שישה גופי שידור ישראליים אמרו לא לתמיכה בסרט תעודה חדש שמספר את סיפורו של גדול משוררי היידיש, אברהם סוצקבר. "רמזו לנו שיידיש לא מעניינת אף אחד, שהשואה זה פאסה ושלשירה אין רייטינג", אומרת הדס קלדרון, נכדתו של המשורר, שיוזף סטאלין בעצמו הורה להציל מיערות וילנה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה.

סוצקבר, חבר "בריגדת הנייר" שהצילה תחת אפם של קציני האס.אס כתבי יד נדירים, ספרי קודש ואוצרות תרבות של גדולי הכותבים שהנאצים הורו על השמדתם, נבחר, בתום המלחמה, להיות העד היהודי היחיד במשפטי נירנברג, אך זכה להתעלמות והדרה בארץ הבחירה. 
 
בן גוריון נדם
 
הדחייה וההתעלמות הן חלק ממדיניות מחיקתה והדרתה של תרבות שלמה שהחלה כבר בימי ראשית המדינה ונמשכת, כך מתברר, גם היום. קלדרון מספרת על חלופת מכתבים בין סוצקבר לבין ראש ממשלתה הראשון של מדינת ישראל, דוד בן גוריון. המשורר, ששימש תקופה כעיתונאי ודיווח מהשטח על הקרבות בסיני במהלך מבצע קדש, שלח לבן גוריון את "במדבר סיני", פואמה בשפת היידיש המגוללת את המראות. "שיר נהדר" כתב בן גוריון, "אבל למה לא בעברית?". סוצקבר ענה בדרכו ומילותיו שנכתבו בשיר "יידיש" שנשלח כתשובה, מהדהדות חזק וברור. "היכן שפתי בדיוק שקעה?// אולי בכתל המערבי?// אם כן לשם אבוא,// אפער את פי// וכמו לביא// לבוש בלהבות// אבלע את לשוני אשר שקעה,// והדורות יעורו בשאגה". בן גוריון נדם.


אברהם סוצקבר, מתוך יוטיוב

"סוצקבר, למעשה, אמר לבן גוריון – 'אתה רוצה לעקור את לשוני, לשון אמי שנרצחה בפונאר? נסה אך לפני שתצליח אבלע את לשוני ומתוך גרוני תשמע כזו שאגה שתרעיד את האדמה תחת רגליכם'", אומרת קלדרון ומוסיפה: "הוא אמר: 'לא פחדתי מהגויים, מדוע שאפחד מהיהודים?'. זו השפה שהצילה את חייו והוא בחר לכתוב ביידיש ועד יומו האחרון ולא ויתר". סוצקבר יכול היה לחיות בכל מקום אחר ולעשות לו שם עולמי, לו היה כותב בעברית או באנגלית, אך בחר בישראל וביידיש ובכך דן את עצמו מבלי דעת, לגלות בארצו.

"בגלל שהיידיש הודרה, נדחקה והייתה מזוהה עם הגלות, פספסנו פה משורר גדול, שהיה מועמד פעמים לפרס נובל וזכה בפרס ישראל. בכל העולם, שאינו מכיר במלחמת השפות שהתחוללה בארץ, הוא שם דבר. בארץ לא קיבל את ההכרה הראויה לו ונדחק. גם גופי השידור נגועים בזה. במקום לעשות תיקון היסטורי, הם ממשיכים כעת את שרשרת ההתעלמות, ההדרה והמחיקה. זה לא סופר אלמוני. זה משורר ענק שהעולם מחבק אבל בארצו בחרו להתעלם ממנו", אומרת קלדרון.


סוצקבר ורעייתו פרידה ממיינים אוצרות תרבות שהסתירו במהלך המלחמה, מהאוסף של הדס קלדרון

והעולם אכן מחבק. הניו יורק טיימס הגדיר אותו "גדול משוררי השואה". עם מותו בינואר 2010 עמדה ממשלת ליטא דקה דומיה וממשלת צרפת שלחה מכתב תנחומים אל ממשלת ישראל הנבוכה שלא ידעה במי מדובר. להלווייתו, שנערכה בצנעה בבית העלמין בקריית שאול בתל אביב, לא הגיע ולו נציג רשמי אחד מטעם ממשלת ישראל. "הוא בחר להניף את דגל היידיש במדינה שהוציאה את השפה הזו מחוץ לחוק. עכשיו הגיע הזמן לספר את הסיפור הלא יאומן של היוצר הענק הזה שחי פה ביננו באלמוניות מוחלטת", אומרת קלדרון.

 
"מאות התגייסו למען הפרויקט"
 
במסע התיעוד של סוצקבר החלה קלדרון מגיל צעיר. שיחות שהוקלטו וצולמו, התכתבויות שנשמרו ובסופו של דבר החבירה לבמאי הקולנוע אורי ברבש, לפני כחמש שנים, שהובילה ללידתו של פרויקט תיעודי רחב היקף שחושף את סיפורו של המשורר. עם תום הצילומים הבינו ברבש, קלדרון והמפיק, יאיר קדר, שבלי תמיכה כספית עצמאית לא תתאפשר השלמת הסרט. דרך אתר הד סטארט השיקו קמפיין לגיוס הכסף החסר – 145 אלף שקלים, הסכום הגבוה ביותר לקמפיין מסוג זה שהושק עד כה. "זה היה מסע בלתי אפשרי נגד כל הסיכויים", אומרת קלדרון.

התגובות לדבריה לא מפסיקות להפתיע. "נורא פחדתי מהקמפיין הזה. אחרי הכל ציבור הקוראים של סוצקבר לא נמצא ברשתות החברתיות ובאינטרנט", היא אומרת. ובכל זאת מאות התגייסו לטובת הפרויקט, רבים מהם לדבריה אנשים אלמונים, שביקשו להירתם ולסייע. כעת, בישורת האחרונה, ימים ספורים לפני נעילת הקמפיין עם קצת יותר מ-100 אלף שקלים שגויסו מפה לאוזן, מקווים כל הנוגעים בדבר להגיע אל קו הגמר. "הסיפור של סוצקבר הוא סיפור רב השראה של גבורה וניצחון הרוח. אנחנו לא יכולים להרים ידיים ולוותר עליו. אין לנו הזכות", היא אומרת.


הדס קלדרון ואורי ברבש

אז מיהו אותו רב אמן ששמו חתום לנצח כחלק בלתי נפרד מההיסטוריה והתרבות היהודית אך נבעט אל השכחה על ידי מדינת ישראל, שאמנם העניקה לו את פרס ישראל, אך הפכה אותו לאלמוני? סוצקבר נולד בשנת 1913 בליטא. בגיל 13 גילה את השירה ומאז לא פסק מלכתוב, תחילה בעברית ולאחר מכן ביידיש. בשנת 1941 נכלא בגטו וילנה שם כתב, בין היתר, את "תחת זיו כוכבי שמיים", שהפך להמנון היהודים בגטו. סוצקבר היה פעיל בחיים התרבותיים בגטו ושימש, בין היתר, כדרמטורג בתיאטרון היהודי שפעל בו.

"וילנה היה הגטו היחיד שנלחם ברוח וניצח באמצעות הרוח. בגטו המשיכו להתנהל חיי תרבות עשירים שכללו תערוכות, ערבי שירה, תיאטרון וקונצרטים. לא היה לזה תקדים באף גטו אחר", אומרת קלדרון: "כמו שסבא שלי נהג לומר 'הם יכולים לגלח את ראשי, לצרוב על זרועי מספר אבל לא להיכנס לרווח שבראשי'. השירה הייתה עבורו שריון פלדה נגד הנאצים. זה היה החמצן. בארון מתים הוא רקח שירה. השירה תמיד חיה בו". 


הדס קלדרון, מקור: אתר בית ליסין

 
ממיין במוזיאון העם היהודי הנכחד
 
סוצקבר היה חבר במה שזכה לכינוי "בריגדת הנייר", אנשי רוח יהודיים שנבחרו למיין כתבי יד שנועדו להשמדה אך בפועל הבריחו והסתירו אוצרות תרבות נדירים שנשתמרו. "למעשה הייתה מזימה של הגרמנים להקים מוזיאון לעם היהודי שיוכחד. מקום שיציג לראווה את הגזע הזה כאילו היה דינוזאורים. סוצקבר היה אחד מבין החמישה שנבחרו למיין את החומרים והם החליטו לחרף נפשם ולהציל כל מה שביכולתם וכך עשו".  

בסופו של דבר נמלט סוצקבר עם רעייתו, פרידה, והצטרף ליחידת פרטיזנים שפעלו בתמיכת הצבא האדום. שתי פואמות שכתב בגטו "ילד הקבר" ו"כל נדרי" עשו את דרכן בדרך לא דרך מיערות וילנה למוסקבה, שם פורסמו והכו גלים. הרושם העז שהותירה עדותו השירית הדהד במסדרונות השלטון הסובייטי ובמרץ 1944 הורה סטאלין לשלוח מטוס שיחלץ את המשורר ורעייתו. "המטוס הראשון הופל על ידי הגרמנים ומכנפיו ריתכו הפרטיזנים מזוודה בה נשמרו שירים, ציורים ומסמכים מהגטו", מספרת קלדרון. המזוודה נמצאת כיום בארכיון הספרייה הלאומית בירושלים.


שמרקה קצ'רגינסקי, סוצקבר ורחל קרינסקי, חברי בריגדת הנייר בגטו וילנה, מהאוסף של הדס קלדרון

בשנת 1947 הגיעו סוצקבר ורעייתו לארץ ישראל בסיועה של גולדה מאיר. בני הזוג השתקעו בתל אביב ובה חיו עד יום מותם. בישראל ייסד וערך במשך יובל את הרבעון הספרותי "די גאלדענע קייט" (שרשרת הזהב), ששימש אכסניה לגדולי היוצרים בשפת היידיש. בשנת 1985 הוענק לו פרס ישראל על פועלו. ספריו תורגמו על ידי גדולי הכותבים בשפה העברית ולעשרות שפות נוספות.
 
הסרט התיעודי, כך מקווה קלדרון, יעשה צדק היסטורי עם תרבות יהודית שהולכת ונעלמת. "יצאנו לדרך כיוון שהבנו שזה סרט שהזמן שלו הולך ואוזל. לא נשארו כמעט אנשים שיעידו. אבל נסים קורים. לפני ארבעה חודשים התגלה במרתפי כנסייה בווילנה אוצר גלום של ספרי קודש עתיקים, כתבי יד של שלום עליכם והגאון מווילנה, ספרים מהמאה ה-18, יומנים של ילדה בת שמונה מהגטו, ספרון בכתב יד של סוצקבר שהופץ בגטו עם שיר לא ידוע שלא שוחזר מעולם. באופן מדהים כל הסיפור הזה, שחשף את הפעילות של חברי 'בריגדת הנייר', ופורסם בהרחבה בכל כלי התקשורת הכי גדולים בעולם, לא זכה לתהודה בישראל. אני מקווה שהסרט יצליח לעשות תיקון. אנחנו בישורת האחרונה ומקווים לטוב".

אברהם סוצקבר, מהאוסף של הדס קלדרון

התמיכה בסרט באתר הדסטארט נסגרת ביום שבת, 30 באפריל 2018. לתמיכה בסרט