"שחקן מספר אחת" (ארה"ב 2018)

פנטזיה. סרטו של סטיבן ספילברג. העלילה מתרחשת בקולומבוס אוהיו בשנת 2045. צעיר בשם ווייד  (טיי שרידן) מרבה לברוח מהחיים הקשים והבעייתיים שבמקום ל"אואזיס", יקום וירצ'ואל ריאליטי פופולרי. ב"אואזיס", בו רוב האנושות מבלה את זמנה, אתה יכול ללכת לאן שתרצה, לעשות מה שתרצה ולהיות מי שתרצה. המגבלה היחידה שלך שם היא עומק הדימיון שלך. את "אואזיס" יצר ממציא אקסצנטרי בשם ג'יימס האלידיי (מארק ריילנס) שבערוב ימיו מציע את האימפריה שלו, הונו ומורשתו לשחקן שיצליח לאתר שלושה מפתחות שהוא הטמין ברחבי ה"אואזיס". כשווייד, הנקרא במשחק פרזיבל, מאתר את המפתח הראשון, הוא וחבריו, בהם סמנתה, ששמה במשחק ארט3מיס (אוליביה קוק), צעירה מקסימה אותה הכיר במרחב המציאות המדומה, ייקלעו לסכנות ואיומים מצד גורמים נוספים הרוצים אף הם לרשת את האלידיי ונכסיו הרבים. 140 דקות.

כשספילברג עבד על הסרט הזה, פנו אליו עם התסריט של "העיתון", וכשדונלד טרמפ נבחר לנשיא ארה"ב בער בו ליצור סרט על חופש העיתונות. הוא עזב הכל והשלים קודם לכן את "העיתון" ורק לאחר מכן שב ל"שחקן מספר אחת". אלה שני סרטים שונים לחלוטין זה מזה. כאן הוא נכנס עמוק לעולמם הממוחשב של הגיימרים ואלה יאהבו כל רגע בסרט הזה. בכישרון רב בונה ספילברג את העולם הווירטואלי של "אואזיס" וגם את זה העתידני שמחוצה לו, במציאות הקשה של 2045 בקולומבוס, אוהיו. ולעולם המציאות המדומה הוא מכניס כל אזכור אפשרי לתרבות הקולנוע והפופ של שנות ה-80, ה-90 ועוד. על קצה המזלג: תמצאו כאן, בין היתר, ציטוטים ומחוות לסרטי האימה "יום שישי ה-13", "סיוט ברחוב אלם", "משחק ילדים" ו"כריסטין". וגם קריצות ל"שליחות קטלנית 2", "קינג קונג", הארלי קווין והג'וקר מ"באטמן" והבאטמוביל מעידן אדם ווסט והסדרה משנות ה-60. ועוד מחוות ל"בחזרה לעתיד", "טרון", "שר הטבעות: אחוות הטבעת", "רובוקופ", "צבי הנינג'ה" ועוד ועוד ועוד. והמחווה הכי מבריקה לטעמי, בסצנה ארוכה יחסית, היא ל"הניצוץ", סרטו המכונן של סטנלי קובריק. "שחקן מספר אחת", שכפי שאפשר היה לצפות כשספילברג עומד מאחריו, הוא מוצר טכני מלוטש, סרט הרפתקאות מלהיב ומהנה ברוב חלקיו, הפונה בעיקר לקהל צעיר שאוהב מד"ב פנטסטי עכשווי, משחקי מחשב וגם נוסטלגיה לרטרו. אבל מעבר להיותו קולנוע בידורי במיטבו, הוא לא בדיוק יצירת קולנוע חשובה.

דירוג: *** וחצי 

למועדי הקרנות
 


שחקן מספר אחת, תמונת יחסי ציבור



"נשיקה בחצות" (ארה"ב 2018)

דרמה. סרטו של סקוט ספיר, עיבוד לסרט יפני. במרכז הסיפור קייטי (בלה תורן), בת עשרה הסובלת ממחלה נדירה שלא מאפשרת לה להיחשף ולו לקרן שמש אחת. אם תיחשף לאור יום היא עלולה לגווע במהירות. מאחר שאמה כבר אינה בין החיים, אביה ג'ק (בוב ריגל) מגונן עליה במסירות לבדו. ביתם מצויד בחלונות כהים, האב מעניק לה חינוך ביתי מעולה והיא יוצאת מדי פעם מהבית בערבים. חברתה הטובה של קייטי, מורגן (קווין שפרד), מבלה איתה המון בביתה, מודעת למחלתה אך לבקשתה לא מספרת על כך לאיש. באחד הערבים בהם היא יוצאת לבדה פוגשת קייטי בצ'רלי (פטריק שוורצנגר), צעיר אטרקטיבי עליו נהגה להשקיף מחלונות ביתה הכהים ולאהוב אותו בסתר. המפגש איתו מביך אותה, אבל בהמשך הוא ייטול יוזמה ויפצח איתה ברומן קייצי תמים ויפה. קייטי רוצה לספר לו על מחלתה אבל אין לה אומץ, ואיכשהו היא מצליחה לתמרן אותו למפגשים רק בערבים. השאלה הגדולה היא האם ייתכן שהרומן הלילי הזה יימשך ללא כל קרן אור? 91 דקות.

בגדול, הסרט הזה שייך לסוגת ה"כשהקהל בוכה הקופה צוחקת", ז'אנר מפואר בתולדות הקולנוע על אהבות נעורים טרגיות. החל מ"סיפור אהבה" ועד "שומרת אחותי" וצפונה. בקטגוריה זו מדובר כאן בעבודת קולנוע אינטליגנטית שלא מנסה רק לעורר אמפתיה ולגרום לקהל להוציא ממחטות. הנרטיב טהור ונאיבי אמנם אבל גם רגיש ואמין ולא קיטשי ומביך כפי שקורה לא אחת בסיפורים קולנועיים מסוג זה, וכשהוא נוגע ללב זה מהסיבות הנכונות. בלה תורן בת ה-20 החלה לשחק כבר כילדה בסדרות טלוויזיה שונות, עברה לתפקידי משנה בסרטים ולאט לאט תפסה את הבמה המרכזית. סביר להניח שסרט זה יקדם ויהפוך אותה לשחקנית מוכרת. בנוגע למושא אהבתה בסרט הסיפור לגמרי אחר. כבנם של ארנולד שוורצנגר ומריה שרייבר רק הגיוני הוא שדרכו של פטריק שוורצנגר לעמדת השחקן תהייה סלולה ומרופדת. גם הוא התנסה בתפקידים קודמים בטלוויזיה ובקולנוע ונראה כי גם במקרה שלו זה יהיה סרט הפריצה. בחזותו הוא נראה כתעתיק מעודן משהו של אביו, אבל במקרה שלו לפחות אין זכר למבטא האוסטרי הכבד. הוא ותורן עושים תפקידים טובים קורקטיים ולמדי ב"נשיקה בחצות", ומצליחים לפתח דמויות מגובשות.

דירוג: ***

למועדי הקרנות

נשיקה בחצות, תמונת יחסי ציבור





"7 ימים באנטבה" (ארה"ב-אנגליה 2018)

דרמה-מתח. סרטו של חוזה פאדילה, המנסה ממרחק של 42 שנה לעסוק שוב בסיפור חטיפת בני הערובה על ידי מחבלים לאנטבה, אוגנדה, וחילוצם על ידי צה"ל. ביולי 1976 משתלטים מחבלים חמושים על טיסה של חברת אייר-פרנס העושה דרכה מתל-אביב לפריז, דרך אתונה. המחבלים מאלצים את הקברניט להנחית את המטוס באנטבה, והנוסעים היהודים והישראלים מופרדים מכל היתר ומוחזקים כבני ערובה. נפתח מו"מ בו נדרשת ישראל לשחרר תמורתם טרוריסטים רבים המוחזקים בבתי כלא בארץ. במקביל למו"מ מתוכנן מבצע צבאי חשאי במסגרתו יישלחו כוחות מיוחדים כדי לחלץ את בני הערובה. עם רוזמונד פייק (כמחבלת הגרמנייה בריגיטה קולמן), דניאל ברול (כמחבל ווילפריד בוס), אדי מרסן (כשר הביטחון שמעון פרס), מרק איווניר (כרמטכ"ל מוטה גור), נונסו אנוזי (כשליט אוגנדה אידי אמין), אנחל בונני (כמפקד הלוחמים יוני נתניהו) וליאור אשכנזי (כראש הממשלה יצחק רבין). 107 דקות.

למועדי הקרנות



7 ימים באנטבה, תמונת יחסי ציבור







"הרוע שבפנים: המפתח האחרון" (ארה"ב 2018)

אימה. סרטו של אדם רוביטל. הפראפסיכולוגית אליס רנייה (לין שיין) סובלת מסיוטים שבמרכזם ילדותה שבניו-מקסיקו. כילדה היא גרה שם עם אחיה כריסטיאן (פירס פופ), אמה התומכת והמחבקת אודרי (טסה פרר) ואביה ג'רלד (ג'וש סטיוארט). זה היה מכה אותה כל פעם שהתלוננה על כך שהיא רואה רוחות רפאים ברחבי הבית. אחד מלקוחותיה, טד גרזה (קירק אסבדו), פונה אליה בבקשת עזרה. מתברר שמאז עבר לבית חדש בניו-מקסיקו הוא חש כאילו המקום מקולל וקורים בו דברים מוזרים. תחילה מסרבת אליס לבקשה, משום שכתובת הבית היא לא אחרת מאשר זו של מעון ילדותה. אבל לבסוף היא מחליטה להיענות לאתגר. היא נוסעת למקום עם עוזריה, ספייס (לי וואנל) וטאקר (אנגוס סמפסון), רק כדי לגלות שיישות שטנית מרושעת שוכנת בבית. 103 דקות.                       

למועדי הקרנות 

 


הרוע שבפנים: המפתח האחרון, תמונת יחסי ציבור