|
|
|
 צוקרמן ווייך-חושן חיברו מיתוס ומציאות, מבעד לעדשות עיניהן הטובות, מחוזקות בעדשות של ניסיון בימתי עשיר, והוציאו תחת ידיהן מונודרמה כפולת דרמטורגיה על מרצה המופיע בפני קהלים ומדבר על המיתוס, עד שיוצא המרצע מהמרצה והדרמה הופכת להיות לא על קין ההוא אלא על המרצה הזה. מבריק ולא מעט בזכות הבחירה באייל שכטר לגלם את המרצה ששמו שכטר."
|
|
|
|
|
מונודרמה עכשווית בתמונע בוחנת מבעד לעדשה כפולה את מיתוס הרוצח הראשון ״שלנו״
רישום
פלילי
לדורות
התרבות היהודית לדורותיה אימצה לחיקה החם את מיתולוגיית הבראשית, רשמה בטאבו היהודי והאוניברסלי בעלות מלאה על סיפור הבריאה והמשכיו בואכה אברם הבבלי שזכה בהגרלה כלשהי לקבל את קללת הפרס הגדול האולטימטיבית, ״לזרעך אתן / כחול אשר על שפת הים״, בתמורה לחיתוך קטנטן שיסמל את ״אותנו בחרת מכל העמים״.
את תוצאותיו הביזאריות של המהלך הגלאקטי הזה, אנחנו, שורדי האבולוציה היהודית, חיים עד עצם היום האנושי האחרון, מתי שיהיה. ובו, בשלביו הראשוניים מופיע הסיפור המיתולוגי, שראוי לפרס אולימפוס, על קין והבל. קצר וקולע. חלוקה בין חקלאות לתעשייה, העדפה הורית, קנאת אחים. רצח. רישום פלילי פומבי לדורות.
ועל כן לא בהפתעה התקבלה הידיעה כי תיאטרון תמונע הפקיד בידי האם המייסדת נאווה צוקרמן את פרויקט ״קין״ שאותו כתבו צוקרמן, שגם ביימה, ואלמה וייך-חושן. צוקרמן רואה בסיפורם של קין הבכור, והבל הצעיר והמועדף, כ״מבחן השני שבו מתמודד המין האנושי עם המונח 'רגש', 'רגשות'. לא סתם נבחרה המשפחה כמקום לבדיקת הרגש״.
שותפתה לכתיבה, וייך-חושן, רואה בו ״סיפור על קנאה אנושית בגיל ההתבגרות. כל כך כואב בגיל ההתבגרות כשמעדיפים מישהו אחר. השילוב של הקנאה הזו עם חוויות של מלחמה ומוות מרעיל את המשך החיים. אתה אשם בכל המוות הזה. כולנו אשמים.״
קין, צילום: דוד קפלן
העונש האישי והכלל אנושי
ראו ואמרו כי טוב וישבו לחבר מיתוס ומציאות, מבעד לעדשות עיניהן הטובות, מחוזקות בעדשות של ניסיון בימתי עשיר, והוציאו תחת ידיהן מונודרמה כפולת דרמטורגיה על מרצה המופיע בפני קהלים ומדבר על המיתוס, עד שיוצא המרצע מהמרצה והדרמה הופכת להיות לא על קין ההוא אלא על המרצה הזה. מבריק ולא מעט בזכות הבחירה באייל שכטר לגלם את המרצה ששמו שכטר.
שכטר השחקן מיטיב לשדר ידע והבנה, לשתף את מאזיניו באלה, להעלות נושאים ושאלות כשהוא נע ונד באולם הסייקל בין השולחן ושני הכיסאות במרכז ועם גיר לבן בידו, אץ-רץ בין קירות האולם השחורים, רושם עם סימני שאלה, וקולו הרך מחדיר בהדרגה את התובנות שלו לסיפור ההוא.
קין, צילום: דוד קפלן
אבל בהדרגה, שכטר השחקן מתחיל לקלף את הבצל של שכטר המרצה עד שהוא נחלץ מהגלד האחרון, כשהוא פגום ופצוע, כואב ומכאיב, כקין של ימינו, כקין הנושא את העונש הפרטי שנתן בו אותותיו, עונש אישי ועונש כלל-אנושי, ואין מרפא. במשחקו ברגעים האחרונים של הדרמה של שכטר המרצה, אייל שכטר מגיע לשיאיו, כפי שלא נראה עד כה, והוא כובש את הלב הנדקר של הצופה בו.
את הבמה עיצב טל ארביב ובעזרת התאורה המדויקת שעיצב יאיר סגל, והרקע המוזיקלי שצוקרמן ושכטר ערכו, המונודרמה המיוחדת הזאת מתרחשת לא בחדר בריחה כאופנת ימינו, אלא כארץ בריחה - מקין ועד שכטר, מהבל עד אלינו. קורבנות משני צדי המיתוס ותוצאותיו.
ובסיכום - הצגה חשובה שנותנת בראש.
קין, צילום: דוד קפלן
09/04/2018
:תאריך יצירה
|