונת יחסי ציבור