מחול - המחווה לצלילי הכרם בכנס לשון ראשון

תזמורת פירקת אל נור חשמלה בליווי השירים שביצעו קרולינה, שלומי סרנגה, עמיר בניון, שירן אברהם, חנן בן ארי, דקלון ויהודה קיסר

אפשר להבין את מארגני כנס לשון ראשון ה-11, ששילבו קונצרט מחווה ללהקת צלילי הכרם בין אירועי הפסטיבל. מבחינות שונות, ב"צלילי הכרם" שחדלה רשמית להתקיים לפני 30 שנה אך מורשתה עדיין חיה ונוכחת בקרב זמרים מכל גווני העדות והסגנונות, התקיים חיבור מרתק בין תרבויות ים-תיכוניות על פלטפורמה של שירה בעברית, כגורם מכונן בעיצוב פניה של המוזיקה הפופולרית הישראלית.

"צלילי הכרם" הוקמה אמנם ב-1972, על ידי הזמר דקלון (יוסי לוי) ונגן הגיטרה בן מוש (משה בן משה), אולם באבולוציה של השירה העממית המזרחית-ישראלית, יש שרואים בה ממשיכת דרך של "חבורת האש", קבוצת זמרים, חברי המחלקה הערבית של הפלמ"ח, שנהגו - בזמנם הפנוי - לשיר שירי רועים ורעות סביב למדורה (ועל הבולטים באנשיה נמנה סולימן הגדול, שלמה כהן, אביהם של חופני, פיני, יזהר וורדינה כהן).

יותר מכך, היא נחשבת צאצאית טבעית של להקת השוּבֶּלים שהוקמה ב-1955, אך קיבלה את שמה שלוש שנים מאוחר יותר, עם הצטרפותו של שלום שובלי, איש כרם התימנים (ודודו של הזמר רון שובל). הרפרטואר שלה כלל שירי ארצישראל ומחרוזות שירי רועים בסגנון החאפלה. צלילי הכרם הרחיבו את ההשפעות המוזיקליות והוסיפו לשירים העבריים של קודמיהם, השראות מזרחיות מגוונות ממוזיקה תימנית, ערבית ויוונית, וכמובן גם צליל חריף של גיטרות חשמליות מן הפופ והרוק של הסיקסטיז והסבנטיז.

יהודה קיסר ודקלון, צילום: אבי קקון

התזמורת המככבת

מחוות ללהקה מן הכרם הפכו כבר לעניין שבשגרה כמעט, וצריך היה לאלמנט חדשני, יוצא דופן ומרגש באופן חריג כדי להפוך את המחווה הזה לקונצרט ראוי לשמו ולהיחרט בזכרון. זה לא הושג בהיבט הארכיוני-היסטורי, מפני שהמופע חסר היגיון מלומד וקטעי קישור והסבר רלוונטיים. וגם רכבת האמנים והזמרים שעלתה לבמה, איש אחר רעהו, ללא כרונולוגיה עניינית, הנמקה רעיונית או אינטראקציה חברתית, לא ריגשה על אף השתתפותם של כוכבים כשלומי סרנגה, קרולינה וחנן בן ארי.

עם זאת, ההישג הבולט של המחווה, זה שהצדיק את הכתרתו כקונצרט, היה בנגינתה המחשמלת של פירקת אל נור (תזמורת האור, בתרגום חופשי), שליוותה את הערב מראשיתו ועד סופו. התזמורת שהוקמה לפני קצת יותר מארבע שנים, ונקראת על שמו של סלים אל נור, נגן העוד של תזמורת קול ישראל בערבית, התייצבה בהרכב מתוגבר של 18 נגנים (שישה מהם בכלי קשת וחמישה בכלי הקשה). בניצוחו של אריאל כהן הפליאה התזמורת בעיבודים יוצאי דופן שביטלו למעשה את הפופיות הים-תיכונית הקלילה של "צלילי הכרם", ולקחה את הרפרטואר שלה אל צבעוניות מזרחית הארד-קור - ערבית ואנדלוסית, מאגרבית ואף עיראקית.

שלומי סרנגה, צילום: אבי קקון

לשיאה הגיעה פירקת אל נור - שאפו למי שליהק אותה במחווה - בביצוע של "בזכרי ימים ימימה" (מרוקאי עממי; לחן: סמי אלמוגרבי), שהחזיר את השיר למקורותיו המרוקאיים, כשכהן, מלווה את עצמו בהקשה בדרבוקה, שר בעברית וגם מוסיף בית בערבית. התזמורת הנהדרת, ללא ספק כוכבת הערב, הציעה קונטקסט אמנותי-תרבותי מרענן ומרתק לרפרטואר של "צלילי הכרם" וקודמיה.

על רקע העיבודים האלה בלטו הזמרים השורשיים, לא על תקן הקישוטים. ראש וראשונה, שירן אברהם, בת טיפוחיה של אהובה עוזרי שגם הכי התאימה באופי שירתה לנגינת התזמורת, התכבדה במחרוזת בתימנית-פולקלורית "עת דודים כלה" (ר' חיים בן סהל/עממי), "עזרני אל חי" (מקורות/עממי) ו"יודוך רעיוניי" (עממי וגבאי עזרא) ובשירת "עוד יום יבוא" (יורם טהרלב / אברהם דור הכהן), המאוחר יחסית. קצת עמיר בניון שנתקבל בחיבוק חם על ידי הקהל וסלסוליו המובנים תאמו את נגינת העוד והקאנון של "חסידה צחורה" (אלכסנדר פן/עממי) ו"עת יעלה ירח" (אוריאל אופק/עממי).

שירן אברהם ותזמורת פירקת אל נור, צילום: אבי קקון

וכמובן הזמר המייסד דקלון, שזווג בצעד תמוה (ופוליטי?) לטעמי לנגן הגיטרה האגדי (של צלילי העוד) יהודה קיסר, בנימוק (לדברי המנחה נועם גילאור) של סולחה היסטורית בין שני ההרכבים היריבים. אמת, לקיסר יש נוכחות של כוכב, אבל אם כבר סולחה אז ראוי היה לנצל את ההזדמנות ולפייס בין דקלון לבן מוש, שהוא נגן גיטרה משובח לא פחות ומי שאחראי לכמה מן הריפים הבלתי נשכחים של המוזיקה הים תיכונית.

דקלון, שהחזיק את המיקרופון קרוב מדי לפיו ולכן לא נשמע היטב, חתם את המחווה עם "איילת חן" (שלום שבזי/עממי תימני), "אשאל אלוקיי" (יהוסף בן ישראל/עממי תימני), הלהיט "חנה'לה התבלבלה" (נתן אלתרמן/עממי) - עם הקפדה מתחסדת על "והיא עודנה תמימה" - ועם ההמנון "שבחי ירושלים" (מקורות/אביהו מדינה) - שזכה לעיבוד נהדר במיוחד ולשירת רבים רבת להט ותשוקה מצד הקהל. השיר, אגב, לא מזוהה עם "צלילי הכרם" כמו עם דקלון, אבל הוא סגר מעגל עם "לשיר בקול ערב", גם הוא של אביהו מדינה, שפתח את המחווה בביצוע שלומי סרנגה.

קרולינה ותזמורת פירקת אל נור, צילום: אבי קקון

קצר מדי

למרבה הצער כשלה האכסניה - כנס לשון ראשון - להדגיש את חלקה, משקלה ומשמעותה של שפת השירה של "צלילי הכרם", שהרפרטואר שלה זכה לתהילת עולם לא מעט בזכות שיריהם של משוררים "אשכנזים" בולטים, דוגמת נתן אלתרמן (גם "גדליה רבע איש", ללחן של משה וילנסקי) ואלכסנדר פן (גם "סורו מני" ללחן עממי רוסי), אפרים ויינשטיין ("צל עץ תמר" ללחן של חיים קוברין) ואחרים שנזכרו לעיל.

עמיר בניון ותזמורת פירקת אל נור, צילום: אבי קקון

המוצא לא חשוב, אבל הטקסטים בהחלט כן, ומן הראוי היה להפגין את רמתם ואיכותם של השירים (כולל "שלום לבן דודי" של שלמה אבן גבירול) בהקרנת המילים על צד הלד שבעומק הבמה, על מנת שיוכל הקהל להתענג על יופיים (כמו "עת יעלה ירח/ אצעד בכרם לבדי/ אולי יבוא אלי, דודי/ אמרי יונה תמה/ ספרי לי בדממה/ האם ליבה של כל עלמה/ הינו שושן פורח/ גלה נא לי כוכבי/ לבל ידע אבי/ האם ינוח לבבי/ עת יעלה ירח" של אוריאל אופק). במקום זאת שימש האקרן כוידאו ארט חסר השראה ואימג'ים סתמיים, רנדומליים, לא שייכים ורחוקים מלהיות מושקעים.

הערה נוספת: המופע היה קצר מדי, גם בפורמט פסטיבלי. בקושי 75 דקות, לא כולל ההקדמה הלא מתחברת של הענקת פרס ראש עיריית ראשון לציון על יצירתיות בשפה העברית על שמו של מאיר אריאל ז"ל לסופר, המחזאי, הסטיריקן והפזמונאי אפרים סידון. הקהל שבא להתענג על הרפרטואר הקלאסי של פעם, קיבל את מבוקשו. ליווה את המחווה במחיאות כפיים קצובות ואקסטטיות ונהנה להשתתף בשירה רועמת, אך התאכזב לגלות מופע קצר להכעיס, שנגמר בטרם עת. עם הקהל החם הזה אפשר היה להמשיך את החאפלה עד בלי די, לבטח עד השעות הקטנות של הלילה.

חנן בן ארי, יהודה קיסר ותזמורת פירקת אל נור, צילום: אבי קקון

מחווה לצלילי הכרם. כנס לשון ראשון, היכל התרבות ראשון לציון. חמישי, 8 בפברואר 2018