"מקום שקט" (ארה"ב 2018)

אימה. סרטו של ג'ון קרסינסקי. העלילה מתרחשת בתקופה בה העולם נשלט על ידי מפלצות עיוורות אך בעלות שמיעה מאוד מפותחת. הן חיות ביערות וכל רחש המושמע ברדיוס קצר או ארוך גורם להן להסתער על מקור הרעש ולקרוע אותו לגזרים. אנחנו עוקבים אחר משפחה שמכורח הנסיבות למדה לנהל חיים חרישיים ואף להשתמש בשפת הסימנים כדי לתקשר. האב לי (קרסינסקי) מעביר את משפחתו, אשתו אוולין (אמילי בלנט), בתו רייגן (מיליסנט סימונדס) והבן הקטן מרקוס (נואה ג'ופ) למקום מבטחים חדש כל אימת שהוא חש שאתר המסתור שלהם אינו בטוח דיו. המשפחה מצליחה לחמוק שוב ושוב מהמפלצות החירשות, אך כשאוולין נותרת לבדה בבית המשמש כמקום המסתור האחרון שלהם וכורעת ללדת, בעוד בעלה והילדים מחוץ לבית לזמן מה, מפלצת חירשת עוקבת אחר הקולות שהיא משמיעה ומתקרבת אליה. 90 דקות.

מסרטי האימה היותר מגובשים ואפקטיביים שראיתי זה שנים. הבמאי-שחקן קרסינסקי והכוכבת שלצדו בלנט הם בעל ואישה ויש להם שני ילדים. ייתכן שזו אחת הסיבות לכך שהם הצליחו לבנות באמינות מרבית את התא המשפחתי בסרט, המנסה לשרוד וחרד בכל רגע נתון מפני מתקפת המפלצות העיוורות. קרסינסקי מוכר בעיקר כשחקן, מתפקיד ג'ים הלפרט בסדרה "המשרד", מהרבה עבודות דיבוב קולות גיבורי סרטי אנימציה, וממשחק בסרטים, בהם "האדמה המובטחת", "נערות החלומות", "ג'רהד" ועוד. כבמאי הוא חתום עד עתה על שלושה סרטים, בהם "זמן משפחתי", וכן שלושה פרקים של "המשרד". בלנט צברה כבר המון קרדיטים כשחקנית וזכתה בשבחים על רבות מעבודותיה, בהן "הנערה על הרכבת", "הצייד: מלחמת החורף", "סיקריו", "לופר", "מלחמתו של צ'רלי ווילסון", "השטן לובשת פראדה" ועוד. הרעיון של סיפור המתנהל ברובו בעולם חרישי, כמעט אילם, הוא מבריק. לא רק גיבוריו מתנהלים כך, תוך שאיפה לשקט מוחלט כדי לא להתגלות על ידי המפלצות העיוורות המאיימות, אלא שזה מה שקורה גם בבית הקולנוע: הצופים עוקבים אחר המתרחש בנשימה עצורה ומבלי להוציא הגה, למעט בקטעים בהם מופר השקט ואז נפלטות זעקות אימה לא רצוניות. שלד העלילה פשוט ובסיסי אמנם, אבל זה גם מה שמאפשר לו להיות אחיד, אמין, נוגע ופוגע.

דירוג: ****

למועדי הקרנות                    
 



מקום שקט, תמונת יחסי ציבור




"מאבדים את זה" (ארה"ב 2018)

קומדיה. סרטה של קיי קאנון. שלושה הורים לבנות מתבגרות נכנסים לחרדה כשמתברר למיטשל (ג'ון סינה), ליסה (לסלי מאן) והנטר (אייק ברינהולץ) שבנותיהם מתכוונות לאבד את בתוליהן בערב נשף הסיום של מחזור התיכון שלהן, ההורים מחליטים להתערב בתהליך ולמנוע אותו בכל מחיר. בעוד הבנות מתכננות איך לעשות את זה עם הבנים הכי שווים בשכבה, ההורים מתחילים לעקוב אחריהן בחשאי, לנסות לברר מהן תכניותיהן המדויקות ואף להתפרץ לתוך מסיבותיהן כדי להבין את הדינמיקה של חייהן ולמצוא את הזמן המתאים כדי למנוע מהן לשכב עם הבנים עליהם הן זוממות, בפעם הראשונה בחייהן. עם ג'ינה גרשון, קתרין ניוטון, רמונה יאנג. 102 דקות.

ב-1971 יצאה למסכים "התפשטות", עבודת הקולנוע המופתית של הבמאי הצ'כי מילוש פורמן, והסרט הראשון שיצר בהוליווד. הוא עסק בניסיונות התקרבות של הורים שמרנים - לליברליזם ולחיים החופשיים וחסרי הכבלים והסייגים שמנהלים צאצאיהם המתבגרים, ילדי פרחים ובני תרבות הנגד. ההורים משתכרים, משתתפים בסדנה לעישון גראס ואף מנסים אהבה חופשית, כל זאת בניסיון להבין את ילדיהם. סרט נפלא זה מתחבר לי ל"מאבדים את זה" אך ורק באסוציאציה פראית לגבי ניסיון הורים "להיכנס לראש" של ילדיהם. מעבר לכך אין ביניהם ולא כלום. הסרט שלפנינו הוא מוצר קולנוע מביך ודלוח, שלא לומר משפיל את האינטליגנציה של הצופה. כל צופה. אחד הדברים הלא סימפטיים בעליל הוא שצופים בקומדיה והיא ממש לא מצחיקה, אלא בעיקר מעוררת גיחוך ומבוכה. וכל זה נמצא כאן, ובכמויות. הבמאית קאנון כל כך מתאמצת להצחיק, עד שאפשר לחוש את אגלי הזיעה על מצחה. באקטים אבסורדיים, במחוות פיזיות מוגזמות, בראש שטותניקי כביכול, אבל זה לגמרי לא עובד ואפילו עושה את הפעולה ההפוכה. מומלץ לקאנון, המוכרת כשחקנית, בעיקר מסרטי "פיץ' פרפקט" ואשר זהו סרטה הראשון כבמאית, להחליף ז'אנר (לא להתעסק בקומדיה, כי זה ממש לא המגרש הביתי שלה) או פשוט לחזור למשחק ולהתמקד רק בו.

דירוג: *        

למועדי הקרנות                    

         


מאבדים את זה, תמונת יחסי ציבור








"מקום לאהבה" (ארה"ב 2017)

דרמה. סרטו של קורט וולקר. לאחר מותה, טרם זמנה, של רעייתו, מחליט ביל (ג'יי. קיי סימונס) לעקור עם בנו בן ה-17 ווס (ג'וש וויגינס) מהעיירה הקטנה בה הם חיים לעיר הגדולה. זאת בעיקר כדי לא להישאר במקום בו יש להם זיכרונות מכאיבים וגם כדי לנסות לפתוח דף חדש בחייהם. יתרה מזאת, האב הוא מורה והוצעה לו משרת הוראה חדשה בעיר, כך שכלכלית הם מסודרים. השניים מתחילים להסתגל לחייהם החדשים, שאמורים בין היתר לרפא את פצעיהם. עם הזמן מצליחים שניהם למצוא נחמה בסיפורי אהבה חדשים המפציעים בחייהם. ווס פוגש בלייסי (אודיה רש) שאופייה המסתורי והאניגמטי כובש אותו, ואביו פגש בקרין (ג'ולי דלפי), מורה מקסימה שחייה ספוגים בכאב המזכיר לו את שלו. בתוך התהליך מתרחקים ווס וביל זה מזה, אך מוצאים את הדרך לחזור ולהיות בקשר קרוב. 99 דקות. 
    
למועדי הקרנות                    
  



מקום לאהבה, תמונת יחסי ציבור