"משפחה" (ישראל-גרמניה 2017)

דרמה. סרטה של רוני קידר. לילי (קידר) נדחפת לאקט קיצוני, ובצדק גמור מבחינתה. היא הייתה שמחה לגדול במשפחה אחרת, בעלת אטיטיוד חיובי יותר. אבל כמאמר המשפט הקלישאי – משפחה לא בוחרים. לילי הייתה שמחה אילו אביה (אלי דנקר) היה משתוקק לכך שהיא תהייה נוכחת בחייו יותר. הרבה יותר. לילי הייתה שמחה אילו אמה (יבגניה דודינה) לא הייתה מכורה לכדורים, מה שהופך אותה לאם לא מתפקדת בעליל. לילי הייתה מרוצה אילו אחותה (חן יאני) הייתה בעלת מצפון. ולילי גם הייתה מעריכה את אחיה (אריה הספרי) אילו לא ניסה כל הזמן לשכב איתה. אבל מאחר שהמודל של המשפחה המושלמת רחוק מאוד ממה שהיא חווה, לילי בוחרת להשתחרר לחלוטין ממשפחתה, בדרך טוטלית, עקובה מדם. 104 דקות.

זהו כבר סרטה השלישי באורך מלא של הבמאית-שחקנית רוני קידר, וזה בהחלט מכובד. ואם "ג'ו + בל" ו"סופעולם" היו יצירות אינדי מובהקות, הן מבחינת הקונספט ובוודאי שבכל הקשור לתקציב נמוך, הפעם עמדו לרשותה תקציב והפקה של סרט מיינסטרים ישראלי סטנדרטי, ואף יותר מכך. ובכל זאת קידר משמרת בו את האופי החתרני-מחתרתי של הנרטיבים שהיא בוחרת לספר, וגם זה מכובד. עלילת הסרט, המבנה שלו והחופש שהבמאית נוטלת לעצמה בתיאור מהלכי העלילה הם ללא ספק יוצאי דופן וראויים להערכה. גם הבחירה לרסק את ערך המשפחה, לכאורה מסר לא כל כך מקובל ושכיח, בטח לא בחברה הישראלית, מעיד על העזה. עם זאת, דווקא בסרט כזה היה מקום להכניס את הצופה למעורבות רגשית עמוקה, וזה כמעט לא קורה. הצורניות שלו, המאוד מסוגננת ומוקפדת, גונבת לחלוטין את ההצגה, משתלטת והופכת לאישיו המרכזי כאן, מה שפוגם לא מעט ביצירה. גם העובדה שהמבנה הקולנועי אינו אחיד, ונע בסקאלה שבין סצנות מופת לכאלה שהרבה פחות מכך בלשון המעטה, גורמת לסרט להיראות הרבה פחות טוב מהתוצאה שהיוצרת הייתה יכולה להשיג אילו הייתה קוהרנטית, מגובשת והדוקה יותר באופן בו היא מגוללת את הסיפור.
דירוג: *** וחצי.

משפחה, תמונת יחסי ציבור





"מודי" (אירלנד-קנדה 2016)

דרמה. סרטה של אייסלינג וולש. עיבוד לסיפור חייה האמיתי של מוד דאולי (סאלי הוקינס), המתחיל ב-1930 במחוז נובה סקוטיה הפרובינציאלי שבקנדה. היא סובלת מארטריטיס כרוני שמעוות את פרקי ידיה ורגליה ומקשה על תנועתה, והעישון בשרשרת שלה עוזר לה להתמודד עם הכאב. החברה הנבערת שסביבה מתייחסת אליה כאל אישה טיפשה וחדלת אישים, מה שגורם גם לה לאבד את בטחונה העצמי ואת אמונתה ביכולותיה. היא נופלת למעמסה על אחיה צ'רלי ודודתה אידה שבביתה היא חיה, שאף הם רואים בה נטל. מוד מבקשת להגיע לסוג של עצמאות ונענית למודעה של אוורט לואיס (איתן הוק), דייג עני, טיפוס מחוספס וחסר השכלה, המחפש סוכנת בית למבנה העץ העלוב בו הוא חי. מאחר שהיא היחידה שענתה למודעה, אוורט מקבל אותה לעבודה ואף מאפשר לה לישון במקום. תחילה הוא מתייחס אליה בקשיחות, בעיקר כשאינה מבצעת בדיוק את מה שביקש. בהמשך התקשורת ביניהם הולכת ומשתפרת.  כדי לגרום לה לחוש טוב עם עצמה מתחילה מוד לצייר על קירות הבית, למרות מגבלותיה הפיזיות, ויוצאות לה עבודות ססגוניות בצבעים חיים, בהם הייתה רוצה לראות או לצבוע את המציאות. היא גם מציירת גלויות קטנות ולא חולף זמן רב עד שתושבי המקום, ואחריהם אף אוצרת אמנות מניו-יורק, עומדים על כשרון האמנות הנדיר בו ניחנה, והיא הופכת ציירת מפורסמת. עוד משתתפים: זאקרי בנט, גבריאל רוז, לורנס בארי. 115 דקות.

התמיהה היחידה היא למה סרט נהדר כזה מ-2016 מופץ כאן רק עכשיו? האם המפיצים לא מאמינים בו? סיפורה של מוד דאולי מרתק והוא באמת חומר מצוין לסרט, אותו יצרה בכישרון רב הבמאית האירית וולש. האווירה שהיא בונה, של עיירה קטנה בה מרבית התושבים הם אנשים פשוטים העסוקים בהישרדות, משמשת כמעטפת ראויה לסיפורה של מודי. במיומנות ובאינטליגנציה היא מרכיבה את סיפור חייה, כשלכל אורכו מצטרפים עוד חלקים בפאזל, חלקם מפתיעים ולא צפויים. אבל מרקם היחסים המשתנה והמתעצב מחדש כל הזמן בין הגיבורה ובין אוורט, מי שהופך להיות האיש שלה למרות הניגודים הקיצוניים ביניהם - זהו ההישג האמיתי ביצירה האנושית הזו, הקשיחה והעדינה בו זמנית. זהו אחד התפקידים הנפלאים של איתן הוק, בוודאי שבשנים האחרונות. ומה נאמר על סאלי הוקינס? ראינו אותה לא מזמן בתצוגת משחק נפלאה בסרט זוכה האוסקר "צורת המים", אבל כשרונה בא לידי ביטוי גם בסרטים קודמים שלה ("יסמין הכחולה", "תקוות גדולות" ועוד ועוד). אבל בעיקר ב"מודי". הייתי מייחס לה את מה שכתב חנוך לוין: "לא כל כך יפה ולא בת שש עשרה, אבל יודעת משהו על העולם הזה". אני לא אוהב את ההגדרה שחקנית אופי, אבל הוקינס נמהלת לחלוטין בתוך הדמויות אותן היא מגלמת. בעיצוב הפרופיל של מודי אלה הן המגבלות הגופניות ובצדן האישיות הפריכה והרגישה שפועל יוצא שלה הוא הכישרון לציור. את אלה היא מבצעת בשלמות. סרט שמומלץ מאוד לצפות בו.
דירוג: ****

מועדי הקרנות  

                          


מודי, תמונת יחסי ציבור





מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים (בריטניה, 2018)
 
דרמה. מבוסס על הרומן מאת: מארי אן שייפר ואנני בארוז. בימוי: מייק ניואל. שחקנים: לילי ג'יימס, מייקל האוסמן, ג'סיקה בראון פינדלי, מתיו גוד, פנלופה ווילטון, טום קורטני. לונדון 1946, הימים שאחרי מלחמת העולם השניה. ג'ולייט, אשה צעירה וכריזמטית, סופרת בעלת רוח חופשית, מקבלת מכתב מאחד החברים במועדון קריאה מסתורי שנוסד  בימים בהם הנאצים שלטו על האי גרנזי (שבאיי התעלה). סקרנותה של ג'ולייט מתעוררת והיא מחליטה לצאת בעצמה ולבקר את האי. שם היא פוגשת חבורה מיוחדת במינה של חברי מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות התפודים, ביניהם דאוסי, מי ששלח לה את המכתב. ככל שסודות ימי המלחמה נחשפים ג'ולייט הולכת ונקשרת יותר ויותר אל האי, אל חברי מועדון הספרות ואל סיפורו של דאוסי. כל אלה ישנו את חייה לנצח. 124 דקות

מועדי הקרנות    

מועדון גרנזי לספרות ולפאי קליפות תפודים, תמונת יחסי ציבור




בית ליד הים (צרפת, 2017)


דרמה. בימוי: רובר גידיגיאן. שחקנים: אריאן אסקאריד, ז׳אן פייר דארוסן, ז׳ראר מיילאן. סרטו החדש של הבמאי הצרפתי האהוב רובר גידיגיאן ("שלגי הקילימנג'רו") מתרחש על שפת מפרץ קטן ויפהפה ליד מרסיי, בוילה ציורית השייכת לאחד ממקימי המקום. בעקבות מחלתו של האב, מגיעים שלושת ילדיו להיות איתו – אנז'ל, שחקנית שמתגוררת בפריז, ז'וזף, שמאורס לצעירה שגילה מחצית משלו, וארמנד, הבן שנשאר במרסיי בשביל לנהל את המסעדה המשפחתית. כאן, בבית בו גדלו, בנוף הפסטורלי של דרום צרפת, סודות מהעבר ייחשפו, מערכות יחסים יתחילו ויסתיימו, והשלישיה תנסה להבין אילו ערכים הנחיל בהם אביהם, וכמה הם מיישמים אותם. 107 דקות

מועדי הקרנות  

 

בית ליד הים, תמונת יחסי ציבור





חמישים אביבים (צרפת, 2017)

דרמה קומית. בימוי: בלנדין לנאוה. שחקנים: אנייס ג'אוי, טיבו מוטלמבר, פסקל ארביטו. אורור פרודה מבעלה, פוטרה לאחרונה מעבודתה וזה עתה גילתה שהיא עומדת להפוך לסבתא. היא נאלצת לקחת על עצמה עבודות ניקיון ומתקשה להתמודד עם קשיי הפרנסה. כשהיא נתקלת בדרך מקרה, באהבה הגדולה של חייה מימי הנעורים, היא מחליטה לנקוט צעדים ולעשות הכל כדי לשנות את אביבים זה הרגע לשינוי ולתקווה. 50 מהלך חייה. אולי עכשיו כשהיא חוגגת 50 אביבים זה הרגע לשינוי ולתקווה. 77 דקות

מועדי הקרנות   
 






חמישים אביבים, תמונת יחסי ציבור






הנוקמים 3: מלחמת האינסוף (ארה"ב, 2018)

פנטזיה. בימוי: אנתוני רוסו, ג'ו רוסו. שחקנים: סקרלט ג'והנסון, רוברט דאוני ג'וניור, כריס פראט, כריס אוואנס, כריס המסוורת'. "הנוקמים: מלחמת האינסוף" פוגש את הנוקמים ובני בריתם כשהם ממשיכים להגן על העולם מאיומים אדירים, אבל איום מסוכן הגיח מהצללים של הקוסמוס: תאנוס. דבר לא יעצור את הרודן האינטרגלקטי הידוע לשמצה מלאסוף את כל ששת אבני האינסוף במסעו לשלוט בכח בלתי נתפס ולהחזיק את האנושות כולה בשבי. כשהם מקימים צוות הכולל חברים מכל סרט מהיקום הקולנועי של מארוול, הנוקמים וגיבורי העל בני בריתם חייבים להקריב את הכל בנסיון להביס את תאנוס העוצמתי לפני מפץ הרסני שיחסל את היקום. מסע קולנועי חסר תקדים שעשייתו נמשכה עשור שנים ומאגדת בתוכו את כל היקום הקולנועי של מארוול. "הנוקמים: מלחמת האינסוף" מביאה אל המסך את הקרב האולטימטיבי של כל הזמנים. 148 דקות

מועדי הקרנות  

הנוקמים, תמונת יחסי ציבור